אזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה "וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ" (דברים כד, א) - אֶחָד הַכּוֹתֵב בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לְאַחֵר לִכְתֹּב לָהּ, וְאֶחָד הַנּוֹתֵן בְּיָדוֹ אוֹ שֶׁאָמַר לְאַחֵר לִתֵּן לָהּ.
לֹא נֶאֱמַר "וְכָתַב", אֶלָא לְהוֹדִיעַ שֶׁאֵין מִתְגָּרֶשֶׁת אֶלָא בִּכְתָב; "וְנָתַן", שֶׁלֹּא תִקַּח מֵעַצְמָהּ.
באָמַר לִשְׁנַיִם 'כִּתְבוּ גֵּט וְחִתְמוּ וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין וְחוֹתְמִין וְנוֹתְנִין לָהּ, וְהֵן הֵן שְׁלוּחָיו וְהֵן הֵן עֵדָיו.
וְכֵן אִם אָמַר לַסּוֹפֵר 'כְּתֹב לִי גֵּט לְאִשְׁתִּי', וְאָמַר לָעֵדִים לַחְתֹּם - כּוֹתְבִין וְחוֹתְמִין וְנוֹתְנִין לוֹ, וְהוּא מְגָרֵשׁ בּוֹ בְּכָל עֵת שֶׁיִּרְצֶה.
גוְכוֹתְבִין גֵּט לָאִישׁ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ - וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ הָעֵדִים וְהַסּוֹפֵר שֶׁכָּתְבוּ וְחָתְמוּ בּוֹ, מַכִּירִין וְיוֹדְעִין שֶׁזֶּה הוּא פְּלוֹנִי וְאִשְׁתּוֹ פְּלוֹנִית.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וְאִם הָיוּ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שְׁנַיִם שֶׁשְּׁמוֹתֵיהֶם שָׁוִים, וּשְׁמוֹת נְשׁוֹתֵיהֶם שָׁוִים - אֵין מְגָרֵשׁ אֶחָד מֵהֶם, אֶלָא בְּמַעְמַד חֲבֵרוֹ; שֶׁמָּא יִכְתֹּב גֵּט וְיוֹלִיכוֹ לְאֵשֶׁת חֲבֵרוֹ וִיגָרְשֶׁנָּה עָלָיו.
דוּבִשְׁעַת הַסַּכָּנָה - כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין. וְהָאִשָּׁה נוֹתֶנֶת שְׂכַר הַסּוֹפֵר בְּכָל מָקוֹם.
הוְצָרִיךְ שֶׁיֹּאמַר הַבַּעַל מֵעַצְמוֹ לַסּוֹפֵר 'כְּתֹב', וְלָעֵדִים 'חֲתֹמוּ'. הֲרֵי שֶׁאָמְרוּ לוֹ בֵּית דִּין אוֹ שְׁנַיִם 'נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ?' וְאָמַר לָהֶם 'כְּתֹבוּ' - אִם כָּתְבוּ הֵן עַצְמָן וְחָתְמוּ בּוֹ, הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר. אֲבָל אִם אָמְרוּ הֵם לַסּוֹפֵר וְכָתַב, וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ, אַף עַל פִּי שֶׁחָזְרוּ וּנְתָנוּהוּ לַבַּעַל, וְחָזַר וְנָתַן גֵּט זֶה לְאִשְׁתּוֹ בִּפְנֵי עֵדִים - הֲרֵי זֶה גֵּט בָּטֵל, שֶׁהֲרֵי כְּתָבוֹ מִי שֶׁלֹּא אָמַר לוֹ הַבַּעַל לְכָתְבוֹ.
ואָמַר לִשְׁנַיִם אוֹ לִשְׁלוֹשָׁה 'אִמְרוּ לַסּוֹפֵר וְיִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתִּי, וְאִמְרוּ לָעֵדִים וְיַחְתֹּמוּ', וְאָמְרוּ לַסּוֹפֵר וְכָתַב, וְלָעֵדִים וְחָתְמוּ, אוֹ שֶׁאָמַר לִשְׁנַיִם 'אִמְרוּ לַסּוֹפֵר וְיִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתִּי, וְאַתֶּם חֲתֹמוּ' - הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל. וּמִתְיַשְּׁבִין בְּדָבָר זֶה הַרְבֵּה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קָרוֹב לִהְיוֹת גֵּט בָּטֵל.
זוּמַה בֵּין 'פָּסוּל' לְ'בָטֵל'? שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר בְּחִבּוּר זֶה בַּגֵּט שֶׁהוּא 'בָּטֵל', הוּא בָּטֵל מִן הַתּוֹרָה; וְכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר 'פָּסוּל', הוּא פָּסוּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
חהַבַּעַל שֶׁהֵבִיא גֵּט חָתוּם בְּיָדוֹ, וְאָמַר 'תְּנוּ גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ יִתְּנוּ לָהּ. אָמַר לַאֲחֵרִים לִכְתֹּב גֵּט וְלַחְתֹּם בּוֹ וְלִתְּנוֹ לְאִשְׁתּוֹ, וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ וְנָתְנוּ לָהּ, וְנִמְצָא הַגֵּט בָּטֵל אוֹ פָּסוּל - הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין אַחֵר, וְאַפִלּוּ מֵאָה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ לְיָדָהּ גֵּט כָּשֵׁר.
טאָמַר לָהֶם הַבַּעַל 'כִּתְבוּ וְחִתְמוּ וּתְנוּ לַשָּׁלִיחַ לְהוֹלִיךְ לָהּ', וְכָתְבוּ וְחָתְמוּ וְנָתְנוּ לַשָּׁלִיחַ, וְנִמְצָא הַגֵּט בָּטֵל - אֵין כּוֹתְבִין אַחֵר, עַד שֶׁיִּמָּלְכוּ בַּבַּעַל; שֶׁהֲרֵי לֹא עָשָׂה אוֹתָן שְּׁלוּחִים לְגֵרוּשִׁין, וְשֶׁמָּא לֹא רָצָה אֶלָא שֶׁיִּכְתֹּבוּ וְיִתְּנוּ לַשָּׁלִיחַ בִּלְבָד, וְלֹא יִשָּׁאֵר לָהֶם בּוֹ מַעֲשֶׂה אַחֵר, וַהֲרֵי כָּתְבוּ וְנָתְנוּ, לְפִיכָךְ לֹא יִכְתְּבוּ אַחֵר. וְאִם כָּתְבוּ גֵּט אַחֵר כָּשֵׁר, וּנְתָנוּהוּ לַשָּׁלִיחַ וּנְתָנוֹ לָהּ - הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
יהָאוֹמֵר לִשְׁנַיִם אוֹ לְיָתֵר עַל שְׁנַיִם 'כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי', 'גָּרְשׁוּהָ', 'שַׁלְּחוּהָ', 'שַׁבְּקוּהָ', 'תָּרְכוּהָ', 'כִּתְבוּ אִגֶּרֶת וּתְנוּ לָהּ' - הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ גֵּט כָּשֵׁר וְיִתְּנוּ לָהּ. אָמַר לָהֶם 'פִּטְרוּהָ', 'פַּרְנְסוּהָ', 'עֲשׂוּ לָהּ כַּדָּת', 'עֲשׂוּ לָהּ כַּנִּמּוּס', 'עֲשׂוּ לָהּ כָּרָאוּי' - לֹא אָמַר כְּלוּם. וְאִם כָּתְבוּ גֵּט וְנָתְנוּ לָהּ, הֲרֵי זֶה בָּטֵל.
יאאָמַר לָהֶם 'הוֹצִיאוּהָ', 'עִזְבוּהָ', 'הַתִּירוּהָ', 'הַנִּיחוּהָ', 'הוֹעִילוּהָ' - הֲרֵי זֶה סָפֵק אִם מַשְׁמַע מִלּוֹת אֵלּוּ גֵּרוּשִׁין, אוֹ עִנְיָן אַחֵר. לְפִיכָךְ אֵין כּוֹתְבִין לָהּ. וְאִם כָּתְבוּ גֵּט וְנָתְנוּ לָהּ, הֲרֵי זוֹ סָפֵק מְגֹרֶשֶׁת.
יבהָאוֹמֵר 'כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין וְחוֹתְמִין וְנוֹתְנִין לַבַּעַל בְּיָדוֹ, וְאֵין נוֹתְנִין לְאִשְׁתּוֹ, עַד שֶׁיֹּאמַר לָהֶם 'לִתֵּן לָהּ'. וְאִם נָתְנוּ לָהּ, אֵינוֹ גֵּט. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּבָרִיא; אֲבָל הַמְּסֻכָּן, וְהוּא אָדָם שֶׁקָּפַץ עָלָיו הַחֹלִי בִּמְהֵרָה וְהִכְבִּיד חָלְיוֹ מִיָּד, וְהַיּוֹצֵא בְּקֹלָּר, אַפִלּוּ עַל עִסְקֵי מָמוֹן, וְהַמְּפָרֵשׁ בַּיָּם, וְהַיּוֹצֵא בְּשַּׁיָרָא, וְאָמַר 'כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיַחְתְּמוּ וְיִתְּנוּ לָהּ, שֶׁהַדָּבָר יָדוּעַ שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן זֶה אֶלָא לִכְתֹּב וְלִתֵּן לָהּ.
יגבָּרִיא שֶׁאָמַר 'כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי', וְכָתְבוּ וְנָתְנוּ לָהּ, וְהָרַג עַצְמוֹ מִיָּד, כְּגוֹן שֶׁהִשְׁלִיךְ עַצְמוֹ מִן הַגָּג, אוֹ הִפִּיל עַצְמוֹ לַיָּם - הֲרֵי זֶה גֵּט כָּשֵׁר. עָלָה לַגָּג וּדְחָפַתּוּ הָרוּחַ, וּמֵת - אֵינוֹ גֵּט. סָפֵק הִפִּיל עַצְמוֹ סָפֵק דְּחָפַתּוּ הָרוּחַ - הֲרֵי זֶה גֵּט, עַד שֶׁיִּוָּדַע בַּוַּדַּאי שֶׁהָרוּחַ דְּחָפַתּוּ.
וְכֵן מִי שֶׁהָיָה מֻשְׁלָךְ בַּבּוֹר וְאָמַר 'כָּל הַשּׁוֹמֵעַ קוֹלִי יִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. וְהוּא, שֶׁיֵּדְעוּ אוֹתוֹ. וְאַף עַל פִּי שֶׁהֶעֱלוּהוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ - הֲרֵי הַגֵּט כָּשֵׁר; שֶׁזֶּה כְּשְׁעַת הַסַּכָּנָה הוּא, שֶׁכּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַכִּירִין.
וְכֵן מִי שֶׁנָּפְלוּ בּוֹ מַכּוֹת רָעוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּחְיֶה מֵהֵן, אַפִלּוּ נִשְׁחַט בּוֹ רֹב שְׁנֵי הַסִּימָנִין, וְרָמַז וְאָמַר 'כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ; שֶׁהֲרֵי עַתָּה חַי הוּא, אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹפוֹ לָמוּת.
ידמִי שֶׁהָיְתָה רוּחַ רָעָה מְבַעֶתֶת אוֹתוֹ, וְאָמַר כְּשֶׁהִתְחִיל בּוֹ הַחֹלִי 'כִּתְבוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי' - לֹא אָמַר כְּלוּם, מִפְּנֵי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ נְכוֹנָה וּמְיֻשֶּׁבֶת.
וְכֵן הַשִּׁכּוֹר שֶׁהִגִּיעַ לְשִׁכְרוּתוֹ שֶׁל לוֹט; וְאִם לֹא הִגִּיעַ, הֲרֵי זֶה סָפֵק.
טואָמַר כְּשֶׁהוּא בָּרִיא 'כִּתְבוּ גֵּט וּתְנוּ לְאִשְׁתִּי', וְאַחַר כָּךְ נִבְעַת - מַמְתִּינִין לוֹ עַד שֶׁיַּבְרִיא, וְכוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לָהּ, וְאֵין צָרִיךְ לַחְזֹר וּלְהִמָּלֵךְ בּוֹ אַחַר שֶׁהִבְרִיא; וְאִם כָּתְבוּ וְנָתְנוּ קֹדֶם שֶׁיַּבְרִיא, הֲרֵי זֶה פָּסוּל.
טזמִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק וַהֲרֵי דַּעְתּוֹ נְכוֹנָה, אָמְרוּ לוֹ 'נִכְתֹּב גֵּט לְאִשְׁתְּךָ?' וְהִרְכִּין בְּרֹאשׁוֹ - בּוֹדְקִין אוֹתוֹ שְׁלוֹשָׁה פְּעָמִים בְּסֵרוּגִין; אִם אָמַר עַל לָאו לָאו וְעַל הֵן הֵן - הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. וּצְרִיכִין לְבָדְקוֹ יָפֶה יָפֶה, שֶׁמָּא נִטְרְפָה דַּעְתּוֹ.
וְכֵן אִם כָּתַב בְּיָדוֹ 'כִּתְבוּ וּתְנוּ גֵּט לְאִשְׁתִּי' - הֲרֵי אֵלּוּ כּוֹתְבִין וְנוֹתְנִין לָהּ, אִם הָיְתָה דַּעְתּוֹ מְיֻשֶּׁבֶת עָלָיו; שֶׁאֵין דִּין מִי שֶׁנִּשְׁתַּתֵּק כְּדִין הַחֵרֵשׁ.
יזמִי שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה כְּשֶׁהוּא פִּקֵּחַ, וְנִתְחָרַשׁ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר, נִשְׁתַּטָּה - אֵינוֹ מוֹצִיא לְעוֹלָם עַד שֶׁיַּבְרִיא.
וְאֵין סוֹמְכִין עַל רְמִיזַת הַחֵרֵשׁ וְלֹא עַל כְּתָבוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁדַּעְתּוֹ נְכוֹנָה וּמְיֻשֶּׁבֶת.
אֲבָל אִם נָשָׂא כְּשֶׁהוּא חֵרֵשׁ, מְגָרֵשׁ בִּרְמִיזָה - שֶׁאֵין קִדּוּשָׁיו קִדּוּשִׁין מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ, וּכְשֵׁם שֶׁכּוֹנֵס בִּרְמִיזָה כָּךְ מוֹצִיא בִּרְמִיזָה.
יחהַמְּקַדֵּשׁ קְטַנָּה עַל יְדֵי אָבִיהָ, וְגֵרְשָׁהּ כִּשְׁהִיא קְטַנָּה - אָבִיהָ מְקַבֵּל גִּטָּהּ, וּמִשֶּׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיַד הָאָב, נִתְגָּרְשָׁה.
גֵּרְשָׁהּ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה, אִם הִגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ אוֹ לְיַד אָבִיהָ - נִתְגָּרְשָׁה.
וְאֵין נַעֲרָה מְאֹרָסָה עוֹשָׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל גִּטָּהּ מִיַּד בַּעְלָהּ בְּחַיֵּי אָבִיהָ; אֲבָל הָאָב עוֹשֶׂה שָׁלִיחַ לְקַבֵּל הַגֵּט לְבִתּוֹ הַמְּאֹרֶסֶת, בֵּין קְטַנָּה בֵּין נַעֲרָה.
יטקִדְּשָׁהּ אָבִיהָ וְהִיא קְטַנָּה, וּמֵת: אִם מַבְחֶנֶת בֵּין גִּטָּהּ לְדָבָר אַחֵר, הֲרֵי זוֹ מְגֹרֶשֶׁת מִשֶּׁיַּגִּיעַ הַגֵּט לְיָדָהּ. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מִתְגָּרֶשֶׁת עַד שֶׁתַּבְחִין. וְאִם גֵּרְשָׁהּ, אֵינָהּ מְגֹרֶשֶׁת.
כמִי שֶׁהַדִּין נוֹתֵן שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא רָצָה לְגָרֵשׁ - בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן מַכִּין אוֹתוֹ עַד שֶׁיֹּאמַר 'רוֹצֶה אֲנִי', וְיִכְתֹּב הַגֵּט, וְהוּא גֵּט כָּשֵׁר. וְכֵן אִם הִכּוּהוּ גּוֹיִים וְאָמְרוּ לוֹ 'עֲשֵׂה מַה שֶׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִין לְךָ', וְלָחֲצוּ אוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל בְּיַד הַגּוֹיִים עַד שֶׁגֵּרַשׁ - הֲרֵי זֶה כָּשֵׁר.
וְאִם הַגּוֹיִים מֵעַצְמָן אֲנָסוּהוּ עַד שֶׁכָּתַב - הוֹאִיל וְהַדִּין נוֹתֵן שֶׁיִּכְתֹּב, הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל.
וְלָמָּה לֹא בָּטֵל גֵּט זֶה? שֶׁהֲרֵי הוּא אָנוּס, בֵּין בְּיַד גּוֹיִים בֵּין בְּיַד יִשְׂרָאֵל. שֶׁאֵין אוֹמְרִין אָנוּס אֶלָא לְמִי שֶׁנִּלְחָץ וְנִדְחָק לַעֲשׂוֹת דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מחוּיָּב בּוֹ מִן הַתּוֹרָה, כְּגוֹן מִי שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁמָּכַר אוֹ נָתַן; אֲבָל מִי שֶׁתְּקָפוֹ יִצְרוֹ הָרָע לְבַטֵּל מִצְוָה אוֹ לַעֲשׂוֹת עֲבֵרָה, וְהֻכָּה עַד שֶׁעָשָׂה דָּבָר שֶׁחַיָּב לַעֲשׂוֹתוֹ אוֹ עַד שֶׁנִּתְרַחֵַק מִדָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׂוֹתוֹ - אֵין זֶה אָנוּס מִמֶּנּוּ, אֶלָא הוּא אָנַס עַצְמוֹ בְּדַעְתּוֹ הָרָעָה. לְפִיכָךְ מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לְגָרֵשׁ - מֵאַחַר שֶׁהוּא רוֹצֶה לִהְיוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, רוֹצֶה הוּא לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת וּלְהִתְרַחֵק מִן הָעֲבֵרוֹת, וְיִצְרוֹ הוּא שֶׁתְּקָפוֹ. וְכֵיוָן שֶׁהֻכָּה עַד שֶׁתָּשַׁשׁ יִצְרוֹ וְאָמַר 'רוֹצֶה אֲנִי' - כְּבָר גֵּרֵשׁ לִרְצוֹנוֹ.
לֹא הָיָה הַדִּין נוֹתֵן שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ, וְטָעוּ בֵּית דִּין שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אוֹ שֶׁהָיוּ הִדְיוֹטוֹת, וַאֲנָסוּהוּ עַד שֶׁגֵּרַשׁ - הֲרֵי זֶה גֵּט פָּסוּל הוֹאִיל וְיִשְׂרָאֵל אֲנָסוּהוּ, יִגְמֹר וִיגָרֵשׁ. וְאִם הַגּוֹיִים אֲנָסוּהוּ לְגָרֵשׁ שֶׁלֹּא כַּדִּין, אֵינוֹ גֵּט. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר בַּגּוֹיִים 'רוֹצֶה אֲנִי', וְאָמַר לְיִשְׂרָאֵל 'כִתְבוּ וְחִתְמוּ' - הוֹאִיל וְאֵין הַדִּין מְחַיְּבוֹ לְהוֹצִיא וְהַגּוֹיִים אֲנָסוּהוּ, אֵינוֹ גֵּט.
