הציווי שנצטווינו להניח עמר השכחה, וא אמרו יתעלה: "ושכחת עמר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהיה" (דברים כד, יט). זה שאמר 'לגר ליתום ולאלמנה יהיה' - הוא הציווי להניחו והוא העשה, כמו שאמר בלקט ופאה 'תעזב אתם', שהוא העשה כמו שביארנו

וגם זו אינה נוהגת מן התורה אלא בארץ. וכבר נתבארנו גם דיני מצווה זו במסכת פאה.