אאֶפְרוֹחַ שֶׁנֹלַּד בְּיוֹם טוֹב - אָסוּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה. וְעֵגֶל שֶׁנֹלַּד בְּיוֹם טוֹב - אִם הָיְתָה אִמּוֹ עוֹמֶדֶת לַאֲכִילָה, מֻתָּר; מִפְּנֵי שֶׁהוּא מוּכָן עַל גַּב אִמּוֹ, וְאִלּוּ שָׁחַט אִמּוֹ - הָיָה זֶה שֶׁבְּמֵעֶיהָ מֻתָּר בְּיוֹם טוֹב, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נֹלַּד.
בבְּהֵמוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת וְרוֹעוֹת חוּץ לַתְּחוּם וּבָאוֹת וְלָנוֹת בְּתוֹךְ הַתְּחוּם - הֲרֵי אֵלּוּ מוּכָנִין, וְלוֹקְחִין מֵהֶן וְשׁוֹחֲטִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב. אֲבָל הָרוֹעוֹת וְלָנוֹת חוּץ לַתְּחוּם - אִם בָּאוּ בְּיוֹם טוֹב, אֵין שׁוֹחֲטִין אוֹתָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻקְצֶה, וְאֵין דַּעַת אַנְשֵׁי הָעִיר עֲלֵיהֶם.
גוְכֵן בֶּהֱמַת קֳדָשִׁים שֶׁנוֹלַּד בָּהּ מוּם בְּיוֹם טוֹב - הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אָסוּר לְשָׁחַטָהּ בְּיוֹם טוֹב. לְפִיכָךְ אָסוּר לִרְאוֹת מוּמֵי קֳדָשִׁים בְּיוֹם טוֹב, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַתִּירֵם הֶחָכָם בְּמוּמָן, וְיָבוֹא זֶה לִשְׁחֹט בּוֹ בַּיּוֹם.
אֲבָל רוֹאֶה הוּא הַמּוּם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר מַתִּיר אוֹ אוֹסֵר.
דבְּכוֹר שֶׁנֹלַּד וּמוּמוֹ עִמּוֹ - הֲרֵי זֶה מוּכָן, וְאֵין מְבַקְּרִים אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב; וְאִם עָבַר וְרָאָה מוּמוֹ וּבִקְּרוֹ וְהִתִּירוֹ, הֲרֵי זֶה שׁוֹחֵט וְאוֹכֵל. בְּכוֹר שֶׁנָּפַל לְבוֹר, עוֹשֶׂה לוֹ פַּרְנָסָה בִּמְקוֹמוֹ שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ יָכוֹל לְהַעֲלוֹתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לִשְׁחִיטָה בְּיוֹם טוֹב.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
"אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ" שֶׁנָּפְלוּ לְבוֹר מַעֲלֶה אֶת הָרִאשׁוֹן עַל מְנָת לְשָׁחַטוֹ וְאֵינוֹ שׁוֹחֲטוֹ, וּמַעֲרִים וּמַעֲלֶה אֶת הַשֵּׁנִי עַל מְנָת לְשָׁחֲטוֹ, וְשׁוֹחֵט אֶת אֵיזֶה מֵהֶן שֶׁיִּרְצֶה; מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים הִתִּירוּ לְהַעֲרִים.
בֶּהֱמַת חֻלִּין שֶׁנָּפְלָה מִן הַגָּג, וַהֲרֵי הִיא צְרִיכָה בְּדִיקָה - שׁוֹחֲטִין אוֹתָהּ בְּיוֹם טוֹב, וְתִבָּדֵק, אֶפְשָׁר שֶׁתִּמָּצֵא כְּשֵׁרָה וְתֵאָכֵל.
האַוָזִין וְתַרְנְגוֹלִין וְיוֹנִים שֶׁבַּבַּיִת - הֲרֵי אֵלּוּ מוּכָנִין, וְאֵינָן צְרִיכִין זִמּוּן. אֲבָל יוֹנֵי שׁוֹבָךְ וְיוֹנֵי עֲלִיָּה וְצִפֳּרִים שֶׁקִּנְּנוּ בַּטְּפִיחִין אוֹ בַּבִּירָה - הֲרֵי אֵלּוּ מֻקְצֶה.
וְצָרִיךְ לְזַמֵן מִבָּעֶרֶב וְלוֹמַר 'אֵלּוּ וְאֵלּוּ אֲנִי נוֹטֵל'; וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְנַעְנֵע.
וזִמֵּן שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים, וּמָצָא שְׁחוֹרִים בִּמְקוֹם לְבָנִים וּלְבָנִים בִּמְקוֹם שְׁחוֹרִים - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִים; שֶׁאֲנִי אוֹמֵר שֶׁמָּא אוֹתָן שֶׁזִּמֵּן פָּרְחוּ לָהֶן, וְאֵלּוּ אֲחֵרִים הֵן. וְכָל סָפֵק מוּכָן, אָסוּר. זִמֵן שְׁנַיִם וּמָצָא שְׁלוֹשָׁה, הַכֹּל אָסוּר; שְׁלוֹשָׁה וּמָצָא שְׁנַיִם, מֻתָּרִין. זִמֵּן בְּתוֹךְ הַקֵּן, וּמָצָא לִפְנֵי הַקֵּן, אִם אֵין שָׁם קֵן אֶלָא הֵן וְאֵינָן יְכוֹלִין לִפְרֹחַ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ שָׁם קֵן אַחֵר בְּקֶרֶן זָוִית בְּתוֹךְ חֲמִשִּׁים אַמָּה - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, שֶׁאֵין הַמְּדַדֶּה מְדַדֶּה אֶלָא כְּנֶגֶד קִנּוֹ בְּשָׁוֶה.
זדָּגִים שֶׁבְּבֵיבָרִין גְּדוֹלִים, וְכֵן חַיָּה וָעוֹף שֶׁבְּבֵיבָרִין גְּדוֹלִים - כָּל שֶׁהוּא מְחֻסַּר צִידָה, עַד שֶׁאוֹמְרִים הָבֵא מְצוּדָה וּנְצוּדֶנּוּ - הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה, וְאֵין צָדִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב; וְאִם צָד, לֹא יֵאָכֵלוּ. וְכָל שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ מְצוּדָה - הֲרֵי זֶה מוּכָן, וְצָדִין אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב וְאוֹכְלִין אוֹתוֹ.
וְכֵן חַיָּה שֶׁקִּנְּנָה בַּפַּרְדֵּס הַסָּמוּךְ לָעִיר - יְלָדֶיהָ כְּשֶׁהֵן קְטַנִּים שְׁאֵינָן צְרִיכִין צִידָה אֵין צְרִיכִים זִמּוּן, מִפְּנֵי שֶׁדַּעְתּוֹ עֲלֵיהֶן.
חמְצוּדוֹת חַיָּה וְעוֹפוֹת וְדָגִים שֶׁפְּרָסָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב - לֹא יִטֹּל מֵהֶן בְּיוֹם טוֹב, אֶלָא אִם כֵּן יוֹדֵעַ שֶׁנִּצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב.
הַסּוֹכֵר אַמַּת הַמַּיִם מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּלְמָחָר הִשְׁכִּים וּמָצָא בָּהּ דָּגִים - הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין, שֶׁכְּבָר נִצּוֹדוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וַהֲרֵי הֵן מוּכָנִין.
טבַּיִת שֶׁהוּא מָלֵא פֵּרוֹת מוּכָנִין וְנִפְחַת, נוֹטֵל מִמְּקוֹם הַפְּחָת.
הָעוֹמֵד עַל הַמֻּקְצֶה מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב בַּשָּׁנָה שְׁבִיעִית, שֶׁכָּל הַפֵּרוֹת הֶפְקֵר - צָרִיךְ שֶׁיִּרְשֹׁם וְיֹאמַר 'מִכָּאן וְעַד כָּאן אֲנִי נוֹטֵל'; וְאִם לֹא רָשַׁם, לֹא יִטֹּל.
יכּוּתִי שֶׁהֵבִיא תְּשׁוּרָה לְיִשְׂרָאֵל בְּיוֹם טוֹב: אִם יֵשׁ מֵאוֹתוֹ הַמִּין בַּמְּחֻבָּר לַקַּרְקָע, אוֹ שֶׁהֵבִיא חַיָּה אוֹ עוֹפוֹת אוֹ דָּגִים שֶׁאֶפְשָׁר לְצוּדָן בּוֹ בַּיּוֹם - הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין עַד לָעֶרֶב, וְיַמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ; אֲפִלּוּ הֲדָס וְכַיּוֹצֵא בּוֹ - אֵינוֹ מֵרִיחַ בּוֹ לָעֶרֶב, עַד שֶׁיַּמְתִּין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ.
וְאִם אֵין מֵאוֹתוֹ הַמִּין בַּמְּחֻבָּר לַקַּרְקָע, אוֹ שֶׁהָיְתָה צוּרָתוֹ מוֹכַחַת עָלָיו שֶׁמֵּאֶתְמוֹל נֶעְקַר אוֹ נִצּוֹד: אִם הֱבִיאוֹ מִתּוֹךְ הַתְּחוּם, מֻתָּר; וְאִם הֱבִיאוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, הֲרֵי זֶה אָסוּר לוֹ. וְהַבָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל זֶה מִחוּץ לַתְּחוּם, מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל אַחֵר.
יאעֵצִים שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הַדֶּקֶל בְּיוֹם טוֹב - אָסוּר לְהַסִּיקָן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹלָד. וְאִם נָשְׁרוּ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר, מַרְבֶּה עֲלֵיהֶן עֵצִים מוּכָנִין וּמַסִּיקָן. עֲרֵמַת הַתֶּבֶן וְאוֹצָר שֶׁל עֵצִים - אֵין מַתְחִילִין בָּהֶן בְּיוֹם טוֹב אֶלָא אִם כֵּן הֵכִין מִבָּעֶרֶב, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻקְצֶה; וְאִם הָיָה הַתֶּבֶן מְעֹרָב בַּקּוֹצִים, שֶׁהֲרֵי אֵינוֹ רָאוּי אֶלָא לָאֵשׁ - הֲרֵי זֶה מוּכָן.
יבאֵין מְבַקְּעִין עֵצִים מִסְוָאר שֶׁל קוֹרוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מֻקְצֶה. וְלֹא מִן הַקּוֹרָה שֶׁנִּשְׁבְּרָה בְּיוֹם טוֹב, מִפְּנֵי שֶׁהִיא נוֹלָד. וְכֵן כֵּלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ בְּיוֹם טוֹב - אֵין מַסִּיקִין בָּהֶן, מִפְּנֵי שֶׁהֵן נוֹלָד.
אֲבָל מַסִּיקִין בְּכֵלִים שְׁלֵמִים אוֹ בְּכֵלִים שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, שֶׁהֲרֵי הוּכְנוּ לִמְלָאכָה אַחֶרֶת מִבָּעֶרֶב. כַּיּוֹצֵא בּוֹ, אֱגוֹזִים וּשְׁקֵדִים שֶׁאֲכָלָן מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מַסִּיקִין בִּקְלִפֵּיהֶן בְּיוֹם טוֹב; וְאִם אֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב, אֵין מַסִּיקִין בִּקְלִפֵּיהֶן.
וְיֵשׁ נֻסְחָאוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן: שֶׁאִם אֲכָלָן מִבָּעֶרֶב אֵין מַסִּיקִין בִּקְלִפֵּיהֶן שֶׁהֲרֵי הֻקְצוּ; וְאִם אֲכָלָן בְּיוֹם טוֹב, מַסִּיקִין מִפְּנֵי שֶׁהֵן מוּכָנִין עַל גַּב הָאֹכֶל.
יגקֹץ רָטֹב - הֲרֵי הוּא מֻקְצֶה, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהַסָּקָה. לְפִיכָךְ, אָסוּר לוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ כְּמוֹ שְׁפוּד לִצְלוֹת בּוֹ בָּשָׂר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בְּזֶה.
ידנוֹטְלִין עֵצִים הַסְּמוּכִים לְדָפְנֵי סֻכָּה וּמַסִּיקִין בָּהֶן. אֲבָל אֵין מְבִיאִים עֵצִים מִן הַשָּׂדֶה, אֲפִלּוּ הָיוּ מְכֻנָּסִין שָׁם מִבָּעֶרֶב; אֲבָל מְגַבֵּב הוּא בַּשָּׂדֶה מִלְּפָנָיו, וּמַדְלִיק שָׁם. וּמְבִיאִין מִן הַמְּכֻנָּסִין שֶׁבִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וַאֲפִלּוּ הָיְתָה מֻקֶּפֶת שֶׁלֹּא לְשֵׁם דִּירָה; וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיֶה לָהּ פּוֹתַחַת וְתִהְיֶה בְּתוֹךְ תְּחוּם הַשַּׁבָּת; וְאִם חָסֵר אֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, הֲרֵי הֵן מֻקְצֶה.
טועַלֵּי קָנִים וְעַלֵּי גְּפָנִים, אַף עַל פִּי שֶׁהֵן מְכֻנָּסִין בַּקַּרְפֵּף - כֵּיוָן שֶׁהָרוּחַ מְפַזֶּרֶת אוֹתָן, הֲרֵי הֵן כִּמְפֻזָּרִין, וַאֲסוּרִין. וְאִם הִנִּיחַ עֲלֵיהֶן כְּלִי כָּבֵד מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, הֲרֵי אֵלּוּ מוּכָנִין.
טזבְּהֵמָה שֶׁמֵּתָה בְּיוֹם טוֹב: אִם הָיְתָה מְסֻכֶּנֶת מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, הֲרֵי זֶה מְחַתְּכָהּ לַכְּלָבִים; וְאִם לָאו, הוֹאִיל וְלֹא הָיְתָה דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ, הֲרֵי זֶה מֻקְצֶה, וְלֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.
בֶּהֱמַת קֳדָשִׁים שֶׁמֵּתָה, וּתְרוּמָה שֶׁנִּטְמֵאת - לֹא יְזִיזֶנָּה מִמְּקוֹמָהּ.
יזדָּגִים וְעוֹפוֹת וְחַיָּה שֶׁהֵן מֻקְצֶה - אֵין מַשְׁקִין אוֹתָן בְּיוֹם טוֹב וְאֵין נוֹתְנִין לִפְנֵיהֶם מְזוֹנוֹת, שֶׁמָּא יָבוֹא לִקַּח מֵהֶן. וְכָל שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ אוֹ לְהִשְׁתַּמֵשׁ בּוֹ בְּיוֹם טוֹב מִפְּנֵי שֶׁהוּא מֻקְצֶה, אָסוּר לְטַלְטְלוֹ.
יחהַמַּכְנִיס עָפָר מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, אִם יִחַד לוֹ בַּחֲצֵרוֹ קֶרֶן זָוִית - הֲרֵי זֶה מוּכָן, וּמֻתָּר לְטַלְטְלוֹ וְלַעֲשׂוֹת בּוֹ כָּל צְרָכָיו.
וְכֵן אֵפֶר שֶׁהֻסַּק מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, מוּכָן. וְשֶׁהֻסַּק בְּיוֹם טוֹב: כָּל זְמַן שֶׁהוּא חַם כְּדֵי לִצְלוֹת בּוֹ בֵּיצָה - מֻתָּר לְטַלְטְלוֹ, שֶׁעֲדַיִן אֵשׁ הוּא; וְאִם לָאו - אָסוּר לְטַלְטְלוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹלָד.
מִי שֶׁהָיָה לוֹ דֶּקֶר נָעוּץ מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב, וּנְתָקוֹ בְּיוֹם טוֹב וְהֶעֱלָה עָפָר - אִם הָיָה אוֹתוֹ עָפָר תִּחוּחַ, הֲרֵי זֶה מְכַסֶּה בּוֹ וּמְטַלְטְלוֹ; אֲבָל אִם הֶעֱלָה גּוּשׁ עָפָר, הֲרֵי זֶה לֹא יִכְתֹּשׁ אוֹתוֹ בְּיוֹם טוֹב.
