אהַנּוֹשֵׂא אֶת הָאַיְלוֹנִית, וְלֹא הָיוּ לוֹ בָּנִים וְלֹא אִשָּׁה אַחֶרֶת לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מִמֶּנָּה - אַף עַל פִּי שֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ וּמוֹצִיא, הֲרֵי הִיא כְּכָל הַנָּשִׁים, וְיֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה וּשְׁאָר תְּנָאֵי כְּתֻבָּה.
וְכֵן זוֹכֶה הַבַּעַל בְּמַה שֶׁזּוֹכֶה בִּשְׁאָר הַנָּשִׁים.
באֲבָל הַנּוֹשֵׂא אִשָּׁה וְלֹא הִכִּיר בָּהּ, וְנִמְצֵאת אַיְלוֹנִית אוֹ מֵחַיְּבֵי לָאוִין, וְכֵן הַנּוֹשֵׂא שְׁנִיָּה, בֵּין הִכִּיר בָּהּ בֵּין לֹא הִכִּיר בָּהּ - אֵין לָהּ עִיקַר כְּתֻבָּה, וְלֹא תְנַאי מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה, אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהּ. וְאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, וְאַפִלּוּ לְאַחַר מוֹתוֹ.
וּכְשֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ וּמַפְרִישִׁין בֵּינֵיהֶם, אֵין מוֹצִיאִין מִן הַבַּעַל פֵּרוֹת שֶׁאָכַל.
גוְלָמָּה אֵין לָהֶן עִיקָר וְיֵשׁ לָהֶן תּוֹסֶפֶת? הָעִיקָר שֶׁהוּא תַּקָּנַת חֲכָמִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, הוֹאִיל וְלֹא הִכִּיר בָּהּ, אֵין לָהּ עִיקָר.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
אֲבָל הַתּוֹסֶפֶת שֶׁהוּא חַיָּב עַצְמוֹ בָּהּ כָּל זְמַן שֶׁתִּרְצֶה וְתַעֲמֹד לְפָנָיו, הֲרֵי עָמְדָה בִּתְנַאי שֶׁלָּהּ, וַהֲרֵי הִקְנָת לוֹ הֲנָאָתָהּ, וַהֲרֵי הִיא עוֹמֶדֶת - אֲבָל הַתּוֹרָה אָסְרָה אוֹתָהּ עָלָיו, וּמַה הִיא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת?
לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ תּוֹסֶפֶת - שֶאֵין מַעֲשֶׂיהָ הֵן הַגּוֹרְמִין לָהּ לְהֵאָסֵר אַחַר הַנִשּׂוּאִין, אֶלָא אֲסוּרָה הָיְתָה מִקֹּדֶם.
דוְלָמָּה לֹא חָלְקוּ בַּשְּׁנִיָּה בֵּין הִכִּיר בָּהּ בֵּין לֹא הִכִּיר בָּהּ, אֶלָא אָמְרוּ אֵין לָהּ עִיקַר כְּתֻבָּה בְּכָל מָקוֹם? מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, עָשׂוּ בָּהּ חִזּוּק.
אֲבָל אִם נָשָׂא אַחַת מֵחַיְּבֵי לָאוִין וְהִכִּיר בָּהּ, אוֹ אַחַת מֵחַיְּבֵי עֲשֵׂה בֵּין הִכִּיר בָּהּ בֵּין לֹא הִכִּיר בָּהּ - יֵשׁ לָהּ כְּתֻבָּה; שֶׁחַיְּבֵי לָאוִין שֶׁהִכִּיר בָּהּ - רָצָה לְהַזִּיק בִּנְכָסָיו, וְחַיְּבֵי עֲשֵׂה - אִסּוּרָן קַל. וְיֵשׁ לִשְׁתֵּיהֶן מְזוֹנוֹת לְאַחַר מוֹתוֹ. וְכֵן אִם לָוְתָה וְאָכְלָה, חַיָּב לְשַׁלֵּם.
וּכְשֶׁכּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא, מוֹצִיאִין מִן הַבַּעַל כָּל פֵּרוֹת שֶׁאָכַל מִכָּל נְכָסֶיהָ.
ההַמְּמָאֶנֶת - אֵין לָהּ עִיקַר כְּתֻבָּה, אֲבָל תּוֹסֶפֶת יֵשׁ לָהּ. וְאֵין מוֹצִיאִין מִן הַבַּעַל פֵּרוֹת שֶׁאָכַל. וְאִם לָוְתָה כְּשֶׁהָיְתָה תַּחְתָּיו, וְאָכְלָה, וְאַחַר כָּךְ מֵאֲנָה - אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מְזוֹנוֹת מִן הַבַּעַל.
ומִי שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת בַּעְלָהּ - אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, לֹא עִיקָר וְלֹא תוֹסֶפֶת, וְלֹא אֶחָד מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה; שֶׁהֲרֵי מַעֲשֶׂיהָ גָּרְמוּ לָהּ לְהֵאָסֵר עַל בַּעְלָהּ.
זוְהֵיאַךְ דִּין נָשִׁים אֵלּוּ בַּנְּדוּנְיָא שֶׁלָּהֶם? כָּל אִשָּׁה שֶׁנְּדוּנְיָתָהּ קַיֶּמֶת - אַפִלּוּ זִּנְּתָה, נוֹטֶלֶת שֶׁלָּהּ וְהוֹלֶכֶת.
וְאִם הָיְתָה שְׁנִיָּה אוֹ מֵחַיְּבֵי עֲשֵׂה, בֵּין הִכִּיר בָּהּ בֵּין לֹא הִכִּיר בָּהּ, אוֹ שֶׁהָיְתָה אַיְלוֹנִית אוֹ מֵחַיְּבֵי לָאוִין, וְהִכִּיר בָּהּ - הֲרֵי הִיא בִּנְדוּנְיָתָהּ כְּכָל הַנָּשִׁים.
נִכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, חַיָּב בְּאַחְרָיוּתָן; וְנִכְסֵי מְלוֹג, מַה שֶׁנִּגְנַב אוֹ אָבַד, אָבַד לָהּ, ואֵינוֹ חַיָב לְשַׁלֵם.
חהָיְתָה אַיְלוֹנִית אוֹ מֵחַיְּבֵי לָאוִין, וְלֹא הִכִּיר בָּהּ - כָּל מַה שֶׁאָבַד אוֹ נִגְנַב אוֹ בָּלָה עַד שֶׁנִּשְׁחַק מִנִּכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל - אֵין הַבַּעַל חַיָּב לְשַׁלֵּם, שֶׁהֲרֵי הִיא נָתְנָה לוֹ רְשׁוּת לִהְיוֹתָן אֶצְלוֹ. וְכָל שֶׁאָבַד אוֹ נִגְנַב מִנִּכְסֵי מְלוֹג, חַיָּב לְשַׁלֵּם - הֵפֶךְ מִכָּל הַנָּשִׁים; מִפְּנֵי שֶאֵין שָׁם אִישׁוּת גְּמוּרָה, לֹא זָכָה בְּנִכְסֵי מְלוֹג.
טוְהַמְּמָאֶנֶת, אֵין לָהּ בְּלָיוֹת כְּלָל. שֶאֵין מוֹצִיאִין מִן הַבַּעַל דָּבָר מִמַּה שֶׁאָבַד אוֹ נִגְנַב, בֵּין מִנִּכְסֵי מְלוֹג בֵּין מִנִּכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל, אֶלָא נוֹטֶלֶת הַנִּמְצָא לָהּ וְיוֹצְאָה.
ימִי שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת בַּעְלָהּ - אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, לֹא עִיקָר וְלֹא תוֹסֶפֶת. וְאֵין מוֹצִיאִין מִן הַבַּעַל דָּבָר מִמַּה שֶׁאָבַד אוֹ נִגְנַב מִנִּכְסֵי צֹאן בַּרְזֶל שֶׁלָּהּ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר נִכְסֵי מְלוֹג. וְלֹא הַמְּזַנָּה בִּלְבָד, אֶלָא אַף הָעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה אוֹ דַּת יְהוּדִית, אוֹ הַיּוֹצְאָה מִשּׁוּם שֵׁם רָע - אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, לֹא עִיקָר וְלֹא תוֹסֶפֶת, וְלֹא תְנַאי מִתְּנָאֵי כְּתֻבָּה.
וְכָל אַחַת מֵהֶן, נוֹטֶלֶת הַנִּמְצָא מִנְּדוּנְיָתָהּ וְיוֹצְאָה, וְאֵין הַבַּעַל חַיָּב לְשַׁלֵּם כְּלוּם, לֹא מַה שֶׁפָּחַת וְלֹא מַה שֶׁאָבַד.
יאוְאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁאִם עָשְׂתָה אֶחָד מֵהֶן עָבְרָה עַל דַּת מֹשֶׁה: יוֹצְאָה בַּשּׁוּק וּשְׂעַר רֹאשָׁהּ גָּלוּי; אוֹ שֶׁנּוֹדֶרֶת אוֹ נִשְׁבַּעַת וְאֵינָהּ מְקַיֶּמֶת; אוֹ שֶׁשִּׁמְּשָׁה מִטָּתָהּ וְהִיא נִדָּה; אוֹ שֶׁאֵינָהּ קוֹצָה לָהּ חַלָּה; אוֹ שֶׁהֶאֱכִילָה אֶת בַּעְלָהּ דְּבָרִים אֲסוּרִים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר כְּגוֹן שְׁקָצִים וּנְבֵלוֹת, אֶלָא דְּבָרִים שְׁאֵינָן מְעֻשָּׂרִין
וְהֵיאַךְ יוֹדֵע דָּבָר זֶה? כְּגוֹן שֶׁאָמְרָה לוֹ ‘פֵּרוֹת אֵלּוּ פְּלוֹנִי כּוֹהֵן תִּקְּנָם לִי’, וְ’עִיסָה זוֹ פְּלוֹנִי הִפְרִישׁ לִי חַלָּתָהּ’, וּ’פְלוֹנִי הֶחָכָם טִהֵר לִי אֶת הַכֶּתֶם’ - וְאַחַר שֶׁאָכַל, אוֹ בָּא עָלֶיהָ, שָׁאַל אוֹתוֹ פְּלוֹנִי וְאָמַר ‘לֹא הָיוּ דְּבָרִים אֵלּוּ מֵעוֹלָם’. וְכֵן אִם הֻחְזְקָה נִדָּה בִּשְׁכֵנוֹתֶיהָ, וְאָמְרָה לְבַעְלָהּ ‘טְהוֹרָה אֲנִי’, וּבָא עָלֶיהָ.
יבוְאֵיזוֹ הִיא ‘דַּת יְהוּדִית’? הוּא מִנְהַג הַצְּנִיעוּת שֶׁנָּהֲגוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל. וְאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים שֶׁאִם עָשְׂתָה אֶחָד מֵהֶן, עָבְרָה עַל דַּת יְהוּדִית: יוֹצְאָה לַשּׁוּק אוֹ לְמָבוֹי מְפֻלָּשׁ וְרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ וְאֵין עָלֶיהָ רָדִיד כִּשְׁאָר הַנָּשִׁים, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׂעָרָהּ מְכֻסֶּה בְּמִטְפַּחַת; אוֹ שֶׁהָיְתָה טוֹוָה בַּשּׁוּק וּוֶרֶד וְכַיוֹצֵא בּוֹ כְּנֶגֶד פָּנֶיהָ עַל פַּדַּחְתָּהּ אוֹ עַל לְחָיֶיהָ, כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשׂוֹת הַגּוֹיוֹת הַפְּרוּצוֹת; אוֹ שֶׁטּוֹוָה בַּשּׁוּק, וּמַרְאֵית זְרוֹעוֹתֶיהָ לִבְנֵי אָדָם; אוֹ שֶׁהָיְתָה מְשַׂחֶקֶת עִם הַבַּחוּרִים; אוֹ שֶׁהָיְתָה תּוֹבַעַת הַתַּשְׁמִישׁ מִבַּעְלָהּ בְּקוֹל רָם, עַד שֶׁשְּׁכֵנוֹתֶיהָ שׁוֹמְעוֹת אוֹתָהּ מְדַבֶּרֶת עַל עִסְקֵי תַּשְׁמִישׁ; אוֹ שֶׁהָיְתָה מְקַלֶּלֶת אֲבִי בַּעְלָהּ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ.
יגעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁתִּהְיֶה הָאִשָּׁה חוֹגֶרֶת בַּסִּינָר תָּמִיד בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ, מִשּׁוּם צְנִיעוּת. וְאִם לֹא חָגְרָה - אֵינָהּ עוֹבֶרֶת עַל דַּת, וְלֹא הִפְסִידָה כְּתֻבָּתָהּ. וְכֵן אִם יָצְתָה בְּרֹאשָׁהּ פָּרוּעַ, מֵחָצֵר לְחָצֵר בְּתוֹךְ הַמָּבוֹי - הוֹאִיל וּשְׂעָרָהּ מְכֻסֶּה בַּמִּטְפַּחַת, אֵינָהּ עוֹבֶרֶת עַל דַּת.
ידהָעוֹבֶרֶת עַל דַּת - צְרִיכָה הַתְרָאָה וְעֵדִים, וְאַחַר כָּךְ תַּפְסִיד כְּתֻבָּתָהּ. עָבְרָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וְיָדַע שֶׁהִיא עוֹבֶרֶת עַל דַּת, וְהִתְרָה בָּהּ בְּלֹא עֵדִים, וְחָזְרָה וְעָבְרָה - הוּא טוֹעֵן וְאוֹמֵר ‘עָבְרָה אַחַר הַתְרָאָה’, וְהִיא אוֹמֶרֶת ‘לֹא עָבַרְתִּי כְּלָל’ אוֹ ‘לֹא הִתְרוּ בִּי’ - אִם רָצָה לְהוֹצִיא, הֲרֵי זֶה נוֹתֵן כְּתֻבָּה אַחַר שֶׁתִּשָּׁבַע שֶׁלֹּא עָבְרָה; שֶׁאִם תּוֹדֶה שֶׁעָבְרָה אַחַר הַתְרָאָה, אֵין לָהּ כְּלוּם.
טוכֵּיצַד הִיא יוֹצְאָה מִשּׁוּם שֵׁם רָע? כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שָׁם עֵדִים שֶׁעָשְׂתָה דָּבָר מְכֹעָר בְּיוֹתֵר, שֶׁהַדְּבָרִים מַרְאִין שֶׁהָיְתָה שָׁם עֲבֵרָה, אַף עַל פִּי שֶאֵין שָׁם עֵדוּת בְּרוּרָה בִּזְנוּת.
כֵּיצַד? כְּגוֹן שֶׁהָיְתָה בֶּחָצֵר לְבַדָּהּ, וְרָאוּ רוֹכֵל יוֹצֵא, וְנִכְנְסוּ מִיָּד בִּשְׁעַת יְצִיאָתוֹ, וּמָצְאוּ אוֹתָהּ עוֹמֶדֶת מֵעַל הַמִּטָּה, וְהִיא לוֹבֶשֶׁת הַמִּכְנָסַיִם אוֹ חוֹגֶרֶת אֵזוֹרָהּ, אוֹ שֶׁמָּצְאוּ רֹק לַח לְמַעְלָה מִן הַכִּילָה; אוֹ שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם יוֹצְאִים מִמָּקוֹם אָפֵל, אוֹ מַעֲלִין זֶה אֶת זֶה מִן הַבּוֹר, וְכַיוֹצֵא בּוֹ; אוֹ שֶׁרָאוּ אוֹתוֹ מְנַשֵּׁק עַל פִּי חֲלוּקָהּ; אוֹ שֶׁרָאוּ אוֹתָן מְנַשְּׁקִין זֶה אֶת זֶה, אוֹ מְגַפְּפִין זֶה אֶת זֶה; אוֹ שֶׁנִּכְנְסוּ זֶה אַחַר זֶה וְהִגִּיפוּ הַדֶּלֶת. וְכַיוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ.
אִם רָצָה בַּעְלָהּ לְהוֹצִיאָהּ - תֵּצֵא, וְאֵין לָהּ כְּתֻבָּה. וְאֵין זוֹ צְרִיכָה הַתְרָאָה.
טזעוֹבֶרֶת עַל דַּת מֹשֶׁה אוֹ דַּת יְהוּדִית, וְכֵן זוֹ שֶׁעָשְׂתָה דָּבָר מְכֹעָר - אֵין כּוֹפִין אֶת הַבַּעַל לְהוֹצִיא; אֲבָל אִם רָצָה לְהוֹצִיא, יוֹצִיא.
אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הוֹצִיא, אֵין לָהֶן כְּתֻבָּה; שֶׁהַכְּתֻבָּה תַּקָּנַת חֲכָמִים הִיא, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ, וְלֹא הִקְפִּידוּ אֶלָא עַל בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל הַצְּנוּעוֹת; אֲבָל אֵלּוּ הַפְּרוּצוֹת אֵין לָהֶן תַּקָּנָה זוֹ, אֶלָא תִּהְיֶה קַלָּה בְּעֵינָיו לְהוֹצִיאָהּ.
יזמִי שֶׁרָאָה אִשְׁתּוֹ שֶׁזִּנְּתָה אוֹ שֶׁאָמְרָה לוֹ אַחַת מִקְּרוֹבוֹתָיו אוֹ מִקְּרוֹבוֹתֶיהָ שֶׁהוּא מַאֲמִינָם וְסוֹמֶכֶת דַּעְתּוֹ עַל דִּבְרֵיהֶם שֶׁזִּנְּתָה אִשְׁתּוֹ, בֵּין שֶׁהָיָה הָאוֹמֵר אִישׁ בֵּין שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה - הוֹאִיל וְסָמְכָה דַּעְתּוֹ לְדָבָר זֶה שֶׁהוּא אֱמֶת, הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהוֹצִיא וְאָסוּר לוֹ לָבוֹא עָלֶיהָ, וְיִתֵּן כְּתֻבָּתָהּ. וְאִם הוֹדָת לוֹ שֶׁזִּנְּתָה, תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה.
לְפִיכָךְ מַשְׁבִּיעָהּ בִּנְקִיטַת חֵפֶץ שֶׁלֹּא זִּנְּתָה תַּחְתָּיו, אִם רָאָה אוֹתָהּ בְּעַצְמוֹ, וְאַחַר כָּךְ תִּגְבֶּה כְּתֻבָּתָהּ.
אֲבָל בְּדִבְרֵי אֶחָד, אֵינוֹ יָכוֹל לְהַשְׁבִּיעָהּ אֶלָא עַל יְדֵי גִּלְגּוּל.
יחאָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ שֶׁזִּנְּתָה תַּחְתָּיו בִּרְצוֹנָהּ - אֵין מַשְׁגִּיחִין בִּדְבָרֶיהָ, שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר. אֲבָל אִבְּדָה כְּתֻבָּתָהּ עִיקָר וְתוֹסֶפֶת, וְאִבְּדָה הַבְּלָיוֹת - שֶׁהֲרֵי הוֹדָת בִּזְנוּת. וְאִם הָיָה מַאֲמִינָהּ וְסוֹמֶכֶת דַּעְתּוֹ עַל דְּבָרֶיהָ, הֲרֵי זֶה חַיָּב לְהוֹצִיא.
וְאֵין בֵּית דִּין כּוֹפִין אֶת הָאִישׁ לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ בְּדָבָר מִדְּבָרִים אֵלּוּ, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ שְׁנֵי עֵדִים וְיָעִידוּ שֶׁזִּנְּתָה אִשְׁתּוֹ זֹאת בִּפְנֵיהֶם לִרְצוֹנָהּ, וְאַחַר כָּךְ כּוֹפִין אוֹתוֹ לְהוֹצִיא.
יטהָאִשָּׁה שֶׁזִּנְּתָה תַּחַת בַּעְלָהּ בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס - הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת לְבַעְלָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר “וְהִיא לֹא נִתְפָּשָׂה” (במדבר ה, יג) - הָא נִתְפְּסָה, מֻתֶּרֶת. בֵּין שֶׁאֲנָסָהּ יִשְׂרָאֵל, בֵּין שֶׁאֲנָסָהּ גּוֹי.
וְכָל שֶׁתְּחִלַּת בִּיאָתָהּ בְּאֹנֶס, אַף עַל פִּי שֶׁסּוֹפָהּ בְּרָצוֹן, וְאַפִלּוּ אָמְרָה ‘הַנִּיחוּ לוֹ, שֶׁאִלְמָלֵא לֹא אָנַס אוֹתִי הָיִיתִי שׂוֹכְרַתּוֹ’ - הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, שֶׁהַיֵּצֶר לְבָשָׁהּ, וּמִתְּחִלָּתָהּ בְּאֹנֶס הָיְתָה.
כנָשִׁים שֶׁגָּנְבוּ אוֹתָן לִסְטִים - הֲרֵי הֵן כִּשְׁבוּיוֹת, שֶׁהֵן אֲנוּסוֹת, וּמֻתָּרוֹת לְבַעְלֵיהֶן.
וְאִם הִנִּיחוּם, וְהָלְכוּ לַלִּסְטִים מֵעַצְמָן - הֲרֵי אֵלּוּ בְּרָצוֹן, וַאֲסוּרוֹת לְבַעְלֵיהֶן.
וְדִין הַשּׁוֹגֶגֶת וְדִין הַנֶּאֱנֶסֶת אֶחָד הוּא, שֶׁהַשְּׁגָגָה צַד אֹנֶס יֵשׁ בָּהּ.
כאבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהָיָה בַּעְלָהּ יִשְׂרָאֵל.
אֲבָל אֵשֶׁת כּוֹהֵן שֶׁשָּׁגְגָה אוֹ שֶׁנֶּאֶנְסָה, אֲסוּרָה לְבַעְלָהּ - שֶׁהֲרֵי נַעֲשָׂת זוֹנָה מִכָּל מָקוֹם, וְהוּא אָסוּר בְּזוֹנָה כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה.
כבוְאֶחָד אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל אוֹ אֵשֶׁת כּוֹהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה - כְּתֻבָּתָהּ קַיֶּמֶת, הָעִיקָר וְהַתּוֹסֶפֶת, וְלֹא הִפְסִידָה כְּלוּם. וְכוֹפִין אֶת הַכּוֹהֵן לִתֵּן לָהּ כְּתֻבָּתָהּ וּלְגָרְשָׁהּ.
כגאֵשֶׁת כּוֹהֵן שֶׁאָמְרָה לְבַעְלָהּ ‘נֶאֱנַסְתִּי’ אוֹ שֶׁ’שָּׁגִיתִי וְנִבְעַלְתִּי לְאַחֵר’ - אֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ לִדְבָרֶיהָ, שֶׁמָּא עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר.
וְאִם הָיְתָה נֶאֱמֶנֶת לוֹ, אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אָדָם שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עַל דְּבָרָיו - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
כדהָאוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ בִּפְנֵי שְׁנַיִם ‘אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי’, וְנִכְנְסָה עִמּוֹ לְסֵתֶר בִּפְנֵי עֵדִים, וְשָׁהַתָה כְּדֵי טְמֵאָה - הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עַל בַּעְלָהּ עַד שֶׁיַּשְׁקֶנָּה מֵי הַמָּרִים, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת סוֹטָה.
וְאִם מֵת קֹדֶם שֶׁיַּשְׁקֶנָּה - אֵין לָהּ כְּתֻבָּה, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא מָצְאוּ דָּבָר מְכֹעָר, שֶאֵין לְךָ דָּבָר מְכֹעָר יוֹתֵר מִזֶּה.
וְהַיּוֹם, שֶאֵין שָׁם מֵי סוֹטָה, נֶאְסְרָה עָלָיו אִסּוּר עוֹלָם. וְתֵצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה, לֹא עִיקָר וְלֹא תוֹסֶפֶת, שֶׁהֲרֵי מַעֲשֶׂיהָ הָרָעִים גָּרְמוּ לָהּ לְהֵאָסֵר.
כהאָמַר לָהּ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ ‘אַל תִּסָּתְרִי עִם פְּלוֹנִי’, וְרָאָה אוֹתָהּ שֶׁנִּסְתְּרָה עִמּוֹ, וְשָׁהַתָה כְּדֵי טְמֵאָה - הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה עָלָיו בַּזְּמַן הַזֶּה שֶאֵין שָׁם מֵי סוֹטָה. וְחַיָּב לְהוֹצִיא, וְיִתֵּן כְּתֻבָּה.
וְאִם הוֹדָת שֶׁנִּסְתְּרָה אַחַר שֶׁהִתְרָה בָּהּ, תֵּצֵא בְּלֹא כְּתֻבָּה. וּלְפִיכָךְ מַשְׁבִּיעָהּ עַל זֶה, וְאַחַר כָּךְ יִתֵּן כְּתֻבָּה.
