"בחודש השביעי באחד לחודש... יום תרועה יהיה לכם"

(במדבר כט, א)

מדוע אנו תוקעים בשופר? ובכן, התשובה פשוטה: כך ציווה אותנו האלוקים, על-ידי משה רבינו.

למרות זאת, רבי סעדיה גאון מונה עשר סיבות ורמזים העומדים מאחורי תקיעת השופר, ואלו הם:

א. הכתרת המלך. כאשר מלך עולה על כס המלוכה, מריעים לפניו בחצוצרות. ראש השנה הוא יום המלכת בורא העולם למלך על כל הארץ ואנו תוקעים לפניו בשופר, כמו שאמר דוד המלך בספר התהלים: "בחצוצרות וקול שופר, הריעו לפני המלך ה'".

ב. הודעה ואזהרה. בימים עברו היו המלכים נוהגים לתקוע בחצוצרות לפני ביצוע צעד מלחמתי כלשהו. ראש השנה הוא היום הראשון של עשרת ימי התשובה, והשופר בא להזכיר לנו לחזור בתשובה בטרם יבוא יום הדין.

ג. זכרון למתן תורה. מעמד הר סיני נחרט בלב האומה, ובמהלכו נשמעו קולות השופר, כמו שנאמר בפסוק "וקול שופר חזק מאוד". במהלך תקיעת השופר אנו נזכרים במעמד הר סיני ומקבלים על עצמנו את התורה מחדש בלב שלם.

ד. זכרון לנביאים. דברי הנביאים נמשלו לתקיעת שופר (ביחזקאל נאמר על הנביא: "ותקע בשופר, והזהיר את העם"), ואנו נזכרים בהם.

ה. תפילה לבנין בית המקדש. כשאנו שומעים את קול השופר, ניזכר בתרועת האוייב שהסתער על בית המקדש שבירושלים והחריב אותו. בתפילתנו, נבקש מבורא העולמים לבנות אותו מחדש.

ו. קרן האיל. כאשר עקד אברהם את בנו יחידו על-גבי המזבח, ציווה לו האלוקים להקריב תחת בנו איל. קול השופר העשוי מקרן האיל מזכיר לנו את מסירות נפשו של יצחק, ומלמד אותנו לגלות נכונות זהה למסור את נפשנו למען הבורא. אזי, יזכור אותנו האלוקים לטובה.

ז. פחד וחרדה. "אם יתקע שופר בעיר, ועם לא יחרדו"? שואל הנביא. אכן, דרכו של השופר להרעיד את נימי הלב ולהרטיטם. כך נוכל לשוב אל השם בלב שלם וברוח נשברה.

ח. יום הדין הגדול. ביום הדין ייתקע בשופר, כמו שנאמר "קרוב יום הגדול, קרוב ומהר מאוד יום שופר ותרועה", וקול השופר מזכיר לנו להתכונן לקראתו.

ט. ביאת המשיח. בזמן קיבוץ הגלויות נאמר "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים".

י. לבסוף, תקיעות השופר מזכירות לנו את תחיית המתים ואת אמונתנו החזקה שחיש מהר ישלח הבורא מושיע לגאלנו, ואזי יקומו כל המתים לתחיה, כמו שנאמר: "כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כנשוא נס הרים תראו ותקוע שופר תשמעו".