שאלה:
מי קבע את הסדר של התקיעה בשופר בראש השנה? למה משמיעים כל מיני סוגים ורצפים של קולות? ומה זה "תשר"ת תש"ת תר"ת"?
תרועה ותקיעה
הסדר של התקיעה בשופר בראש השנה, הרצפים של הקולות השונים – מבוסס על הפסוקים בתורה והפירוש של חכמים – ונתחיל בהתחלה:
מצוות התקיעה בשופר בראש השנה מופיעה בתורה כמה פעמים. הפעם הראשונה היא בספר ויקרא1 : "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (= חודש תשרי) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן, זִכְרוֹן תְּרוּעָה", ופעם נוספת בספר במדבר2 : "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם... יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם". מלבד שני הפסוקים האלו, שמתייחסים ישירות לראש השנה, התקיעה בשופר מוזכרת גם בהקשר למצווה אחרת (ה'יוֹבֵל'): "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי"3 .
מכאן למדו חכמים שבראש השנה צריך להריע בשופר שלוש פעמים, כמספר הפעמים שהתורה ציוותה על כך: "זיכרון תרועה", "יום תרועה" ו"שופר תרועה".
חכמים למדו פרט נוסף מהפסוקים4 : לכל תרועה מתלוות שתי תְּקִיעוֹת – תקיעה אחת לפני, ותקיעה אחת אחרי.
מה זו תרועה?
התקיעה נשמעת בדיוק כמו שזה נשמע... קול ישר, ארוך וחלק בלי הפסקות ובלי סלסולים (נשמע כמו "טוווווווווּ"). אבל כיצד נשמעת התרועה?
התרגום הקדמון והמוסמך של התורה (תרגום 'אונקלוס') מסביר שהתרועה היא יבבה, כלומר, קול של בכי והתייפחות.
אבל זה עדיין לא פותר לנו לגמרי את השאלה, משום שיש כמה סוגי בכי: יש בכי של כאב, שמבוטא באנחות; ויש בכי על אובדן, שמבוטא ביללות בקול מרוסק לרסיסים. אז לְמה התכוונה התורה כשאמרה שהשופר צריך 'לבכות' בראש השנה – האם לגניחות קטועות, או ליללה מרוסקת?
למעשה, השאלה הזו מעולם לא נפתרה. הגמרא5 מספרת כי המסורת בעניין התפצלה: היו שסברו שהתרועה צריכה להישמע כמו אנחות, בעוד אחרים טענו שהקול המדויק הוא דווקא יללות, והיו גם שטענו כי התרועה צריכה להיות ממושכת ולכלול את שתי צורות הבכי – קודם כל גניחה ואחר כך יללה.
כך נולדו שלוש צורות לתרועה: אחת נקראת שברים – רצף של שלוש אנחות קטועות ("טוּאאוּ, טוּאאוּ, טוּאאוּ"); השנייה נקראת תרועה – רצף של תשעה6 שברירי קול ("טוּ-טוּ-טוּ-טוּ-טוּ-טוּ-טוּ-טוּ-טוּ"); והשלישית היא צירוף של שתי הראשונות, והיא נקראת שברים-תרועה.
למסקנה, מכיוון שאיננו בטוחים מהו הביצוע הנכון, כי איננו יודעים בבירור מה הפירוש "תרועה" – קבעו חכמים לתקוע בשופר בכל שלוש המתכונות האפשריות, כדי להיות בטוחים ללא ספק שאכן קיימנו את כוונת התורה.
סיכום סדר התקיעות
לסיכום, נחבר את כל הנתונים: את התרועה צריך לתקוע שלוש פעמים + לפני כל תרועה ואחרי כל תרועה צריך לתקוע תקיעה + יש לנו שלושה סוגי תרועה – וכך יוצאת הנוסחה המלאה של סדר תקיעת השופר בראש השנה:
תַּשְׁרַ"תּ תַּשְׁרַ"תּ תַּשְׁרַ"תּ
תַּשַׁ"תּ תַּשַׁ"תּ תַּשַׁ"תּ
תַּרַ"תּ תַּרַ"תּ תַּרַ"תּ
נראה כמו שפת שבטים עתיקה? לא להיבהל... הנה הפיענוח, והוא ממש פשוט: האות ת' מציינת תקיעה; האות ש' – את השברים; והאות ר' – תרועה. אם כן, כשאומרים "תשר"ת" – הכוונה לרצף של "תקיעה-שברים-תרועה-תקיעה", כשאומרים "תש"ת" הכוונה ל"תקיעה-שברים-תקיעה", ו"תר"ת" זה "תקיעה-תרועה-תקיעה".
אגב: התקיעה האחרונה בסדרה היא "תקיעה גדולה" – תקיעה ארוכה וממושכת מהשאר. בפשטות, זוהי מעין סיומת למעמד התקיעות, הכרזה כי "תם הטקס"... ההסבר העמוק יותר הוא שאחרי כל האנחות והיללות והבכיות על המצב הרוחני שלנו, בסוף אנחנו פשוט צועקים... פונים אל אלוקים וצועקים בלי קול: "אבא!"...
המלצה קטנה – אם נותר עוד זמן עד ראש השנה, קחו שופר ונסו להתאמן בעצמכם על הקולות והרצפים!
מומלץ לקרוא גם:
כתוב תגובה