איך מתארגנים למסע מדברי של עם שלם, כולל זקנים ותינוקות? לפני שאתם ניגשים להכין במרץ את רשימת הקניות למסע, חשוב שתכירו את התנאים: מדובר במסע בן ארבעים שנה (!) ויכולות השינוע מוגבלות למיטב הפיתוחים שהיו בשנת 2448 לבריאת העולם, קצת יותר מאלף ושלוש מאות שנים לפני הספירה. עכשיו זה כבר יותר מסובך, אה? מזל שאלוקים בעצמו היה זה שדאג למזון במסע הזה...
הכירו את המזון המיוחד שבני-ישראל אכלו במדבר: ה'מן'.
זהו סיפורה של יצירה ייחודית שנוצרה עוד בזמן בריאת העולם1 , הייתה בשימוש ארבעים שנים ושאריות ממנה נמצאות עד היום במערה מסתורית בירושלים. הנה הסיפור בקצרה, ואחריו הרחבות:
כשבני ישראל יצאו ממצרים, הם לקחו עמם כצידה לדרך את אותן מצות מפורסמות שלא הספיקו להחמיץ. חודש לאחר היציאה אזלו המצו, וביום ראשון2 , חמשה עשר באייר פנו העם אל משה ואהרון בבקשה לאוכל3 . באותו לילה הגיעה באופן ניסי להקת עופות שלו שמנים4 מהם אכלו העם. למחרת בבוקר, החל מן השמיים לחם מיוחד שקיבל את השם 'מן'.
מה זה מן?
במקרא מתואר כי המן היה נראה כמו "זרע גד לבן"5 . הפרשנים כולם תמימי דעות באשר לפירוש הדברים – המן נראה כזרעוני צמח (כוסברה6 , חרדל או פשתן), אך צבעו היה לבן. אחד מהפרשנים7 טוען כי צמח במראה זה צומח עד היום בארצות מסויימות, אך בשונה מהמן שירד במדבר הוא אינו מזין אלא משמש לרפואה בלבד, וצמיחתו היא רק בחודשי האביב.
טעמו של המן היה כצפיחית הדבש. היו שהסבירו זאת כטעם מסויים של מאפה מתוק וערב לחיך8 , שאף השתבח עוד יותר אם בושל או נאפה9 . נאמר כי כל אדם יכל לטעום במן כל טעם שהוא היה חפץ בו10 , וכי נס שהתרחש בעת אכילתו11 גרם לכך שהמרקם השתנה לפי האדם שאכל אותו: לתינוקות היה המן כחלב אם, לצעירים ובריאים כלחם ולחולים וזקנים כמו מחית קלה לעיכול.
מעניין לציין כי לאחר שהות ארוכה במדבר התלוננו בני ישראל למשה12 שהם מתגעגעים לקישואים, אבטיחים, חציר, בצלים ושומים. אם ניתן היה לטעום במן כל טעם בעולם, מדוע הם התגעגעו לאותם ירקות? לפי אחד ההסברים13 ירקות אלו עלולים להזיק לנשים מניקות, ולהסבר אחר ניתן היה לטעום גם את טעם אותם ירקות, אך הטעם היה חלש יותר14 .
מדוע נקרא המן בשם זה? הפסוק מתאר כי "ויאמרו איש אל אחיו: מן הוא, כי לא ידעו מה הוא". לפי כמה פירושים15 משמעות המילה היא 'מה (זה)'? אחרים מפרשים16 שהמילה "מן" היא מלשון מנת מזון.
כך ירד המן
מדי לילה, לאורך ארבעים שנות הנדודים של ישראל במדבר, ירד המן על הקרקע. שכבת טל מיוחדת הייתה נפרשת על הקרקע לפני ירידת המן, ואחרי ירידתו נפרשה מעליו שכבת טל נוספת17 . ייחודיותו של הטל הזה הייתה בהיותו קשיח כקרח18 , כדי שרטיבותו לא תזיק למן הטרי שהגיע כמונח בקופסה.
המן היה נערם לגובה המתניים, כדי לחסוך את המאמץ שכרוך בדרך כלל בליקוטו מן האדמה19 . למרות זאת, היו הבדלים בין האנשים במיקום בו ירד עבורם המן20 – לפי מידת צדיקותם. לצדיקים ירד המן בפתח ביתם, ולצדיקים-פחות במרחק יחסי.
עבור הצדיקים, המן היה אוכל מוכן. הבינונים היו צריכים לאפות ולבשל אותו, ואילו הרשעים היו צריכים גם לטחון ולעמול קשה כדי להכין אותו.
לאחר ארבע שעות, כאשר סיימו כולם ללקוט מהמן והשמש כבר עמדה ברקיע, נמסה שארית המן שלא נאספה21 . הייתה זו הזדמנות לשאר העמים, שלא יכלו לטעום את טעם המן, להרגיש את ייחודיותו: מי המן הנמס זרמו לנחלים ובבשר החיות ששתו מהמים הללו הורגש טעמו המופלא של המן.
הוראות לצרכן
יחד עם הניסים הגדולים, הגיעו גם הוראות מיוחדות ממשה רבינו כיצד לצרוך את המן.
על כל אחד היה לאסוף יחידת כמות של 'עומר' לאדם22 . וכן נאסר עליהם לשמור משאריות המן ליום המחר23 . אכלתם? שבעתם? השליכו את השאריות אל מחוץ לאוהל24 .
שמירת המן לימים הבאים ביטאה אי-אימון ביכולתו ורצונו של האלוקים לספק את האוכל ביום המחרת. זהו גם ההסבר לכך שהמן ירד מדי יום ולא אחת לתקופה ארוכה, כדי להמחיש את דאגתו של הבורא לעמו במדבר25 .
היו כאלו שהעדיפו להתחכם ולשמור מהמן על כל צרה שלא תקום26 . היו אלו דתן ואבירם27 , הזכורים כבר מסיפורים קודמים ולאו דווקא לטובה. המן שבבתיהם העלה תולעים ועובש28 , וכעסו של משה עלה. לפי המדרש29 , כעסו של משה היה הסיבה לכך ששכח לספר לבני ישראל את ההוראה השניה – לאסוף בערב שבת מנה כפולה של מן, שכן ביום שבת לא ירד מן מן השמיים.
למרות שמשה שכח להעביר את ההוראה לבני-ישראל, הם הבינו כי משהו מוזר קורה: בשונה מכל ימות השבוע בהם הכמות שנאספה הספיקה בדיוק למספר הנפשות בכל בית, הבחינו היהודים ביום שישי כי לאחר האכילה עדיין נותרה כמות מספיקה ליום נוסף. כשנשיאי השבטים שאלו את משה לפשר הדבר, הוא סיפר להם את דברי האלוקים.
גם לאחר ההוראה המפורשת הזו היו כאלו שהמרו את פיו של משה30 ויצאו ביום שבת לחפש אחר המן – שכלל לא ירד.
ניסים, ניסים...
תופעת המן כולה הייתה ניסית לחלוטין, ובנוסף ניכרה יד הבורא בכל פרט ופרט שקשור בו. המדרש31 מצביע על שידוד מערכות הטבע שנעשה בירידת המן, כאשר הלחם שמקורו בדרך כלל מהארץ ירד מהשמים ואילו הטל עלה מהארץ במקום לרדת מהשמים, כדרכו של הבורא להוכיח את אהבתו לעם ישראל.
הנה מספר ניסים נוספים שקשורים במן:
ללא פסולת. המן, שירד מהשמים, לא כלל פסולת ולכן האוכלים אותו לא הצטרכו להתפנות32 .
לא רק אוכל. המן לא שימש רק לאכילה. המדרש33 מספר שבמשך ארבעים שנות המסע במדבר לא הזדקקו נשות ישראל להשתמש בבשמים מסוגים שונים כי המן שימש אותן כבשמים. בתלמוד34 מסופר שיחד עם המן ירדו גם אבני יהלומים, שניתנו כתרומה למשכן.
משפט המן. עוד מסופר בתלמוד35 , שהמן היה משמש כשופט מופלא בסכסוכים בין אנשים. אם למשל היה אחד מתלונן שחברו גנב את עבדו, והחבר טען שקנה אותו בכסף, היו מתבוננים במן. זה שמנת המן של העבד ירדה אצלו, היה זה לו סימן שהצדק איתו.
למשמרת
היום המן אינו בהישג יד, אבל קצת ממנו שמור במקום מסתור. זוהי צנצנת אחת של מן אותה הורה משה36 לנצור למשמרת, ולהניח בארון הברית. בחלוף השנים, כאשר המקדש היה נתון בסכנה, הוצנע הארון (עם צנצנת המן שבתוכו37 ) במנהרה בירושלים, ומקומו כיום לא ידוע.
הרבי מליובאוויטש זצ"ל38 הסביר את הקשר בין המן ובין ארון הברית: ייחודיותו של הארון הייתה בכך שהכוח האלוקי הלא מוגבל היה ניכר בו בגילוי. הדבר מתבטא בקביעה התלמודית39 "מקום הארון אינו מן המידה", במדידת החדר מצד לצד היה נראה כאילו הארון לא נמצא שם.
הכוח האלוקי הזה, שאינו מוגבל, היה גם במן. כפי שהזכרנו, המידה שנלקחה הייתה זהה לכלל האנשים, קטן כגדול, והיה אפשר לטעום בו את כל הטעמים שבעולם.
בפעם הבאה שניתקל בקשיים, כדאי שנזכור את כוחו של האלוקים, יוצר הטבע והבריאה כולה, שעומד לצידנו תמיד. אם רק נרצה וננסה לעשות את המעשה הנכון, אין דבר שיכול לעצור בעדנו!
כתוב תגובה