אהָאִשָּׁה שֶׁהִתְנָת עַל בַּעְלָהּ לְבַטֵּל זְכוּת מִדְּבָרִים שֶׁזּוֹכֶה בָּהֶן הַבַּעַל: אִם כָּתַב לָהּ וְעוֹדָהּ אֲרוּסָה קֹדֶם הַנִשּׂוּאִין - אֵינוֹ צָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ, אֶלָא כָּל מַה שֶׁכָּתַב לָהּ קַיָּם; וְאִם כָּתַב לָהּ אַחַר נִשּׂוּאִין - צָרִיךְ לִקְנוֹת מִיָּדוֹ.
בהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ דִּין וּדְבָרִים בִּנְכָסֶיהָ, אִם מָכְרָה וְנָתְנָה - מִכְרָהּ קַיָּם וּמַתָּנָתָהּ קַיֶּמֶת, אֲבָל אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן כָּל זְמַן שֶׁהֵן בִּרְשׁוּתָהּ.
וְאִם קָנוּ מִיָּדוֹ כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה, שֶאֵין לוֹ דִּין וּדְבָרִים בִּנְכָסֶיהָ - הֲרֵי סִלֵּק עַצְמוֹ מִגּוּף הַקַרְקַע, וְאֵין לוֹ בִּנְכָסֶיהָ פֵּרוֹת לְעוֹלָם.
וְאַפִלּוּ עִרְעֵר עַל קִנְיָנוֹ וְאָמַר ‘לֹא עָלָה בְּדַעְתִּי שֶאֵין לִי פֵּרוֹת מִפְּנֵי קִנְיָן זֶה, אֶלָא שֶׁאִם מָכְרָה מִכְרָהּ קַיָּם, שֶאֵין אָדָם נוֹשֵׂא אִשָּׁה בְּלֹא נְכָסִים’ - אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, אֶלָא כְּבָר סִלֵּק עַצְמוֹ מִגּוּף הַקַרְקַע.
גהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יֹאכַל פֵּרוֹת נְכָסֶיהָ - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶן, אֲבָל מוֹכְרִין אֶת הַפֵּרוֹת, וְלוֹקְחִין בָּהֶן קַרְקַע, וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹתֶיהָ, שֶׁלֹּא סִלֵּק עַצְמוֹ אֶלָא מִפֵּרוֹת נְכָסִים אֵלּוּ בִּלְבָד.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דהִתְנָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יֹאכַל פֵּרוֹת נְכָסֶיהָ, וְלֹא פֵּרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן - לוֹקְחִין הַפֵּרוֹת, וְקוֹנִין בָּהֶם קַרְקַע, וְלוֹקְחִין פֵּרוֹת קַרְקַע זוֹ, וְקוֹנִין בָּהֶם קַרְקַע שְׁנִיָּה; וְהוּא אוֹכֵל פֵּרוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵן פֵּרֵי פֵּרֵי פֵּרוֹת.
וְכֵן הַדָּבָר תָּמִיד, עַד שֶׁיַּתְנֶה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ לֹא פֵּרוֹת וְלֹא פֵּרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם, וְאַחַר כָּךְ לֹא יִהְיֶה לוֹ פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ, אֲבָל אִם מֵתָה, יִירַשׁ הַכֹּל.
ההִתְנָה עִמָּהּ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה - הֲרֵי זֶה לֹא יִירָשֶׁנָּה, אֲבָל אוֹכֵל פֵּרוֹת בְּחַיֶּיהָ. וְכֵן אִם הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁיִּירַשׁ מִקְצַת נְכָסֶיהָ, וְכֵן אִם הִתְנָה עִמָּהּ שֶׁאִם מֵתָה בְּלֹא בָּנִים, יַחְזְרוּ נְכָסִין לְבֵית אָבִיהָ - הַכֹּל קַיָּם.
ובַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁהִתְנָה עִמָּהּ קֹדֶם שֶׁתִּנָּשֵׂא, שֶׁהַנַּחֲלָה הַבָּאָה לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ מַתְנֶה עָלֶיהָ שֶׁלֹּא יִירָשֶׁנָּה, קֹדֶם שֶׁתִּהְיֶה רְאוּיָה לוֹ; אֲבָל אִם הִתְנָה עִמָּהּ אַחַר שֶׁנִּשֵּׂאת - תְּנָאוֹ בָּטֵל וְיִירָשֶׁנָּה, כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
זהִתְנָה עִמָּהּ אַחַר נִשּׂוּאִין שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ דִּין וּדְבָרִים בִּנְכָסֶיהָ, וְלֹא בִּפֵרֵי פֵּרוֹתֵיהֶן עַד עוֹלָם בְּחַיֶּיהָ וּבְמוֹתָהּ - הֲרֵי זֶה אֵינוֹ אוֹכֵל פֵּרוֹת כְּלָל; אֲבָל אִם מֵתָה, יִירָשֶׁנָּה כְּמוֹ שֶׁבֵּאַרְנוּ.
חהַבַּעַל שֶׁהוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי מְלוֹג, בֵּין שֶׁהוֹצִיא מְעַט וְאָכַל פֵּרוֹת הַרְבֵּה, בֵּין שֶׁהוֹצִיא הַרְבֵּה וְאָכַל פֵּרוֹת מְעַט, אַפִלּוּ אָכַל גְּרֹגֶּרֶת אַחַת דֶּרֶךְ כָּבוֹד, אוֹ שֶׁאָכַל דִינָר אֶחָד אַפִלּוּ שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ כָּבוֹד, וְאַפִלּוּ לֹא לָקַח בַּפֵּרוֹת מַה שֶׁהוֹצִיא אֶלָא חֲבִלָּה שֶׁל זְמוֹרוֹת - מַה שֶׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶׁאָכַל אָכַל.
טוְכֵן אִם נָפְלוּ לָהּ כְּסָפִים בְּמָקוֹם רָחוֹק, וְהוֹצִיא עֲלֵיהֶן הוֹצָאוֹת עַד שֶׁהֱבִיאָן אוֹ עַד שֶׁהוֹצִיאָן מִיַּד מִי שֶׁהָיוּ אֶצְלוֹ, וְלָקַח בָּהֶן קַרְקַע וְאָכַל פֵּרוֹתֶיהָ כַּשִּׁעוּר - מַה שֶׁהוֹצִיא הוֹצִיא, וּמַה שֶׁאָכַל אָכַל.
הוֹצִיא וְלֹא אָכַל, אוֹ שֶׁאָכַל פָּחוֹת מִכַּשִּׁעוּר - שָׁמִין כַּמָּה הִשְׁבִּיחַ, וְשׁוֹאֲלִין אוֹתוֹ כַּמָּה הוֹצִיא: אִם הַשֶּׁבַח יָתֵר עַל הַהוֹצָאָה - יִשָּׁבַע בִּנְקִיטַת חֵפֶץ כַּמָּה הוֹצִיא, וְנוֹטֵל הַהוֹצָאָה.
וְאִם הַהוֹצָאָה יְתֵרָה עַל הַשֶּׁבַח - אֵין לוֹ מִן הַהוֹצָאָה אֶלָא כְּשִׁעוּר הַשֶּׁבַח, וּבִשְׁבוּעָה.
יבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בִּמְגָרֵשׁ.
אֲבָל הָאִשָּׁה שֶׁמָּרְדָה עַל בַּעְלָהּ אוֹ שֶׁמֵּאֲנָה - אַפִלּוּ אָכַל הַרְבֵּה, שָׁמִין לוֹ כַּמָּה אָכַל, וּפוֹחֲתִין אוֹתוֹ מִמַּה שֶׁרָאוּי לִתֵּן לוֹ מִן הַהוֹצָאָה אַחַר שֶׁיִּשָּׁבַע, וְנוֹטְלוֹ; שֶׁלֹּא הִקְנָה לָהּ כְּדֵי שֶׁתִּטֹּל וְתֵצֵא מֵעַצְמָהּ.
וְכֵן הַמּוֹצִיא הוֹצָאוֹת עַל נִכְסֵי אִשְׁתּוֹ קְטַנָּה, וּמֵאֲנָה בּוֹ - רוֹאֵין כַּמָּה אָכַל וְכַמָּה הוֹצִיא וְכַמָּה הִשְׁבִּיחַ, וְשָׁמִין לוֹ כְּעָרִיס; שֶׁהֲרֵי בִּרְשׁוּת יָרַד.
יאמִנְהָגוֹת רַבּוֹת יֵשׁ בַּנְּדוּנְיָא - יֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ, שֶׁיִּכְּתְבוּ בַּכְּתֻבָּה הַנְּדוּנְיָא בְּיָתֵר עַל דָּמֶיהָ בִּשְׁלִישׁ אוֹ בְּחֹמֶשׁ אוֹ בְּמֶחְצָה, כְּגוֹן שֶׁתִּהְיֶה הַנְּדוּנְיָא מֵאָה, וְכוֹתְבִים שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת בִּפְנֵי הָעָם. וּכְשֶׁתָּבוֹא לִגְבּוֹת, לֹא תִגְבֶּה אֶלָא הַמֵּאָה.
וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְתֹּב בְּפָחוֹת, וְאִם פָּסְקָה לְהוֹצִיא לוֹ בְּמֵאָה כֵּלִים, נוֹתֶנֶת שָׁוֶה מֵאָה וְעֶשְׂרִים אוֹ מֵאָה וַחֲמִשִּׁים, וְכוֹתְבִין שֶׁהִכְנִיסָה לוֹ מֵאָה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ לִכְתֹּב שָׁוֶה בְּשָׁוֶה. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיִּתֵּן הָאִישׁ מָעוֹת לְפִי הַנְּדוּנְיָא, דָּבָר קָצוּב שֶׁתִתְקַשֵּׁט בּוֹ הַכַּלָּה וְתִקְנֶה בּוֹ בְּשָׂמִים וְכַיוֹצֵא בָּהֶן. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנָּהֲגוּ שֶׁיַּכְנִיס הָאִישׁ שׁוּם מִשֶּׁלּוֹ לָאִשָּׁה, יִצְטָרֵף לִנְדוּנְיָתָהּ לְהִתְנָאוֹת בּוֹ.
יבהַנּוֹשֵׂא סְתָם, כּוֹתֵב וְנוֹתֵן כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וְכֵן הִיא שֶׁפָּסְקָה לְהַכְנִיס, נוֹתֶנֶת כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וּכְשֶׁתָּבוֹא לִגְבּוֹת כְּתֻבָּתָהּ, מַגְבִּין לָהּ מַה שֶׁבִּכְתֻבָּתָהּ כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. וּבְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ וְכַיוֹצֵא בָּהֶן, מִנְהַג הַמְּדִינָה עִיקָר גָּדוֹל; וְעַל פִּיו דָּנִין. וְהוּא, שֶׁיִּהְיֶה אוֹתוֹ מִנְהָג פָּשׁוּט בְּכָל הַמְּדִינָה.
יגאִישׁ וְאִשָּׁה שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם שִׁדּוּכִין - וְאָמַר לָהּ ‘כַּמָּה אַתְּ מַכְנֶסֶת לִי?’, ‘כָּךְ וְכָּךְ!’ וְאָמְרָה לוֹ ‘כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לִי?’ אוֹ ‘כּוֹתֵב לִי?’, ‘כָּךְ וְכָּךְ!’ וְכֵן הָאָב שֶׁפָּסַק עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ ‘כַּמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִנְךָ?’, ‘כָּךְ וְכָּךְ!’ ‘וְכַמָּה אַתָּה נוֹתֵן לְבִתְּךָ?’, ‘כָּךְ וְכָּךְ!’ וְעָמְדוּ וְקִדְּשׁוּ - קָנוּ אוֹתָן בִּדְבָרִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיָה בֵּינֵיהֶן קִנְיָן. וְאֵלּוּ הֵן הַדְּבָרִים הַנִּקְנִין בַּאֲמִירָה.
ידבַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁפָּסַק הָאָב לְבִתּוֹ, בֵּין גְּדוֹלָה בֵּין קְטַנָּה, וּפָסַק הָאָב לִבְנוֹ, וּבְנִשּׂוּאִין רִאשׁוֹנִים; שֶׁדַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם קְרוֹבָה אֵצֶל בְּנוֹ, וּמֵרֹב שִׂמְחָתוֹ בַּנִשּׂוּאִין הָרִאשׁוֹנִים גָּמַר וּמַקְנֶה לוֹ בַּאֲמִירָה.
אֲבָל אָח שֶׁפָּסַק לַאֲחוֹתוֹ, אוֹ אִשָּׁה שֶׁפָּסְקָה לְבִתָּהּ, וְכֵן שְׁאָר קְרוֹבִים, אוֹ הָאָב שֶׁפָּסַק לִבְנוֹ אוֹ לְבִתּוֹ בְּנִשּׂוּאִין שְׁנִיִּים - לֹא קָנוּ אוֹתָן הַדְּבָרִים, עַד שֶׁיִּקְנוּ מִידֵי הַפּוֹסֵק שֶׁנָּתַן כָּךְ וְכָּךְ.
טוהָאָב שֶׁפָּסַק עַל יְדֵי בִּתּוֹ, לֹא קָנְתָה הַבַּת הַמַּתָּנָה עַד שֶׁיִּכְנֹס אוֹתָהּ בַּעְלָהּ. וְכֵן הַבֵּן לֹא קָנָה עַד שֶׁיִּכְנֹס. שֶׁכָּל הַפּוֹסֵק, אֵינוֹ פּוֹסֵק אֶלָא עַל מְנָת לִכְנֹס. לְפִיכָךְ הַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וּמֵת קֹדֶם שֶׁיִּכְנֹס, וְנָפְלָה לִפְנֵי אָחִיו לְיִבּוּם - יָכוֹל הָאָב לוֹמַר לַיָּבָם ‘לְאָחִיךָ הָיִיתִי רוֹצֶה לִתֵּן, וּלְךָ אֵינִי רוֹצֶה לִתֵּן’. וְאַפִלּוּ הָיָה הָרִאשׁוֹן עַם הָאָרֶץ וְהַשֵּׁנִי חָכָם, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַבַּת רוֹצָה בּוֹ.
טזהַפּוֹסֵק מָעוֹת לַחֲתָנוֹ, וְהָלַךְ הָאָב לִמְדִינָה אַחֶרֶת - יְכוֹלָה הִיא לוֹמַר לַבַּעַל ‘אֲנִי לֹא פָסַקְתִּי עַל עַצְמִי, מַה אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת? אוֹ כְּנֹס בְּלֹא נְדוּנְיָא אוֹ פָּטְרֵנִי בְּגֵט; אֲבָל אִם פָּסְקָה הִיא עַל עַצְמָהּ וְלֹא הִגִּיעָה יָדָהּ - הֲרֵי זוֹ יוֹשֶׁבֶת עַד שֶׁתִּמְצָא מַה שֶׁפָּסְקָה אוֹ עַד שֶׁתָּמוּת.
וְלָמָּה לֹא תִפְטֹר עַצְמָהּ בְּמַרְדוּת? שֶׁהַמּוֹרֶדֶת כְּשֶׁהִיא אֲרוּסָה - הַבַּעַל רוֹצֶה לְכָנְסָהּ וְהִיא אֵינָהּ רוֹצָה; אֲבָל זוֹ אֵין הַבַּעַל רוֹצֶה בָּהּ עַד שֶׁתִּתֵּן הַנְּדוּנְיָא שֶׁפָּסְקָה, וְהִיא רוֹצָה בּוֹ, שֶׁהֲרֵי הִיא אוֹמֶרֶת לוֹ ‘אוֹ כְּנֹס אוֹ פְּטֹר’. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּגְּדוֹלָה; אֲבָל קְטַנָּה שֶׁפָּסְקָה עַל עַצְמָהּ - כּוֹפִין אוֹתוֹ לִתֵּן גֵט, אוֹ יִכְנֹס בְּלֹא נְדוּנְיָא.
יזהַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וּפָסְקָה עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה זָן אֶת בִּתָּהּ כָּךְ וְכָּךְ שָׁנִים - חַיָּב לָזוּּן אוֹתָם הַשָּׁנִים שֶׁקִבֵּל עַל עַצְמוֹ. וָהוּא, שֶׁיַּתְנוּ עַל דָּבָר זֶה בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין. אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת קִדּוּשִׁין - עַד שֶׁיִּקְנוּ מִיָּדוֹ אוֹ שֶׁיִּכְתֹּב בַּשְּׁטָר וְכַיוֹצֵא בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר בְּהִלְכוֹת מִקָּח וּמִמְכָּר.
נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ הַשָּׁנִים שֶׁקִבֵּל עַל עַצְמוֹ לָזוּן אֶת בִּתָּהּ, וְנִשֵּׂאת לְאַחֵר, וּפָסְקָה עִמּוֹ שֶׁיִּהְיֶה זָן אֶת הַבַּת כָּךְ וְכָּךְ שָׁנִים - לֹא יֹאמַר הָרִאשׁוֹן ‘אִם תָּבוֹא לְבֵיתִי אֲזוּנָהּ’, אֶלָא מוֹלִךְ מְזוֹנוֹתֶיהָ לְמָקוֹם שֶׁהִיא שָׁם אִמָּהּ.
וְכֵן לֹא יֹאמְרוּ שְׁנֵיהֶם ‘הֲרֵי אָנוּ זָנִין אוֹתָהּ כְּאַחַת’, אֶלָא אֶחָד זָנָהּ וְאֶחָד נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.
יחנִשֵּׂאת הַבַּת בְּתוֹךְ זְמַן זֶה, הַבַּעַל חַיָּב בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ; וּבַעֲלֵי אִמָּהּ שְׁנֵיהֶם, כָּל אֶחָד מֵהֶן נוֹתֵן לָהּ דְּמֵי מְזוֹנוֹת.
מֵתוּ אֵלּוּ שֶׁפָּסְקוּ לָזוּן אוֹתָהּ: אִם קָנוּ מִיָּדָן, אוֹ שֶׁחַיָּב עַצְמוֹ בַּשְּׁטָר - הֲרֵי זוֹ כְּבַעַל חוֹב בַּשְּׁטָר, וְטוֹרֶפֶת מְזוֹנוֹתֶיהָ מִנְּכָסִים הַמְּשֻׁעְבָּדִים עַד סוֹף הַזְּמַן שֶׁפָּסְקוּ;
וְאִם פָּסְקוּ בִּשְׁעַת הַקִּדּוּשִׁין, וְלֹא הָיָה שָׁם קִנְיָן - הֲרֵי הֵם דְּבָרִים שֶׁלֹּא נִתְּנוּ לְהִכָּתֵב, וְאֵינָהּ טוֹרֶפֶת בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ.
