האזהרה שהזהרנו מלחוס על נפש הרודף, פירוש דבר זה: שזה שאמרנו במצווה שקדמה לזו, שלא יהרגו העדים את החוטא עד שידינוהו בית דין במיתה - אין זה אלא אם עבר ועשה המעשה שהוא חייב עליו מיתה וסיים אותו; אבל בשעת חפצו והליכתו לעשות, הרי אז הוא נקרא: רודף - וחובה עלינו למנעו ולעכבו מלעשות את העברה שהוא חפץ [לעשות]; ואם התעקש וסרב - אז נלחם בו.

ואם נוכל למנעו ממחשבתו בכך שנחסרו אבר מאבריו, כגון שנחתוך ידו או רגלו או נסמא את עינו - הרי זה טוב; ואם אי אפשר למנעו אלא באיבוד נפשו - הרי זה נהרג קדם שיעשה.

ובאה האזהרה מלחוס עליו ומלהמנע מהריגתו, והוא אמרו: "וקצתה את כפה לא תחוס עינך" (דברים כה, יב).

ולשון ספרי: "וקצתה את כפה - מלמד שאתה חייב להצילו בכפה. מנין שאם לא תוכל להצילו בכפה הצילו בנפשה? תלמוד לומר: לא תחוס עינך".

ושם אמרו:"מה מבושיו מויחד שיש בו סכנת נפשות והרי הוא ב"קצתה את כפה", כך כל דבר שיש בו סכנת נפשות - הרי הוא בקצתה את כפה".

וזה שאמרנו שיהרג הרודף על חפצו - אינו בכל מי שיחפץ לעשות איזו עברה שתהיה, ואינו אלא באדם הרודף אחר חברו להרגו, ואפילו הוא קטן, או אחר אחת מכל העריות לגלות ערוותה - ופשוט שהזכור מכלל העריות, אמר יתעלה: "צעקה הנערה המאורשה ואין מושיע לה" (שם כב, כז), הא יש לה מושיע - מושיעה בכל דבר שהוא יכול להושיעה.

והשווה דין רודף אחריה ורודף אחר חברו להרגו, אמר: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה" (שם כו).

וכבר נתבארו דיני מצווה זו בפרק ח' מסנהדרין.