בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב.

בלתי מוגה

כ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

א. קריאת פרשת שקלים היא לזכר מחצית השקל שהי' כל אחד מישראל צריך ליתן ללשכה בזמן שביהמ"ק הי' קיים עבור קרבנות הציבור (ושאר עניני ציבור)1.

[וענין זה התחיל בזמן משה רבינו, בהיות בנ"י במדבר (לא כמו כו"כ מצוות שקיומן התחיל רק לאחרי הכניסה לארץ), ובזמן משה רבינו גופא, עוד לפני שהיתה העבודה דהקרבת הקרבנות במשכן ("דאקרי מקדש"2 ) – שהרי ממחצית השקל נעשו אדני המשכן, כמובא בפרש"י3 ש"נתנו כל אחד מחצית השקל, ועלה למאת הככר, שנאמר4 וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו' (כהמשך הכתוב5 : "בקע לגלגלת מחצית השקל .. לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים", וכפי שמבאר רש"י פרטי החשבון), ומהם נעשו האדנים, שנאמר6 ויהי מאת ככר הכסף וגו'"].

וקריאה זו נקבעה לשבת שלפני ר"ח אדר (או בשבת ר"ח אדר – כשר"ח אדר חל בשבת) – כי, "באחד באדר משמיעין על השקלים"7, ולכן, ביום השבת שלפנ"ז, שהוא "יום הכניסה"8 (שבו מתכנסין כל העם לבית-הכנסת), קורין בתורה הפרשה שבה נאמר הציווי דנתינת מחצית השקל (וכמו שבשבת שלפני ר"ח מברכים את החודש, זכר לקידוש החודש בזמן שביהמ"ק הי' קיים, כמו כמה ענינים שעושים "זכר למקדש"9 ).

ב. ובענין זה רואים דבר פלא:

בציווי דנתינת מחצית השקל נאמר10 : "זה יתנו .. מחצית השקל .. כל העובר על הפקודים מבן עשרים שנה ומעלה".

והנה, התנאי ד"מבן עשרים שנה ומעלה" נאמר גם במנין בנ"י11, אבל שם ישנו תנאי נוסף: "כל יוצא צבא בישראל", ומובן, שכדי להיות "יוצא צבא" לא מספיק הגיל ד"בן עשרים שנה", אלא צריכים להיות ראויים לכך גם מצד בריאות הגוף כו', שהרי בעל מום אינו יוצא למלחמה12 (וכן "הירא ורך הלבב" ש"ילך וישוב לביתו"13. ואף שציווי זה נאמר רק בספר דברים – הרי יש דעה ש"כללות ופרטות נאמרו בסיני", ולכל הדעות "כללות נאמרו בסיני"14 ).

וכיון שמספר בנ"י "מבן עשרים שנה ומעלה" שנתנו מחצית השקל שוה למספר ד"יוצאי צבא בישראל" – "שש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים"15 – נמצא, שכל בנ"י מבן עשרים שנה ומעלה היו ראויים להיות יוצאי צבא, היינו, שאצל כולם היתה בריאות הגוף בשלימות, ולא הי' אפילו אחד מהם שיהי' אצלו איזה חסרון בבריאות הגוף.

והרי זה דבר פלא שלמעלה מדרך הטבע לגמרי – שבמספר גדול ביותר של בנ"י, למעלה מששים ריבוא, לא הי' אפילו אחד שיחסר אצלו בבריאות הגוף, אלא אצל כולם היתה בריאות הגוף בשלימות, וכולם היו ראויים להיות יוצאי צבא בישראל16.

ולהעיר:

ע"פ תורה יש חילוקי דרגות אצל בנ"י – הן החילוק שבין השבטים, שהרי אינו דומה שבט יהודה שמקום חנייתו הי' בסמיכות למשה רבינו17, לשבטים שחנו בריחוק מקום, ועד לשבט דן, ירוד שבשבטים18, שהי' "מאסף לכל המחנות"19 ; והן החילוק בכל שבט גופא בין נשיא השבט לשאר אנשי השבט, שביניהם היו "שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות"20, ועד לאלו שעליהם היו ממונים ה"שרי עשרות".

ואעפ"כ, למרות חילוקים הנ"ל שיש בהם נפק"מ בנוגע לכמה ענינים חשובים, הנה בנוגע לענין ד"יוצא צבא בישראל" שוים כל בנ"י "מבן עשרים שנה ומעלה", וכולם ראויים לצאת למלחמה כו', לעבור את ה"מדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב"21, עם "ארון ברית ה'"22, באופן ד"קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך"23, ולבוא אל "ארץ נושבת" (כלשון הכתוב בפ' בשלח24 ), "ארץ טובה ורחבה"25.

ג. וע"פ האמור כמ"פ שכל ענין בתורה מהוה הוראה לכל הזמנים, וכהלשון בתניא26 : "התורה היא נצחית", והיינו, שאפילו בזמן שאין ביהמ"ק קיים, בגלות ובחוץ לארץ, בדור יתום ובעקבתא דמשיחא, הנה כל זמן שלומדים תורה, יש בכל ענין בתורה הוראה נצחית, בכל זמן ובכל מקום – הרי מובן שגם הענין האמור שכל בנ"י מבן עשרים שנה ומעלה היו יוצאי צבא בישראל, ללא חסרון בבריאות הגוף, מהוה הוראה ולימוד גם בנוגע לזמן הזה.

ולכאורה אינו מובן: איך אפשר לומר שהמעמד ומצב שהי' בזמן משה רבינו, שכל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה הי' ראוי להיות יוצא צבא בישראל, שייך גם בנוגע לזמן הזה?!

והגע עצמך:

דורו של משה רבינו הי' דור דעה27, והם היו אוכלי המן – כמדובר בהתוועדות שלפנ"ז28 גודל העילוי דאכילת המן, שהגוף הגשמי הי' ניזון מ"לחם מן השמים"29, שזהו חידוש גדול יותר מהמעמד ומצב דלעתיד לבוא, שאז לא יהי' אכילה ושתי', ויהיו ניזונים מזיו השכינה, ואילו באכילת המן נמשך "לחם מן השמים" באכילה גשמית במדידה גשמית ("עומר לגלגלת"30, "העומר עשירית האיפה הוא"31 ) בגוף גשמי (ע"י כלי העיכול).

ואח"כ נכנסו בנ"י לארץ ישראל, וזכו לבנין ביהמ"ק כו' – כפי שנמשך במשך כו"כ דורות.

ולאח"ז התחיל ענין הגלות, ובזה גופא היו פרטי הירידות כו', עד לזמן הזה, עקבתא דמשיחא, שנמצאים בגלות עמוק וחושך כפול ומכופל כו'.

וא"כ, איך אפשר לומר שהמעמד ומצב שהי' בזמן משה רבינו, מהוה הוראה בנוגע לזמן זה – הרי זה ענין שאין לו ערך ודמיון כלל?!

ד. ויובן ע"פ מאמר רבותינו נשיאינו הידוע32, שרק הגוף נמצא בגלות, ואילו הנשמה אינה נמצאת בגלות כלל – שמזה מובן, שכאשר יהודי עושה נשמתו עיקר וגופו טפל, אזי אינו נמצא בגלות, שהרי העיקר אצלו היא הנשמה (והגוף נמשך אחר הנשמה), שלא נמצאת בגלות.

וענין זה נעשה ע"י לימוד התורה, כמארז"ל33 "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה", כי, כאשר יהודי לומד תורה, ובאופן ש"עוסק בתורה"34, אזי הוא מתעצם עם התורה, וכיון שע"פ תורה הנשמה היא העיקר והגוף הוא הטפל (כמבואר בתניא פרק ל"ב), אזי נעשה כן בפועל גם אצלו, שהעיקר היא הנשמה, ובמילא הרי הוא "בן חורין".

ואע"פ שהגוף מצד עצמו נמצא בגלות, שהרי עדיין לא באה הגאולה, ואפילו לא "אתחלתא דגאולה"35, ואדרבה: נמצאים בחושך כפול ומכופל יותר מכמו שהי' בשנים שלפנ"ז – הרי זה רק בנוגע לעניני הגוף, משא"כ בנוגע לעניני הנשמה שאכן לא נמצאת בגלות.

ולכן יכולים ללמוד הוראות בנוגע לסדר ההנהגה בזמן הגלות מהענינים שהיו בזמן הבית או בזמן משה רבינו במדבר, כמו בנוגע להאמור לעיל שכל אחד מישראל "מבן עשרים שנה ומעלה" ראוי להיות "יוצא צבא בישראל" – כיון שהלימוד עתה הוא בנוגע לעניני הנשמה, והרי הנשמה לא הלכה מעולם לגלות, וגם לא עכשיו, כך, שזהו אותו מעמד ומצב כמו קודם הגלות.

ה. וזוהי ההוראה גם בנוגע לזמנינו זה:

כל אחד מישראל – ללא חילוק אם הוא שייך ל"ראשיכם שבטיכם" או ל"חוטב עציך" ו"שואב מימיך"36, אם הוא גדול בידיעת התורה או כמו תינוק קטן – אם הוא רק בן אברהם יצחק ויעקב [כולל גם גרים שנתגיירו כהלכה ונכנסו תחת כנפי השכינה, שגם הם בני אברהם, ולכן יכולים לומר "לאבותינו"37, ועד שיחוסם גדול יותר כו', כידוע אגרת הרמב"ם38 שכתב לעובדי' הגר], ראוי הוא להיות "יוצא צבא בישראל", לצאת לצבא ולכבוש את העולם – "מלאו את הארץ וכבשוה"39, ולעשותו דירה לו ית'40.

ואע"פ שכאשר מביט סביבו יכול לחשוב לעצמו: כיצד יוכל לעשות מהעולם דירה לו ית' – הרי מדובר אודות עוה"ז הגשמי והחומרי, שהוא מלא קליפות כו' והרשעים גוברים בו41, ויש צורך בעבודה קשה ביותר, עד למלחמה עצומה, כדי לפעול בירור וזיכוך בעניני העולם עד שיתעלו ויהיו כלים לאלקות, ואיך יוכל הוא להיות "יוצא צבא בישראל" ולכבוש את העולם, בה בשעה שבעשותו חשבון צדק רואה שהוא רחוק עדיין משלימות העבודה עם עצמו, "קשוט עצמך", וא"כ, איך יוכל להיות אצלו הענין ד"קשוט אחרים"42 – הנה על זה אומרים לו, שכל החשבון הנ"ל הוא רק מצד חיצוניות הענינים, משא"כ מצד פנימיות הענינים:

בנוגע לעולם – הרי האמת אינה כמו שנראה בחיצוניות, וכמדובר בהתוועדויות שלפנ"ז43 שלאמיתתן של הענינים הנה העולם הוא "גן", ולא סתם "גן", אלא גנו של הקב"ה, כמ"ש44 "באתי לגני", "לגנוני כו' דעיקר שכינה בתחתונים היתה"45, וצריך רק ליתן אצבעו הקטנה, ואז יוכל להעלות את ה"אבן" ולהקדישה לה'46.

ובנוגע לעצמו – אין להתחשב עם המעמד ומצב שנראה בחיצוניות, כפי שהוא מצד הגוף [כולל גם הגוף שבנשמה, כידוע שבכל ענין יש נשמה וגוף, וא"כ, גם בנשמתו ישנו הגוף שבנשמה], אלא לידע את המעמד ומצב כפי שהוא בפנימיות הענינים, מצד הנשמה, שמעולם לא הלכה לגלות, ועד ש"גם בשעת החטא היתה באמנה אתו ית'"47 (לא רק "היתה באמנה" סתם, אלא "אתו ית'", שקשורה תמיד באלקות), ולכן, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבר או בהוה, יש בכחו לפעול כל מה שדורשים ממנו, הן בנוגע לעבודתו בעצמו בלימוד התורה וקיום המצוות, והן בנוגע לפעולה בעולם, לכבוש את העולם לעשותו דירה לו ית'48.

ו. ויש להוסיף בהלימוד מענין מחצית השקל:

אמרו רז"ל49 שהקב"ה הראה למשה רבינו מטבע של אש.

והרי יש שני ענינים ב"אש" – ששורף ומכלה את כל הענינים הבלתי-רצויים, וביחד עם זה, מצרף האש את הזהב, היינו, שמצרף את הענינים הרצויים.

ומזה נמשך גם הכח לפעול בעולם – לשרוף ולכלות את הקליפות כו', ועד – לפעול בעולם הענין ד"כבשוה".

זאת ועוד50 :

הענין ד"מחצית השקל" מורה שיהודי מצד עצמו הוא רק מחצה, חצי דבר, וגם הקב"ה כביכול הוא רק מחצה51, וכפי שמצינו במדרשי חז"ל52 שבנ"י נקראים "תמתי"53 – "תאומתי", והיינו, שבנ"י ביחד עם הקב"ה הם דבר אחד48.

ז. וזוהי כללות ההוראה והעידוד בעבודה שלוקחים מפרשת שקלים על כל הזמנים,

– ובפרט ביום הש"ק שבו קוראים ענין זה בתורה [והרי ענין הקריאה בתורה הוא באופן ש"קורא להקב"ה לבוא אליו כביכול כאדם הקורא לחבירו .. וכבן קטן הקורא לאביו"54 ], וגם ההפטרה קשורה עם ענין זה, ועד שעל שם זה נקרא יום השבת כולו, ומזה מובן שבזמן זה מודגשת הוראה זו ביתר שאת וביתר עוז –

שכל אחד מישראל ידע שהוא ראוי להיות "יוצא צבא בישראל", ולכבוש את העולם.

וענין זה נעשה בכחו של משה רבינו – עליו נאמר55 "כי תשא" (לשון יחיד)56, ולכן הרי זה שייך לכל אחד שהוא מצאן מרעיתו של משה, ויש בו ניצוץ משה57, ובכח זה יכול לעבור את ה"מדבר", ולכבוש את העולם כו'.

ובזה נכללת גם הפעולה בעולם לבטל המעמד ומצב של הגלות, ולפעול בקרוב ממש ביאת משיח צדקנו – שגם ענין זה קשור עם "כי תשא", שקאי על משה רבינו, "גואל ראשון", וכן על משיח, "גואל אחרון"58, שאז יהי' המנין האחרון, כמ"ש59 "עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה", ואז "תרום60 קרן ישראל"48.

* * *

ח. בנוגע לקרבנות – שעבורם נתנו מחצית השקל – ישנם כמה הגבלות, שהרי רק כהן יכול להקריב קרבנות61, ורק תמים כו'62, והיינו, שהקרבת הקרבנות אינו ענין ששייך לכל אחד מישראל; והרי החילוק שבין כהן לשאר בנ"י אינו רק מצד הגוף, אלא גם מצד הנשמה, כך, שאין זה ענין שיכולים לומר עליו שמצד הנשמה הרי זה שייך לכל אחד מישראל (כמו הענין ד"יוצא צבא בישראל", כנ"ל).

ואעפ"כ, ענין הקרבנות כפי שהוא בזמן הזה, שייך לכל אחד מישראל, שהרי "תפלות כנגד קרבנות תקנום"63, ובענין התפלה אין חילוקים בין בנ"י, אלא כולם חייבים בתפלה, ועי"ז יש אצל כל ישראל המעלה שבענין הקרבנות.

ועד"ז מצינו בנוגע למחצית השקל גופא – שאע"פ שבזמן משה הי' החיוב דנתינת מחצית השקל רק "מבן עשרים שנה ומעלה", הרי בזמן הזה המנהג דנתינת מחצית השקל בערב פורים [על יסוד דברי הגמרא7 "גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים"] הוא (לכמה דעות) מבן י"ג ומעלה, ועד שיש נוהגין שהאב נותן מחצית השקל גם עבור הילדים שלפני בר מצוה, וגם עבור הנשים (והבנות)64.

ונמצא שיש מעלה בזמן הזה לגבי הזמן של משה – שבזמן משה היו הגבלות בנתינת מחצית השקל, ואילו בזמן הזה שייך הענין דמחצית השקל לכולם, כמו בענין הקרבנות, שבזמן משה היו בזה הגבלות, ואילו בזמן הזה שייך ענין הקרבנות (ע"י תפלה) לכולם.

ט. ועפ"ז ניתוסף גם בהאמור לעיל שכל אחד מישראל "מבן עשרים שנה ומעלה" ראוי להיות "יוצא צבא בישראל" ולכבוש את העולם – שגם אלו שהם בני י"ג שנה ומעלה יכולים להיות "יוצאי צבא" ולכבוש את העולם.

ויתירה מזה – שגם נשים יכולות לכבוש את העולם, כי, אע"פ ש"איש דרכו לכבוש ואין אשה דרכה לכבוש"65, אלא "כל כבודה בת מלך פנימה"66, הרי כיון שהאשה היא "עזר כנגדו"67, יש לה חלק בפעולתו של האיש בכיבוש העולם68. ושניהם יחדיו פועלים הענין ד"ושכנתי בתוכם"69 בכל בית בישראל48.

ולכל לראש צריך לכבוש את הד' אמות שלו, וגם חוץ לד' אמותיו – לקרב יהודים נוספים, מבלי הבט על החיצוניות שלהם – "אל תבט אל מראהו"70, אלא יש להביט עליו כפי שהוא מצד נשמתו, ולהתעסק עמו באופן ד"ואהבת לרעך כמוך"71, היינו, שהאהבה אל הזולת צריכה להיות כמו אהבת עצמו, שהיא באופן ש"על כל פשעים תכסה אהבה"72.

וענין זה שייך לכל אחד מישראל, וכיון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו"73, בודאי ניתנו לו כחות על זה כו'48.

י. ויש להוסיף שענין זה נוגע במיוחד לצעירים:

הענין ד"יוצא צבא" – שייך יותר לצעירים שהם בעלי כח, וכמובן שאינו דומה מי שהוא "בן עשרים שנה ומעלה" – שאז יש ריבוי כח, כמארז"ל74 "בן עשרים לרדוף (שקשור עם ענין הכח*), בן שלושים לכח" – לגבי מי שמתקרב לבן ששים, שאז נעשה חילוק באין ערוך לגבי דיני ערכין75, ואין להשוות את כחו לכחו של בן עשרים.

*) כדמוכח מזה שאז יוצא צבא, וראה פי' מחו"ו והגר"א. ופרש"י צע"ג (והיפך דמחו"ו שהוא תלמידו), ועיין שה"ג76 דעות האם הוא לרש"י. וראה ב"ר פי"ד, ז: "עלם .. כבני כ' שנה".

ומזה מובן בנוגע להאמור לעיל שכל אחד מישראל ראוי להיות "יוצא צבא בישראל" ולכבוש את העולם, שענין זה שייך ביותר לצעירים, ועליהם מוטלת האחריות בנוגע לכיבוש העולם כו'.

ועד"ז בנוגע לאלו שעמהם צריכים לפעול – שעיקר ההשתדלות המאמץ והיגיעה צ"ל בנוגע לפעולה עם הצעירים, ולא כטעות העולם שיותר קל לפעול על מבוגרים, אלא אדרבה: עם צעירים יכולים לפעול הרבה יותר, כדברי הגמרא77 "אשרי מי שעושה תשובה כשהוא איש" (כשהוא בחור בכחו), כך, שאינו דומה קירובו של צעיר לתומ"צ לקירובו של מבוגר כו'.

ואשרי חלקם של אלו המתעסקים עם הזולת ובפרט עם הצעירים לקרבם כו', ובודאי יצליחו בזה, ויזכו לראות פירות ופירי פירות כו'48.

וכאשר יפעלו שכל אחד מישראל יכנס בצבא ה', וכולם יחד יכבשו את העולם – אזי יקויים מ"ש בסיומה של פרשת שקלים: "לכפר על נפשותיכם"78, ולא רק כפרה ומחילה וסליחה על חטאים, אלא גם הענין היותר נעלה בכפרה – שנעשה "מרוצה וחביב לפניו ית' כקודם החטא"79, וכמ"ש הרמב"ם80 ש"צועק ונענה מיד שנאמר81 והי' טרם יקראו ואני אענה", וכמ"ש לפנ"ז82 ש"כבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה .. ומיד הן נגאלין" (כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ת83 ), בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

* * *

יא. מאמר (כעין שיחה) ד"ה כי תשא גו'.

* * *

יב. כרגיל ללמוד פסוק בפרשת השבוע עם פירוש רש"י:

בפרק כ"ג פסוק י"ט נאמר: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך". ורש"י מעתיק את התיבות "ראשית בכורי אדמתך", ומפרש: "אף השביעית חייבת בביכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך".

ובפשטות – הקושי בפסוק זה הוא שלכאורה אין כאן מקומה של מצות ביכורים? ועל זה מפרש רש"י, שפסוק זה בא בהמשך למש"נ לפנ"ז84 "והשביעית תשמטנה ונטשתה", והחידוש הוא שאעפ"כ חייבת בשביעית בביכורים.

וכפי שפירש רש"י בפסוק85 "וביום השביעי תשבות", "אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה, שלא תאמר הואיל וכל השנה קרוי' שבת, לא תנהג בה שבת בראשית"; ועד"ז בפסוק86 "שלש פעמים וגו'", "לפי שהענין מדבר בשביעית, הוצרך לומר שלא יתעקרו שלש רגלים ממקומן".

[ולהעיר: יש מפרשים87 שהפיסקא "אף השביעית חייבת בביכורים" טעות סופר היא, "דאיך שייך דיהי' השביעית חייב בביכורים, שאיך קורא אני כאן ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי88, דהא לא נתן לו, ואיך שייך שחייב בביכורים". ואכן "בקצת נוסחאות אינו כתוב אלא בכורי אדמתך, אדם נכנס לתוך שדהו וכו'"89. אבל90 בפשטות, בא פירוש רש"י זה לבאר השייכות של מצות ביכורים לענין שביעית, כמו שבת ושלש רגלים, שכולם נוהגים גם בשביעית, כנ"ל].

יג. ורש"י אינו מסתפק בכך, ומוסיף אריכות שלימה בנוגע למצות ביכורים: "כיצד, אדם נכנס לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה, כורך עלי' גמי לסימן ומקדישה".

ואינו מובן:

א) הן אמת שכך מקיימים מצות ביכורים (כמבואר במשנה במסכת ביכורים91 ), אבל מה נוגע לפרש כאן כיצד מקיימים מצות ביכורים?

וכשם שבנוגע לתרומה ומעשר שנזכרו לעיל: "מלאתך ודמעך (התרומה) לא תאחר" (שלא יקדים תרומה לביכורים ומעשר לתרומה)92, לא הוצרך רש"י לפרש כיצד מפרישים תרומה ומעשר, כיון שזהו דבר המובן בפשטות – כך לא הוצרך לפרש כיצד מקיימים מצות ביכורים?!

ואדרבה: נתבאר לעיל שהקושי שבגללו הוצרך רש"י לפרש פסוק זה הוא – שלכאורה אין כאן מקומה של מצות ביכורים (ורק בגלל שפרשה זו מדברת אודות שביעית, הוצרך הכתוב לומר ש"אף השביעית חייבת בביכורים"). וא"כ, בהמשך פירושו "כיצד כו'", מתעורר קושי זה על רש"י עצמו!

ב) לאידך גיסא: אם מאיזה סיבה שתהי' יש צורך לבאר כאן פרטי הענינים דמצות ביכורים, הי' רש"י צריך לבאר זאת בפסוקים שלפנ"ז: בפסוק "וחג הקציר בכורי מעשיך", "הוא חג שבועות", "שהוא זמן הבאת ביכורים כו'"93, ועוד לפנ"ז – בפסוק "מלאתך ודמעך לא תאחר", "מלאתך, חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל, והם ביכורים"92 – כדרכו של רש"י לבאר הענין בפעם הראשונה, ולא בפעם השני'; ואם שם לא ביאר רש"י זאת, בגלל שאין זה מקומו – למה מבאר זאת כאן?

יד. וממשיך רש"י בפירושו ומוסיף ענין שלישי: "ואין ביכורים אלא משבעת המינין האמורין במקרא94 ארץ חטה ושעורה וגו'".

ואינו מובן:

א) מדוע צריך רש"י להוסיף עוד פרטי דינים בנוגע למצות ביכורים – מאיזה מינין מביאים ביכורים, בה בשעה שאין כאן מקומה של מצות ביכורים, כנ"ל?

ב) לאידך גיסא: אם צריך לפרש כאן מאיזה מינין מביאים ביכורים – הי' רש"י צריך למנות את כל שבעת המינין, או רק לציין המקרא "ארץ חטה וגו'" (ולסמוך על זה שיראו שם את כל שבעת המינין), ללא הוספת "ושעורה", או (אם רצונו להוסיף עוד מין מלבד חטה) להביא מהמקרא גם "ותאנה", בהמשך למ"ש בפירושו "תאנה שבכרה", ומדוע כותב "ארץ חטה ושעורה (ושאר המינין רק ברמז) וגו'"?

ג) למה העתיק רש"י תיבת "ארץ" – בה בשעה שנוגע רק שבעת המינין, "חטה ושעורה וגו'"?

טו. גם צריך להבין בנוגע לתיבות שמעתיק רש"י מהפסוק – כמדובר כמ"פ שגם בזה מדייק רש"י:

א) מדוע מעתיק מהפסוק גם תיבת "ראשית", שאינו מפרשה? – וכפי שרואים בפירוש רש"י עצמו: "לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך", ולא כתב "ראשית בכורי אדמתך" [ולהעיר שיש גירסא בפירוש רש"י: "לכך נאמר אף כאן ראשית בכורי אדמתך", אבל ברוב הדפוסים לא מופיעה תיבת "ראשית"]. וא"כ, למה הוצרך רש"י להעתיק מהפסוק גם תיבת "ראשית"?

ולהעיר: כיון שרש"י ממשיך לבאר כיצד מקיימים מצות ביכורים, הי' מקום להעתיק גם את התיבות "תביא בית ה' אלקיך". ואעפ"כ, לא מעתיק רש"י תיבות אלו, אלא מעתיק תיבת "ראשית", שאינו מבארה!

ב) מדוע מעתיק רש"י תיבת "אדמתך"?

יש אמנם לימוד מתיבת "אדמתך" – שאין מביאים ביכורים אלא מאדמה ששייכת לישראל95. אבל רש"י אינו מביא לימוד זה, וא"כ, למה מעתיק גם תיבת "אדמתך"?

[ולהעיר, כיון שרש"י מבאר פרטי הענינים דמצות ביכורים, הי' מקום להעתיק התיבות "תביא בית ה' אלקיך", שכל זה נעשה בכדי להביא בית ה' אלקיך, אבל רש"י אינו מעתיק תיבות אלו, כי אם התיבות "ראשית .. אדמתך", שאינו מפרשם].

וכל הדיוקים האמורים לעיל (ועוד דיוקים נוספים), צריכים להיות מובנים באופן המוכרח בפשטות הכתובים, וכפי שיתבאר לקמן.

טז. המשך הביאור בפירוש רש"י בפ' בשלח על הפסוק96 "ויבוא בין מחנה מצרים" – נכלל בשיחת ש"פ בשלח סי"ד ואילך97.

* * *

יז. בהערות אאמו"ר98 על מאמר הזהר99 "כד האי נשמתא נפקת מהאי עלמא זכייא נקיי' ברירה, קוב"ה אנהיר לה בכמה נהורין", מתעכב על דיוק הלשון "זכייא נקיי' ברירה" (שג' הלשונות הם בודאי בדיוק100, ובפרט שענין זה נזכר גם לעיל בזהר, ושם נאמר רק לשון אחד), ומבאר:

"הג' לשונות י"ל לנגד נר"נ. גם לנגד מח' דבור ומעשה".

ולהעיר, שבנוגע ל"נר"נ" שכותב בר"ת, אי אפשר לדעת אם כוונתו מלמטה למעלה: נפש רוח נשמה, או מלמעלה למטה: נשמה רוח נפש. אבל ממ"ש לאח"ז "מח' דבור ומעשה", בסדר דמלמעלה למטה, מובן, שגם הסדר דנר"נ הוא מלמעלה למטה: נשמה רוח נפש.

וממשיך: "גם לנגד הג' בחי' שבכלים חיצון תיכון פנימי (ואז קוב"ה אנהיר לה בכמה נהורין, בחי' אורות)". והיינו, שתכלית השלימות של הכלים היא שנמשכים בהם האורות, ולכן, כשם שבאורות ישנם ג' ענינים, הנה גם בכלים יש ג' בחי', חיצון תיכון פנימי.

ומסיים: "והכל עולה בקנה אחד וכמובן", והיינו, שכל הפירושים האמורים בג' הלשונות, כפי שהם בנשמה (נר"נ), בעבודת האדם (מחשבה דיבור ומעשה), ובבחי' הכלים (חיצון תיכון פנימי), קשורים זב"ז וענינם אחד, אלא שכל אחד מהם הוא בנוגע לפרט אחד: בנשמה, בעבודת האדם ובכלים.

אמנם, פירוש זה אינו מספיק, כי, משמעות דברי הזהר היא שג' הלשונות "זכייא נקיי' ברירה" הם באותו ענין ובאותה מדריגה, ואילו ע"פ פירוש אאמו"ר מדובר אודות ג' דרגות שונות, הן בנשמה, הן בעבודת האדם והן בבחי' הכלים.

ולכן מוסיף עוד פירוש: "גם י"ל, זכייא בקיום מ"ע, נקיי' במל"ת, ברירא בלימוד התורה", שעפ"ז מדובר אודות דרגא אחת, אלא שיש בה ג' ענינים. ומסיים: "ואז קוב"ה אנהיר לה בכמה נהורין, מפני שעסקה במצות ותורה, שנר101 מצוה ותורה אור".

וכמדובר כמ"פ שמצד קוצר הנייר ביאר אאמו"ר רק ענינים כאלו שהמעיין לא יתפוס בעצמו, ובנוגע לשאר הענינים סמך על המעיין שיתפוס בעצמו. ובנדו"ד, לא ביאר בפירוש השייכות של ג' הלשונות "זכייא נקיי' ברירה" לג' הענינים דנר"נ, מחשבה דיבור ומעשה, מ"ע ומל"ת ולימוד התורה, כיון שסמך שיבינו לבד השייכות שביניהם. וכפי שיתבאר לקמן.

יח. הביאור בפירוש רש"י:

הקושי בכתוב הוא – כאמור לעיל – מהי השייכות של מצות ביכורים לפרשה זו שמדברת אודות שביעית. ועל זה מפרש רש"י, שהכתוב מחדש שאע"פ ש"השביעית תשמטנה ונטשתה", מ"מ, "אף השביעית חייבת בביכורים, לכך נאמר אף כאן בכורי אדמתך".

אבל כאן נשאלת שאלה: "כיצד" – איך נכנס אדם לשדהו ליטול הביכורים בשנה השביעית שבה אסור ללקט את הפירות?!

כלומר: אין כוונת רש"י לבאר "כיצד" מקיימים מצות ביכורים – כשם שלא פירש זאת בפסוקים שלפנ"ז שבהם נזכרה מצות ביכורים או תרומה (ולכן אינו מזכיר גם סיום הפסוק: "תביא בית ה' אלקיך", כיון שאין בזה חידוש); אלא השאלה היא כיצד בא אדם ללקט ביכורים בשנה השביעית שבה אסור ללקוט הפירות.

ועל זה מבאר רש"י: "אדם נכנס לתוך שדהו רואה תאנה שבכרה כורך עלי' גמי לסימן ומקדישה", והיינו, שרק "כורך עלי' גמי לסימן" (אבל אינו מלקטה מן האילן), ופעולה זו מותרת גם בשביעית.

והטעם שמביא דוגמא מ"תאנה שבכרה" – כי בפסוק נאמר "ראשית בכורי אדמתך", והמין שגמר בישולו לראשונה מכל שאר מיני הפירות הוא מין התאנה, וכפי שזוכר הבן חמש למקרא מה שפירש רש"י בנוגע לששה העתים ד"זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף"102, ש"קיץ" "הוא זמן לקיטת תאנים וזמן שמייבשים אותן בשדות ושמו קיץ", וש"מ דאין מוקדם (קיץ) לפנ"ז.

ועדיין אינו מובן מדוע נקראת "תאנה" "ראשית בכורי אדמתך" – הרי גמר צמיחת התבואה הוא לפני גמר צמיחת התאנה?

אך ענין זה הבהיר כבר רש"י במ"ש לפנ"ז93 "ששתי הלחם הבאים בעצרת היו מתירין החדש למנחות ולהביא ביכורים למקדש" – שמזה מובן שהבאת הביכורים היא לאחרי שכבר הביאו שתי הלחם, כך, שעכשיו כבר לא מדובר אודות תבואה, אלא רק אודות פירות האילן, שבהם התאנה היא "ראשית בכורי אדמתך".

ועדיין שואל הבן חמש למקרא: הרי יש פירות שנגמרים לפני תאנה, ולמה מזכיר רש"י תאנה דוקא?

ועל זה מבהיר רש"י ש"אין מביאים ביכורים אלא משבעת המינין", ובין שבעת המינין – חוץ מחטה ושעורה (תבואה) שלא מדובר אודותם, כיון שכבר הביאו מהם למקדש – תאנה היא "ראשית בכורי אדמתך".

ולכן מדייק רש"י "שבעת המינין האמורין במקרא ארץ חטה ושעורה וגו'" – שכוונתו לרמז שאע"פ שחטה ושעורה נגמר בישולם לפני תאנה, מ"מ, אינו מביא דוגמא מהם, כיון שזמן הבאת הביכורים הוא לאחרי שכבר הביאו למקדש מהתבואה החדשה, ועתה צריכים להביא ממיני הפירות שבשבעת המינין, שבהם התאנה היא "בכורי אדמתך"103.

יט. המשך הביאור בסיום מסכת מדות (כולל מענה על שאלות104 ) – נכלל בשיחת יו"ד שבט סכ"ד105.

(ובין הדברים אמר:) נזדמן לי לאחרונה לעיין בספר משכנות לאביר יעקב106, ששקו"ט (גם עם בעל האבני נזר107 ) אם בזמן הזה ישנו חיוב שמירת ביהמ"ק108 : אם השמירה היא מלסטים כו' – אין זה שייך בזמן הזה, אבל אם השמירה מצד כבוד, ש"אינו דומה פלטרין שיש עליו שומרין כו'"109, הרי כיון שקדושת ביהמ"ק ישנה גם בזמן הזה (שאסור ליכנס למקום המקדש, בגלל העדר הטהרה כו'), יש מקום לומר שגם בזמן הזה יש חיוב שמירה.

ובעולת תמיד להרה"צ ממונקאַטש110 הקשה על זה – כדרכו "בסופה וסערה"111 ("ער מאַכט פון דעם אַ גאַנצן שטורעם") – היתכן לומר שבזמן הזה יש חיוב שמירת ביהמ"ק.

אבל, לאחרי העיון שם, הנה לא כל מה שהקשה עליו הוא בהכרח כו', כך, שסברא זו אינה מושללת לגמרי, ואדרבה, בכמה פרטים נראים דבריו כו'.

כ. בסיום הביאור בפירוש רש"י בפ' בשלח (כנ"ל סט"ז), בהמשך להמדובר אודות הענן שהבדיל בין מצרים לישראל – אמר:

ומכאן באים לענין הידוע שמדברים אודותיו תמיד – בנוגע לגזירה של "מיהו יהודי" – שיש בזה הוראה מהמדובר לעיל:

בזמן קרי"ס, שהי' לפני מ"ת, לפני ש"אתה בחרתנו מכל העמים" – שענין זה נתחדש במ"ת, כמ"ש רבינו הזקן112 בנוגע לכוונה בברכות ק"ש: "כשיאמר ובנו בחרת יזכור מתן תורה" – הי' כבר עמוד הענן שהבדיל בין ישראל למצרים, ולא עוד אלא שפעל "להחשיך למצרים", שלא ידעו היכן נמצאים בנ"י.

ובמכ"ש וק"ו בנוגע לזמן שלאחרי מ"ת, שבודאי ישנה הבדלה בין יהודים לגוים, באופן שגוים אינם יודעים כלל היכן נמצאים בנ"י! אפילו גוי יודע שיהודי נמצא בעולם אחר לגמרי, כיון שהמציאות של בנ"י היא מציאות אחרת לגמרי (כמובן גם מזה ש"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי"113, היינו, שנעשה מציאות חדשה), שגוים אין להם מושג כלל מהי מציאות זו!

ומזה מובן גם בנוגע לימינו אלה – שמבלי הבט על כך ששורר חושך גדול כל כך עד שיש נתינת מקום לבטל ח"ו את המחיצה שבין ישראל לעמים, הנה עז"נ96 "ויהי הענן והחושך" – למצרים, היינו, שהחושך גופא הבדיל בין מצרים לישראל.

וכיון שכן, הרי ברור הדבר והכל יודעים שגיור מוכרח להיות כהלכה דוקא, וללא גיור כהלכה אי אפשר להיות יהודי48.

כא. ובנוגע לאלו שמתנגדים לכך, הנה "מאויבי תחכמני"114 – שהטענות שלהם עצמן מוכיחות עד כמה מופרך הדבר:

בנוגע לפס"ד של הרבנות הראשית שחייבים לפרוש מהממשלה115 – טוענים, שאין בו קביעות זמן.

אבל, בפס"ד הנ"ל נאמר עוד דבר (כפי שיכולים לראות בהעתק הצילום116 ) – שהפקיד האחראי על הרישום, אסור לו לחתום ולאשר רישום בתור יהודי למי שלא נתגייר כהלכה.

וכאן לא שייך לטעון שאין קביעות זמן, שהרי ההוראה שאין לאשר גיור שלא כהלכה אינה תלוי' בזמן מסויים.

ומזה מוכח שכל הטענות שלהם אינם אלא בגלל שמחפשים כל מיני תירוצים כדי להצדיק את עצמם... ועד כדי כך, שישנו גם מי שיצא בכל התוקף להכחיש מכל וכל את קיומו של הפס"ד!

כב. ועד"ז בנוגע לטענה שהדרישה להכיר רק בגיור כהלכה היא היפך הדמוקרטי' – בה בשעה שההיפך הוא הנכון:

יש פרוטוקול שנתפרסם מהאסיפה של הרבנות הראשית, אבל הושמט ממנו החלק שבו מסופר אודות אסיפה שנערכה במעמד ראש הממשלה, שבה נשאלה ראש הממשלה מדוע לא נאמר בחוק שחייב להיות גיור כהלכה (כפי שסוכם בתחילה, ורק לאח"ז בא שר המשפטים והשמיט תיבת "כהלכה" על דעת עצמו, בניגוד למה שסוכם), והשיבה, שהיא באמת לא יודעת מה הסיבה לכך, והיא תשתדל לתקן זאת, שיהי' כתוב בפירוש שצריך להיות גיור כהלכה.

(כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר:) אוסיף ואחזור זאת שנית, כדי שלא יהי' מקום לנוסחאות שונות: ראש הממשלה אמרה – במענה לשאלה – שאיננה יודעת מדוע הושמטה תיבת "כהלכה", והיא תפעל לתקן זאת!

הפרוטוקול הנ"ל התפרסם ב"עיתון", מלבד החלק הנ"ל שלא התפרסם (מאיזו סיבה שתהי' – אם בגלל שלא רצו להסתכסך עמהם, או בגלל שהם בעצמם לא רצו לפרסם זאת), אבל כנראה שהגיע ל"מערכת" הנוסח בשלימותו, כפי שנרשם ע"י מי שלא היתה לו פני' וכתב את הדברים כפי שהם, כך, שיש כמה שראו זאת, ובמילא, אי אפשר להכחיש זאת, כיון שזהו מילתא דעבידא לאגלויי. – כבר הזכרתי זאת פעם ברמז, אבל עכשיו כבר מותר ומצוה לגלות זאת!

כלומר: הסיבה לכך שלא נאמר שחייב להיות גיור כהלכה, היא, בגלל אדם אחד שעשה זאת על דעת עצמו. אלא שלאח"ז הוצרכו חברי מפלגתו להגן עליו, אע"פ שהם בעצמם לא מסכימים לכך.

ולאחרי כל זה, באים הם וטוענים, שהדרישה שגיור יהי' רק כהלכה היא היפך הדמוקרטי'!...

כג. ועד"ז בנוגע לעירוב ענינים אחרים שאין להם שייכות כלל ל"מיהו יהודי", ורק בגלל שאין מה לענות, נטפלים אליהם.

ולדוגמא: הטענה שאינני יכול להרעיש אודות "מיהו יהודי", כיון שמעולם לא באתי לא"י אפילו לביקור... וכמדובר כמ"פ שאין שום קשר ושייכות בין הדברים.

וכן מערבים בזה מה שהרעשתי בשעתו נגד ההפגנות בנוגע ליהודי רוסיא117, שלא זו בלבד שאין בהם תועלת, אלא אדרבה, עי"ז מרגיזים את הגוי, ובכך גורמים שהמצב יהי' גרוע יותר. ועל זה טוענים, שאודה שטעיתי, שהרי רואים בפועל שכו"כ יהודים יצאו משם מאז שהתחילו ההפגנות; וכשם שטעיתי בענין ההפגנות – טוענים הם – הנני טועה גם בענין של "מיהו יהודי".

ובכן, נוסף על האמור שאין מקום לערב את ענין ההפגנות בנוגע ליהודי רוסיא עם הענין של מיהו יהודי, שהם ענינים שונים שאינם שייכים זל"ז – הנה גם בקשר להפגנות בנוגע ליהודי רוסיא אין הצדק עמהם, כדלקמן.

כד. אודות ההפגנות הנ"ל הרעשתי כבר לפני שנתיים, שלחתי שליח למארגני ההפגנות שימתינו לכל-הפחות חדשיים, כדי שלא להזיק לקבוצה של מאה יהודים לערך שעמדו לצאת משם. – היום הם כבר לא שם, אבל אז, היו עדיין שם, והי' משא ומתן אודות יציאתם משם, ולכן בקשתי שידחו את ההפגנות, כדי שלא להזיק להם. אבל הם לא נענו לבקשתי, וערכו את ההפגנות, ובגלל זה, אותם מאה יהודים לא יצאו משם, והוצרכו להשאר שם עוד שנה וחצי!

אמרתי אז, שיהודי רוסיא יצאו משם במשך הזמן, ואכן רואים עכשיו ב"ה שהם יוצאים משם, אבל ביקשתי שלא יקלקלו זאת ע"י עריכת הפגנות.

המציאות היא שההפגנות רק מקלקלות, כיון שעי"ז מרגיזים את ממשלת רוסיא, ובכך גורמים שיעשו להיפך.

ואלו שטוענים שההפגנות מועילות – הרי זה או בגלל שהם לא מתחילים להבין בכלל מה אמורה להיות המטרה והתכלית של ההפגנות, או שהם בעצמם יודעים שההפגנות אינן מועילות, אלא הם מנסים לרמות את העולם כו':

כשיגשו למישהו, אפילו למארגני ההפגנות בעצמם, וישאלו, מה רוצים ומצפים להשיג ע"י עריכת ההפגנות – אזי תהי' התשובה, שהכוונה היא לפעול שישחררו כמה עשרות יהודים, ולכל היותר מאה יהודים; בנוגע למספר גדול יותר – אין להם אפילו הוה-אמינא להשיג ע"י עריכת הפגנות.

אך בפועל רואים שבמשך החדשים האחרונים יצאו למעלה מ-13.000 יהודים, והרי לא יתכן לומר שגרמו לכך ההפגנות שנערכו ב"טיימס-סקווער", ב"דאונינג-סטריט" בלונדון או במלבורן; לא זו היתה הכוונה של מארגני ההפגנות, שידעו שאין בכחן של הפגנות לפעול זאת; הכל מודים שהסיבה לכך ששיחררו יהודים רבים כ"כ, היא, בגלל שה"קרמלין" שינה את המדיניות, וכל הפוליטיקאים מתייגעים להבין את סיבת הדבר ומחפשים סיבות שונות לכך, אבל אף אחד לא טוען שזהו בגלל ההפגנות.

מה כן פעלו ההפגנות? – שהרגו עשרות יהודים, והגלו מאות יהודים לסיביר (והרי כל אחד יודע שגלות לסיביר היא קרוב למיתה), וקיפחו את פרנסתם של אלפי יהודים, שגם זה מהוה עונש קשה עבורם! – הנני אומר זאת במלוא האחריות, על סמך ידיעות ברורות במאה אחוז, שאלו הם התוצאות של ההפגנות!

ומה שלאח"ז שיחררו יהודים רבים כ"כ – הרי זה ממש נס שלמעלה מדרך הטבע לגמרי, שלמרות ההפגנות שבודאי הרגיזו אותם, לא פעל הדבר שיתחרטו וישנו את החלטתם, אלא התירו ליהודים לצאת; והלואי שגם הלאה ימשיכו להתיר ליהודים לצאת.

כשהרעשתי נגד ההפגנות, טענו, שהסיבה לכך היא בגלל שאני כועס שלא מצייתים לי... אבל, לא זה הוא הנושא; נוגע כאן הענין, שבגלל ההפגנות הרגו עשרות יהודים, הגלו מאות יהודים וקיפחו פרנסת אלפי יהודים! ולמרות שהם יודעים זאת, הרי הם מנהלים מלחמה, כדי להראות מי ינצח!... אבל לאמיתו של דבר, לא נוגע כאן ענין של נצחון; אם אפעל שלא יערכו הפגנות, הרי זה נצחון של האמת!

כה. ויש בענין זה הפקרות גדולה יותר – שעלתה בדעתם המצאה חדשה:

הם אירגנו שישלמו כסף – שנאסף מתרומות ("אַפּילס") של יהודים – לנערות או נערים שיטלפנו ליהודים שגרים ברוסיא – שהרי ניתן למצוא את מספרי הטלפון שלהם בספר טלפונים... – ויאמרו להם: הַלוֹ!... מה שלומכם, "קאַק פּאָזשיוואַייעש" (מה נשמע, איך החיים), וכיו"ב, באמרם שעי"ז יעזרו להם!... יהודי רוסיא לא מבקשים זאת, ואין להם צורך בכך, אבל הם רוצים להראות את דאגתם ליהודי רוסיא, ולכן מטלפנים אליהם פעם ועוד פעם, להראות שדואגים להם!... ואח"כ מפרסמים שהם אלו שדואגים ופועלים לטובתם של יהודי רוסיא!...

אך האמת היא, שלא זו בלבד שבשיחות טלפוניות אלו אין שום תועלת, אלא אדרבה: עי"ז יורדים לחייהם, וגורמים להם צרות – כפי שמבין כל מי שיודע את המצב ברוסיא, שמי שמקיים קשרים עם חוץ-לארץ, הנה מיד למחרת קוראים לו מהבולשת הרוסית ומתחילים לחקור ולדרוש אותו ע"ד קשרים אלו, כך, שזהו היפך טובתם של יהודי רוסיא, ובמילא, הרי זו רשעות גדולה לעשות כן!

האם היית פעם ברוסיא, ויש לך מושג איך נראים החיים תחת המשטר הקומוניסטי?! איך אתה עושה דבר כזה שאפילו ילד קטן מבין שיכול להזיק לריבוי יהודים שנמצאים שם?! – גם מי שסבור שיש תועלת בהפגנות, ברור אצלו שדבר זה רק יכול להזיק!

ולהעיר: אלו שעושים בפועל את השיחות הטלפוניות הנ"ל – לא יודעים כל פרטי הדברים, וסבורים באמת שהם עושים דבר טוב; הטענה היא למנהיגים שלהם, שהרי הם יודעים שכל הפעולות האלו אינם טובות – הן ההפגנות, ועאכו"כ השיחות הטלפוניות, והם אלו שאשמים בכך.

כו. בה בשעה שהם מנסים ליצור רושם שהם דואגים לטובתם של יהודי רוסיא, הנה בפועל גורמים הם את ההיפך, כיון שבאמת כוונתם רק להגדיל את שמם!

אם רצונך לעזור ליהודי רוסיא – הרי ישנם אלו שכבר יצאו משם בחוסר כל, וזקוקים לעזר וסיוע, וא"כ, למה אינך עושה מאומה לעזור להם?!...

אלא מאי, כוונתו אינה לעזור ליהודי רוסיא, אלא רק להגדיל את שמו, שיפרסמו שהוא זה שעוזר ליהודי רוסיא, ויעניקו לו מדלי'... ולכן אינו מעוניין לעזור ליהודים שכבר יצאו משם, כיון שמזה לא יהי' פירסום!

ועוד ענין שממנו מוכח עד כמה "נוגע להם" לעזור ליהודי רוסיא:

באסיפה גדולה שבה דנו אודות יהודי רוסיא, נעמד אחד המשתתפים והציע, שכיון שיש ברוסיא למעלה מ-2 מליון יהודים שאין בכוונתם לצאת משם, מאיזו סיבה שתהי', יש להשתדל לעזור להם במקומם – אינני יודע אם כוונתו היתה רק לעזר בגשמיות או גם לעזר ברוחניות, אבל בכל אופן, יכולים לעזור להם הן בגשמיות והן ברוחניות, שיהיו להם בתי-כנסת, מקוואות, שחיטה וכו'.

ומיד לאחרי שהעלה הצעה זו, שוב לא רצו לשמוע יותר את דבריו, ונטלו ממנו את רשות הדיבור, וביזו אותו וזרקוהו מכל הדלתות, בבחינת "לא יבוא בקהל"...

וכל זה למה – בגלל שלא דיבר לפי הקו שלהם, שהרי הם סבורים שכל היהודים צריכים לצאת משם, ואילו הוא דיבר אודות עזר וסיוע לאלו שלא רוצים לצאת משם.

כולם יודעים שיש שם יותר מ-2 מליון יהודים שלא רוצים לצאת משם, ואעפ"כ, לא רוצים לעזור להם – בגלל שלא יקבלו כבוד על זה; כל סיבת התעסקותם בענינם של יהודי רוסיא, היא, רק כדי שיפרסמו שהם אלו שעושים זאת, ולכן לא נוגע להם לעזור לאלו שנשארים שם, כיון שבגלל זה לא יפרסמו אודותם.

כז. ונחזור לעניננו – כאמור לעיל (סכ"ג) שכל הסיבה שמערבים את הנושא של יהודי רוסיא היא רק בגלל שאין מה לענות בנוגע לענין של "מיהו יהודי", שזהו הנושא העיקרי שנוגע עכשיו.

ובכן:

מה שטוענים שבגלל הצורך בדמוקרטי' אי אפשר לקבוע בחוק שגיור חייב להיות כהלכה, הנה נוסף על האמור לעיל (סכ"ב), יש להתייחס למאורע שאירע אצלם, שבו רואים כיצד הם מנהלים "דמוקרטי'":

באסיפה שנערכה בין המנהיגים שלהם, החליטו – לאחרי שנערכה הצבעה וכולם הסכימו לכך – שאלו שנבחרו למנהיגים יותר משתי פעמים, צריכים לעלות לא"י, ורק בתנאי זה יוכלו להיבחר פעם נוספת.

ולאחרי כן נעמדה אשה אחת, ואמרה, שאם יקיימו פס"ד זה, אזי יפסיקו לתרום כסף לא"י.

וכששמעו מילים כאלו, שבגלל זה יפסיקו לתרום כסף – גייסו מיד עורך-דין וכו', שימצא דרך כיצד להשתיק ולבטל את הפס"ד, ולהחזיר את המצב לקדמותו, וכך נעשה בפועל.

וכאן רואים איך מנהלים "דמוקרטי'": למרות שהי' פס"ד שכולם הסכימו עליו, הנה בשמעם שזה יזיק בענינים כספיים, סידרו מיד – באופן חשאי – שיתבטל הפס"ד והכל ישאר כמקודם.

ומזה מוכח, שכאשר רוצים, יכולים לבטל חוק, וא"כ, יכולים לעשות זאת גם בנוגע לחוק של "מיהו יהודי", ואין הדבר תלוי אלא ברצונם.

ויה"ר שמכאן ולהבא תהי' העסקנות באופן שלא יחפשו רק את התועלת האישית, אלא ידאגו לטובת בנ"י בכל מקום שהם, ואז, יבטל החוק הנ"ל, ויבטלו גם כל הגזירות שבדומה לזה; וכאשר יבטלו את החסרון בענינים שבין אדם לחבירו, אזי יתבטל גם החסרון בענינים שבין אדם למקום.

כח. בנוגע להערות אאמו"ר – יש לבאר השייכות של ג' הלשונות "זכייא נקיי' ברירה" לג' הענינים דנר"נ, מחשבה דיבור ומעשה, מ"ע ומל"ת ולימוד התורה:

הלשון "ברירה" מורה על מעמד ומצב שיש שני דברים שמעורבים זה בזה, וצריך להפרידם כו', והיינו, שהטוב נמצא יחד עם הרע, וצריך לבררו – שזוהי העבודה הכי קשה, כיון שצריך להתעסק עם הפסולת שנמצאת בדרגא שלו כו'.

ולמעלה מזה – "נקיי'", שכבר נתברר הרע, אבל עדיין יש צורך לשטוף ולהעביר ("אַראָפּשוויינקען") את הרע.

ואילו "זכייא" מורה על מעמד ומצב שכבר נזדכך לגמרי.

וזהו ג' הענינים דלימוד התורה, מצוות לא תעשה ומצוות עשה:

לימוד התורה – ענינו לפעול בעולם, היינו, שיש לו עסק עם העולם ופועל בו בירור כו' ("ברירה").

במצוות לא תעשה – נמצא האדם אמנם למעלה מהרע, אבל עדיין יש צורך לשטוף ולהעביר את הרע כו' ("נקיי'").

ואילו מצוות עשה הם בדרגא הכי נעלית – למעלה לגמרי משייכות לרע ("זכייא").

ועד"ז י"ל בנוגע לשייכות ד"זכייא נקיי' ברירה" עם שאר הענינים, ע"פ המבואר בכמה מקומות.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להכריז אודות זמן ה"מלוה מלכה" לטובת הגמ"ח118, וכנהוג, שמנהל הגמ"ח יאמר דבר-תורה (ויכול להיות באופן דמועט המחזיק את המרובה), ובחבישת "שטריימל".

לאחרי תפלת מנחה התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן הניגון "ואני אבטח בך"].