אמִי שֶׁהָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן, אוֹ אֵפֶר שֶׁמֻּתָּר לְטַלְטְלוֹ - הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף וּמְכַסֶּה דָּמָם.
וְאִם אֵין לוֹ עָפָר מוּכָן, אוֹ אֵפֶר הָרָאוּי - הֲרֵי זֶה לֹא יִשְׁחֹט. וְאִם עָבַר וְשָׁחַט, לֹא יְכַסֶּה דָּמָם עַד הָעֶרֶב.
וְכֵן בִּרְיָה שֶׁהִיא סָפֵק אִם חַיָּה הִיא אִם בְּהֵמָה, אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב.
וְאִם שָׁחַט - לֹא יְכַסֶּה דָּמוֹ עַד לָעֶרֶב, אֲפִלּוּ הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר, שֶׁמָּא יֹאמַר הָרוֹאֶה 'חַיָּה וַדָּאִית הִיא וּלְפִיכָךְ כִּסָּה דָּמוֹ בְּיוֹם טוֹב', וְיָבוֹא הָרוֹאֶה לְהַתִּיר חֶלְבּוֹ.
בוְכֵן הַשּׁוֹחֵט חַיָּה וָעוֹף מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, לֹא יְכַסֶּה דָּמָם בְּיוֹם טוֹב.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
שָׁחַט בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף בְּיוֹם טוֹב וְנִתְעָרֵב דָּמָם, לֹא יְכַסֶּה אוֹתוֹ עַד לָעֶרֶב; וְאִם הָיָה לוֹ עָפָר מוּכָן אוֹ אֵפֶר, וְיָכוֹל לְכַסּוֹת הַכֹּל בִּדְקִירָה אַחַת - הֲרֵי זֶה יְכַסֵּהוּ.
גהַשּׁוֹחֵט בְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, מֻתָּר לוֹ לִתְלֹשׁ צֶמֶר לִמְקוֹם הַסַּכִּין בְּיָדוֹ - וּבִלְבָד שֶׁלֹּא יְזִיזֶנּוּ מִמְּקוֹמוֹ, אֶלָא יִשָּׁאֵר שָׁם מְסֻבָּךְ בִּשְּׁאָר צֶמֶר הַצַּוָּאר. אֲבָל בְּעוֹף - לֹא יִמְרֹט, מִפְּנֵי שֶׁזֶּה דַּרְכּוֹ, וְנִמְצָא תּוֹלֵשׁ בְּיוֹם טוֹב.
דהַמַּפְשִׁיט עוֹר הַבְּהֵמָה בְּיוֹם טוֹב, לֹא יִמְלְחֶנּוּ - שֶׁזֶּה עִבּוּד הוּא, וְנִמְצָא עוֹשֶׂה מְלָאכָה שֶׁלֹּא לְצֹרֶךְ אֲכִילָה. אֲבָל נוֹתְנוֹ לִפְנֵי בֵּית הַדְּרִיסָה, כְּדֵי שֶׁיִּדְרְסוּ עָלָיו וְלֹא יִפָּסֵד; וְלֹא הִתִּירוּ דָּבָר זֶה אֶלָא מִפְּנֵי שִׂמְחַת יוֹם טוֹב, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּנַע מִלִּשְׁחֹט. וּמֻתָּר לִמְלֹחַ בָּשָׂר לְצָלִי עַל גַּבֵּי הָעוֹר, וּמַעְרִימִים בְּדָבָר זֶה. כֵּיצַד? מוֹלֵחַ מְעַט בָּשָׂר בְּכָאן וּמְעַט בְּכָאן, עַד שֶׁיִּמְלֹחַ הָעוֹר כֻּלּוֹ.
הבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּמוֹלֵחַ לִצְּלִי שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ מֶלַח הַרְבֵּה; אֲבָל לִקְּדֵרָה, אָסוּר לִמְלֹחַ עַל הָעוֹר. וְכֵן אֵין מוֹלְחִין אֶת הַחֲלָבִים, וְאֵין מְהַפְּכִין בָּהֶן, וְאֵין שׁוֹטְחִין אוֹתָן בָּרוּחַ עַל גַּבֵּי יְתֵדוֹת - מִפְּנֵי שְׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה.
והַמַּפְשִׁיט אֶת הַבְּהֵמָה, לֹא יַרְגִּיל בְּיוֹם טוֹב. כֵּיצַד הוּא הַמַּרְגִּיל? זֶה שֶׁיּוֹצִיא כָּל הַבָּשָׂר מֵרֶגֶל אַחַת, כְּדֵי שֶׁיֵּצֵא כָּל הָעוֹר שָׁלֵם וְלֹא יִקָּרַע.
מִפְּנֵי שֶׁטֹּרֵחַ בְּהֶפְשֵׁט זֶה טֹרַח גָּדוֹל, וְאֵין בּוֹ צֹרֶךְ לַמּוֹעֵד.
וְכֵן אָסוּר לַעֲשׂוֹת בֵּית יָד בַּבָּשָׂר. וְהוּא, שֶׁיַּעֲשֶׂה בַּסַּכִּין - שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וּמֻתָּר לַעֲשׂוֹת סִימָן בַּבָּשָׂר.
זמוֹלְגִין אֶת הָרֹאשׁ וְאֶת הָרַגְלַיִם, וּמְהַבְהֲבִין אוֹתָן בָּאוּר; אֲבָל אֵין טוֹפְלִין אוֹתָן בְּחַרְסִית וְלֹא בָּאֲדָמָה, וְאֵין גּוֹזְזִין אוֹתָן בְּמִסְפְּרַיִם. וְכֵן אֵין גּוֹזְזִין אֶת הַיָּרָק בַּתַּסְפֹּרֶת שֶׁלּוֹ, אֲבָל מְתַקְּנִין אֶת הָאֹכֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קוֹצִים, כְּגוֹן קֻרְנַס וְעַכָּבִיּוֹת, בְּתִּסְפֹּרֶת.
חמֻתָּר לָלוּשׁ עִיסָה גְּדוֹלָה בְּיוֹם טוֹב. וְהַלָּשׁ עִיסָה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה בְּיוֹם טוֹב. וְאִם לָשָׁהּ בְּיוֹם טוֹב, מַפְרִישׁ מִמֶּנָּה חַלָּה וְנוֹתְנָהּ לַכּוֹהֵן. וְאִם הָיְתָה עִיסָה טְמֵאָה אוֹ שֶׁנִּטְמֵאת הַחַלָּה, לֹא יְבַשֵּׁל אֶת הַחַלָּה, שֶׁאֵין מְבַשְּׁלִין בְּיוֹם טוֹב אֶלָא לֶאֱכֹל, וְזוֹ לִשְׂרֵפָה עוֹמֶדֶת.
וְכֵן אֵין שׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁאֵין שׂוֹרְפִין קֳדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ בְּיוֹם טוֹב, שֶׁשְּׂרֵפַת קֳדָשִׁים שֶׁנִּטְמְאוּ מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף" (ויקרא ז, יט); וַעֲשִׂיַּת מְלָאכָה שֶׁאֵינָה לְצֹרֶךְ אֲכִילָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, וְאֵין עֲשֵׂה דּוֹחֶה אֶת לֹא תַעֲשֶׂה וַעֲשֵׂה.
טכֵּיצַד יַעֲשֶׂה בָּהּ? יַנִּיחֶנָּה עַד הָעֶרֶב וְיִשְׂרֹף אוֹתָהּ. הָיָה יוֹם טוֹב שֶׁל פֶּסַח, שֶׁאִם יַנִּיחֶנָּה תַּחְמִיץ - לֹא יַפְרִישׁ אֶת הַחַלָּה בָּצֵק, אֶלָא יֹאפֶה אֶת כָּל הָעִיסָה הַטְּמֵאָה, וְאַחַר כָּךְ יַפְרִישׁ הַחַלָּה לֶחֶם.
יאֵין אוֹפִין בְּפֻרְנֵי חֲדָשָׁה; גְּזֵרָה שֶׁמָּא תִּפְחַת וְתַפְסִיד הַלֶּחֶם, וְיִמָּנַע מִשִּׂמְחַת יוֹם טוֹב.
אֵין גּוֹרְפִין תַּנּוּר וְכִירַיִם, אֲבָל מְכַבְּשִׁין אֶת הָאֵפֶר שֶׁבָּהֶן; וְאִם אִי אֶפְשָׁר לֶאֱפוֹת בּוֹ אוֹ לִצְלוֹת בּוֹ אֶלָא אִם כֵּן גָּרַף, מֻתָּר.
וְסוֹתְמִין פִּי הַתַּנּוּר בְּטִיט וְרֶפֶשׁ שֶׁבִּסְבִיבוֹת הַנָּהָר - וְהוּא שֶׁרִכְּכוֹ מֵאֶמֶשׁ. אֲבָל לְגַבֵּל טִיט בְּיוֹם טוֹב, אָסוּר. וּמֻתָּר לְגַבֵּל אֶת הָאֵפֶר, לִסְתֹּם בּוֹ פִּי הַתַּנּוּר.
יאתַּנּוּר וְכִירַיִם חֲדָשִׁים - אֵין סָכִין אוֹתָן בְּשֶׁמֶן בְּיוֹם טוֹב, וְאֵין שָׁטִין אוֹתָן בְּמַטְלִית. וְאֵין מְפִיגִין אוֹתָן בְּצוֹנֵן כְּדֵי לְחַסְּמָן; וְאִם בִּשְׁבִיל לֶאֱפוֹת בָּהֶן, מֻתָּר.
אֵין מְלַבְּנִין אֶת הָאֲבָנִים לִצְלוֹת אוֹ לֶאֱפוֹת עֲלֵיהֶן, מִפְּנֵי שֶׁמְּחַסְּמָן. וּמַסִּיקִין וְאוֹפִין בְּפֻרְנֵי, וּמְחַמִּין חַמִּין בְּאַנְטִיכֵי.
יבאֵין עוֹשִׂין גְּבִנָּה בְּיוֹם טוֹב - שֶׁאִם גִּבֵּן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין בְּזֶה חֶסְרוֹן טַעַם. אֲבָל דָּכִין אֶת הַתְּבָלִין כְּדַרְכָּן - שֶׁאִם יָדוּךְ אוֹתָן מִבָּעֶרֶב, יָפוּג טַעְמָן.
אֲבָל מֶלַח - אֵינוֹ נִדּוֹךְ בְּיוֹם טוֹב אֶלָא אִם כֵּן הִטָּה הַמַּכְתֵּשׁ אוֹ שֶׁיָּדוּך בַּקְּעָרָה וְכַיּוֹצֵא בָּהּ, כְּדֵי שֶׁיְּשַׁנֶּה; שֶׁאִם שָׁחַק הַמֶּלַח מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב לֹא יָפוּג טַעְמוֹ. וְאֵין שׁוֹחֲקִין אֶת הַפִּלְפְּלִין בָּרֵחַיִם שֶׁלָהֶן, אֶלָא דָּךְ אוֹתָן בַּמְּדוֹכָה כְּכָל הַתְּבָלִין.
יגאֵין כּוֹתְשִׁין אֶת הָרִיפוֹת בְּמַכְתֶּשֶׁת גְּדוֹלָה, אֲבָל כּוֹתְשִׁין בְּמַכְתֶּשֶׁת קְטַנָּה, שֶׁזֶּה הוּא הַשִּׁנּוּי שֶׁלָּהּ. וּבְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אֲפִלּוּ בִּקְטַנָּה אָסוּר; שֶׁהַתְּבוּאָה שֶׁלָהֶן טוֹבָה הִיא, וְאִם כּוֹתְשִׁין אוֹתָהּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אֵין בְּכַּךְ הֶפְסֵד.
ידהַקֶּמַח - אַף עַל פִּי שֶׁרִקְּדוֹ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וְהֵסִיר מִמֶּנּוּ הַסֻּבִּין - אֵין מְרַקְּדִין אוֹתוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה בְּיוֹם טוֹב, אֶלָא אִם כֵּן נָפַל בְּתוֹכוֹ צְרוֹר אוֹ קִיסָם וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. וְאִם שִׁנָּה - מֻתָּר, כְּגוֹן שֶׁיְרַקֵד מֵאֲחוֹרֵי הַנַּפָה אוֹ שֶׁרִקֵד עַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן, וְכַיּוֹצֵא בְּשִׁנּוּי זֶה.
טומוֹלְלִין מְלִילוֹת וּמְפָרְכִין קִטְנִיוֹת בְּיוֹם טוֹב, וּמְנַפֵּחַ עַל יָד עַל יָד בְּכָל כּוֹחוֹ וְאוֹכֵל.
וַאֲפִלּוּ בְּקָנוֹן אוֹ בְּתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְּטַבְלָה וְלֹא בִּכְבָרָה.
וְכֵן הַבּוֹרֵר קִטְנִיוֹת בְּיוֹם טוֹב - בּוֹרֵר כְּדַרְכּוֹ בְּחֵיקוֹ וּבְתַמְחוּי, אֲבָל לֹא בְּנָפָה וְלֹא בְּטַבְלָה וְלֹא בִּכְבָרָה.
טזבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? כְּשֶׁהָאֹכֶל מְרֻבֶּה עַל הַפְּסֹלֶת; אֲבָל אִם הָיְתָה הַפְּסֹלֶת מְרֻבָּה עַל הָאֹכֶל, בּוֹרֵר אֶת הָאֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסֹלֶת.
וְאִם הָיָה טֹרַח בִּבְרִירַת הַפְּסֹלֶת מִן הָאֹכֶל יָתֵר מִטֹּרַח בִּבְּרִירַת הָאֹכֶל מִן הַפְּסֹלֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהָאֹכֶל מְרֻבֶּה - בּוֹרֵר אֶת הָאֹכֶל וּמַנִּיחַ אֶת הַפְּסֹלֶת.
יזאֵין מְסַנְּנִין אֶת הַחַרְדָּל בִּמְסַנֶנֶת שֶׁלּוֹ מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּבוֹרֵר; אֲבָל נוֹתְנִין בֵּיצָה בִּמְסַנֶנֶת שֶׁל חַרְדָּל, וְהוּא מִסְתַּנֵּן מֵאֵלָיו.
וְאִם הָיְתָה הַמְּשַׁמֶרֶת תְּלוּיָה, מֻתָּר לִתֵּן לָהּ יַיִן בְּיוֹם טוֹב; אֲבָל לֹא יִתְלֶה כַּתְּחִלָּה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה כְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בַּחֹל. וּמַעֲרִים וְתוֹלֶה אֶת הַמַּשְׁמֶרֶת לִתְלוֹת בָּהּ רִמּוֹנִים, וְתוֹלֶה בָּהּ רִמּוֹנִים, וְאַחַר כָּךְ נוֹתֵן לְתוֹכָהּ שְׁמָרִים.
