הִלְכוֹת חָמֵץ וּמַצָּה
יֵשׁ בִּכְלָלָן שְׁמוֹנֶה מִצְווֹת: שָׁלוֹשׁ מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה; וְזֶה הוּא פְּרָטָן:
(א) שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְמַעְלָה;
(ב) לְהַשְׁבִּית שְׂאוֹר מֵאַרְבָּעָה עָשָׂר;
(ג) שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל חָמֵץ כָּל שִׁבְעָה;
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
(ד) שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל תַּעֲרֹבֶת חָמֵץ כָּל שִׁבְעָה;
(ה) שֶׁלֹּא יֵרָאֶה חָמֵץ כָּל שִׁבְעָה;
(ו) שֶׁלֹּא יִמָּצֵא חָמֵץ כָּל שִׁבְעָה;
(ז) לֶאֱכֹל מַצָּה בְּלֵילֵי הַפֶּסַח;
(ח) לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם בְּאוֹתָהּ הַלַּיְלָה.
וּבֵאוּר מִצְווֹת אֵלּוּ בִּפְרָקִים אֵלּוּ:
אכָּל הָאוֹכֵל כַּזַּיִת חָמֵץ בַּפֶּסַח מִתְּחִלַּת לֵיל חֲמִשָּׁה עָשָׂר עַד סוֹף יוֹם אֶחָד וְעֶשְׂרִים בְּנִיסָן: בְּמֵזִיד—חַיָּב כָּרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר "כִּי כָּל אֹכֵל חָמֵץ וְנִכְרְתָה" (שמות יב, טו); בְּשׁוֹגֵג—חַיָּב קָרְבַּן חַטָּאת קְבוּעָה. אֶחָד הָאוֹכֵל וְאֶחָד הַמְּמַחֶה וְשׁוֹתֶה.
בהֶחָמֵץ בַּפֶּסַח אָסוּר בַּהֲנָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות יג, ג)—לֹא יְהֵא בּוֹ הֶתֵּר אֲכִילָה.
וְהַמַּנִּיחַ חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ בַּפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא אֲכָלוֹ—עוֹבֵר בִּשְׁנֵי לָאוִין, שֶׁנֶּאֱמַר "וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ" (שמות יג, ז; דברים טז, ד), וְנֶאֱמָר "שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם" (שמות יב, יט). וְאִסּוּר הֶחָמֵץ וְאִסּוּר הַשְּׂאוֹר שֶׁבּוֹ מְחַמְּצִין, אֶחָד הוּא.
גאֵינוֹ לוֹקֶה מִשּׁוּם "לֹא יֵרָאֶה" (שמות יג, ז; דברים טז, ד) וְ"לֹא יִמָּצֵא" (שמות יב, יט), אֶלָא אִם כֵּן קָנָה חָמֵץ בַּפֶּסַח אוֹ חִמְּצוֹ—כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה.
אֲבָל אִם הָיָה לוֹ חָמֵץ קֹדֶם הַפֶּסַח, וּבָא הַפֶּסַח וְלֹא בִעֲרוֹ אֶלָא הִנִּיחוֹ בִּרְשׁוּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁעָבַר עַל שְׁנֵי לָאוִין—אֵינוֹ לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה, וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
דחָמֵץ שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, אָסוּר בַּהֲנָיָה לְעוֹלָם.
וְדָבָר זֶה קְנָס הוּא מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, מִפְּנֵי שֶׁעָבַר עַל 'בַּל יֵרָאֶה' וּ'בַל יִמָּצֵא', אֲסָרוּהוּ, וַאֲפִלּוּ הִנִּיחוֹ בִּשְׁגָגָה אוֹ בְּאֹנֶס, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַנִּיחַ אָדָם חָמֵץ בִּרְשׁוּתוֹ עַד שֶׁיֵּהָנֶה בּוֹ אַחַר הַפֶּסַח.
החָמֵץ שֶׁנִּתְעָרֵב בְּדָבָר אַחֵר בַּפֶּסַח, בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ—הֲרֵי זֶה אוֹסֵר בְּכָל שֶׁהוּא.
וְחָמֵץ שֶׁל יִשְׂרָאֵל שֶׁעָבַר עָלָיו הַפֶּסַח, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא אָסוּר בַּהֲנָיָה, אִם נִתְעָרַב—בֵּין בְּמִינוֹ בֵּין שֶׁלֹּא בְּמִינוֹ—הֲרֵי זֶה מֻתָּר לְאָכְלוֹ אַחַר הַפֶּסַח, שֶׁלֹּא קָנְסוּ וְאָסְרוּ אֶלָא בֶּחָמֵץ עַצְמוֹ; אֲבָל הַתַּעֲרֹבֶת מֻתֶּרֶת בַּאֲכִילָה לְאַחַר הַפֶּסַח.
ואֵין חַיָּבִין כָּרֵת אֶלָא עַל אֲכִילַת עַצְמוֹ שֶׁל חָמֵץ.
אֲבָל עֵרוּב חָמֵץ כְּגוֹן כֻּתָּח הַבַּבְלִי וְשֵׁכָר הַמָּדִי, וְכָל הַדּוֹמֶה לָהֶן מִדְּבָרִים שֶׁהֶחָמֵץ מְעֹרָב בָּהֶן—אִם אֲכָלָן בַּפֶּסַח, לוֹקֶה וְאֵין בּוֹ כָּרֵת, שֶׁנֶּאֱמַר "כָּל מַחְמֶצֶת לֹא תֹאכֵלוּ" (שמות יב, כ).
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּשֶׁאָכַל כַּזַּיִת חָמֵץ בְּתוֹךְ הַתַּעֲרֹבֶת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלוֹשׁ בֵּיצִים—הוּא שֶׁלּוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה; אֲבָל אִם אֵין בַּתַּעֲרֹבֶת כַּזַּיִת בִּכְדֵי אֲכִילַת שָׁלוֹשׁ בֵּיצִים, אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל, אִם אָכַל—אֵינוֹ לוֹקֶה אֶלָא מַכַּת מַרְדּוּת.
זהָאוֹכֵל מִן הֶחָמֵץ עַצְמוֹ בַּפֶּסַח כָּל שֶׁהוּא—הֲרֵי זֶה אָסוּר מִן הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא יֵאָכֵל חָמֵץ" (שמות יג, ג).
וְאַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ חַיָּב כָּרֵת אוֹ קָרְבָּן, אֶלָא עַל כַּשִׁעוּר שֶׁהוּא כַּזַּיִת. וְהָאוֹכֵל פָּחוֹת מִכַּזַּיִת בְּמֵזִיד, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת.
חאָסוּר לֶאֱכֹל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר מֵחֲצוֹת הַיּוֹם וּלְמַעְלָה, שֶׁהוּא מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית בַּיּוֹם. וְכָל הָאוֹכֵל בִּזְמַן הַזֶה, לוֹקֶה מִן הַתּוֹרָה—שֶׁנֶּאֱמַר "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ" (דברים טז, ג), כְּלוֹמַר עַל קָרְבַּן הַפֶּסַח.
כָּךְ לָמְדוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה בְּפֵרוּשׁ דָּבָר זֶה: לֹא תֹאכַל חָמֵץ מִשָּׁעָה שֶׁרְאוּיָה לִשְׁחִיטַת הַפֶּסַח, שֶׁהוּא "בֵּין הָעַרְבָּיִם" (שמות יב, ו), וְהוּא חֲצִי הַיּוֹם.
טוְאָסְרוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל חָמֵץ מִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִגַּע בְּאִסּוּר תּוֹרָה. וּמִתְּחִלַּת שָׁעָה שִׁשִּׁית יִהְיֶה הֶחָמֵץ אָסוּר בַּאֲכִילָה וּבַהֲנָיָה, שָׁעָה שִׁשִּׁית מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים; וּשְׁאָר הַיּוֹם, מִשְּׁבִיעִית וָמַעְלָה, מִן הַתּוֹרָה.
שָׁעָה חֲמִישִׁית, אֵין אוֹכְלִין בָּהּ חָמֵץ, גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם הַמְּעֻנָּן, שֶׁמָּא יִטְעֶה בֵּין חֲמִישִׁית וְשִׁשִּׁית. וְאֵינוֹ אָסוּר בַּהֲנָיָה בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית.
לְפִיכָךְ תּוֹלִין בָּהּ תְּרוּמָה וְלֶחֶם תּוֹדָה וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מֵחָמֵץ שֶׁהוּא קֹדֶשׁ, לֹא אוֹכְלִין וְלֹא שׂוֹרְפִין, עַד שֶׁתַּגִּיעַ שָׁעָה שִׁשִּׁית, וְשׂוֹרְפִין הַכֹּל.
יהָא לָמַדְתָּ, שֶׁמֻּתָּר לֶאֱכֹל חָמֵץ בְּיוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר עַד סוֹף שָׁעָה רְבִיעִית; וְאֵין אוֹכְלִין בְּשָׁעָה חֲמִישִׁית, אֲבָל נֶהֶנִין בּוֹ; וְהָאוֹכֵל בְּשָׁעָה שִׁשִּׁית, מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְהָאוֹכֵל מִתְּחִלַּת שָׁעָה שְׁבִיעִית, לוֹקֶה.
