בימינו, החיילים השומרים על הגבולות מגינים על העם היושב בציון. כמובן שאין זו המצאה חדשה; צבא יהודי היה קיים כבר מימות משה רבינו. כדאי אם כן לשוב אל ההיסטוריה ולראות כיצד התנהל צבא עם ישראל, ואלו רעיונות ניתן לאמץ לימינו.
מלחמה בידיו של האלוקים
מעיון בתנ"ך נראה שהמנהיגים הראשונים של עם ישראל לא ראו בצבא את הפתרון הסופי. הם ידעו היטב כי מי שיכריע באמת את גורל המלחמה יהיה רק בורא העולם. עד כדי כך היו הדברים אמורים שכאשר במלחמה על העי נפלו שלושים ושישה חללים בלבד, הטיל הדבר חשש בליבו של יהושע האם הם אכן יצליחו לכבוש את הארץ המובטחת.
בהתאם לכך, לצד האימונים וההיערכות הפיזית למלחמה, היה נערך טקס מיוחד במינו זמן קצר לפני היציאה לקרב. במהלך הטקס היו נאמרים דברי עידוד לצד 'חלוקת פטורים' לאלו ששוחררו מן חובת השירות הקרבי.
הדמות המרכזית בטקס הייתה כוהן שנמשח בשמן במיוחד לצורך זה. הוא קיבל את התואר "משוח מלחמה" והיו נוהגים בו כבוד מיוחד גם לאחר שהמלחמה הסתיימה. כל הלוחמים התקבצו במקום אחד, ולפניהם עמד הכוהן וקרא:
"שמע ישראל! אתם קרבים היום למלחמה על אויביכם. אל ירך לבבכם, אל תיראו, ואל תחפזו, ואל תערצו מפניהם! כי ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם."
הפרשנים מציינים כי במילים 'שמע ישראל' ביקש הכוהן להזכיר לעם את זכויותיהם: העובדה שהם קוראים קריאת שמע בכל יום תעמוד לזכותם כשהם יוצאים להילחם באויביהם.
הכוהן סיים את דבריו, ואחריו עלו שוטרים. בעוד הכוהן עודד את עם ישראל והזכיר להם מי יביא להם את הניצחון, השוטרים התמקדו בפן המעשי יותר וחילקו פטורים לאלו שהיו זכאים לכך.
"מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו [=לא עבר להתגורר בו], ילך וישוב לביתו, פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו;
"ומי האיש אשר נטע כרם ולא חיללו [לא פדה את פירות השנה הרביעית], ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו;
"ומי האיש אשר ארש אישה ולא לקחה [=לא נשאה], ילך וישוב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה."
וכאן הגיע פטור גורף נוסף:
"מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו, ולא ימס את לבב אחיו כלבבו!"
למעשה, הכרזות אלו נאמרו יחדיו כדי לאפשר לפחדנים שבעם לנטוש את המערכה ללא שיזלזלו בהם, שכן איש לא ידע האם הם עוזבים בגלל שהם בנו בית, נטעו כרם או אירסו אישה, או בגלל פחד ליבם.
הפטור שניתן לקבוצות אלו היה פטור משירות קרבי בלבד; היה עליהם להישאר בעורף ולסייע באספקה ובתיקון הדרכים לצרכי המלחמה.
ועם זאת, חכמינו זכרונם לברכה מציינים כי הפטור ניתן רק במלחמות שהוגדרו כ'מלחמות רשות'. אך 'מלחמת מצווה', כמו מלחמת כיבוש הארץ או מלחמה הנעשית כדי להציל את עם ישראל, חובה על כל אחד ליטול בה חלק.
מלחמות ישראל בימינו
בימים אלו, ימים בהם אויבינו פותחים את פיהם באיומים על העם היושב בציון, אל נשכח את דבריו הנצחיים של הכוהן הגדול:
"ה' אלוקיכם ההולך עמכם להילחם לכם עם אויביכם להושיע אתכם!"
כתוב תגובה