אאֵין אָסוּר מִשּׁוּם חָמֵץ בַּפֶּסַח אֶלָא חֲמֵשֶׁת מִינֵי הַדָּגָן בִּלְבָד—וְהֵם שְׁנֵי מִינֵי חִטִּים, שֶׁהֵן הַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת, וּשְׁלֹשֶׁת מִינֵי הַשְּׂעוֹרִים, שֶׁהֵן הַשְּׂעוֹרָה וְשִׁבֹּלֶת שׁוּעָל וְהַשִּׁיפוֹן. אֲבָל הַקִּטְנָיוֹת, כְּגוֹן אֹרֶז וְדֹחַן וּפוֹלִים וַעֲדָשִׁים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן—אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם חָמֵץ; אֶלָא אֲפִלּוּ לָשׁ קֶמַח אֹרֶז וְכַיּוֹצֵא בּוֹ בְּרוֹתְחִין וְכִסָּהוּ בִּבְגָדִים עַד שֶׁנִּתְפַּח כְּמוֹ בָּצֵק שֶׁהִחְמִיץ—הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה, שֶׁאֵין זֶה חִמּוּץ אֶלָא סִרְחוֹן.
בחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן אֵלּוּ, אִם לָשָׁן בְּמֵי פֵּרוֹת בִּלְבָד, בְּלֹא שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם—אֵינָם בָּאִין לִידֵי חִמּוּץ; אֶלָא אֲפִלּוּ הִנִּיחָן כָּל הַיּוֹם עַד שֶׁנִּתְפַּח הַבָּצֵק, הֲרֵי זֶה מֻתָּר בַּאֲכִילָה, שֶׁאֵין מֵי פֵּרוֹת מַחְמִיצִין אֶלָא מַסְרִיחִין. וּמֵי פֵּרוֹת הֵן: כְּגוֹן יַיִן וְחָלָב וּדְבַשׁ וְזַיִת וּמֵי תַּפּוּחִים וּמֵי רִמּוֹנִים וְכָל כַּיּוֹצֵא בָּהֶן מִשְּׁאָר יֵינוֹת וּשְׁמָנִים וּמַשְׁקִין—וְהוּא, שֶׁלֹּא יִתְעָרֵב בָּהֶן שׁוּם מַיִם בָּעוֹלָם; וְאִם נִתְעָרַב בָּהֶן מַיִם כָּל שֶׁהוּא, הֲרֵי אֵלּוּ מַחְמִיצִין.
גאֵין מְבַשְּׁלִין חִטִּים בַּמַּיִם, כְּגוֹן רִיפוֹת, וְלֹא קֶמַח, כְּגוֹן לְבִיבוֹת; וְאִם בִּשֵּׁל, הֲרֵי זֶה חָמֵץ גָּמוּר. וְהוּא, שֶׁיִּתְבַּקְּעוּ בַּתַּבְשִׁיל.
אֵין קוֹלִין אֶת הַבָּצֵק בְּשֶׁמֶן עַל הַמַּחֲבַת; אֲבָל מְבַשְּׁלִין אֶת הַפַּת וְאֶת הַקֶּמַח הַקָּלוּי. וְאִם הִרְתִּיחַ הַמַּיִם הַרְבֵּה, וְאַחַר כָּךְ הִשְׁלִיךְ לְתוֹכָן הַקֶּמַח—הֲרֵי זֶה מֻתָּר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִתְבַּשֵּׁל מִיָּד קֹדֶם שֶׁיַּחְמִיץ. וּכְבָר נָהֲגוּ בְּשִׁנְעָר וּבִסְפָרַד וּבְכָל הַמַּעְרָב, לֶאֱסֹר דָּבָר זֶה, גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה.
דמֻתָּר לְבַשֵּׁל הַדָּגָן אוֹ הַקֶּמַח בְּמֵי פֵּרוֹת. וְכֵן בָּצֵק שֶׁלָּשׁוּ בְּמֵי פֵּרוֹת, אִם בִּשְּׁלוּ בְּמֵי פֵּרוֹת אוֹ קָלָהוּ עַל הַמַּחֲבַת בְּשֶׁמֶן—הֲרֵי זֶה מֻתָּר, שֶׁמֵּי פֵּרוֹת אֵינָן מַחְמִיצִין.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
הכַּרְמֶל שֶׁמְּהַבְהֲבִין אוֹתוֹ בָּאוּר וְטוֹחֲנִין אוֹתוֹ, אֵין מְבַשְּׁלִין הַקֶּמַח שֶׁלּוֹ בַּמַּיִם—שֶׁמָּא לֹא נִקְלָה בָּאוּר יָפֶה, וְנִמְצָא מַחְמִיץ כְּשֶׁמְּבַשְּׁלִין אוֹתוֹ. וְכֵן כְּשֶׁמּוֹלְלִין הַקְּדֵרוֹת הַחֲדָשׁוֹת, אֵין מְבַשְּׁלִין בָּהֶן אֶלָא מַצָּה אֲפוּיָה שֶׁחָזְרוּ וְטָחֲנוּ אוֹתָהּ, אֲבָל קֶמַח קָלִי אָסוּר—שֶׁמָּא לֹא קָלָהוּ יָפֶה, וְיָבוֹא לִידֵי חִמּוּץ.
ואֵין בּוֹלְלִין אֶת הַשְּׂעוֹרִין בַּמַּיִם בַּפֶּסַח, מִפְּנֵי שֶׁהֵן רָפִין וּמַחְמִיצִין בִּמְהֵרָה. וְאִם בָּלַל: אִם רָפוּ כְּדֵי שֶׁאִם הִנִּיחָן עַל פִּי הַבִּיב שֶׁאוֹפִין עָלָיו הַחַלּוֹת יִתְבַּקְּעוּ, הֲרֵי אֵלּוּ אֲסוּרִין; וְאִם לֹא הִגִּיעוּ לְרִפְיוֹן זֶה, הֲרֵי אֵלּוּ מֻתָּרִין.
זהַחִטִּים—מֻתָּר לִבְלֹל אוֹתָן בַּמַּיִם כְּדֵי לְהָסִיר סֻבָּן, וְטוֹחֲנִין אוֹתָן מִיָּד, כְּדֶרֶךְ שֶׁטּוֹחֲנִין הַסֹּלֶת.
וּכְבָר נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל בְּשִׁנְעָר וּבְאֶרֶץ הַצְּבִי וּבִסְפָרַד וּבְעָרֵי הַמַּעְרָב, שֶׁלֹּא יִבְלְלוּ הַחִטִּים בַּמַּיִם—גְּזֵרָה שֶׁמָּא יִשְׁהוּ וְיַחְמִיצוּ.
חתַּבְשִׁיל שֶׁנִּתְבַּשֵּׁל וְנִמְצְאוּ בּוֹ שְׂעוֹרִים אוֹ חִטִּים: אִם נִתְבַּקְּעוּ—הֲרֵי כָּל הַתַּבְשִׁיל אָסוּר, שֶׁהֲרֵי נִתְעָרֵב בּוֹ הֶחָמֵץ; וְאִם לֹא נִתְבַּקְּעוּ—מוֹצִיאִין אוֹתָן, וְשׂוֹרְפִין אוֹתָן, וְאוֹכְלִין שְׁאָר הַתַּבְשִׁיל, שֶׁאֵין הַדָּגָן שֶׁנִּבְלַל אוֹ נִתְבַּשֵּׁל וְלֹא נִתְבַּקַּע חָמֵץ גָּמוּר שֶׁל תּוֹרָה, וְאֵינוֹ אֶלָא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים
טמִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת" (שמות יב, יז), כְּלוֹמַר הִזָּהֲרוּ בַּמַּצָּה וְשִׁמְרוּ אוֹתָהּ מִכָּל צַד חִמּוּץ, לְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲכָמִים: צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בַּדָּגָן שֶׁאוֹכֵל מִמֶּנּוּ בַּפֶּסַח, שֶׁלֹּא יָבוֹא עָלָיו מַיִם אַחַר שֶׁנִּקְצַר, עַד שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹ שׁוּם חִמּוּץ.
דָּגָן שֶׁטָּבַע בַּנָּהָר אוֹ שֶׁנָּפַל עָלָיו מַיִם—כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְאָכְלוֹ כָּךְ אָסוּר לְקַיְּמוֹ, אֶלָא מוֹכְרוֹ לְיִשְׂרָאֵל וּמוֹדִיעוֹ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכְלֶנּוּ קֹדֶם הַפֶּסַח.
וְאִם מְכָרוֹ לַגּוֹיִים קֹדֶם הַפֶּסַח, מוֹכֵר מְעַט לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כְּדֵי שֶׁיִּכְלֶה קֹדֶם הַפֶּסַח, שֶׁמָּא יַחְזֹר הַגּוֹי וְיִמְכְּרֶנּוּ לְיִשְׂרָאֵל.
ידָּגָן שֶׁנָּפַל עָלָיו דֶּלֶף, כָּל זְמָן שֶׁהוּא טוֹרֵד טִפָּה אַחַר טִפָּה, אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ—אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ.
אֲבָל כְּשֶׁפּוֹסֵק—אִם נִשְׁתָּהָה כַּשִׁעוּר, הֲרֵי זֶה אָסוּר.
יאאֵין לָשִׁין בַּפֶּסַח עִיסָה גְּדוֹלָה, שֶׁמָּא תַּחְמִיץ, אֶלָא שִׁעוּר חַלָּה בִּלְבָד. וְאֵין לָשִׁין לֹא בְּחַמִּין, וְלֹא בְּחַמֵּי חַמָּה, וְלֹא בְּמַיִם שֶׁנִּשְׁאֲבוּ בּוֹ בַּיּוֹם—אֶלָא בְּמַיִם שֶׁלָּנוּ.
וְאִם עָבַר וְלָשׁ בְּאֶחָד מִכָּל אֵלּוּ, הֲרֵי הַפַּת אֲסוּרָה.
יבלֹא תֵשֵׁב אִשָּׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ וְתָלוּשׁ, וְלֹא תַּחַת הָרָקִיעַ בְּיוֹם הֶעָבִים, אֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵין הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרַחַת בּוֹ. וְלֹא תַנִּיחַ אֶת הָעִיסָה וְתִתְעַסֵק בְּדָבָר אַחֵר. וְאִם הָיְתָה לָשָׁה וְאוֹפָה, צְרִיכָה שְׁנֵי כֵּלִים שֶׁל מַיִם, אֶחָד שֶׁמְּקַטֶּפֶת בּוֹ וְאֶחָד שֶׁמְּצַנֶּנֶת בּוֹ יָדָהּ.
וְאִם עָבְרָה וְלָשָׁה תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ, אוֹ שֶׁלֹּא צִנְּנָה יָדָהּ, אוֹ שֶׁעָשְׂתָה עִיסָה יָתֵר מִשִׁעוּר חַלָּה—הַפַּת מֻתֶּרֶת. וְכַמָּה שִׁעוּר חַלָּה? כְּמוֹ שְׁלוֹשָׁה וְאַרְבָּעִים וְחֹמֶשׁ בֵּיצָה—כְּגוּף הַבֵּיצָה הַבֵּינוֹנִית, לֹא כְּמִשְׁקָלָהּ.
יגכָּל זְמָן שֶׁאָדָם עוֹסֵק בַּבָּצֵק, אֲפִלּוּ כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ—אֵינוֹ בָּא לִידֵי חִמּוּץ. וְאִם הִגְבִּיהַּ יָדוֹ וְהִנִּיחוֹ, וְשָׁהָה הַבָּצֵק עַד שֶׁהִגִּיעַ לְהַשְׁמִיעַ הַקּוֹל בִּזְמָן שֶׁאָדָם מַכֶּה בְּיָדוֹ עָלָיו—כְּבָר הִחְמִיץ, וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְאִם אֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע—אִם שָׁהָה כְּדֵי שֶׁיְהַלֵּךְ אָדָם מִיל, כְּבָר הִחְמִיץ, וְיִשָּׂרֵף מִיָּד. וְכֵן אִם הִכְסִיפוּ פָּנָיו, כְּאָדָם שֶׁעָמְדוּ שְׂעָרוֹתָיו—הֲרֵי זֶה אָסוּר לְאָכְלוֹ, וְאֵין חַיָּבִין עָלָיו כָּרֵת.
ידהָיוּ שְׁתֵּי עִיסוֹת שֶׁהִגְבִּיהוּ הַיָּד מֵהֶן בְּעֵת אַחַת, וְנִשְׁתָּהוּ, וְהָאַחַת מֵהֶן יֵשׁ לָהּ קוֹל, וְהָאַחֶרֶת אֵין לָהּ קוֹל—שְׁתֵּיהֶן יִשָּׂרְפוּ, וַהֲרֵי הֵן חָמֵץ גָּמוּר.
טואֵין עוֹשִׂין סְרִיקִין הַמְּצֻיָּרִין בַּפֶּסַח, מִפְּנֵי שֶׁהָאִשָּׁה שׁוֹהָה עֲלֵיהֶן, וּמִתְחַמְּצִין בְּעֵת עֲשִׂיָּתָן.
לְפִיכָךְ הַנַּחְתּוֹמִין מֻתָּרִין לַעֲשׂוֹתָם, מִפְּנֵי שֶׁהֵן בְּקִיאִין בְּאֻמָּנוּתָן וּמְמַהֲרִים לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל בַּעֲלֵי בָּתִּים אֲסוּרִים, וַאֲפִלּוּ צָרוּ אוֹתָן בִּדְפוּס; שֶׁמָּא יָבוֹאוּ אֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת שֶׁלֹּא בִּדְפוּס, וְיִשְׁהוּ בַּעֲשִׂיָּתָן וְיַחְמִיצוּ.
טזמַיִם שֶׁרוֹחֲצִין בּוֹ הַיָּדַיִם וְהָעֲרֵבָה אַחַר שֶׁלָּשִׁין, וְכֵן מַיִם שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁין בּוֹ בִּשְׁעַת לִישָׁה—הֲרֵי זֶה יִשָּׁפֵךְ בְּמָקוֹם מִדְרוֹן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְקַבֵּץ בְּמָקוֹם אֶחָד וְיַחְמִיץ.
יזאֵין שׁוֹרִין אֶת הַמֻּרְסָן וּמַנִּיחִין לִפְנֵי הַתַּרְנְגוֹלִין, שֶׁמָּא יַחְמִיץ. אֲבָל חוֹלְטִין לָהֶן הַמֻּרְסָן בְּרוֹתְחִין, וּמַנִּיחִין לִפְנֵיהֵן. וּכְבָר נָהֲגוּ רֹב הָעוֹלָם שֶׁלֹּא לַחְלֹט—גְּזֵרָה שֶׁמָּא לֹא יַרְתִּיחַ הַמַּיִם יָפֶה יָפֶה.
יחוּמֻתָּר לָלוּשׁ לַתַּרְנְגוֹלִין מֻרְסָן אוֹ קֶמַח וּמַאֲכִילָן מִיָּד, אוֹ נוֹתֵן לִפְנֵיהֶן, וְהוּא עוֹמֵד עֲלֵיהֶן עַד שֶׁלֹּא יִשְׁהֶה לִפְנֵיהֵֶן כְּדֵי הִלּוּךְ מִיל. וְכָל זְמָן שֶׁהֵן מְנַקְּרִין בּוֹ אוֹ שֶׁהוּא מְהַפֵּךְ בּוֹ בְּיָדוֹ—אֵינוֹ מַחְמִיץ.
וּכְשֶׁיִּפְסְקוּ מִלֶּאֱכֹל—יִשְׁטֹף הַכְּלִי בַּמַּיִם וְיִשְׁפֹּךְ בְּמָקוֹם מִדְרוֹן.
יטלֹא תַשְׁרֶה אִשָּׁה מֻּרְסָן שֶׁתּוֹלִיךְ בְּיָדָהּ לַמֶּרְחָץ, אֲבָל שָׂפָה הִיא עַל בְּשָׂרָהּ, יָבֵשׁ.
וְלֹא יִלְעֹס אָדָם חִטִּין וְיִתֵּן עַל מַכָּתוֹ, מִפְּנֵי שֶׁהֵן מַחְמִיצוֹת.
אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחֲרֹסֶת. וְאִם נָתַן—יִשָּׂרֵף מִיָּד, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְמַהֵר לְהַחְמִיץ. אֵין נוֹתְנִין אֶת הַקֶּמַח לְתוֹךְ הַחַרְדָּל; וְאִם נָתַן, יֹאכַל מִיָּד.
כמֻתָּר לָתֵת הַתְּבָלִין וְהַשֻּׁמְשְׁמִין וְהַקֶּצַח וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, לְתוֹךְ הַבָּצֵק. וְכֵן מֻתָּר לָלוּשׁ הָעִיסָה בְּמַיִם וְשֶׁמֶן אוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב, אוֹ לְקַטֵּף בָּהֶן.
וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אָסוּר לָלוּשׁ וּלְקַטֵּף אֶלָא בַּמַּיִם בִּלְבָד—לֹא מִשּׁוּם חָמֵץ, אֶלָא כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה "לֶחֶם עֹנִי" (דברים טז, ג); וּבָרִאשׁוֹן בִּלְבָד הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת זִכְרוֹן "לֶחֶם עֹנִי".
כאכָּל כְּלֵי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּצוֹנֵן, מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶן מַצָּה בְּצוֹנֵן—חוּץ מִכְּלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ הַשְּׂאוֹר וּכְלִי שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ חֲרֹסֶת, מִפְּנֵי שֶׁחִמּוּצָן קָשֶׁה.
וְכֵן עֲרֵבוֹת שֶׁלָּשִׁין בָּהֶן הֶחָמֵץ, וּמַנִּיחִין אוֹתוֹ שָׁם עַד שֶׁיַּחְמִיץ—הֲרֵי הֵן כְּבֵית שְׂאוֹר, וְאֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בַּפֶּסַח.
כבבִּיב שֶׁל חֶרֶס שֶׁאוֹפִין עָלָיו חַלּוֹת חָמֵץ כָּל הַשָּׁנָה, אֵין אוֹפִין עָלָיו מַצָּה בַּפֶּסַח.
וְאִם מִלְּאוֹ גֶּחָלִים וְהִסִּיק מָקוֹם שֶׁהָיָה מְבַשֵּׁל בּוֹ הֶחָמֵץ, מֻתָּר לְבַשֵּׁל עָלָיו מַצָּה.
כגכְּלֵי מַתָּכוֹת וּכְלֵי אֲבָנִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּרוֹתְחִין בִּכְלִי רִאשׁוֹן, כְּגוֹן קְדֵרוֹת וְאִלְפָסִין—נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל, וּמְמַלֵּא עֲלֵיהֶן מַיִם, וּמַרְתִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִפְלְטוּ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתָן, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה.
וְכֵן הַסַּכִּינִין, מַרְתִּיחַ אֶת הַלַּהַב וְאֶת הַנִּצָּב בִּכְלִי רִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה.
כדכְּלֵי מַתָּכוֹת וַאֲבָנִים וּכְלֵי עֵצִים שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בִּכְלִי שֵׁנִי, כְּגוֹן קְעָרוֹת וְכוֹסוֹת—נוֹתֵן אוֹתָן לְתוֹךְ כְּלִי גָּדוֹל וְנוֹתֵן עֲלֵיהֶן מַיִם רוֹתְחִין וּמַנִּיחָן בְּתוֹכוֹ עַד שֶׁיִּפְלֹטוּ, וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטְפָן וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן בְּמַצָּה.
כהכָּל כְּלֵי חֶרֶס שֶׁנִּשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן חָמֵץ בְּחַמִּין—בֵּין בִּכְלִי רִאשׁוֹן כְּגוֹן קְדֵרוֹת, בֵּין בִּכְלִי שֵׁנִי כְּגוֹן קְעָרוֹת, בֵּין שֶׁהָיוּ מְשׁוּחִין וּשְׁוּעִין בַּאֲבָר שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָן כְּעֵין זְכוּכִית, בֵּין שֶׁהָיוּ חֶרֶס כְּמָה שֶׁהֵן—אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בָּהֶן בְּמַצָּה, אֶלָא מַנִּיחָן לְאַחַר הַפֶּסַח וּמְבַשֵּׁל בָּהֶן.
כוכְּלִי רִאשׁוֹן שֶׁרָצָה לְהַרְתִּיחוֹ, וְלֹא מָצָא כְּלִי אַחֵר גָּדוֹל מִמֶּנּוּ כְּדֵי לְהַרְתִּיחוֹ בְּתוֹכוֹ—הֲרֵי זֶה מַקִּיף לוֹ שָׂפָה שֶׁל טִיט עַל שְׂפָתוֹ מִבַּחוּץ, וּמְמַלְּאֵהוּ מַיִם עַד שֶׁיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם עַל שְׂפָתוֹ, וּמַרְתִיחַ הַמַּיִם בְּתוֹכוֹ, וְדַיּוֹ; וְאַחַר כָּךְ שׁוֹטֵף אוֹתוֹ וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ בְּמַצָּה.
