1וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּֽהֲנִֽים: |
אליכם.
הכהנים אני מצוה המצוה הזאת שלא תקריבו אלה על מזבחי:
|
2אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהֹוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֚י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָֽרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכֽוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵֽינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב: |
וארותי.
וקללתי את ברכותיכם מה שצריך לברך לכם הדגן והתירוש והיצהר:
|
וגם ארותיה.
ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי באם לא ישמע כי ידעתי שלא תשמעו לפיכך אני מעתה ארותיה:
|
3הִֽנְנִ֨י גֹעֵ֚ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֚יתִי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו: |
וזריתי פרש.
של בהמות חגיכם על פניכם כלומ' לא תקבלו שכר מאתי כי אם לרעה לבושת ואגעור לכם את זרע השדה:
|
ונשא אתכם אליו.
פרש בהמות קרבנותיכם ישאו אתכם אליו להיות זוללים ונבזים כמוהו:
|
4וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּי שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִֽהְי֚וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: |
להיות בריתי את לוי.
שאני חפץ שתתקיימו (אתי) בברי' שכרתי לשבט לוי:
|
5בְּרִיתִ֣י | הָֽיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַשָּׁל֔וֹם וָֽאֶתְּנֵם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא: |
החיים והשלום.
שנאמר לפנחס את בריתי שלום (במדב' כ"ה) והובטח לו ולזרעו אחריו הרי שיהא זרעו בחיים:
|
ואתנם לו.
שיקבלם במורא וכן עשה וייראני:
|
נחת.
לשון חתת נתירא:
|
6תּוֹרַ֚ת אֱמֶת֙ הָֽיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹֽא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֚וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵֽעָוֹֽן: |
בשלום ובמישור הלך אתי.
אהרן ואלעזר ופנחס וכן במעשה העגל השיבו כל שבטיהם מעון שנאמר ויאספו אליו כל בני לוי (שמות ל״ב:כ״ו):
|
7כִּֽי־שִׂפְתֵ֚י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהֹוָֽה־צְבָא֖וֹת הֽוּא: |
כי שפתי כהן.
עליהם מוטל לשמור דעת למה שהרי :
|
תורה יבקשו מפיהו.
שכבר דבר זה מסור להם יורו משפטיך ליעקב (דברים ל״ג:י׳):
|
כי מלאך.
שלוחו של הקב"ה כמלאכי השרת לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו:
|
8וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהֹוָ֥ה צְבָאֽוֹת: |
9וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֚ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹֽשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה: |
10הֲל֨וֹא אָ֚ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶֽחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ: |
לחלל ברית אבותינו.
ברית שכרת הקב"ה עם אבותינו בסיני:
|
11בָּֽגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתֽוֹעֵבָ֛ה נֶֽעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֥ל וּבִירֽוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י | חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֚דֶשׁ יְהֹוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר: |
כי חלל יהודה.
את עצמו שהיה קדש לה' ראשית תבואתו (ירמיהו ב׳:ג׳):
|
ובעל בת אל נכר.
שנשאו נשים נכריות בבבל ואפילו הכהנים כמו שמפורש בספר (עזרא ט) ורבותינו אמרו מלאכי זה עזר':
|
12יַכְרֵ֨ת יְהֹוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֚ר יַֽעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאָֽהֳלֵ֖י יַֽעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַֽיהֹוָ֖ה צְבָאֽוֹת: |
ער ועונה.
ער בתלמידים ועונה בחכמים, ער ל' אדם חריף:
|
ומגיש מנחה.
ואם כהן הוא לא יהי' לו בן מגיש מנחה:
|
13וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּֽעֲשׂ֔וּ כַּסּ֚וֹת דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה בְּכִ֖י וַֽאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם: |
שנית תעשו.
הראשונה שהוכחתי הרב' היא קשה שנשא נכריות ואפי' הוא פנוי וזאת שנית קש' ממנ' שהנשוי ישראלי' נשאו עליהם את הנכריות לפי שנתפחמו הישראלי' ברעב ובגול' ונתגנו עליהם והיה מושיבה בביתו צרורה כאלמנות חיות והנכרית היתה גברת:
|
כסות דמעה את מזבח.
שהיו באות לפני מזבח ה' ובוכות לפניו ואומרו' מה חטאנו ומה מצאו אנשינו בנו עול הננו לפני המזב' להבדק כסוטות:
|
מאין עוד פנות וגו'.
עד שאינכם כדי שאפנה אל מנחתכם ולקחת ריצוי מידכם:
|
ואנקה.
לשון אנחה שאדם מצטער בלבו דמוניש"א בלע"ז ואב לכולם האנק דום (יחזקאל כ״ד:י״ז) ואם אנקה לשון צעקה היכן הדממה ותרגומו דמדנקין וכן תרגם (שם כ"ד) ונקוטתם בפניכם ותדנקון ל' אדם הנוהם ומצטער בעצמו:
|
14וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּֽי־יְהֹוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּֽינְךָ֜ וּבֵ֣ין | אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֚ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ: |
15וְלֹֽא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָֽאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד: |
ולא אחד עשה.
הקב"ה לאדם וחוה תחילה:
|
ושאר.
הרוחות והנפשות :
|
לו.
היו מאדם הראשון יצאו כולם:
|
ומה האחד מבקש.
האחד שבזוג מבקש למצוא עלילות לאשתו שהיא בת זוגו שהוא זרע אלהים מה הוא תועבה שמבזה אותה וזהו ל' תרגום של יונתן אלא שי"ת ומה האחד מבקש כי אם זרע אלהי' והפירוש נכון אם לא שהא' נקוד בטעם זקף נותק טעם הזקף את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד וסמכו אצל זרע אלהי' ויש פתרון על פי האגדה שנתקבצו נושאי העכו"ם אל הנביא אמרו לו ולא אברהם עשה כן שנשא הגר על אשתו ואמר להם ושאר רוח לו לא דעתו כדעתכם לא נתן בה עיניו דעת אחרת הית' לו אמרו לו ומה האחד מבקש מה היתה דעתו אמר להם להיות לו זרע אלהים ותרגום של יונתן הוכשר בעיני שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה שאר משמש לשון אחר אלא במקום שאדם יכול לפרשו בלשון שיריים כמו (דניאל ז׳:ז׳) אכלה ומדקה ושארה ברגלה רפסה ובלשון משנה ושאר חייבי מיתות חוץ מאותן שפירש אבל ל' שאחר משמש אין שאר משמש:
|
ונשמרתם ברוחכם.
ובאשת נעוריך אל יבגד רוחך:
|
16כִּֽי־שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֚ר יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֚ה חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהֹוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרֽוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ: |
כי שנא שלח.
ורבותינו חלוקין בה במס' גיטין יש מהם אומרים אם שנאת שלח אותה בגט ותנשא לאחר:
|
וכסה חמס על לבושו.
אבל זאת כלום הוגנת לעשות שתפרוס עליה טליתך להחזיקה לך כאשתך והחמס פרוש על אותה טלית שבלבך עליה שנאה ואתה מקניטה ומצערה תמיד:
|
17הֽוֹגַעְתֶּ֚ם יְהֹוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַֽאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּֽאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב | בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט: |
באמרכם כל עושה רע וגו': או איה אלהי המשפט.
לפי שאתם רואים דרך רשעים צלחה וצדיקים מעונים ונכשלים אומרים אתם בלבבכם אחת מב' דרכים הללו כל עושה רע טוב בעיניו או אין דין ואין דיין ליפרע וכן פתרון ל' המקר' כל עוש' רע טוב בעיניו לכך הוא מצליח אותם או אם אין זאת איה אלהי המשפט שאינו נפרע מהם:
|