פרק כב

1נִבְחָ֣ר שֵׁ֖ם מֵע֣שֶׁר רָ֑ב מִכֶּ֥סֶף וּ֜מִזָּהָ֗ב חֵ֣ן טֽוֹב:

נבחר שם מעשר רב. שם טוב:

מכסף ומזהב. נבחר חן טוב:

2עָשִׁ֣יר וָרָ֣שׁ נִפְגָּ֑שׁוּ עֹשֵֹ֖ה כֻלָּ֣ם יְהוָֽה:

עושה כולם ה'. כשעני אומר לעשיר פרנסני והוא עונה קשות עושה כולם ה' הקב"ה עושה אותם חדשים לזה עני ולזה עשיר:

3עָר֤וּם רָאָ֣ה רָעָ֣ה וְיִסְתָּ֑ר וְנִסְתָּ֑ר וּ֜פְתָיִ֗ים עָבְר֥וּ וְֽנֶעֱנָֽשׁוּ:

ערום ראה רעה. עונש של עבירה ונסתר ולא עבר עבירה:

4עֵ֣קֶב עֲ֖נָוָה יִרְאַ֣ת יְהוָ֑ה ע֖שֶׁר וְכָב֣וֹד וְחַיִּֽים:

עקב ענוה. בשביל הענוה יראת ה' באה, ד"א ענוה עיקר והיראה טפילה ועקב לה מדרס לרגליה:

5צִנִּ֣ים פַּ֖חִים בְּדֶ֣רֶךְ עִקֵּ֑שׁ שׁוֹמֵ֥ר נַ֜פְשׁ֗וֹ יִרְחַ֥ק מֵהֶֽם:

צנים פחים. כמו (במדבר ל״ג:נ״ה) לצנינים בצדיכם ובאו עליך הוצן (יחזקאל כ״ג:כ״ד) ל' גדודים ולסטים:

צנים פחים. הם טמונים בדרכי המעקש דרכיו כלומר יסורים מוכני' לו:

6חֲנֹ֣ךְ לַ֖נַּעַר עַל־פִּ֣י דַרְכּ֑וֹ גַּ֥ם כִּֽי־יַ֜זְקִ֗ין לֹֽא־יָס֥וּר מִמֶּֽנָּה:

חנוך לנער. לפי מה שתלמד לנער ותחנכהו בדברים אם לטוב אם לרע: גם כי יזקין לא יסור ממנה:

7עָשִׁיר בְּרָשִׁ֣ים יִמְשׁ֑וֹל וְעֶ֥בֶד ל֜וֶֹ֗ה לְאִ֣ישׁ מַלְוֶֽה:

עשיר ברשים ימשול. עם הארץ צריך לתלמיד חכם לעולם:

8זוֹרֵ֣עַ עַ֖וְלָה יִקְצָור־יִקְצָר־אָ֑וֶן וְשֵׁ֖בֶט עֶבְרָת֣וֹ יִכְלֶֽה:

זורע עולה. יקצר און לפי זריעתו קצירתו לפי פעולתו יהיה קבלת משכורתו:

9טֽוֹב־עַ֖יִן ה֣וּא יְבֹרָ֑ךְ כִּֽי־נָתַ֖ן מִלַּחְמ֣וֹ לַדָּֽל:

10גָּ֣רֵֽשׁ לֵ֖ץ וְיֵצֵ֣א מָד֑וֹן וְ֜יִשְׁבֹּ֗ת דִּ֣ין וְקָלֽוֹן:

גרש לץ. יצר הרע:

11אֹהֵ֥ב טְהָור־טְהָר־לֵ֑ב חֵ֥ן שְׂ֜פָתָ֗יו רֵעֵ֥הוּ מֶֽלֶךְ:

אוהב. טהר לב חן שפתיו מי ששפתיו חן:

רעהו מלך. הקב"ה אוהבו ומחבבו:

12עֵינֵ֣י יְ֖הוָה נָ֣צְרוּ דָ֑עַת וַ֜יְסַלֵּ֗ף דִּבְרֵ֥י בֹגֵֽד:

13אָמַ֣ר עָ֖צֵל אֲרִ֣י בַח֑וּץ בְּת֥וֹךְ רְ֜חֹב֗וֹת אֵֽרָצֵֽחַ:

אמר עצל ארי בחוץ. איך אצא ללמוד תורה:

14שׁוּחָ֣ה עֲ֖מֻקָּה פִּ֣י זָר֑וֹת זְע֥וּם יְ֜הוָ֗ה יִפָּול־יִפָּל־שָֽׁם:

שוחה עמוקה פי זרות. פי עובדי גלולים:

זעום ה'. מי שהקב"ה שונאו נופל ונכשל בה:

זעום. נזוף מלפניו:

15אִוֶּלֶת קְשׁוּרָ֣ה בְלֶב־נָ֑עַר שֵׁ֥בֶט מ֜וּסָ֗ר יַרְחִיקֶ֥נָּה מִמֶּֽנּוּ:

16ע֣שֵֽׁק דָּ֖ל לְהַרְבּ֣וֹת ל֑וֹ נֹתֵ֥ן לְ֜עָשִׁ֗יר אַךְ־לְמַחְסֽוֹר:

עושק דל להרבות לו. עושר:

נותן לעשיר. סוף שנותן ממונו לעו"ג העשירי' ואך למחסור הוא בא:

17הַ֥ט אָזְנְךָ֗ וּ֖שְׁמַע דִּבְרֵ֣י חֲכָמִ֑ים וְ֜לִבְּךָ֗ תָּשִׁ֥ית לְדַעְתִּֽי:

הט אזנך שמע דברי חכמים. ללמוד תורה מחכם כל שהוא:

ולבך תשית לדעתי. ואם רבך רשע לא תלמוד ממעשיו:

18כִּֽי־נָ֖עִים כִּֽי־תִשְׁמְרֵ֣ם בְּבִטְנֶ֑ךָ יִכֹּ֥נוּ יַ֜חְדָּ֗ו עַל־שְׂפָתֶֽיךָ:

כי נעים. יהי לך לאחר זמן אם תשמרם ותצפנם בבטנך שלא תשכחם ואימתי יהיו שמורים בלבך בזמן שיכונו על שפתיך כאשר תוציאם בפיך:

19לִהְי֣וֹת בַּ֖יהוָה מִבְטַחֶ֑ךָ הוֹדַעְתִּ֖יךָ הַיּ֣וֹם אַף־אָֽתָּה:

להיות בה' מבטחך הודעתיך. אני מודיעך שתבטח בה' ותעסוק בתורה ולא תאמר איך אבטל ממלאכתי ואיך אתפרנס:

20הֲלֹ֤א כָתַ֣בְתִּי לְ֖ךָ שָׁלִשִׁ֑ום שָׁלִישִׁ֑ים בְּמ֖וֹעֵצֹ֣ת וָדָֽעַת:

הלא כתבתי לך שלשים. תור' ונביאים וכתובים:

21לְהוֹדִֽיעֲךָ֗ ק֖שְׁטְ אִמְרֵ֣י אֱמֶ֑ת לְהָשִׁ֥יב אֲמָרִ֥ים אֱ֜מֶ֗ת לְשֹׁלְחֶֽיךָ:

להודיעך קושט. שלישים כתבתי לך כדי שתבין מתוכם קושט אמרי אמת. להשיב אמרים אמת:

לשולחך. לשואלך הוראה:

22אַֽל־תִּגְזָל־דָּ֖ל כִּ֣י דַל־ה֑וּא וְאַל־תְּדַכֵּ֖א עָנִ֣י בַשָּֽׁעַר:

אל תגזל דל. אל תגזלנו כי תראנו דל בעבור שהוא דל ואין לו כח לעמוד נגדך:

23כִּֽי־יְ֖הוָה יָרִ֣יב רִיבָ֑ם וְקָבַ֖ע אֶת־קֹבְעֵיהֶ֣ם נָֽפֶשׁ:

כי ה' יריב ריבם וקבע. ויגזול את הנפש:

קובעיהם. גוזליה' ובלשון ארמי קביעה גזילה במסכ' ראש השנה אתא ההוא גברא לקמיה אמר ליה קבען פלניא וכו':

24אַל־תִּ֖תְרַע אֶת־בַּ֣עַל אָ֑ף וְאֶת־אִ֥ישׁ חֵ֜מוֹת לֹ֣א תָבֽוֹא:

אל תתרע. אל תתחבר לשון רעות:

25פֶּן־תֶּאֱלַ֥ף אֹֽרְחֹתָ֑ו אֹֽרְחֹתָ֑יו וְלָקַחְתָּ֖ מוֹקֵ֣שׁ לְנַפְשֶֽׁךָ:

פן תאלף. פן תלמד:

26אַל־תְּהִ֥י בְתֹֽקְעֵי־כָ֑ף בַּ֜עֹרְבִ֗ים מַשָּׁאֽוֹת:

אל תהי בתוקעי כף בעורבים משאות. הלואות כמו משאת מאומה (דברי' כד):

27אִם־אֵֽין־לְךָ֥ לְשַׁלֵּ֑ם לָ֥מָּה יִקַּ֥ח מִ֜שְׁכָּבְךָ֗ מִתַּחְתֶּֽיךָ:

28אַל־תַּ֖סֵּג גְּב֣וּל עוֹלָ֑ם אֲשֶׁ֖ר עָשֹ֣וּ אֲבוֹתֶֽיךָ:

אל תסג גבול עולם. אל תשג אחור מנהג אבותיך ואז"ל המניח כלכלה תחת הגפן בשעת בצירה כדי שיפול בתוכו הפרט על זה נאמר אל תסג גבול וגו':

תסג. כמו יסוגו אחור (תהלים קכט):

29חָזִ֡יתָ אִ֤ישׁ מָ֘הִ֤יר בִּמְלַאכְתּ֗וֹ לִֽפְנֵֽי־מְלָכִ֥ים יִתְיַצָּ֑ב בַּל־יִ֜תְיַצֵּב לִפְנֵ֥י חֲשֻׁכִּֽים: