תּוֹרַת חָכָם מְקוֹר חַיִּים, לָסוּר מִמֹּקְשֵׁי מָוֶת (משלי יג, יד).
סֵפֶר נָשִׁים
וְהוּא סֵפֶר רְבִיעִי
הִלְכוֹתָיו חָמֵשׁ, וְזֶה הוּא סִדּוּרָן:
הִלְכוֹת אִישׁוּת,
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין,
הִלְכוֹת יִבּוּם וַחֲלִיצָה,
הִלְכוֹת נַעֲרָה בְּתוּלָה,
הִלְכוֹת סוֹטָה
הִלְכוֹת אִישׁוּת
יֵשׁ בִּכְלָלָן אַרְבַּע מִצְווֹת - שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה, וּשְׁתֵּי מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה; וְזֶה הוּא פְּרָטָן:
(א) לִשָּׂא אִשָּׁה בִּכְתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין;
(ב) שֶׁלֹּא תִבָּעֵל אִשָּׁה בְּלֹא כְּתֻבָּה וְקִדּוּשִׁין;
(ג) שֶׁלֹּא יִמְנַע שְׁאֵר כְּסוּת וְעוֹנָה;
(ד) לִפְרוֹת וְלִרְבּוֹת מִמֶּנָּה.
וּבֵאוּר מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ.
אקֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה אָדָם פּוֹגֵעַ אִשָּׁה בַּשּׁוּק, אִם רָצָה הוּא וְהִיא לִשָּׂא אוֹתָהּ - מַכְנִיסָהּ לְבֵיתוֹ וּבוֹעֲלָהּ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וְתִהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה.
כֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה תּוֹרָה, נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁאִם יִרְצֶה הָאִישׁ לִשָּׂא אִשָּׁה - יִקְנֶה אוֹתָהּ תְּחִלָּה בִּפְנֵי עֵדִים, וְאַחַר כָּךְ תִּהְיֶה לוֹ לְאִשָּׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבָא אֵלֶיהָ" (דברים כב, יג).
בוְלִקּוּחִין אֵלּוּ, מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל תּוֹרָה הֵם.
וּבְאֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה דְּבָרִים הָאִשָּׁה נִקְנֵית - בַּכֶּסֶף, אוֹ בַּשְּׁטָר, אוֹ בַּבִּיאָה. בְּבִיאָה וּבְשְּׁטָר, מֵהַתּוֹרָה, וּבְכֶּסֶף, מִדִבְרֵי סוֹפְרִים.
וְלִקּוּחִין אֵלּוּ, הֵן הַנִקְרָאִין 'קִדּוּשִׁין' אוֹ 'אֵרוּסִין' בְּכָל מָקוֹם. וְאִשָּׁה שֶׁנִּקְנֵית בְּאֶחָד מִשְּׁלוֹשָׁה דְּבָרִים אֵלּוּ, הִיא הַנִּקְרֵאת 'מְקֻדֶּשֶׁת' אוֹ 'מְאֹרֶסֶת'.
גוְכֵיוָן שֶׁנִּקְנֵית הָאִשָּׁה וְנַעֲשֵׂית מְקֻדֶּשֶׁת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִבְעֲלָה וְלֹא נִכְנְסָה לְבֵית בַּעְלָהּ - הֲרֵי הִיא אֵשֶׁת אִישׁ.
וְהַבָּא עָלֶיהָ חוּץ מִבַּעְלָהּ, חַיָּב מִיתַת בֵּית דִּין. וְאִם רָצָה לְגָרֵשׁ, צְרִיכָה גֵּט.
דקֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה הָיָה אָדָם פּוֹגֵעַ אִשָּׁה בַּשּׁוּק, אִם רָצָה הוּא וְהִיא - נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ, וּבוֹעֵל אוֹתָהּ עַל אֵם הַדֶּרֶךְ וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְזוֹ הִיא הַנִּקְרֵאת 'קְדֵשָׁה'.
מִשֶּׁנִתְּנָה הַתּוֹרָה - נֶאְסְרָה הַקְּדֵשָׁה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל" (דברים כג, יח).
לְפִיכָךְ כָּל הַבּוֹעֵל אִשָּׁה לְשֵׁם זְנוּת, בְּלֹא קִדּוּשִׁין - לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁבָּעַל קְדֵשָׁה.
הכָּל שֶׁאָסַר בִּיאָתָן בַּתּוֹרָה וְחַיָּב עַל בִּיאָתָן כָּרֵת, וְהֵן הָאֲמוּרוֹת בְּפָרָשַׁת "אַחֲרֵי מוֹת" (ויקרא טז, א), הֵן הַנִקְרָאִין 'עֲרָיוֹת'. וְכָל אַחַת מֵהֶן נִקְרֵאת 'עֶרְוָה', כְּגוֹן אֵם וְאָחוֹת וּבַת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן.
ווְיֵשׁ נָשִׁים אֲחֵרוֹת שֶׁאֲסוּרוֹת מִפִּי הַקַּבָּלָה, וְאִסּוּרָן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְהֵן הַנִּקְרָאוֹת 'שְׁנִיּוֹת', מִפְּנֵי שֶׁהֵן שְׁנִיּוֹת לָעֲרָיוֹת. וְכָל אַחַת מֵהֶן נִקְרֵאת 'שְׁנִיָּה'.
וְעֶשְׂרִים אִשָּׁה הֵן, וְאֵלּוּ הֵן: (א) אֵם אִמּוֹ, וְזוֹ אֵין לָהּ הֶפְסֵק, אֶלָא אַפִלּוּ אֵם אֵם אֵם אִמּוֹ עַד מַעְלָה מַעְלָה, אֲסוּרָה; (ב) וְאֵם אֲבִי אִמּוֹ בִּלְבָד.
(ג) וְאֵם אָבִיו, וְזוֹ אֵין לָהּ הֶפְסֵק, אֶלָא אַפִלּוּ אֵם אֵם אֵם אָבִיו עַד לְמַעְלָה, אֲסוּרָה; (ד) וְאֵם אֲבִי אָבִיו בִּלְבָד.
(ה) וְאֵשֶׁת אֲבִי אָבִיו, וְזוֹ אֵין לָהּ הֶפְסֵק, אַפִלּוּ אֵשֶׁת יַעֲקוֹב אָבִינוּ, אֲסוּרָה עַל אֶחָד מִמֶּנּוּ; (ו) וְאֵשֶׁת אֲבִי אִמּוֹ בִּלְבָד; (ז) וְאֵשֶׁת אֲחִי הָאָב, מִן הָאֵם; (ח) וְאֵשֶׁת אֲחִי הָאֵם, בֵּין מִן הָאֵם בֵּין מִן הָאָב.
(ט) וְכַלַּת בְּנוֹ, וְזוֹ אֵין לָהּ הֶפְסֵק, אַפִלּוּ כַּלַּת בֶּן בֶּן בְּנוֹ עַד סוֹף הָעוֹלָם, אֲסוּרָה - עַד שֶׁתִּהְיֶה אֵשֶׁת אֶחָד מִמֶּנּוּ, שְׁנִיָּה עַל יַעֲקוֹב אָבִינוּ; (י) וְכַלַּת בִּתּוֹ בִּלְבָד.
(יא) וּבַת בַּת בְּנוֹ בִּלְבָד; (יב) וּבַת בֶּן בְּנוֹ בִּלְבָד; (יג) וּבַת בַּת בִּתּוֹ בִּלְבָד; (יד) וּבַת בֶּן בִּתּוֹ בִּלְבָד; (טו) וּבַת בֶּן בֶּן אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד; (טז) וּבַת בַּת בַּת אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד.
(יז) וְאֵם אֵם אֲבִי אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד; (יח) וְאֵם אָב אֵם אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד; (יט) וְאֵם אֵם אֵם אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד; (כ) וְאֵם אָב אֲבִי אִשְׁתּוֹ בִּלְבָד.
נִמְצְאוּ הַשְּׁנִיּוֹת שֶׁאֵין לָהֶן הֶפְסֵק, אַרְבַּע: אֵם הָאֵם עַד לְמַעְלָה, וְאֵם הָאָב עַד לְמַעְלָה, וְאֵשֶׁת אֲבִי הָאָב עַד לְמַעְלָה, וְאֵשֶׁת בֶּן בְּנוֹ עַד לְמַטָּה.
זכָּל שֶׁאָסַר בִּיאָתוֹ בַּתּוֹרָה וְלֹא חַיָּב עָלָיו כָּרֵת, הֵן הַנִּקְרָאִים 'אִסּוּרֵי לָאוִין'. וְעוֹד, נִקְרָאִין 'אִסּוּרֵי קְדֻשָּׁה'.
וְתִשְׁעָה הֵן, וְאֵלּוּ הֵן: אַלְמָנָה לְכוֹהֵן גָּדוֹל. גְּרוּשָׁה אוֹ זוֹנָה אוֹ חֲלָלָה - בֵּין לְכוֹהֵן גָּדוֹל בֵּין לְכוֹהֵן הִדְיוֹט. וּמַמְזֶרֶת לְבֶן יִשְׂרָאֵל, וְכֵן בַּת יִשְׂרָאֵל לְמַמְזֵר. וּבַת יִשְׂרָאֵל לְעַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי. וּבַת יִשְׂרָאֵל לִפְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה. וּגְרוּשָׁתוֹ, אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת לְאַחֵר. וִיבָמָה שֶׁנִּשֵּׂאת לְזָר, וַעֲדַיִן רְשׁוּת הַיָּבָם עָלֶיהָ.
הַחֲלוּצָה, הֲרֵי הִיא כִּגְרוּשָׁה, וְהִיא אֲסוּרָה לַכּוֹהֵן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים.
וְהַנְּתִינִים - הֲרֵי הֵם כְּמַמְזֵרִים, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת, וְאִסּוּרָם מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּבְהִלְכוֹת אִסּוּרֵי בִּיאָה יִתְבָּאֵר לְךָ מַה הֵם הַנְּתִינִים.
חוְיֵשׁ שֶׁאִסּוּר בִּיאָתָן בַּעֲשֵׂה, וְאֵינָן מֵחַיָּבֵי לָאוִין.
וּשְׁלוֹשָׁה הֵם: מִצְרִי וַאֲדוֹמִי דּוֹר רִאשׁוֹן וְדוֹר שֵׁנִי, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת. וּבְעוּלָה לְכוֹהֵן גָּדוֹל.
לְפִי שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בְּאֵלּוּ לֹא יָבוֹא אוֹ לֹא יִקַּח, אֶלָא מִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם" (דברים כג, ט), אַתָּה לָמֵד שֶׁדּוֹר רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי לֹא יָבוֹא.
וּמִכְּלַל שֶׁנֶּאֱמַר "וְהוּא אִשָּׁה בִבְתוּלֶיהָ יִקָּח" (ויקרא כא, יג), אַתָּה לָמֵד שֶׁאֵינָהּ בְּתוּלָה לֹא יִקַּח.
וְלָאו הַבָּא מִכְּלַל עֲשֵׂה, הֲרֵי הוּא כַּעֲשֵׂה.
