בס"ד. ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר,
פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשל"ב
(הנחה בלתי מוגה)
החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה1. הנה מ"ש החודש הזה, קאי בפשטות על ר"ח ניסן2. אך צריך להבין, דהנה, מפסוק זה למדים בגמרא (במסכת שבת3 בסוגיא דמ"ת) שגם מ"ש4 בחודש השלישי גו' ביום הזה באו מדבר סיני קאי על ר"ח, דדרשינן הזה הזה לגזירה שוה, כתיב הכא ביום הזה גו', וכתיב התם החודש הזה לכם גו', מה להלן ראש חודש, אף כאן ראש חודש. ולכאורה יש כאן דבר והיפוכו, דמחד גיסא, נאמר כאן (ביום) הזה, שמורה על הגילוי, כמו זה א-לי ואנוהו5, שהיו מראין אותו באצבע6, ולאידך גיסא, יש צורך בלימוד בגז"ש הזה הזה, כיון שלא נתפרש בגילוי. גם ידוע הדיוק בפסוק החודש הזה לכם, מהו כפל הלשון ראש חדשים (והכתוב אינו מסתפק בזה, אלא מוסיף) ראשון הוא לכם לחדשי השנה7. וגם ידוע הדיוק8 בכללות הענין שחודש ניסן הוא הראשון (ועפ"ז חודש תשרי הוא חודש השביעי), דלכאורה הרי זה בסתירה לכך שראש השנה הוא בחודש תשרי דוקא, כמארז"ל9 כמאן מצלינן האידנא זה היום תחלת מעשיך, כמ"ד10 בתשרי נברא העולם [והיינו, שיום ברוא אדה"ר, עיקר ושלימות הבריאה11, הוא באחד בתשרי, יום ו' למע"ב, שהרי התחלת בריאת העולם היתה בכ"ה אלול12. וכמו למ"ד בניסן נברא העולם10, שהתחלת בריאת העולם היתה בכ"ה באדר (שבו חל יום הש"ק זה), ור"ח ניסן הוא יום ברוא אדה"ר, עיקר ושלימות הבריאה]. דהנה, ענינו של ראש השנה הוא13 כמו הראש שבגוף האדם שבו נכלל חיות כל הגוף, וממנו נמשך החיות לכל פרטי האברים, וכך גם ראש השנה כולל את החיות של כל השנה, וממנו נמשך החיות לכל ימי השנה, אלא שאין זה באופן שהחיות נמשך מיד לשס"ה ימי השנה, כי אם שמתחלה מתחלק החיות לי"ב חדשי השנה, שביום ראשון שבחודש נמשך חיות כללי לחודש, ולכך נקרא ראש חודש, שהוא חיות כללי לחודש, וממנו מתחלק אח"כ לימים וכו' (כמו המשכת החיות מהראש שבגוף האדם, שתחילה נמשך לאברים הכלליים, ומהם נמשך אח"כ גם לאברים הפרטיים). וכיון שר"ה הוא בתשרי, נמצא, שגם חודש ניסן מקבל חיות מחודש תשרי. ואעפ"כ נאמר כאן שדוקא ניסן הוא ראש חדשים וראשון לחדשי השנה. וגם צריך להבין, מהי ההוראה מזה בעבודת האדם לקונו, ובמכ"ש מתורת הבעש"ט14 שבכל דבר שבעולם שאיש ישראל רואה או שומע יכול וצריך למצוא בזה הוראת דרך בעבודת ה', ועאכו"כ שכן הוא בעניני התורה, מלשון הוראה15.
ב) ויובן בהקדם מ"ש במדרש16 עה"פ החודש הזה לכם, לי ולכם היא הגאולה כביכול אני נפדיתי עמכם כו', ומבאר הצ"צ17, נראה דמפרש הזה קאי על הקב"ה שנקרא זה א-לי5, זה הוי'18, ולכם היינו כנס"י, (ופי' הזה לכם) שבחי' זה יומשך לכם (עכ"ל). והיינו, שענין הגאולה אצל הקב"ה (לי) היא לא רק בדרגת האלקות כפי שהיא בהעלם, כמו כח הפועל בנפעל19, שתבוא לידי גילוי, אלא החידוש הוא, שגם בדרגת האלקות כפי שהיא בגילוי, שלכן נקראת בשם זה, יהי' ענין של גאולה.
ג) והענין בזה, דהנה ידוע20 מ"ש בעקידה21 שיש בעולם ב' אופני הנהגה, הנהגה טבעית והנהגה נסית, ומשניהם, לא רק מהנהגה נסית, אלא גם מהנהגה טבעית, יכולים אנו לידע גדלות הבורא. והיינו, דאף שבנוגע להנהגת העולם ע"ד הרגיל, שמתנהג תמיד באותו אופן ללא שינוי, יכולים לטעות ולחשוב שזהו ענין טבעי בלבד, ועד שיכולים לומר ח"ו שאין בעל הבית לבירה זו22, כפי שהי' בזמן שהי' העולם מתנהג באפילה23, עד שבא אברהם שהתחיל להאיר24 – אין האמת כן, אלא גם בהנהגה טבעית יכולים לראות אלקות, וכמ"ש25 שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, וכמבואר בחסידות26 שהכרת האלקות היא ע"י ההתבוננות בזה גופא שהנהגת העולם היא באופן תמידי ללא שינוי, כמ"ש27 זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבותו, ועוד זאת, כדאיתא בירושלמי28 על הפסוק29 אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, שהם חזקים כיום הבראם, שזהו דוקא מצד כח הא"ס, שהוא באופן של העדר השינוי, כמ"ש30 אני הוי' לא שניתי, ובכח זה נעשה קיום הבריאה באופן דלא ישבותו. דהנה, טבע הנברא מצד עצמו הוא באופן שהולך ונפסד, שכן הוא בכל סוגי הנבראים, דומם וצומח וחי ומדבר, וכמאמר הבחיי31 התינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, וכן הוא בסוג הדומם, כמו הר וגבעה, שלא רואים בו תנועת חיים, שיכול להיות שבמשך הזמן נחסר מהגובה שלהם כו'32. וא"כ, ענין זה שכללות סדר הנהגת העולם הוא באופן דלא ישבותו, הוא רק מצד כח הא"ס. ובזה היתה ההתבוננות של אברהם אבינו, שהכיר מהבריאה גופא שיש מנהיג לבירה זו, ושהמנהיג הוא למעלה משינויים כו'. ובענין זה יש מעלה בהנהגה טבעית גם לגבי הנהגה נסית, כי ענין הנס הוא שינוי מנהגו של עולם, ואילו הענין דלא ישבותו שמורה על הענין דאני הוי' לא שניתי, הוא בהנהגה טבעית דוקא.
ד) אמנם עפ"ז צריך להבין לאידך גיסא, מהי המעלה שבהנהגה נסית. אך הענין הוא, שהאלקות שבהנהגה טבעית הוא בהעלם, וכדי לראות זאת צ"ל ענין של התבוננות כו', ובאופן דשאו מרום עיניכם, שאו דייקא, שצריך להתעלות מהחומריות והגשמיות שלו, ומהשוחד של עניני תאוות כו', ורק אז יהי' הענין דראו מי ברא אלה, שהו"ע ראיית עין השכל33, ע"ד מ"ש34 החכם עיניו בראשו, שע"י ההתבוננות בשכלו רואה את אמיתת הדבר כמו שהוא לאמיתתו. ובענין זה יש מעלה בהנהגה נסית, שבו רואים אלקות בגילוי ממש, שזהו שנקרא בשם נס, מלשון הרמה35, כמו נס על ההרים36, שמגלה גם את האלקות שבהנהגה טבעית.
אבל לאידך גיסא, הנה הגילוי שבנס הו"ע של שינוי, שהרי מקודם לזה לא הי' הגילוי, ורק עכשיו נעשה הגילוי, ולכן אין בזה העילוי דהעדר השינוי, שניכר דוקא ע"י הנהגת הטבע באופן דלא ישבותו. ובעומק יותר, שענין הנס נמשך מבחי' הגילויים, כמבואר בחסידות37 שכל אור וגילוי הו"ע של שינוי, ולכן לא יכול להשתלשל מזה ענין של העדר השינוי. ודוקא בהנהגה טבעית שהיא באופן דלא ישבותו, ניכר כח העצמות שלמעלה מכל ענין וגדר של שינוי, אני הוי' לא שניתי. וע"ד המבואר בתניא38 בנוגע לעולמות העליונים (בחי' הגילויים) שלהם ירידה מאור פניו ית', ודוקא למטה ישנו ענין התהוות הבריאה יש מאין, שזהו ממהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו, ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, ולכן הוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה (כמבואר באגה"ק39 ). אלא שכח העצמות שבענין ההתהוות ובחידוש הישנות באופן דלא ישבותו הוא בהעלם (כנ"ל שיש צורך בהתבוננות דשאו מרום עיניכם כו'), שזהו ענין של ירידה, ועד לירידה מאיגרא רמה לבירא עמיקתא40, וכמשל מלך בשר ודם שמשפיל עצמו לירד אל העם, אע"פ שהמלך מצד עצמו הוא משכמו ומעלה גבוה מכל העם41, אפילו משכמו שזהו החלק ששייך להגוף, ועאכו"כ שכלו, ועאכו"כ הבחי' שלמעלה מהשכל, ועד לבחי' התנשאות עצמית, ומכ"ש כפי שענין זה הוא למעלה באופן שבאין ערוך כו'. אך ירידה זו היא צורך עלי', שזהו ענין גילוי כח העצמות שבהתהוות הבריאה ובהנהגה טבעית, שנעשה ע"י ענין הנס.
ה) ועפ"ז יש לבאר מאמר המדרש עה"פ החודש הזה לכם, לי (הזה, שקאי על הקב"ה) ולכם היא הגאולה כו', היינו, שהצורך בענין הגאולה הוא (לא רק לבחי' האלקות שבהעלם, שתבוא לידי גילוי, אלא) גם לבחי' האלקות שבגילוי, בבחי' הזה, כיון שענין הגילוי דאלקות הוא רק מבחי' הגילויים, שלהם ירידה מאור פניו ית', ולכן צריך לפעול בו ענין הגאולה, שהו"ע המשכת העצמות, היינו, שהעצמות יהי' בגילוי.
ו) וזהו החודש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה. דהנה, ענינו של חודש ניסן שהוא ראש חדשים, הרי זה בנוגע להנהגה נסית, ואילו ענינו של ראש השנה שבחודש תשרי, הרי זה בנוגע להנהגה טבעית8. ותכלית המכוון הוא חיבור ב' הענינים, שזהו שחודש ניסן הוא לא רק ראש חדשים, אלא גם ראשון לחדשי השנה, היינו, שענין ההנהגה נסית שבחודש ניסן נמשך גם בהנהגה טבעית שבכל חדשי השנה, שגם בהנהגה הטבעית יהי' ניכר גילוי אלקות (ראו מי ברא אלה). וענינו בעבודה, כידוע שיש אופן עבודה מצד יחו"ת ואופן עבודה מצד יחו"ע, והמכוון הוא שגם ביחו"ת יומשך הענין דיחו"ע42. וכן הוא למעלה, דכתיב43 א-ל דעות הוי', ב' דעות44, דעת עליון ודעת תחתון, וצריך לחבר שניהם, עי"ז שממשיכים מבחי' שלמעלה משניהם.
וזהו גם מה שחודש תשרי נקרא חודש השביעי, היינו, שבא בהמשך לחודש הראשון (שלכן יש בו העילוי דכל השביעין חביבין45 ), כיון שגם בו צריך להמשיך ענין הגילוי שבחודש ניסן, החודש הזה לכם, שגם בהנהגה הטבעית שמצד חודש תשרי, יהי' ניכר גילוי אלקות. ועפ"ז יובן גם בענין לעושה נפלאות גדולות לבדו46, שקאי על דרגא נעלית בענין הנסים, שאין בעל הנס מכיר בניסו47, שפסוק זה אומרים בפסוקים שלפני ההקפות (שזהו ע"ד אמירת פסוקי מלכיות כו'48 ) בחודש תשרי דוקא, אף שענין הנסים שייך יותר לחודש ניסן, כי, תכלית המכוון הוא שהגילוי שבענין הנס יומשך גם בהנהגה הטבעית ששייכת לחודש תשרי. אך עיקר ענין הגילוי (הזה) שייך לחודש ניסן דוקא, החודש הזה לכם (וממנו נמשך גם בשאר חדשי השנה), ולכן בנוגע לחודש השלישי יש צורך בלימוד דהזה הזה לגז"ש.
אמנם גם בבחי' הזה (החודש הזה לכם) צ"ל ענין של גאולה, כי הגילוי דהזה הוא מבחי' הגילויים בלבד, וצריך לפעול בו המשכת וגילוי העצמות (כנ"ל ס"ה). ושלימות הענין דבחי' זה יהי' לעתיד לבוא, כמ"ש18 ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה הוי' קוינו לו גו', שאז יאמרו ב"פ זה49, והיינו, שנוסף לכך שגם האלקות שבטבע יהי' בגילוי כמו שהוא בגילוי בנס, כמ"ש50 ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, שגם בבשר הטבעי יהי' גילוי אלקות, יתוסף גם בהגילוי שבענין הנס (שמצד עצמו הוא בבחי' הגילויים בלבד), שיהי' בו המשכת וגילוי העצמות ממש51 (והו"ע חיבור ב' המעלות שבנס (ענין הגילוי) וטבע (כח העצמות) שיהי' לעתיד לבוא דוקא, משא"כ בזמן הזה יכולה להיות רק הנהגה אחת, או באופן טבעי או באופן נסי, אבל לא שניהם ביחד).
וכל זה מתחיל מהגאולה ממצרים, שבה נאמרו ד' לשונות של גאולה52, ועד ללשון החמישי53 שרומז על הגאולה העתידה לבוא54, עלי' נאמר55 כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דבניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל56, ע"י גואל ראשון הוא גואל אחרון57, דוד מלכא משיחא, בקרוב ממש.
הוסיפו תגובה