אָסוּר לְרַמּוֹת אֶת בְּנֵי אָדָם בְּמִקָּח וּמִמְכָּר אוֹ לִגְנֹב אֶת דַּעְתָּם. וְאֶחָד עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל שָׁוִים בְּדָבָר זֶה. הָיָה יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּמִמְכָּרוֹ מוּם יוֹדִיעוֹ לַלּוֹקֵחַ. וַאֲפִלּוּ לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת בִּדְבָרִים אָסוּר:
אֵין מְפַרְכְּסִין אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים הַיְּשָׁנִים כְּדֵי שֶׁיֵּרָאוּ כַּחֲדָשִׁים. אֲבָל מְפַרְכְּסִין הַחֲדָשִׁים כְּגוֹן שֶׁיָּשׁוּף וִיגַהֵץ וִייַפֶּה כָּל צְרָכָיו:
אֵין מְשַׁרְבְּטִין אֶת הָאָדָם בְּמַיִם שֶׁל חֲזָרִין וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן כְּדֵי שֶׁיִּתְפַּח וְיֵרָאוּ פָּנָיו שְׁמֵנִים. וְלֹא צוֹבְעִין אֶת הַפָּנִים בְּשָׁרָק וְכַיּוֹצֵא בּוֹ. וְלֹא נוֹפְחִין אֶת הַקְּרָבַיִם וְלֹא שׁוֹרִין אֶת הַבָּשָׂר בְּמַיִם. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ אֲסוּרִין. וְאֵין מוֹכְרִין בְּשַׂר נְבֵלָה לְנָכְרִי בִּכְלַל שְׁחוּטָה אַף עַל פִּי שֶׁהַנְּבֵלָה אֶצְלוֹ כִּשְׁחוּטָה:
מֻתָּר לָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין אֲבָל לֹא עַל פִּי הַמְּגוּרָה. שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעַיִן וִידַמֶּה שֶׁהוּא הַכּל בָּרוּר. וּמֻתָּר לְחֶנְוָנִי לְחַלֵּק קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִים לְתִינוֹקוֹת וְלִשְׁפָחוֹת כְּדֵי לְהַרְגִּילָן לָבוֹא אֶצְלוֹ. וּפוֹחֵת מִשַּׁעַר שֶׁבַּשּׁוּק כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בְּמַקִּיפִין מִמֶּנּוּ. וְאֵין בְּנֵי הַשּׁוּק יְכוֹלִין לְעַכֵּב עָלָיו וְאֵין בָּזֶה גְּנֵבַת הַדַּעַת:
אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר יְשָׁנִים בַּחֲדָשִׁים. אֲפִלּוּ הַיְשָׁנִים בְּיֹקֶר וְהַחֲדָשִׁים בְּזוֹל. מִפְּנֵי שֶׁהַלּוֹקֵחַ רוֹצֶה לְיַשְּׁנָן. בְּיַיִן הוּא שֶׁהִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ בֵּין הַגִּתּוֹת בִּלְבַד מִפְּנֵי שֶׁמַּשְׁבִּיחוֹ. וְאִם הָיָה טַעֲמוֹ נִכָּר מֻתָּר לְעָרֵב בְּכָל מָקוֹם. שֶׁכָּל דָּבָר הַנִּכָּר טַעְמוֹ מַרְגִּישׁ הַלּוֹקֵחַ וּלְפִיכָךְ מֻתָּר לְעָרֵב אוֹתוֹ:
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
אֵין מְעָרְבִין מַיִם בְּיַיִן. וּמִי שֶׁנִּתְעָרֵב לוֹ מַיִם בְּיֵינוֹ לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן מוֹדִיעוֹ. וְלֹא לְתַגָּר אַף עַל פִּי שֶׁמּוֹדִיעוֹ, שֶׁמְּרַמֶּה בּוֹ אֲחֵרִים. וּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בְּיַיִן יַטִּיל. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה בֵּין הַגִּתּוֹת:
הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּיטָם אֶחָד. מֵחָמֵשׁ גֳּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִתְכַּוֵּן לְעָרֵב:
אָסוּר לְעָרֵב שְׁמָרִים בֵּין בְּיַיִן בֵּין בְּשֶׁמֶן וַאֲפִלּוּ כָּל שֶׁהוּא. וַאֲפִלּוּ שְׁמָרִים שֶׁל אֶמֶשׁ בִּשְׁמָרִים שֶׁל יוֹם אָסוּר. אֲבָל אִם עֵרָה הַיַּיִן מִכְּלִי אֶל כְּלִי נוֹתֵן שְׁמָרָיו לְתוֹכוֹ:
הַמּוֹכֵר לַחֲבֵרוֹ שֶׁמֶן מְזֻקָּק אֵינוֹ מְקַבֵּל שְׁמָרִים. מָכַר לוֹ שֶׁמֶן סְתָם מְקַבֵּל לוֹג וּמֶחֱצָה שְׁמָרִים לְכָל מֵאָה לוֹג. וּמְקַבֵּל בִּשְׁאָר שְׁמָרִים שֶׁמֶן עָכוּר הָעוֹלֶה לְמַעְלָה עַל פְּנֵי הַשֶּׁמֶן יֶתֶר עַל הַשְּׁמָרִים הַיְדוּעִים בְּאוֹתוֹ מָקוֹם:
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁנָּתַן לוֹ מָעוֹת בְּתִשְׁרֵי שֶׁהַשֶּׁמֶן עָכוּר. וְלָקַח הַשֶּׁמֶן בְּנִיסָן כְּמִדַּת תִּשְׁרֵי שֶׁהִיא גְּדוֹלָה מִפְּנֵי אוֹתוֹ הַשֶּׁמֶן הַקּוֹפֶה לְמַעְלָה. אֲבָל אִם לָקַח בְּמִדַּת נִיסָן שֶׁהִיא קְטַנָּה מִפְּנֵי שֶׁכְּבָר צָלַל הַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶלָּא הַשְּׁמָרִים בִּלְבַד:
הַמּוֹכֵר חִטִּים לַחֲבֵרוֹ מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע קִטְנִית לְכָל סְאָה. שְׂעוֹרִים מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע נִישׁוֹבוֹת לְכָל סְאָה. עֲדָשִׁים מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע עַפְרוּרִית לִסְאָה. תְּאֵנִים מְקַבֵּל עָלָיו עֶשֶׂר מַתְלִיעוֹת לְכָל מֵאָה. מָכַר לוֹ שְׁאָר פֵּרוֹת מְקַבֵּל עָלָיו רֹבַע טִנוֹפוֹת לְכָל סְאָה. נִמְצָא מֵהֶן יֶתֶר עַל הַשִּׁעוּרִים הָאֵלּוּ כָּל שֶׁהוּא יְנַפֶּה אֶת הַכּל וְיִתֵּן לוֹ פֵּרוֹת מְנֻפִּין וּבְרוּרִין שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם:
וְאֵין כָּל אֵלּוּ הַדְּבָרִים אֲמוּרִים אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁאֵין לָהֶם מִנְהָג אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ לָהֶם מִנְהָג הַכּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה:
יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּהְיוּ כָּל פֵּרוֹת מְנֻקִּים וּבְרוּרִים מִכָּל דָּבָר. וְשֶׁיִּהְיוּ הַיֵּינוֹת וְהַשְּׁמָנִים צְלוּלִין. וְלֹא יִמְכְּרוּ הַשְּׁמָרִים כְּלָל. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ אֲפִלּוּ הָיוּ בָּהֶן מֶחֱצָה שְׁמָרִים. אוֹ שֶׁהָיוּ בְּפֵרוֹת מֶחֱצָה עָפָר אוֹ תֶּבֶן אוֹ מִין אַחֵר יִמָּכֵר כְּמוֹת שֶׁהוּא. לְפִיכָךְ הַבּוֹרֵר צְרוֹר מִתּוֹךְ גָּרְנוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ נוֹתֵן לוֹ דְּמֵי חִטִּים כְּשִׁעוּר צְרוֹר שֶׁבֵּרֵר. שֶׁאִלּוּ הִנִּיחוֹ הָיָה נִמְכָּר בְּמִדַּת חִטִּים. וְאִם תֹּאמַר יַחְזִירֶנּוּ הֲרֵי אָמְרוּ אָסוּר לְעָרֵב כָּל שֶׁהוּא:
הַמּוֹכֵר קַנְקַנִּים בַּשָּׁרוֹן בְּמָקוֹם שֶׁאֵין מִנְהָג מְקַבֵּל לְכָל מֵאָה עֲשָׂרָה פִּיטָסוֹת. וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ נָאוֹת וַעֲשׂוּיוֹת בְּגָפְרִית:
