א

הַמּוֹכֵר זֵרְעוֹנֵי גִּנָּה שֶׁאֵין עַצְמָן שֶׁל זֵרְעוֹנִים נֶאֱכָל לַחֲבֵרוֹ וְלֹא צָמְחוּ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת הַדָּמִים שֶׁלָּקַח מִמֶּנּוּ שֶׁחֶזְקָתָן לִזְרִיעָה. וְהוּא שֶׁלֹּא צָמְחוּ מֵחֲמַת עַצְמָן אֲבָל אִם לָקְתָה הָאָרֶץ בְּבָרָד וְכַיּוֹצֵא בּוֹ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן שֶׁמָּא מֵחֲמַת הַבָּרָד לֹא צָמְחוּ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ב

מָכַר לוֹ זְרָעִים הַנֶּאֱכָלִין כְּגוֹן חִטִּים וּשְׂעוֹרִים וּזְרָעָן וְלֹא צָמְחוּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. אֲפִלּוּ הָיָה זֶרַע פִּשְׁתָּן שֶׁרֹב בְּנֵי אָדָם קוֹנִין אוֹתָהּ לִזְרִיעָה. הוֹאִיל וְאוֹכְלִין אוֹתָהּ אֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּת זְרִיעָתוֹ. וְאִם הוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא קוֹנֶה לְזֶרַע חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן. וְהוּא הַדִּין לִדְבָרִים הַנִּמְכָּרִים לִרְפוּאָה וְלִצְבִיעָה. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ג

מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁכָּל הַלּוֹקֵחַ מֵחֲבֵרוֹ מִקָּח וְהוֹדִיעוֹ שֶׁהוּא מוֹלִיכוֹ לִמְדִינָה פְּלוֹנִית לְמָכְרוֹ שָׁם וְאַחַר שֶׁהוֹלִיכוֹ לְשָׁם נִמְצָא בּוֹ מוּם. אֵינוֹ יָכוֹל לוֹמַר הַחֲזִיר לִי מִקָּחִי לְכָאן. אֶלָּא מַחְזִיר לוֹ אֶת הַדָּמִים וְהַמּוֹכֵר מְטַפֵּל לְהָבִיא מִמְכָּרוֹ אוֹ לְמָכְרוֹ שָׁם. וַאֲפִלּוּ אָבַד אוֹ נִגְנַב אַחַר שֶׁהוֹדִיעוֹ הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת מוֹכֵר. אֲבָל אִם לֹא הוֹדִיעוֹ שֶׁמּוֹלִיכוֹ לִמְדִינָה אַחֶרֶת וְהוֹלִיכוֹ וְנִמְצָא שָׁם בּוֹ מוּם הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ עַד שֶׁיַּחְזִיר הַמִּקָּח בְּמוּמוֹ לַמּוֹכֵר:

ד

הַלּוֹקֵחַ מִקָּח וְנִמְצָא בּוֹ מוּם וְאַחַר כָּךְ אָבַד אוֹ נִגְנַב הֲרֵי הוּא בִּרְשׁוּת הַלּוֹקֵחַ עַד שֶׁיַּחְזִיר הַמִּקָּח לַמּוֹכֵר. וְאִם הִתְלִיעַ וְנִפְסַד מֵחֲמַת אֹרֶךְ הַזְּמַן הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת הַמּוֹכֵר. וְאִם הָיָה לוֹ לְהוֹדִיעַ לַמּוֹכֵר וְלֹא הוֹדִיעוֹ הֲרֵי זֶה בִּרְשׁוּת לוֹקֵחַ:

ה

הַמּוֹכֵר שׁוֹר לַחֲבֵרוֹ וְנִמְצָא נַגְחָן יָכוֹל לוֹמַר לוֹ לִשְׁחִיטָה מְכַרְתִּיו לְךָ. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּשֶׁהָיָה הַלּוֹקֵחַ קוֹנֶה לִשְׁחִיטָה וְלַחֲרִישָׁה. אֲבָל אִם הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁהוּא קוֹנֶה לַחֲרִישָׁה בִּלְבַד הֲרֵי זֶה מִקַּח טָעוּת וְחוֹזֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

משנה תורה להרמב"ם

משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.

ו

הַמּוֹכֵר בְּהֵמָה לַחֲבֵרוֹ לִטְבִיחָה וּשְׁחָטָהּ וְנִמְצֵאת טְרֵפָה. אִם נוֹדַע בְּוַדַּאי שֶׁהָיְתָה טְרֵפָה כְּשֶׁלְּקָחָהּ הֲרֵי זֶה מַחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁחוּטָה וְיַחְזִיר הַמּוֹכֵר אֶת הַדָּמִים. מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שֶׁהַמּוֹכֵר דָּבָר שֶׁהָיָה מוּם בְּמִמְכָּרוֹ וְעָשָׂה בּוֹ הַלּוֹקֵחַ מוּם אַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּוָּדַע לוֹ הַמּוּם הָרִאשׁוֹן. אִם עָשָׂה דָּבָר שֶׁדַּרְכּוֹ לַעֲשׂוֹתוֹ כְּגוֹן זֶה שֶׁשָּׁחַט אֶת הַטְּרֵפָה פָּטוּר. וְאִם שָׁנָה וְעָשָׂה מוּם אַחֵר קֹדֶם שֶׁיִּוָּדַע לוֹ הַמּוּם [הָרִאשׁוֹן] מַחְזִיר הַמִּקָּח לִבְעָלָיו וּמְשַׁלֵּם דְּמֵי הַמּוּם שֶׁעָשָׂה:

ז

קָנָה בֶּגֶד וּקְרָעוֹ לַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ חָלוּק וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע הַמּוּם מֵחֲמַת הַקְּרִיעָה מַחְזִיר לוֹ אֶת הַקְּרָעִים. תְּפָרוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹדַע הַמּוּם. אִם הִשְׁבִּיחַ נוֹטֵל שֶׁבַח הַתְּפִירָה מִן הַמּוֹכֵר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

ח

הַמּוֹכֵר קַרְקַע לַחֲבֵרוֹ וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ וּלְאַחַר זְמַן נִרְאֶה לוֹ בָּהּ מוּם. אִם רָצָה לְהַחְזִיר קַרְקַע לַבְּעָלִים מַחְזִיר כָּל הַפֵּרוֹת שֶׁאָכַל. וְאִם הָיָה חָצֵר וְדָר בּוֹ צָרִיךְ לְהַעֲלוֹת לוֹ שָׂכָר:

ט

הַמּוֹכֵר דָּבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה וְאָבַד הַמִּקָּח מֵחֲמַת אוֹתוֹ הַמּוּם הֲרֵי זֶה מַחְזִיר אֶת הַדָּמִים:

י

[כֵּיצַד]. הַמּוֹכֵר שׁוֹר לַחֲבֵרוֹ שֶׁאֵין לוֹ טוֹחֲנוֹת וְהִנִּיחוֹ הַלּוֹקֵחַ עִם הַבָּקָר שֶׁלּוֹ וְהָיָה מַנִּיחַ הַמַּאֲכָל לִפְנֵי כֻּלָּן וְאוֹכְלִין וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה אֵינוֹ אוֹכֵל עַד שֶׁמֵּת בָּרָעָב. הֲרֵי זֶה מַחְזִיר לוֹ אֶת הַנְּבֵלָה וְיַחְזִיר זֶה אֶת הַדָּמִים. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יא

הָיָה הַמּוֹכֵר סַרְסוּר שֶׁלּוֹקֵחַ מִזֶּה וּמוֹכֵר לָזֶה וְאֵינוֹ מַשְׁהֶה הַמִּקָּח עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּמוּם זֶה. הֲרֵי הַסַּרְסוּר נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת הֶסֵּת שֶׁלֹּא יָדַע בְּמוּם זֶה וְיִפָּטֵר. מִפְּנֵי שֶׁהָיָה עַל הַלּוֹקֵחַ לִבְדֹּק הַשּׁוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ וּלְהַחְזִירוֹ לוֹ קֹדֶם שֶׁיָּמוּת וְיִהְיֶה הַסַּרְסוּר מַחְזִירוֹ עַל הַמּוֹכֵר הָרִאשׁוֹן. הוֹאִיל וְלֹא עָשָׂה הוּא הַלּוֹקֵחַ הִפְסִיד עַל עַצְמוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יב

הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּכוֹר וּמְכָרוֹ וְנוֹדַע לוֹ שֶׁלֹּא הֶרְאָהוּ לְמֻמְחֶה מַה שֶּׁאָכַל אָכַל וְיַחְזִיר לוֹ הַדָּמִים. וְהַנִּשְׁאָר מִן הַבָּשָׂר בְּיַד הַלָּקוֹחוֹת יְקַבֵּל וְיַחְזִיר לָהֶם אֶת הַדָּמִים. וְכֵן הַשּׁוֹחֵט אֶת הַפָּרָה וּמְכָרָהּ וְנוֹדַע שֶׁהִיא טְרֵפָה. מַה שֶּׁאָכַל אָכַל וְיַחְזִיר לוֹ אֶת הַדָּמִים וּמַה שֶּׁלֹּא אָכַל יַחְזִיר אֶת הַבָּשָׂר לַטַּבָּח וְיַחְזִיר לוֹ אֶת הַדָּמִים:

יג

מָכַר הַלּוֹקֵחַ בָּשָׂר זֶה שֶׁל טְרֵפָה לְנָכְרִים. אוֹ שֶׁהֶאֱכִילוֹ לַכְּלָבִים. יְחַשֵּׁב עִם הַטַּבָּח עַל דְּמֵי הַטְּרֵפָה וְיַחְזִיר לוֹ הַטַּבָּח אֶת הַמּוֹתָר. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה:

יד

הַמּוֹכֵר בָּשָׂר לַחֲבֵרוֹ וְנִמְצָא בְּשַׂר בְּכוֹר. פֵּרוֹת וְנִמְצְאוּ טְבָלִים. יַיִן וְנִמְצָא יֵין נֶסֶךְ. מַה שֶּׁאָכַל אָכַל וְיַחְזִיר לוֹ אֶת הַדָּמִים. וְכֵן כָּל הַמּוֹכֵר דָּבָר שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ מִן הַתּוֹרָה כָּךְ הוּא דִּינוֹ. בֵּין שֶׁהָיָה אִסּוּרוֹ בְּכָרֵת בֵּין שֶׁהָיָה אִסּוּרוֹ בְּלָאו בִּלְבַד. אֲבָל הַמּוֹכֵר דָּבָר לַחֲבֵרוֹ שֶׁאִסּוּר אֲכִילָתוֹ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. אִם הָיוּ הַפֵּרוֹת קַיָּמִין מַחְזִיר אֶת הַפֵּרוֹת וְנוֹטֵל אֶת דָּמָיו. וְאִם אֲכָלָן אָכַל וְאֵין הַמּוֹכֵר מַחְזִיר לוֹ כְּלוּם. וְכָל אִסּוּרֵי הֲנָיָה בֵּין מִדִּבְרֵי תּוֹרָה בֵּין מִדִּבְרֵיהֶם מַחְזִיר אֶת הַדָּמִים וְאֵין בָּהֶן דִּין מְכִירָה כְּלָל: