שאלה:

בכל פעם שאני מקבל עליה לתורה, אני שואל את עצמי מדוע בספר התורה אין ניקוד כמו בחומש? זה היה הופך את קריאת התורה למשהו הרבה יותר קל.

תשובה:

זה נכון שהניקוד לא מופיע בספר התורה, אך זה לא מדוייק לומר שלספר התורה אין ניקוד. כי גם הנקודות ניתנו בהר סיני. הן נמסרו למשה רבינו, ועברו הלאה במסורה מדור לדור כחלק מהתורה שבעל פה, עד לדורו של עזרא הסופר. הוא שגילה לעם את הניקוד, ולימד אותו לרבים. עד אז, מעולם לא נכתבה השפה העברית – לשון הקודש – עם הנקודות.1

כמו בשפות שמיות קדומות רבות, מי שבקיא בשפה מסוגל על פי רוב לקרוא אותה ללא סימני ניקוד, וזו גם הסיבה לכך שאפילו כיום רוב רובה של הספרות העברית נכתבת ללא הניקוד.

הסיבה לכך בפשטות היא משום שבעברית (בניגוד לאנגלית, למשל) רוב המילים מורכבות משורש משולש (בעל שלושה עיצורים), ומילים בעלות שורש משותף בדרך כלל חולקות משמעות משותפת. ההבדלים הם רק באופן הטיית הפועל בבניינים השונים ובזמנים, עבר, הווה ועתיד.

יחד עם זאת, ישנן גם מילים רבות בתורה שמשמעותן משתנה בהתאם לשינוי הניקוד. לכן צריך מסורת ברורה המפרטת את ההיגוי המדויק של המילים.

הנה דוגמה קלאסית לצורך בנקודות:

איסור אכילת בשר בחלב נלמד מהפסוק "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".2 המילה "חֲלֵב" בפסוק, משמעותה "חָלָב", אולם אותיותיה זהות למילה "חֵלֶב" – שומני הבהמה האסורים באכילה. ההבדל היחיד בין שתי המילים הוא רק צורת הניקוד שלהן. כך, ללא המסורת של התורה שבעל פה, עלולים היינו לחשוב שכוונת התורה כאן לאסור אכילת בשר עם השומן, החֵלֶב.3

כמובן שזה מחזיר אותנו לשאלה שבה פתחנו, ולמעשה אף מחזק אותה: מאחר שישנן מילים דו-משמעיות, מדוע לא נכתבה גם התורה שבכתב עם ניקוד? למה להשאיר זאת לתורה שבעל פה?

היתרון שבערפול

חכמינו מסבירים כי דווקא דו-המשמעות הזו, היא הסיבה לכך שהניקוד לא צוין במפורש בתורה שבכתב. אי הבהירות הזו לכאורה, היא המאפשרת לנו ללמוד ולגלות רבדים שונים של משמעות באותו פסוק.4 למשל, הלכות רבות בתלמוד נלמדות באמצעות דרישת מילות הפסוקים שלא על פי צורת הקריאה המקובלת. צורת ההגייה השונה, המעוגנת אף היא במסורת התורה שבעל פה, משנה את המשמעות וממילא גם את ההלכה הנלמדת ממילות הפסוק. חכמתו של הקב"ה (קרי: התורה) היא הרי אינסופית, ושינוי הניקוד מאפשר חשיפת ממדים חדשים.

אין פלא אפוא, שהאותיות משולות לגוף והניקוד לנשמה.5 האותיות, כמו הגוף, מוחשיות וגשמיות. אולם הנקודות, על אף היותן נסתרות, הן המפיחות רוח חיים באותיות.