כי תשא, ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב

בס"ד. ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם גו' זה יתנו גו' מחצית השקל גו' לכפר על נפשותיכם1. הנה מ"ש כי תשא קאי על משה רבינו, שעל ידו הי' מנין זה (ולא כמו המנין שבחומש הפקודים שבו נאמר2 תפקדו אותם גו' אתה ואהרן ואתכם יהיו איש איש למטה, נשיאי העדה3 ). אך צריך להבין, דלכאורה, כיון שהענין דכי תשא הוא בנוגע לנתינת מחצית השקל שזוהי מצוה (ככל המצוות) על כל הדורות4, הל"ל בלשון רבים, ולמה נאמר כי תשא, לשון יחיד. וע"ד הדיוק בתו"א5 במ"ש בהתחלת פרשת משפטים6 ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כי תקנה עבד עברי וגו', דלפניהם משמע לשון רבים, וכי תקנה הוא לשון יחיד, והל"ל כי יקנו.

ב) ויובן ע"פ המבואר בתו"א7, שכי תקנה קאי על משה רבינו, וקאי אדלעיל מיני', היינו על מ"ש ואלה המשפטים אשר תשים, שמשה רבינו דוקא ישים המשפטים לפניהם, והיינו ע"י כי תקנה עבד עברי כו'. וממשיך לבאר, דהנה כתיב (במשנה תורה, אלה הדברים אשר דבר משה גו'8 ) ונתתי עשב בשדך לבהמתך9, שזה קאי על משה רבינו, שמשפיע בחי' עשב לבהמתך, היינו, שגם בנשמות שבבחי' זרע בהמה (בהמתך) יהי' דעת (עשב, שם ע"ב ושי"ן באמצע התיבה, שמורה על בחי' הדעת כו') והרגשה באלקות, שזהו10 לפי שמשה רבינו נקרא רעיא מהימנא11, שרועה ומפרנס נש"י עי"ז שמשפיע להם בחי' הדעת כו'. ועד"ז יש לפרש מש"נ למשה רבינו דוקא כי תשא12. והיינו, שאע"פ שפ' משפטים ופ' כי תשא חלוקים בעניניהם13, משתווים הם בזה ששניהם הם מצד משה רבינו, שבזה נכלל גם בחי' משה רבינו שבכל אחד מישראל, כמבואר בתניא14 בפירוש מארז"ל15 על הפסוק16 ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה גו', אטו יראה מילתא זוטרתא היא, אין, לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דלכאורה אינו מובן התירוץ, דהא שואל מעמך (מכל אחד מישראל) כתיב, אלא הענין הוא, כי כל נפש ונפש מבית ישראל יש בה מבחי' משרע"ה כו' (ולגבי בחי' משה שבכאו"א מישראל, יראה מילתא זוטרתא היא). ועד"ז נעשים ע"י בחי' משה שבכל אחד מישראל הענינים דכי תשא גו' וכי תקנה גו'.

ג) וביאור הענין דכי תשא גו' לפקודיהם, הנה לפקודיהם הוא לשון חסרון17, כמו כי יפקד מושבך18, היינו, שיפקד ויחסר הרע מנפשם כו'. והו"ע סור מרע, שזוהי התחלת כללות עבודת האדם, שיש בה ג' הסוגים דסור מרע ועשה טוב בקש שלום19 (כמבואר גם בלקו"ת פ' בלק20 ). ובכללות הו"ע עבודת הבירורים, לברר את העוה"ז שהוא עולם הקליפות21, שזוהי עבודה קשה שנעשית (לא באופן של מנוחה, אלא) באופן של מלחמה (בחרבי ובקשתי22 ) דוקא, ובשביל זה יש צורך ביוצאי צבא – כל העובר על הפקודים (כל אלו שעברו במנין) מבן עשרים שנה ומעלה23, צבאות הוי'24, שצריכים לצאת למדבר גו' נחש שרף ועקרב גו'25, כדי לבררו כו'. וזהו גם ענין עבודת הקרבנות (החל מקרבנות הציבור שהביאו ממחצית השקל, שעז"נ26 זה יתנו גו' מחצית השקל), כמבואר בהמשך ההילולא27 בנוגע לכללות העבודה במשכן ומקדש (שעז"נ28 ועשו לי מקדש (כולל גם המשכן דאיקרי מקדש29 ) ושכנתי בתוכם) – שאחת העבודות [היינו העבודה המיוחדת] שהי' במקדש הו"ע עבודת הקרבנות30, וכמ"ש הרמב"ם31 שביהמ"ק הוא בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות – שענינה הוא העבודה דבחינת אתכפיא המביא ומעלה לבחינת אתהפכא חשוכא לנהורא32, שזהו כללות הענין דסור מרע ועשה טוב. ועי"ז נעשה הענין דבקש שלום, שנמשך הגילוי למטה באופן שיתקבל למטה. ועל זה אמרו רז"ל33 לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, וכמו קרבן שלמים, שעושים שלום בין הקב"ה לעולם (ועד שהעולם נעשה דירה לו ית'34 ), ועאכו"כ בין הקב"ה לבנ"י35.

ועז"נ זה יתנו כל העובר על הפקודים מחצית השקל גו'. והענין בזה, דהנה, פקודים קאי גם על המצוות, רמ"ח פקודין36. וע"פ הפירוש שכל העובר על הפקודים היינו כל העוברים במנין בנ"י (כנ"ל), יש לפרש כן גם להפירוש שפקודים הם המצוות, רמ"ח פקודין, שהעובר על הפקודים פירושו כל בנ"י שמקיימים התומ"צ37. ופי' זה יתנו גו' מחצית השקל, שכללות עבודת בנ"י בקיום התומ"צ היא בבחי' מחצית בלבד, ועי"ז ממשיכים בחי' המחצית שמלמעלה כו'38. והענין בזה, דהנה, אמרו רז"ל במדה שאדם מודד בה מודדין לו39, ורוח אייתי רוח ואמשיך רוח כו'40, ובאתערותא דלתתא אתערותא דלעילא כו'. והנה, האתעדל"ת שע"י עבודת האדם אינה בערך כלל לאתעדל"ע שנמשכת מלמעלה, וכמובן גם ממארז"ל41 אדם מקדש את עצמו מעט מלמטה מקדשין אותו הרבה מלמעלה, והיינו, שעבודת האדם היא מעט בלבד לגבי הריבוי שנמשך לו מלמעלה [וזהו גם מה שפירש רש"י על הפסוק זה יתנו, הראה לו כמין מטבע של אש (כיון שנתקשה משה כו'42 ) ואמר לו כזה יתנו, והיינו, שנתינת האדם אינה בערך למטבע של אש שמלמעלה], וא"כ, הרי זה פחות ממחצית. ומ"מ נקראת בשם מחצית, כי, המדה שהאדם מודד היא באותה מדה שמודדין לו מלמעלה. וע"ד המבואר43 בענין בכל מאדך44, שע"י מאדך, מאד שלך, ממשיכים בחי' מאד שלמעלה, בל"ג האמיתי, ומזה מובן שכן הוא גם בנוגע לעבודה דבכל לבבך ובכל נפשך44. וכן הוא בנוגע למצוות שלמטה ומצוות שלמעלה, כידוע בענין מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל45, שאף שהמצוות שלמטה (אפילו כפי שיהיו לעתיד לבוא בתכלית השלימות, כמצות רצונך46 ) אינם בערך למצוות שלמעלה, מ"מ, מברכים עליהם אשר קדשנו במצוותיו, היינו, שהמצוות שהאדם עושה הם המצוות של הקב"ה (מצוותיו), ועד שעל ידם פועלים וממשיכים את המצוות של הקב"ה47. וכן הוא בענין זה יתנו, שע"י הנתינה מלמטה נעשית ההמשכה מלמעלה, ובאופן שהנתינה מלמטה היא מחצית כמו ההמשכה מלמעלה. וע"ד מארז"ל48 נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, והרי ענין השותפות הוא באופן שב' השותפים יש להם חלקים שוים49.

ד) אמנם כל האמור לעיל הוא כאשר כל אחד מישראל עובד עבודתו בקיום התומ"צ כדבעי, שלא חטא ולא פגם ולא עבר את הדרך. אבל גם מי שחטא ופגם כו', הנה גם עז"נ זה יתנו כל העובר על הפקודים, דקאי גם על מי שעבר ח"ו על פיקודי אורייתא50, עד לענין הכי חמור דחטא העגל (שרש החטאים), שעליו נאמר51 וביום פקדי ופקדתי גו', ולכן יש צורך בענין דלכפר על נפשותיכם52. וענין זה מרומז גם במ"ש כי תשא, כדאיתא במדרש53 שכי תשא הוא מלשון כי תשה ברעך54, שאמר לו הקב"ה למשה ישראל חייבים לי אמור להם שיפרעו לי כו', והיינו, שלא זו בלבד שלא ניצלו את הכחות שניתנו להם לעבוד עבודתם, אלא עוד חטאו ופגמו כו', ולכן צריכים לשלם חוב עבור העוונות שפגמו כו'. והתיקון לזה הוא ע"י ענין התשובה, שגם זה מרומז במ"ש כי תשא, שהפי' הפשוט הוא מלשון הגבהה ורוממות, שזוהי העלי' היותר נעלית שנעשית ע"י עבודת התשובה דוקא55. והענין בזה, דהנה, ענין העלי' (כי תשא, מלשון הגבהה ורוממות) צ"ל אצל כל אחד מישראל, גם אצל כל העובר על הפקודים לפי הפירוש שהם אלו שעוברים במנין בנ"י, ומקיימים פקודין דאורייתא, דכיון שיש אצלם הענין של ירידת הנשמה בגוף, שהיא ירידה גדולה, מאיגרא רמה לבירא עמיקתא56, צ"ל אצלם ענין העלי' (כי תשא). אמנם, אלו שפגמו ועברו על פיקודין דאורייתא, ולכן יש אצלם הענין דתשא מלשון תשה, שהו"ע פרעון החוב כו', הנה בתיבה זו גופא מרומז גם התיקון שע"י התשובה, תשא מלשון הגבהה ורוממות, שזוהי העלי' שנעשית ע"י התשובה, שהיא למעלה יותר מהעלי' שע"י קיום התומ"צ באופן שלא פגם כו'.

ה) והנה בדוגמת ב' הענינים שנת"ל בפירוש כל העובר על הפקודים (אם קאי על אלו שמקיימים פקודין דאורייתא (כנ"ל ס"ג), או על אלו שעוברים עליהם ח"ו וצריכים תיקון ע"י התשובה (כנ"ל ס"ד)), הוא גם החילוק בין פ' משפטים לפ' תשא. והענין בזה, דהנה, פ' משפטים היא מיד לאחרי מ"ת, בהמשך לעשה"ד שנאמרו בהר סיני, כמארז"ל57 מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני, ולכן כללות התוכן של פרשה זו שייך לאופן העבודה של צדיקים, כפי שהאלקים עשה את האדם ישר58. וזהו גם מה שבפרשה זו נרמזו כל אופני העבודה דעבד כנעני עבד עברי ואמה העברי', כפי שנתבארו בארוכה בדרוש הידוע על הפסוק59 וכי ימכור איש את בתו לאמה (שנדפס בתורת חיים60, והצ"צ כותב עליו61 שהדרוש הזה מרבינו הגדול נ"ע כו' והוא דרוש נכבד וכו'), על יסוד המבואר בזהר62 בפירוש פסוק זה, שקאי על ירידת הנשמה בגוף כו', ועז"נ59 לא תצא כצאת העבדים, שהו"ע שלילת לכלוך החטא כו', שזוהי כללות העבודה דסור מרע, ששייכת גם לצדיקים, שעבודתם צ"ל לא רק בקו דעשה טוב, אלא גם בקו דסור מרע כו'. ועד שנרמזת גם השלימות שבגמר העבודה, שזהו מ"ש6 (שש שנים יעבוד) ובשביעית יצא לחפשי חנם, דקאי על אלף השביעי, שאז יהי' מנוחה לחיי העולמים63, שאין עוד עלי' למעלה הימנה כו'. אמנם פ' תשא נאמרה לאחרי חטא העגל (ובפרט ע"פ האמור לעיל (ס"ד) בפי' כל העובר על הפקודים), שאז הוצרכה להיות אצל בנ"י עבודת התשובה, לכפר על נפשותיכם.

וזהו גם החילוק במש"נ בפרשיות אלו, שבפ' משפטים נאמר כי תקנה, ומבואר בתו"א64 שבחי' קנין (כמו ברוך קונך65 ) הוא המשכה מההעלם אל הגילוי, וזהו כי תקנה עבד עברי, שכדי שיוכל להיות המשכת הדעת גם לנשמות שבבחי' זרע בהמה (כנ"ל ס"ב), צריך להמשיך משרשן ומקורן, שעז"נ66 בעבר הנהר ישבו אבותיכם גו', דנהר הוא בחי' בינה דאצילות, ועבר הנהר הוא מה שלמעלה מהבינה כו'67, ששם יש להם דעת גדול מאד, רק שזה נעלם לגמרי כו', וצריך להמשיך משם מההעלם אל הגילוי. אמנם בפ' תשא נאמר כי תשא את ראש, שהו"ע הגבהת ורוממות הראש, שזהו ע"ד מ"ש68 שאו את ראש גו' לגולגלותם, בחי' שלמעלה מהשתלשלות כו', שזהו מצד גודל העילוי דעבודת התשובה גם לגבי עבודת הצדיקים, וכמ"ש הרמב"ם69 בנוגע לגודל מעלת בעל תשובה, שצועק ונענה מיד שנאמר70 והי' טרם יקראו ואני אענה, והיינו, שאע"פ שסדר הענינים הוא באופן שהעני' היא לאחרי הקריאה, הנה זהו רק מצד הגדרים של סדר השתלשלות, וכיון שעבודת התשובה מגעת למעלה מסדר השתלשלות, לכן הרי זה באופן שטרם יקראו אני אענה71. ולכן סדר הפרשיות הוא באופן שבתחלה באה פ' משפטים, שענינה עבודת הצדיקים, ואח"כ באה פ' כי תשא, שענינה עבודת הבעלי תשובה. ובשניהם נאמר לשון יחיד, כי תקנה, כי תשא, דקאי על משה רבינו, כי, הנתינת כח על ב' אופני עבודה הנ"ל היא ממשה רבינו, ונמשכת ע"י בחי' משה שבכל אחד מישראל.

ו) והנה אע"פ שעבודת הבע"ת היא למעלה מסדר והדרגה, מ"מ צריך להמשיך ענין זה בפרטי עניני העבודה המסודרת שבכל יום ויום. וע"ד המבואר72 בענין אתם נצבים היום כולכם ראשיכם שבטיכם גו'73, שבתחלה נאמר נצבים כולכם, לאחדים כאחד74, ואח"כ נימנו פרטי המדריגות שבהם צריך להמשיך הענין דכולכם כו'. וע"ד שצריך להמשיך ענין הקבלת עול דר"ה בעבודת כל ימות השנה75. ועד"ז צריך להמשיך ענין התשובה בפרטי עניני העבודה דתומ"צ. ועי"ז פועלים הענין דלאתבא צדיקייא בתיובתא76, ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.