הציווי שנצטווינו שיהא נטע רבעי כולו קודש, וא אמרו: "יהיה כל פריו קודש הילולים לה'" (שם יט, כד). ודינו: שיעלה לירושלים ויאכלוהו בעליו שם כמו מעשר שני, ואין לכהנים בו כלום.

ולשון ספרי: "ואיש את קדשיו לו יהיו" (במדבר ה, י) - "משך הכתוב כל הקדשים ונתנם לכהן ולא שייר מהם אלא תודה ושלמים ופסח ומעשר בהמה ומעשר שני ונטע רבעי שיהיו לבעלים".

וכבר נתבארנו דיני מצווה זו בשלמות בפרק אחרון ממסכת מעשר שני.