אמְצִיאַת הָאִשָּׁה וּמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ לְבַעְלָהּ. וּמַה הִיא עוֹשָׂה לוֹ? הַכֹּל כְּמִנְהַג הַמְּדִינָה. מָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לֶאֱרֹג - אוֹרֶגֶת, לִרְקֹם - רוֹקֶמֶת, לִטְווֹת צֶמֶר אוֹ פִּשְׁתִּים - טוֹוָה.
וְאִם הָיָה דֶּרֶךְ נְשֵׁי הָעִיר לַעֲשׂוֹת כָּל הַמְּלָאכוֹת הָאֵלּוּ, אֵינוֹ כּוֹפֶה אֶלָא לִטְווֹת אֶת הַצֶּמֶר בִּלְבָד, שֶׁהַפִּשְׁתָּן מַזִּיק אֶת הַפֶּה וְאֶת הַשְּׂפָתַיִם, וְהַטְּוִיָה הִיא הַמְּלָאכָה הַמְּיֻחֶדֶת לַנָּשִׁים, שֶׁנֶּאֱמַר "וְכָל אִשָּׁה חַכְמַת לֵב בְּיָדֶיהָ טָווּ" (שמות לה, כה).
בדָּחֲקָה עַצְמָהּ וְעָשְׂתָה יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לָהּ, הַמּוֹתָר לַבַּעַל. הָיָה לוֹ מָמוֹן הַרְבֵּה, אַפִלּוּ הָיוּ לָהֶן כַּמָּה שְׁפָחוֹת - אֵינָהּ יוֹשֶׁבֶת לְבַטָלָה בְּלֹא מְלָאכָה כְּלָל, שֶׁהַבַּטָלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִמָּה. אֲבָל אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ, אֶלָא לְפִי רֹב הַמָּמוֹן מְמַעֶטֶת בַּמְּלָאכָה.
גוְהַמַּדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ שֶׁלֹּא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה כְּלָל - יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתֻבָּה, שֶׁהַבַּטָלָה מֵבִיאָה לִידֵי זִמָּה. וְכֵן כָּל אִשָּׁה רוֹחֶצֶת לְבַעְלָהּ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמוֹזֶגֶת לוֹ אֶת הַכּוֹס, וּמַצַּעַת לוֹ אֶת הַמִּטָּה, וְעוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת בִּפְנֵי בַּעְלָהּ, כְּגוֹן שֶׁתִּתֵּן לוֹ מַיִם אוֹ כְּלִי אוֹ תִּטֹּל מִלְּפָנָיו וְכַיוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ. אֲבָל אֵינָהּ עוֹמֶדֶת וּמְשַׁמֶּשֶׁת בִּפְנֵי אָבִיו אוֹ בִּפְנֵי בְּנוֹ.
דוּמְלָאכוֹת אֵלּוּ עוֹשָׂה אוֹתָן הִיא בְּעַצְמָהּ. וְאַפִלּוּ הָיוּ לָהֶן כַּמָּה שְׁפָחוֹת, אֵין עוֹשֶׂה מְלָאכוֹת אֵלּוּ לַבַּעַל אֶלָא אִשְׁתּוֹ.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
היֵשׁ מְלָאכוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה אוֹתָן לְבַעְלָהּ בִּזְמַן שֶׁהֵן עֲנִיִּים, וְאֵלּוּ הֵן: אוֹפָה אֶת הַפַּת בַּתַּנּוּר, וְעֶזְרָא תִּקֵּן שֶׁתִּהְיֶה אִשָּׁה מַשְׁכֶּמֶת וְאוֹפָה כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה הַפַּת מְצוּיָה לָעֲנִיִּים, וּמְבַשֶּׁלֶת אֶת הַתַּבְשִׁילִין, וּמְכַבֶּסֶת בְּגָדִים, וּמְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, וְנוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ אֲבָל לֹא לִפְנֵי בְּקָרוֹ, וּמַטְחֶנֶת.
כֵּיצַד מַטְחֶנֶת? יוֹשֶׁבֶת בָּרֵחַיִם וּמְשַׁמֶּרֶת אֶת הַקֶּמַח, וְאָצָה בַּטּוֹחֶנֶת, אוֹ מְחַמֶּרֶת אַחַר הַבְּהֵמָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ הָרֵחַיִם. וְאִם הָיָה דַּרְכָּן לִטְחֹן בָּרֵחַיִם שֶׁל יָּד, טוֹחֶנֶת.
ובַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲנִיִּים; אֲבָל אִם הִכְנִיסָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת אוֹ נְכָסִים שֶׁרְאוּיִין לִקְנוֹת מֵהֶן שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיְתָה לוֹ שִׁפְחָה אַחַת, אוֹ שֶׁהָיָה לוֹ מָמוֹן כְּדֵי לִקְנוֹת שִׁפְחָה אַחַת - אֵינָהּ מַטְחֶנֶת, וְלֹא אוֹפָה, וְלֹא מְכַבֶּסֶת, וְלֹא נוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ.
הִכְנִיסָה לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ נְכָסִים הָרְאוּיִין לִקְנוֹת מֵהֶן שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת, אוֹ שֶׁהָיָה רָאוּי לִקְנוֹת שְׁתֵּי שְׁפָחוֹת - אֵינָהּ מְבַשֶּׁלֶת, וְאֵינָהּ מְנִיקָה אֶת בְּנָהּ, אֶלָא נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְשִׁפְחָה לְהָנִיק.
זנִמְצְאוּ כָּל הַמְּלָאכוֹת שֶׁכָּל אִשָּׁה עוֹשָׂה אוֹתָן לְבַעְלָהּ, חָמֵשׁ מְלָאכוֹת - טוֹוָה, וְרוֹחֶצֶת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, וּמוֹזֶגֶת הַכּוֹס, וּמַצַּעַת אֶת הַמִּטָּה, וְעוֹמֶדֶת לְשַׁמֵּשׁ בְּפָנָיו. וְהַמְּלָאכוֹת שֶׁמִּקְצַת הַנָּשִׁים עוֹשׂוֹת אוֹתָן וּמִקְצָתָן אֵינָן עוֹשׂוֹת, שֵׁשׁ מְלָאכוֹת - מַטְחֶנֶת, וְאוֹפָה, וּמְבַשֶּׁלֶת, וּמְכַבֶּסֶת, וּמְנִיקָה, וְנוֹתֶנֶת תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתּוֹ.
חכָּל מְלָאכוֹת שֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ, נִדָּה עוֹשָׂה לְבַעְלָהּ - חוּץ מִמְּזִיגַת הַכּוֹס, וְהַצָּעַת הַמִּטָּה, וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו; גְּזֵרָה מִשּׁוּם הִרְהוּר, שֶׁמָּא יָבוֹא לִבְעֹל.
לְפִיכָךְ מַצַּעַת מִטָּתוֹ כְּשֶׁהִיא נִדָּה שֶׁלֹּא בְּפָנָיו; וּמוֹזֶגֶת הַכּוֹס וְאֵינָהּ נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ בְּיָדוֹ כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד, אֶלָא מַנַּחַת אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ אוֹ עַל הַכְּלִי וְהוּא נוֹטְלוֹ.
טהָאִשָּׁה שֶׁשָּׁבְרָה כֵּלִים בְּעֵת שֶׁעוֹשָׂה מַלְאֲכוֹתֶיהָ בְּתוֹךְ בֵּיתָהּ – פְּטוּרָה. וְאֵין זֶה מִן הַדִּין, אֶלָא תַּקָּנָה, שֶׁאִם אֵין אַתָּה אוֹמֵר כֵּן - אֵין שָׁלוֹם בְּתוֹךְ הַבַּיִת לְעוֹלָם, אֶלָא נִמְצֵאת נִזְהֶרֶת וְנִמְנַעַת מֵרֹב הַמְּלָאכוֹת, וְנִמְצֵאת קְטָטָה בֵּינֵיהֶם.
יכָּל אִשָּׁה שֶׁתִּמָּנַע מִלַּעֲשׂוֹת מְלָאכָה מִן הַמְּלָאכוֹת שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לַעֲשׂוֹתָן - כּוֹפִין אוֹתָהּ וְעוֹשָׂה, וְאַפִלּוּ בַּשּׁוֹט.
טָעַן הוּא שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה, וְהִיא אוֹמֶרֶת שֶׁאֵינִי נִמְנַעַת מִלַּעֲשׂוֹת - מוֹשִׁיבִין אִשָּׁה בֵּינֵיהֶן אוֹ שְׁכֵנִים. וְדָבָר זֶה כְּמוֹ שֶׁיִּרְאֶה הַדַּיָּן שֶׁאֶפְשָׁר בַּדָּבָר.
יאהָאִשָּׁה כָּל זְמַן שֶׁהִיא מְנִיקָה - פּוֹחֲתִין לָהּ מִמַּעֲשֵׂה יָדֶיהָ, וּמוֹסִיפִין לָהּ בִּמְזוֹנוֹתֶיהָ יַיִן וּדְבָרִים שֶׁיָּפִין לֶחָלָב.
פָּסְקוּ לָהּ מְזוֹנוֹת הָרְאוּיוֹת לָהּ, וַהֲרֵי הִיא מִתְאַוָּה לֶאֱכֹל יוֹתֵר אוֹ לֶאֱכֹל מַאֲכָלוֹת אֲחֵרוֹת, מִפְּנֵי חֹלִי תַּאֲוָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ בְּבִטְנָהּ - הֲרֵי זוֹ אוֹכֶלֶת מִשֶּׁלָּהּ כָּל מַה שֶׁתִּרְצֶה.
וְאֵין הַבַּעַל יָכוֹל לְעַכֵּב וְלוֹמַר, שֶׁאִם תֹּאכַל יוֹתֵר מִדַּי אוֹ תֹּאכַל מַאֲכָל רָע, יָמוּת הַוְלַד - מִפְּנֵי שֶׁצַּעַר גּוּפָהּ קוֹדֵם.
יביָלְדָה תְּאוֹמִים, אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לְהָנִיק שְׁנֵיהֶם, אֶלָא מְנִיקָה אֶחָד וְשׂוֹכֵר הַבַּעַל מְנִיקָה לַשֵּׁנִי.
הֲרֵי שֶׁרָצְתָה הָאִשָּׁה לְהָנִיק בֶּן חֲבֶרְתָּהּ עִם בְּנָהּ, הַבַּעַל מְעַכֵּב וְאֵינוֹ מַנִּיחָהּ אֶלָא לְהָנִיק בְּנוֹ בִּלְבָד.
יגנָדְרָה שֶׁלֹּא לְהָנִיק אֶת בְּנָהּ - כּוֹפָהּ וּמְנִיקַתוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ, אֶחָד הַזָּכָר וְאֶחָד הַנְּקֵבָה.
הִיא אוֹמֶרֶת 'אֲנִי אָנִיק אֶת בְּנִי', וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה שֶׁתָּנִיק אִשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְנַוֵּל - אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ לָה כַּמָּה שְׁפָחוֹת, שׁוֹמְעִין לָהּ; שֶׁצַּעַר הוּא לָהּ לִפְרֹשׁ מִבְּנָהּ.
ידהָיְתָה עֲנִיָּה שֶׁהִיא חַיֶּבֶת לְהָנִיק, וְהָיָה הוּא עָשִׁיר שֶׁרָאוּי שֶׁלֹּא תָנִיק אִשְׁתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶאֵין לוֹ שְׁפָחוֹת, אִם לֹא רָצְתָה לְהָנִיק - שׂוֹכֵר מְנִיקָה אוֹ קוֹנֶה שִׁפְחָה; מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה עוֹלָה עִם בַּעְלָהּ, וְאֵינָהּ יוֹרֶדֶת.
טוהִיא אוֹמֶרֶת 'רָאוּי הוּא לִשְׂכֹּר' אוֹ 'לִקְנוֹת שִׁפְחָה', וְהוּא אוֹמֵר 'אֵינִי רָאוּי' - עָלֶיהָ לְהָבִיא רְאָיָה, וְאֵין כָּאן מָקוֹם לִשְׁבוּעָה.
טזהָאִשָּׁה שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה, אֵין כּוֹפִין אוֹתָהּ לְהָנִיק - אֶלָא אִם רָצְתָה, נוֹתֵן לָהּ שְׂכָרָהּ וּמְנִיקָתוֹ, וְאִם לֹא רָצְתָה, נוֹתֶנֶת לוֹ אֶת בְּנוֹ וְהוּא מִטַּפֵּל בּוֹ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? שֶׁלֹּא הֵנִיקָה אוֹתוֹ עַד שֶׁהִכִּירָהּ. אֲבָל אִם הִכִּירָהּ, וְאַפִלּוּ הָיָה סוּמָא - אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מֵאִמּוֹ, מִפְּנֵי סַכָּנַת הַוְלַד, אֶלָא כּוֹפִין אוֹתָהּ, וּמְנִיקָה אוֹתוֹ בְּשָׂכָר עַד עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה חֹדֶשׁ.
יזהַגְּרוּשָׁה - אֵין לָהּ מְזוֹנוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא מְנִיקָה אֶת בְּנוֹ, אֲבָל נוֹתֵן הוּא לָהּ יוֹתֵר עַל שְׂכָרָהּ, דְּבָרִים שֶׁהַקָּטָן צָרִיךְ לָהֶן מִכְּסוּת וּמַאֲכָל וּמַשְׁקֶה וְסִיכָה וְכַיוֹצֵא בָּהּ. אֲבָל הַמְּעֻבֶּרֶת, אֵין לָהּ כְּלוּם.
שָׁלְמוּ חֳדָשָׁיו וּגְמָלַתּוּ - אִם רָצְתָה הַמְּגֹרֶשֶׁת שֶׁיִּהְיֶה בְּנָהּ אֶצְלָהּ - אֵין מַפְרִישִׁין אוֹתוֹ מִמֶּנָּה, עַד שֶׁיִּהְיֶה בֶּן שֵׁשׁ שָׁנִים גְּמוּרוֹת, אֶלָא כּוֹפִין אֶת אָבִיו וְנוֹתֵן לוֹ מְזוֹנוֹת וְהוּא אֵצֶל אִמּוֹ.
וְאַחַר שֵׁשׁ שָׁנִים, יֵשׁ לָאָב לוֹמַר 'אִם הוּא אֶצְלִי אֶתֵּן לוֹ מְזוֹנוֹת, וְאִם הוּא אֵצֶל אִמּוֹ אֵינִי נוֹתֵן לוֹ כְּלוּם'.
וְהַבַּת אֵצֶל אִמָּהּ לְעוֹלָם, וְאַפִלּוּ לְאַחַר שֵׁשׁ.
יחכֵּיצַד? הָיָה הָאָב רָאוּי לִצְדָקָה - מוֹצִיאִין מִמֶּנּוּ הָרָאוּי לוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ, וְזָנִין אוֹתָהּ וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ.
וְאַפִלּוּ נִשֵּׂאת הָאֵם לְאַחֵר - בִּתָּהּ אֶצְלָהּ, וְאָבִיהָ זָן אוֹתָהּ מִשּׁוּם צְדָקָה עַד שֶׁיָּמוּת הָאָב. וְתִזּוֹן מִנְּכָסָיו אַחַר מוֹתוֹ בִּתְנַאי כְּתֻבָּה, וְהִיא אֵצֶל אִמָּהּ.
וְאִם לֹא רָצְתָה הָאֵם שֶׁיִּהְיוּ בָּנֶיהָ אֶצְלָהּ אַחַר שֶׁגְּמָלַתָּן, אֶחָד זְכָרִים וְאֶחָד נְקֵבוֹת - הָרְשׁוּת בְּיָדָהּ, וְנוֹתֶנֶת אוֹתָן לַאֲבִיהֶן, אוֹ מַשְׁלֶכֶת אוֹתָן לַקָּהָל, אִם אֵין לָהֶן אָב, וְהֵן מִטַּפְּלִין בָּהֶן.
