האזהרה שהזהרה החללה מלאכול קדש שהייתה רשאית לאכלו, כלומר: התרומה וחזה ושוק, והוא אמרו: "ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקודשים לא תאכל" (שם, יב).

ובגמרא יבמות אמרו: "כי תהיה לאיש זר, כיון שנבעלה לפסול לה - פסלה". וממה שאמר: "בתרומת הקודשים" אמרו: "במורם מן הקודשים לא תאכל". כלומר: חזה ושוק. ושם אמרו לכתוב קרא: היא בקודשים לא תאכל, מאי בתרומת הקודשים? שמעת מנה תרתי.

כלומר: שאם נבעלה לפסול לה - נפסלה לתרומה: ושאם הייתה נשואה לזר ומת - חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק. ונמצא לאו זה, שהוא "היא בתרומת הקודשים לא תאכל", כולל שני ענינים: אחד אזהרה לחללה מלאכל קדש. והשני אזהרה לכוהנת שנשאת לזר מלאכל חזה ושוק אף על פי שמת בעלה או גרשה.

אבל אסור אכילתה בתרומה בעודה תחת בעלה הזר אינו מפסוק זה אלא למדוהו מקבלי הפירוש ממה שנאמר: "וכל זר לא יאכל קדש" (שם, י), וכל זמן שהיא תחת הזר - הרי היא כזר ו"זר" קרינא בה. ודע זה.

וגם היא אם עברה על לאו זה - הרי היא לוקה.