וידבר גו' זאת חוקת, ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר, ה'תשל"ב

בס"ד. ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

וידבר הוי' אל משה גו' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' לאמר גו' ויקחו אליך פרה אדומה וגו'1 (שזוהי התחלת פ' פרה שבסיום קרה"ת, שלדעת כמה פוסקים היא מדאורייתא2 ). וידוע הדיוק בזה3, מהו הענין שנאמר כאן שם הוי' ב"פ (וידבר הוי', אשר צוה הוי'). גם צריך להבין מה שמצוה זו דוקא נקראת חוקת התורה, דלכאורה היא מצוה פרטית כמו כל המצוות, ועם היות שהיא חוקה, שלמעלה מטעם, כמובא בפרש"י1 לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה (ובפרט שיש בה דבר והיפוכו, שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים4 ), לפיכך כתב בה חוקה כו', הרי יש עוד מצוות שהם חוקים, ואעפ"כ לא נאמר בהם זאת חוקת התורה, וכמו חוקת הפסח, כדאיתא במדרש5 שחוקת הפסח וחוקת פרה אדומה דומין זל"ז, משל לב' מטרונות דומות כו' מי גדולה מזו כו', ואעפ"כ, הנה בפסח נאמר זאת חוקת הפסח6, ודוקא בפרה אדומה נאמר זאת חוקת התורה (ולא זאת חוקת הפרה). גם צריך להבין פרטי הענינים שצ"ל במצוה זו, כמ"ש ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת (כורך האזוב עם הארז בלשון של שני7 ) והשליך אל תוך שריפת הפרה8, ואח"כ ונתן עליו (על אפר הפרה) מים חיים אל כלי9, ועי"ז נעשית הטהרה מטומאת מת, שהוא אבי אבות הטומאה10.

ב) והענין בזה, דהנה, מבואר בדרושי רבותינו נשיאינו11 (גם בהמשך תרס"ו12 ) שחוקת התורה הוא לשון חקיקה, וכדאיתא במדרש13 בפירוש מ"ש14 חוקות שמים וארץ, חוקות שבהם חקקתי שמים וארץ. אך צריך להבין מהו ענין חקיקת שמים וארץ, הלא השמים וארץ נבראו בבחי' בריאה, ולא בבחי' חקיקה בלבד, וכמ"ש15 בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וכמ"ש הרמב"ן15 שאין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא כו', ומהו ענין חוקות שמים וארץ, שהכוונה בזה היא לא רק על הנהגות שמים וארץ, אלא על עצם המציאות דשמים וארץ, כמובן ממארז"ל16 על הפסוק14 אם לא בריתי גו' חוקות שמים וארץ לא שמתי, שזהו מ"ש17 ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, והיינו דכתיב18 ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה ולסוף שקטה. ובנוגע לעצם מציאות השמים וארץ מתאים לשון בריאה, ולא לשון חקיקה, וא"כ, למה נאמר חוקות שמים וארץ.

ג) ויש לבאר תחילה ענין החקיקה בתורה, שזהו"ע חוקת התורה. ובהקדים משנת"ל (במאמר דפורים19 ) שיש בתורה כמה מדריגות. דהנה20, יש מדריגה בתורה שעלי' נאמר ואהי' גו' שעשועים גו' לפניו21, נעלמה מעיני כל חי22, שהיא למעלה מהעולם באופן שאין לה שייכות לעולם כלל. ולמטה מזה היא המדריגה שעלי' נאמר23 אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, שיש לה שייכות לעולם, אלא שקדמה לעולם. ולאח"ז ישנה מדריגת התורה כפי שבאה בעולם, אבל באופן שעדיין העולם מתנהג באפילה, עד שבא אברהם והתחיל להאיר24, עי"ז שלמד וקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה25, והיינו, שקיום התורה הי' באופן שעדיין לא ניתנה, אפילו לגבי אברהם עצמו. ולאח"ז באה דרגת התורה כפי שניתנה במתן תורה. ועד לדרגת התורה כפי שתהי' לעתיד לבוא, שעל זה אמרו26 שהתורה דעכשיו הבל היא לגבי תורתו של משיח. ונוסף לזה יש גם באותיות התורה כמה מדריגות, אותיות הכתיבה ואותיות החקיקה27.

והענין בזה, דהנה, החילוק בין כתיבה לחקיקה הוא, שבכתיבה בדיו על הקלף הנה הדיו הוא דבר בפ"ע והקלף הוא דבר בפ"ע, אלא שע"י הכתיבה מתאחד הדיו עם הקלף, אבל כיון שבעצם הם שני דברים בפ"ע, לכן גם לאחר שנכתבו האותיות על הקלף, אפשר להפרידן ממנו. משא"כ חקיקה היא מיני' ובי', שאותיות החקוקים על אבן, כמו האותיות שבלוחות שהיו באופן של חרות על הלוחות28, אינם מציאות בפ"ע כלל, אלא הם מציאות האבן ממש. וענינם בתורה, דהנה29, יש בחי' התורה כפי שמתקשרת עם קוב"ה, וכדאיתא בזהר30 תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל אורייתא וקוב"ה כו', שזוהי התקשרות של שני דברים נפרדים, שהרי ענין הקשר אינו שייך בדבר אחד, כי אם בשני דברים דוקא. ולמעלה מזה הוא הענין דאורייתא וקוב"ה כולא חד31, כמו אותיות החקיקה שהם מיני' ובי'32. והיינו, שזהו ענין נעלה יותר ממה שאמרו33 שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, שזהו"ע של חיבור והתקשרות כו', אלא זהו באופן של חקיקה, כמו גליף גליפו בטהירו עילאה34, ועד לבחי' התורה כפי שחקוקה בעצמותו ית' ממש כביכול.

ומזה נמשך גם בעבודת האדם (שזהו הבכן שצ"ל בכל ענין35 ) בלימוד התורה, שיש אופן בלימוד התורה שהוא כמו אותיות הכתיבה, והיינו, שהתורה שלומד היא דבר בפ"ע, שיכול להיות נפרד ממנו. אך ישנו אופן בלימוד התורה שהוא כמו אותיות החקיקה, וכמ"ש36 אם בחוקותי תלכו, שהו"ע לימוד התורה37 באופן של חקיקה, היינו, שהתורה שלומד מתאחדת עמו עד שנעשים דבר אחד ממש38. וע"פ מארז"ל39 במדה שאדם מודד בה מודדין לו, יש לומר, שע"י לימוד התורה באופן של חקיקה, נמשכת גם מלמעלה הבחי' דאורייתא וקוב"ה כולא חד כפי שהיא באופן של חקיקה.

ועד"ז ישנו ענין החקיקה גם בקיום המצוות (כמו בלימוד התורה, שהרי לימוד מביא לידי מעשה, ועד שגדול לימוד שמביא לידי מעשה40 ), שמתאחד עם המצוה באופן שכל מציאותו אינה אלא שעל ידו נעשית המצוה, ולכן נעשית מציאותו חלק מהמצוה, וכמו במצות תפילין, שנאמר בה41 וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, הנה כיון שתפילין בפ"ע בלא אדם המניחם אינם מצוה כלל, לכן צריך להראש והזרוע שלו כדי שיוכל להיות קיום המצוה, דכשם שצריך בתים ופרשיות ורצועות בשביל קיום המצוה, כך צריך גם ראש ויד, שנעשים חלק ופרט מהמציאות של מצות התפילין. ועד"ז בכל המצוות, שהרי הוקשה כל התורה כולה לתפילין42, שכל מציאות האדם היא שעל ידו מתקיימת המצוה, ולכן נעשה חלק מהמצוה.

ועי"ז נעשה ענין החקיקה גם בעולם, שזהו"ע חוקות שמים וארץ, היינו, לא רק בריאת שמים וארץ, שפירושו שהשמים והארץ נבראו להיות מציאות בפ"ע, ואילו אלקות הוא דבר נוסף על מציאותם כו', אלא באופן שפועלים בעולם ענין החקיקה, שמציאות העולם מתאחדת עם אלקות באופן שכל מציאות הבריאה אינה אלא כלי לו ית', באופן שאין עוד מלבדו43.

ד) והנה כתיב44 זאת התורה אדם, שנמשלה לאדם45, ולכן, מלבד הענינים הפרטיים שבתורה, יש בה גם ענינים כלליים, כמו שבאדם יש ענינים פרטיים ויש גם ענינים כלליים, ועד שיש ענינים שבגלוי הם אברים פרטיים, ואעפ"כ הרי הם ענינים כלליים לגבי שאר האברים, וכמו מוחא לבא וכבדא46. ובזה יובן גם מה שמצינו שע"י מצוה אחת (במחשבה, בדיבור או במעשה) יכול אדם להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות47, דלכאורה, הן אמת שכך צ"ל מצד החשבון שיראה אדם את עצמו ואת העולם כולו מחצה כו' ומחצה כו', באופן שקול, אבל עדיין אינו מובן מהי ההסברה בזה שביכלתו להכריע את כל העולם, אע"פ שהוא רק פרט אחד. אך הענין הוא, שהאדם הוא לא רק פרט, אלא גם כלל בעולם, ועד שאמרו רז"ל48 שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, דפי' לצוות הוא מלשון צוותא וחברותא, כפי שמבאר הרמב"ם49 איך שהכל נברא בשביל האדם. וכן הוא בתורה, שיש בה ענינים פרטיים שבאמת הם ענינים כלליים, וכמו עשה"ד, שעם היותם ענינים פרטיים, הרי הם כוללים את כל תרי"ג המצוות, כפי שפירש רבינו סעדי' גאון באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו50. ובעשה"ד גופא הנה שני דברות הראשונות אנכי ולא יהי' לך הם כללות כל התורה כולה, כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מ"ע, ולא יהי' לך כולל כל שס"ה מצוות ל"ת51, ולכן שמענו אנכי ולא יהי' לך לבד מפי הגבורה52, מפני שהם כללות התורה כולה (כדאיתא בתניא53 ). ועד שבתיבה הראשונה דאנכי, ויתרה מזה, באות אל"ף דאנכי, כלולה כל התורה כולה (כפי' הבעש"ט54 ). ועד"ז מצינו עוד ענינים פרטיים בתורה שהם ענינים כלליים, וכמו פרשה של אליעזר, שעל זה אמרו רז"ל55 יפה שיחתן של עבדי בתי אבות (עבדי אבות56 ) מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה (ב' וג' דפים57 ), והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה, שזהו לפי שתוכן ענין פרשה של אליעזר הו"ע כללי58.

ה) ועפ"ז יובן גם ענין מצות פרה אדומה, שעם היותה מצוה פרטית, נאמר בה זאת חוקת התורה, כיון שזהו ענין כללי, שעל ידה ממשיכים בחי' התורה כפי שהיא באופן של חקיקה (כנ"ל ס"ג). אך בכדי לפעול המשכת בחי' זו, צ"ל ענין האחדות, כידוע בענין ברכנו אבינו כולנו כאחד59, שע"י האחדות ממשיכים מבחי' נעלית ביותר כו'. וזהו מ"ש8 ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת, דהנה, עץ ארז הוא גבוה ביותר, ואזוב הוא נמוך ביותר, וכמ"ש60 מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר, ומקשרים אותם ביחד (שהו"ע האחדות). וקישור זה נעשה ע"י השני תולעת, ובאופן שהוא עצמו מתקשר בתוכם (שהי' כורך שלשתן יחד במה שהי' עודף משני התולעת על עץ הארז והאזוב61 ). והענין בזה62, דהנה אמרו רז"ל63 שתולעת אין כחה אלא בפי', ובעבודה הו"ע אותיות הדיבור דתפלה או דתורה [וע"ד שמצינו בענין סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה64, שיש פי' שקאי על תפלה65, ויש פי' שקאי על תורה, כדאיתא במד"ר66 סולם זה סיני, חושבנא דדין כחושבנא דדין], ובפרטיות, הרי זה החילוק בין תולע, לשון זכר, לתולעת, לשון נקבה, שתולע בגימטריא הר"ת דאנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה (אבגית"ץ), שקאי על אותיות התורה, ותולעת בגימטריא הר"ת דשועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות (שקוצי"ת), שהו"ע התפלה (כמבואר בלקו"ת62, ומציין ללקו"ת מהאריז"ל67 ).

ו) וזהו וידבר הוי' אל משה גו' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' וגו', ב"פ שם הוי', כידוע68 שוידבר הוי' הוא בחי' שם הוי' דחכמה שהוא המדבר אל משה כו', ומ"ש זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' הוא בחי' שם הוי' שבעצמות אוא"ס שלפני הצמצום, שמשם נמשכת בחי' חוקת התורה, ענין החקיקה שבתורה, וכן כללות עבודת בנ"י בכל יום בלימוד התורה וקיום המצוות (שעי"ז אתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים גו'69 ) באופן של חקיקה (בחוקותי תלכו), ועד שנמשך גם בעולם, בחוקות שמים וארץ, שגם הם נעשים בבחי' חקיקה כו' (כנ"ל ס"ג). ועי"ז נעשה גם ענין הטהרה מהטומאה היותר חמורה דאבי אבות כו', לאחרי הקדמת שריפת הפרה לעשותה אפר, כמבואר בלקו"ת70 שהלבושים צואים שהי' כח המתאווה מלובש בהם חולפים וכלים לגמרי, ונשאר רק עצם כח המתאווה הפשוט שיכול להתהפך לקדושה כו' (וכמו שענין הפרה מצד עצמה היא תכלית הגבורה, ומזה עושים מצות פרה אדומה, שנעשה בבחי' תגבורת החיות כו'71 ).

ז) ועד שמפרשת פרה באים לפרשת החודש, החודש הזה לכם וגו'72, חודש של גאולה, שבו נגאלו ממצרים, ובו עתידין ליגאל, שנאמר73 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות74, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יתוסף בתורה הגילוי דתורתו של משיח, כפירוש רש"י עה"פ75 ישקני מנשיקות פיהו, ואז תהי' גם פרה העשירית76, שבה יהי' גם מאפר פרת משה77 (כדאיתא במד"ר78 עה"פ ויקחו אליך, שהקב"ה אמר למשה שכל הפרות בטלות ושלך קיימת), גואל ראשון הוא גואל אחרון79, ואז יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ80, והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד81, כשאני נכתב כך אני נקרא82, בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ויבנה מקדש במקומו, בקרוב ממש.