איִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעַל גּוֹיָה מִשְּׁאָר הָאֻמּוֹת דֶּרֶךְ אִישׁוּת, אוֹ יִשְׂרְאֵלִית שֶׁנִּבְעֲלָה לְגוֹי דֶּרֶךְ אִישׁוּת - הֲרֵי אֵלּוּ לוֹקִין מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִתְחַתֵּן בָּם, בִּתְּךָ לֹא תִתֵּן לִבְנוֹ וּבִתּוֹ לֹא תִקַּח לִבְנֶךָ" (דברים ז, ג). אֶחָד שִׁבְעָה עֲמָמִין, וְאֶחָד כָּל הָאֻמּוֹת בְּאִסּוּר זֶה. וְכֵן מְפֹרָשׁ עַל יְדֵי עֶזְרָא "וַאֲשֶׁר לֹא נִתֵּן בְּנֹתֵינוּ לְעַמֵּי הָאָרֶץ וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם לֹא נִקַּח לְבָנֵינוּ" (נחמיה י, לא).
בוְלֹא אָסְרָה תּוֹרָה אֶלָא דֶּרֶךְ חַתְנוּת. אֲבָל הַבָּא עַל הַגּוֹיָה דֶּרֶךְ זְנוּת - מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָבוֹא לְהִתְחַתֵּן. וְאִם יִחֲדָהּ לוֹ בִּזְנוּת - חַיָּב עָלֶיהָ מִשּׁוּם נִדָּה, וּמִשּׁוּם שִׁפְחָה, וּמִשּׁוּם גּוֹיָה, וּמִשּׁוּם זוֹנָה. וְאִם לֹא יִחֲדָהּ לוֹ אֶלָא נִקְרֵית מִקְרֶה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָא מִשּׁוּם גּוֹיָה. וְכָל חִיּוּבִין אֵלּוּ מִדִּבְרֵיהֶן.
גבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה הַבּוֹעֵל יִשְׂרָאֵל. אֲבָל כּוֹהֵן הַבָּא עַל הַגּוֹיָה - לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה מִשּׁוּם זוֹנָה. וְאֶחָד זוֹנָה גּוֹיָה וְאֶחָד זוֹנָה יִשְׂרְאֵלִית. וּבִבְעִילָה בִּלְבָד לוֹקֶה, שֶׁהֲרֵי אֵינָהּ בַּת קִדּוּשִׁין.
דכָּל הַבּוֹעֵל גּוֹיָה, בֵּין דֶּרֶךְ חַתְנוּת בֵּין דֶּרֶךְ זְנוּת - אִם בְּעָלָהּ בְּפַרְהֶסְיָא, וְהוּא שֶׁיִּבְעֹל לְעֵינֵי עֲשָׂרָה מִיִּשְׂרָאֵל אוֹ יָתֵר - אִם פָּגְעוּ בּוֹ קַנָּאִין וַהֲרָגוּהוּ, הֲרֵי אֵלּוּ מְשֻׁבָּחִין וּזְרִיזִין.
וְדָבָר זֶה הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי הוּא, וּרְאָיָה לְדָבָר זֶה מַעֲשֵׂה פִּינְחָס בְּזִמְרִי.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הוְאֵין הַקַּנָּאי רַשָּׁאי לִפְגֹּעַ בָּהֶן אֶלָא בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה כְּזִמְרִי, שֶׁנֶּאֱמַר "וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ" (במדבר כה, ח).
אֲבָל אִם פֵּרֵשׁ, אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ; וְאִם הֲרָגוֹ, נֶהֶרָג עָלָיו.
וְאִם בָּא הַקַּנָּאי לִטֹּל רְשׁוּת מִבֵּית דִּין לְהָרְגוֹ - אֵין מוֹרִין לוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא בִּשְׁעַת מַעֲשֵׂה.
וְלֹא עוֹד, אֶלָא אִם בָּא הַקַּנָּאי לַהְרֹג אֶת הַבּוֹעֵל, וְנִשְׁמַט הַבּוֹעֵל וְהָרַג הַקַּנָּאי כְּדֵי לְהַצִּיל עַצְמוֹ מִיָּדוֹ - אֵין הַבּוֹעֵל נֶהֱרָג עָלָיו.
וְהַבָּא עַל בַּת גֵּר תּוֹשָׁב, אֵין הַקַּנָּאִין פּוֹגְעִים בּוֹ; אֲבָל מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
ולֹא פָגְעוּ בּוֹ קַנָּאִים, וְלֹא הִלְקוּהוּ בֵּית דִּין - הֲרֵי עָנְשׁוֹ מְפֹרָשׁ בְּדִבְרֵי קַבָּלָה שֶׁהוּא נִכְרָת, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי חִלֵּל יְהוּדָה אֶת קֹדֶשׁ ה' אֲשֶׁר אָהֵב וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר, יַכְרֵת ה' לָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂנָּה עֵר וְעֹנֶה" (ראה מלאכי ב, יא-יב) - אִם יִשְׂרָאֵל הוּא, לֹא יִהְיֶה לוֹ "עֵר" בַּחֲכָמִים "וְעֹנֶה" בַּתַּלְמִידִים; וְאִם כּוֹהֵן הוּא, לֹא יִהְיֶה לוֹ מַגִּישׁ מִנְחָה לַה' צְבָאוֹת.
הִנֵּה לָמַדְתָּ שֶׁהַבּוֹעֵל גּוֹיָה כְּאִלּוּ נִתְחַתֵּן לַעֲבוֹדָה זָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וּבָעַל בַּת אֵל נֵכָר", וְנִקְרָא 'מְחַלֵּל קֹדֶשׁ'.
זעָווֹן זֶה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בּוֹ מִיתַת בֵּית דִּין, אַל יְהִי קַל בְּעֵינֶיךָ; אֶלָא יֵשׁ בּוֹ הֶפְסֵד, שֶׁאֵין בְּכָל הָעֲרָיוֹת כְּמוֹתוֹ: שֶׁהַבֵּן מִן הָעֶרְוָה, בְּנוֹ הוּא לְכָל דָּבָר, וּבִכְלַל יִשְׂרָאֵל יֵחָשֵׁב, וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַמְזֵר; וְהַבֵּן מִן הַגּוֹיָה - אֵינוֹ בְּנוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי" (דברים ז, ד) - מֵסִיר אוֹתוֹ מִלִּהְיוֹת אַחֲרֵי ה'.
חוְדָבָר זֶה גּוֹרֵם לְהִדָּבֵּק בַּגּוֹיִים, שֶׁהִבְדִּילָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהֶם, וְלָשׁוּב מֵאַחֲרֵי ה', וְלִמְעֹל בּוֹ.
טגּוֹי הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל: אִם אֵשֶׁת אִישׁ הִיא, נֶהֶרָג עָלֶיהָ; וְאִם פְּנוּיָה הִיא, אֵינוֹ נֶהֶרָג.
יאֲבָל יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה - בֵּין קְטַנָּה בַּת שָׁלוֹשׁ שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד בֵּין גְּדוֹלָה, בֵּין פְּנוּיָה בֵּין אֵשֶׁת אִישׁ, וְאַפִלּוּ הָיָה קָטָן בֶּן תֵּשַׁע שָׁנִים וְיוֹם אֶחָד - כֵּיוָן שֶׁבָּא עַל הַגּוֹיָה בְּזָדוֹן, הֲרֵי זוֹ נֶהְרֶגֶת, מִפְּנֵי שֶׁבָּאת לְיִשְׂרָאֵל תַּקָלָה עַל יָדֶיהָ, כַּבְּהֵמָה.
וְדָבָר זֶה מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל... וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת אִישׁ לְמִשְׁכַּב זָכָר הֲרֹגוּ" (במדבר לא, טז–יזׂ).
יאהָעֲבָדִים שֶׁהִטְבִּילוּ אוֹתָם לְשֵׁם עַבְדוּת, וְקִבְּלוּ עֲלֵיהֶם מִצְווֹת שֶׁהָעֲבָדִים חַיָּבִים בָּהֶם - יָצְאוּ מִכְּלַל הַגּוֹיִים, וְלִכְלַל יִשְׂרָאֵל לֹא בָאוּ. לְפִיכָךְ הַשִּׁפְחָה אֲסוּרָה לְבֶן חוֹרִין, אֶחָד שִׁפְחָתוֹ וְאֶחָד שִׁפְחַת חֲבֵרוֹ.
וְהַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. שֶׁהֲרֵי מְפֹרָשׁ בַּתּוֹרָה שֶׁהָאָדוֹן נוֹתֵן שִׁפְחָה כְּנַעֲנִית לְעַבְדּוֹ הָעִבְרִי, וְהִיא מֻתֶּרֶת לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה" (שמות כא, ד).
יבוְלֹא גָזְרוּ חֲכָמִים בְּדָבָר זֶה, וְלֹא חִיְּבָה תּוֹרָה מַלְקוּת בַּשִּׁפְחָה, אֶלָא אִם כֵּן הָיְתָה נֶחֱרֶפֶת לְאִישׁ, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
יגאַל יְהִי עָווֹן זֶה קַל בְּעֵינֶיךָ, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בּוֹ מַלְקוּת מִן הַתּוֹרָה - שֶׁגַּם זֶה גּוֹרֵם לַבֵּן לָסוּר מֵאַחֲרֵי ה', שֶׁהַבֵּן מִן הַשִּׁפְחָה עֶבֶד וְאֵינוֹ מִיִּשְׂרָאֵל, וְנִמְצָא גּוֹרֵם לְזֶרַע הַקֹּדֶשׁ לְהִתְחַלֵּל, וְלִהְיוֹתָם עֲבָדִים. וַהֲרֵי אֻנְקְלוֹס הַמְּתַרְגֵּם כָּלַל בְּעִילַת עֶבֶד וְשִׁפְחָה בִּכְלַל "לֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ וְלֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה" (ראה דברים כג, יח).
ידהַבָּא עַל הַשִּׁפְחָה, וְאַפִלּוּ בְּפַרְהֶסְיָא וּבִשְׁעַת עֲבֵרָה - אֵין הַקַּנָּאִין פּוֹגְעִין בּוֹ. וְכֵן אִם לָקַח שִׁפְחָה דֶּרֶךְ חַתְנוּת - אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁמֵּעֵת שֶׁטָּבְלָה וְקִבְּלָה מִצְווֹת יָצְתָה מִכְּלַל הַגּוֹיִים.
טונִתְעָרֵב וְלַד יִשְׂרְאֵלִית בִּוְלַד שִׁפְחָה - הֲרֵי שְׁנֵיהֶן סָפֵק, וְכָל אֶחָד מֵהֶן סְפֵק עֶבֶד; וְכוֹפִין בַּעַל הַשִּׁפְחָה, וּמְשַׁחְרֵר אֶת שְׁנֵיהֶם. וְאִם הָיָה הַבֵּן הוּא אָדוֹן שֶׁל עֶבֶד - כְּשֶׁיִּגְדְּלוּ יְשַׁחְרְרוּ זֶה אֶת זֶה, וְיִהְיוּ מֻתָּרִין לָבוֹא בַּקָּהָל.
טזהָיוּ הַתַּעֲרֹבֶת בָּנוֹת, הֲרֵי שְׁתֵּיהֶן סְפֵק שְׁפָחוֹת; וְהַבָּא עַל אַחַת מֵהֶן, הַוָּלָד סְפֵק עֶבֶד. וְכֵן אִם נִתְעָרֵב וְלַד גּוֹיָה בִּוְלַד יִשְׂרְאֵלִית - מַטְבִּילִים אֶת שְׁנֵיהֶן לְשֵׁם גֵּרוּת, וְכָל אַחַת מֵהֶן סְפֵק גִּיּוֹרֶת.
יזכָּל הַגּוֹיִים כֻּלָּם, כְּשֶׁיִּתְגַּיְּרוּ וִיקַבְּלוּ עֲלֵיהֶן כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁל תּוֹרָה, וְהָעֲבָדִים, כְּשֶׁיִּשְׁתַּחְרְרוּ - הֲרֵי הֵן כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר, שֶׁנֶּאֱמַר "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם" (במדבר טו, טו).
וּמֻתָּרִין לְהִכָּנֵס בִּקְהַל ה' מִיָּד. וְהוּא שֶׁיִּשָּׂא הַגֵּר אוֹ הַמְּשֻׁחְרָר בַּת יִשְׂרָאֵל, וְיִשָּׂא הַיִּשְׂרְאֵלִי גִּיּוֹרֶת וּמְשֻׁחְרֶרֶת.
חוּץ מֵאַרְבָּעָה עֲמָמִין בִּלְבָד, וְהֵם: עַמּוֹן וּמוֹאָב וּמִצְרַיִם וֶאֱדוֹם. שֶׁהָאֻמּוֹת הָאֵלּוּ, כְּשֶׁיִּתְגַּיֵּר מֵהֶן אָדָם - הֲרֵי הוּא כְּיִשְׂרָאֵל לְכָל דָּבָר, אֶלָא לְעִנְיַן בִּיאָה בַּקָּהָל.
יחוְכֵיצַד דִּינָן? עַמּוֹן וּמוֹאָב - אִסּוּרָן אִסּוּר עוֹלָם, זְכָרִים וְלֹא נְקֵבוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִקְהַל ה'..." (דברים כג, ד).
וַהֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, שֶׁהָעַמּוֹנִי הַזָּכָר וְהַמּוֹאָבִי הַזָּכָר הוּא שֶׁאָסוּר לְעוֹלָם לִשָּׂא בַּת יִשְׂרָאֵל, אַפִלּוּ בֶּן בֶּן בְּנוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם; אֲבָל עַמּוֹנִית וּמוֹאָבִית מֻתֶּרֶת מִיָּד כִּשְׁאָר הָאֻמּוֹת.
יטמִצְרִי וַאֲדוֹמִי, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת: דּוֹר רִאשׁוֹן וְדוֹר שֵׁנִי, אֲסוּרִין לָבוֹא בְּיִשְׂרָאֵל.
וְדוֹר שְׁלִישִׁי מֻתָּר, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי" (דברים כג, ט).
כמִצְרִית מְעֻבֶּרֶת שֶׁנִּתְגַּיְּרָה, בְּנָהּ שֵׁנִי.
מִצְרִי שֵׁנִי שֶׁנָּשָּׂא מִצְרִית רִאשׁוֹנָה, אוֹ מִצְרִי רִאשׁוֹן שֶׁנָּשָּׂא מִצְרִית שְׁנִיָּה - הַוָּלָד שֵׁנִי, שֶׁנֶּאֱמַר "בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם", הַכָּתוּב תְּלָאוֹ בְּלֵידָה.
כאגֵּר עַמּוֹנִי שֶׁנָּשָׂא מִצְרִית, הַוָּלָד עַמּוֹנִי. גֵר מִצְרִי שֶׁנָּשָׂא עַמּוֹנִית, הַוָּלָד מִצְרִי.
זֶה הַכְּלָל: הַוָּלָד בָּאֻמּוֹת, הוֹלֵךְ אַחַר הַזָּכָר; נִתְגַּיְּרוּ, הוֹלֵךְ אַחַר הַפָּחוֹת.
כבמִי שֶׁנִּתְגַּיֵּר מִשִּׁבְעָה עֲמָמִין, אֵינָן אֲסוּרִין מִן הַתּוֹרָה לָבוֹא בַּקָּהָל.
וְהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא נִתְגַּיֵּר מֵהֶן אֶלָא הַגִּבְעוֹנִים. וִיהוֹשֻׁעַ גָּזַר עֲלֵיהֶם שֶׁיִּהְיוּ אֲסוּרִים לָבוֹא בַּקָּהָל, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת.
וְלֹא אָסַר אוֹתָם אֶלָא בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ מִקְדָּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי" (יהושוע ט, כג), תָּלָה הַרְחָקָתָם בַּמִּקְדָּשׁ.
כגוְהֵם הַנִּקְרָאִים 'נְתִינִים', לְפִי שֶׁנְּתָנָם לַעֲבוֹדַת הַמִּקְדָּשׁ.
בָּא דָּוִד וְגָזַר עֲלֵיהֶם שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ בַּקָּהָל לְעוֹלָם, וְאַפִלּוּ בִּזְמַן שֶׁאֵין מִקְדָּשׁ. וְכֵן מְפֹרָשׁ בְּעֶזְרָא, "וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִד וְהַשָּׂרִים לַעֲבֹדַת הַלְוִיִּם" (עזרא ח, כ) - הָא לָמַדְתָּ, שֶׁלֹּא תָלָה אוֹתָם בַּמִּקְדָּשׁ.
כדוְלָמָּה גָּזַר עֲלֵיהֶם הוּא וּבֵית דִּינוֹ? לְפִי שֶׁרָאָה עַזּוּת וְאַכְזָרִיּוּת שֶׁהָיְתָה בָּהֶם בְּעֵת שֶׁבִּקְּשׁוּ שִׁבְעַת בְּנֵי שָׁאוּל בְּחִיר ה' לִתְלוֹתָם, וַהֲרָגוּם וְלֹא רִחֲמוּ עֲלֵיהֶם.
כהכְּשֶׁעָלָה סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר, בִּלְבֵּל כָּל הָאֻמּוֹת וְעֵרְבָם זֶה בְּזֶה וְהֶגְלָה אוֹתָם מִמְּקוֹמָם. וְאֵלּוּ הַמִּצְרִים שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַתָּה, אֲנָשִׁים אֲחֵרִים הֶם; וְכֵן הָאֲדוֹמִים שֶׁבִּשְׂדֵה אֱדוֹם. וְהוֹאִיל וְנִתְעָרְבוּ אַרְבַּע אֻמּוֹת הָאֲסוּרִים בְּכָל אֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁהֵן מֻתָּרִים, הֻתַּר הַכֹּל - שֶׁכָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵהֶן לְהִתְגַּיֵר, חֶזְקָתוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ מִן הָרֹב. לְפִיכָךְ כְּשֶׁיִּתְגַּיֵּר הַגֵּר בַּזְּמַן הַזֶּה בְּכָל מָקוֹם - בֵּין אֲדוֹמִי, בֵּין מִצְרִי, בֵּין עַמּוֹנִי, בֵּין מוֹאָבִי, בֵּין כּוּשִׁי, בֵּין שְׁאָר הָאֻמּוֹת - אֶחָד הַזְּכָרִים וְאֶחָד הַנְּקֵבוֹת, מֻתָּרִין לָבוֹא בַּקָּהָל מִיָּד.
