שמונה בגדים ואביזרי לבוש לבש הכוהן הגדול בבית המקדש. מתוכם אביזרים מוכרים יותר כמו חושן המשפט, ובגדים מוכרים פחות. הפעם נעסוק באחד מהפחות מוכרים שבהם: ציץ הזהב.

מהו הציץ?

המצווה על הציץ ניתנה למשה רבינו יחד עם שאר ההוראות להכנת המשכן. וזהו לשון הפסוק1 :

"ועשית ציץ זהב טהור, ופיתחת עליו פיתוחי חותם קודש לה'. ושמת אותו על פתיל תכלת, והיה על המצנפת – אל מול פני המצנפת יהיה. והיה על מצח אהרן, ונשא אהרן את עוון הקדשים אשר יקדישו בני-ישראל לכל מתנות קודשיהם, והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה'."

נסכם את דברי הפסוק: הציץ היה תכשיט2 אותו ענד הכוהן הגדול על מצחו. הוא הורכב מפיסת זהב עליה נחרתו המילים "קודש לה'", וחוט (או חוטים3 ) הצבועים בצבע תכלת4 ששימשו לקשירת פיסת הזהב על המצח.

מטרתו

לשם מה נועד הציץ? כדי לכפר על חטאי בני ישראל.

לכפר על קורבנות שהובאו בטומאה. הפסוק עצמו מציין כי הציץ נועד לכפר על "עוון הקודשים." את הקורבנות בבית המקדש היו צריכים להביא רק במצב של טהרה. אם בטעות הם הובאו בטומאה, הדבר נחשב לחטא ועוון והציץ על מצח הכוהן הגדול כיפר על כך5 .

על עזות מצח. בתלמוד6 ובמדרש7 מובא כי הציץ, שהיה ממוקם על המצח, כיפר על עוון עזות פנים הנקרא גם עזות מצח. הזוהר8 מתאר כיצד הציץ היה מגלה לכוהן הגדול מי צדיק ומי עז מצח: אם האותיות 'קודש לה' היו משתקפות בפני האדם שעמד מולו, הוא היה יודע שהוא צדיק שיזכה לחיי העולם הבא. ואם לא, "אז ידע הכוהן שהוא עז מצח וצריך לכפר עליו ולבקש עליו רחמים."

הציץ בהיסטוריה וגם... ביקורים ברומא

הציץ מוזכר במדרש בסיפור מלחמת עם ישראל עם בלעם וחמשת מלכי מדין. בלעם, שהיה מכשף, השתמש בכשפים כדי לפרוח באוויר. בתגובה הראה לו משה רבינו את הציץ עליו היה חרוט שמו של הקדוש ברוך הוא והוא נפל אל האדמה9 שם תפסו אותו היהודים והרגו אותו.

הוא גם מוזכר בתלמוד10 ועמו סיפור מרתק. רבים מכירים את הטענה שמנורת המקדש נבזזה על-ידי הרומאים והיא נמצאת אי-שם בספריית הוותיקן, אך אחד מן התנאים סיפר כי הוא ראה ברומא דווקא את ציץ הזהב.

היה זה כאשר נערך דיון בבית המדרש האם המילים 'קודש לה' נכתבו על פיסת הזהב בשורה אחת או בשתי שורות. רבי אליעזר ברבי יוסי אמר "אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב [עליו] קודש לה' בשיטה [שורה] אחת11 ."

הנה זה עומד אחר כתלנו

בתורת החסידות מובא הרעיון הבא:

המילה 'ציץ' רומזת לביאת המשיח, עליו נאמר12 "הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים."

את הציץ היה עונד הכוהן הגדול על המצח, שמסמל את הקשר שלמעלה מן השכל (הגולגולת היא מקום מושב השכל, ואילו המצח הוא מעליה).

הדבר מלמדנו שאת המשיח נוכל להביא באמצעות ביטחון ואמונה בה' גם כאשר לכאורה זה מנוגד לכל הגיון13 .