אנָשִׁים וַעֲבָדִים חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
וְסָפֵק יֵשׁ בַּדָּבָר אִם הֵן חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה לְפִי שֶׁאֵין קָבוּעַ לָהּ זְמַן, אוֹ אֵינָם חַיָּבִין מִן הַתּוֹרָה.
לְפִיכָךְ אֵין מוֹצִיאִין אֶת הַגְּדוֹלִים יְדֵי חוֹבָתָן.
אֲבָל הַקְּטַנִּים חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים, כְּדֵי לְחַנְכָן בְּמִּצְוֹת.
בשְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת כְּאֶחָד – חַיָּבִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַזִּמּוּן קֹדֶם בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וְאֵי זוֹ הִיא בִּרְכַּת הַזִּמּוּן? אִם הָיוּ הָאוֹכְלִים מִשְׁלשָׁה עַד עֲשָׂרָה – מְבָרֵךְ אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר: 'נְבָרֵךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ'. וְהַכֹּל עוֹנִין: 'בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ', וְהוּא חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ 'בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ'.
גוְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַזָּן אֶת הָעוֹלָם כּוּלוֹ בְּטוּבוֹ' עַד שֶׁגּוֹמֵר אַרְבַּע בְּרָכוֹת. וְהֵן עוֹנִין 'אָמֵן' אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה.
דהָיוּ הָאוֹכְלִין מֵעֲשָׂרָה וּלְמָעְלָה – מְזַמְּנִין בְּשֵׁם.
כֵּיצַד? הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר: 'נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ'; וְהֵן עוֹנִין: 'בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ'. וְהוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר 'בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וּבְטוּבוֹ חָיִינוּ', וּמַתְחִיל בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
ההַסוֹעֵד בְּבֵית חֲתָנִים מִשֶׁיַּתְחִילוּ לְהִתְעַסֵּק בְּצָרְכֵי סְעֻדַּת נִשּׂוּאִין וְלַהֲכִינָהּ, עַד שְׁלשִׁים יוֹם אַחַר הַנִשּׂוּאִין – מְבָרֵךְ: 'נְבָרֵךְ שֶׁהַשִׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ'. וְהֵם עוֹנִים: 'בָּרוּךְ שֶׁהַשִׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ וְכוּ''.
וְאִם הָיוּ עֲשָׂרָה מְבָרֵךְ: 'נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ שֶׁהַשִׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ'. וְהֵם עוֹנִין: 'בָּרוּךְ אֱלֹהֵינוּ שֶׁהַשִׂמְחָה וְכוּ''.
וְכֵן סְעֻדָּה שֶׁעוֹשִׂין אוֹתָהּ אַחַר הַנִשּׂוּאִין מַחֲמַת הַנִשּׂוּאִין – עַד שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְבָרֵךְ 'שֶׁהַשִׂמְחָה בִּמְעוֹנוֹ'.
והַכֹּל חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן כְּדֶרֶךְ שֶׁחַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, אֲפִלּוּ כֹּהֲנִים שֶׁאָכְלוּ קָדָשֵׁי הַקֳדָשִׁים בָּעֲזָרָה.
וְכֵן כֹּהֲנִים וְיִשְׂרְאֵלִים שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד, וְאָכְלוּ הַכֹּהֲנִים תְּרוּמָה וְיִשְׂרָאֵל חֻלִּין – חַיָּבִין בְּזִּמּוּן כְּחִיּוּבָן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
זנָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶן; אֲבָל מְזַמְּנִין לְעַצְמָן.
וְלֹא תְּהֵא חֲבוּרָה שֶׁל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים, מִפְּנֵי הַפְּרִיצוּת. אֲבָל נָשִׁים מְזַמְּנוֹת לְעַצְמָן אוֹ עֲבָדִים לְעַצְמָן; וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְזַמְּנוּ בְּשֵׁם.
אַנְדְּרוֹגִינוֹס מְזַמֵּן לְמִינוֹ, וְאֵינוֹ מְזַמֵּן לֹא לְנָשִׁים וְלֹא לַאֲנָשִׁים, מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. וְהַטוּמְטוּם אֵינוֹ מְזַמֵּן כְּלָל.
קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְמִי מְבָרְכִין מְזַמְּנִין עָלָיו וְאַף עַל פִּי שֶׁהוּא כְּבֶן שֶׁבַע אוֹ כְּבֶן שְׁמֹנֶה. וּמִצְטָרֵף בֵּין לְמִּנְיַן שְׁלשָׁה בֵּין לְמִנְיַן עֲשָׂרָה לְזַמֵּן עָלָיו. וְהַנָּכְרִי אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו.
חאֵין מְזַמְּנִין אֶלָּא עַל מִי שֶׁאָכַל כְּזַיִת פַּת וּלְמָעְלָה. שִׁבְעָה שֶׁאָכְלוּ פַּת וּשְׁלשָׁה אָכְלוּ עִמָּהֶן יֶרֶק אוֹ צִיר וְכַיּוֹצֵא בָהֶן – מִצְטָרְפִין לְזַמֵּן בְּשֵׁם. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה הַמְבָרֵךְ מֵאוֹכְלֵי הַפָּת.
אֲבָל שִׁשָּׁה שֶׁאָכְלוּ פַּת וְאַרְבָּעָה יֶרֶק – אֵין מִצְטָרְפִין, עַד שֶׁיִּהְיוּ אוֹכְלֵי הַפַּת רוֹב הַנִּכָּר.
בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בַּעֲשָׂרָה. אֲבָל בִּשְׁלשָׁה – צָרִיךְ שֶׁיֹּאכְלוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן כְּזַיִת פַּת וְאַחַר כָּךְ מְזַמְּנִין.
טשְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ וְגָמְרוּ מִלֶּאֱכֹל וּבָא שְׁלִישִׁי וְאָכַל, אִם יְכוֹלִין לֶאֱכֹל עִמּוֹ כָּל שֶׁהוּא וַאֲפִלּוּ מִשְׁאָר אוֹכְלִין – מִצְטָרֵף עִמָּהֶן.
וְחָכָם גָּדוֹל שֶבַּמְסֻבִּין – הוּא שֶׁמְּבָרֵךְ לְכֻלָּן, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא בָּא אֶלָּא בָאַחֲרוֹנָה.
ישְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק. וְכֵן אַרְבָּעָה וְכֵן חֲמִשָּׁה. וְשִׁשָּׁה – יֵשׁ לָהֶם לֵחָלֵק עַד עֲשָׂרָה. מֵעֲשָׂרָה וּלְמַעְלָה – אֵינָם רַשָּׁאִים לֵחָלֵק עַד עֶשְׂרִים. שֶׁכָּל זְמַן שֶׁיֵּחָלְקוּ וְתִהְיֶה בִּרְכַּת הַזִּמּוּן לְכָל חֵלֶק וָחֵלֶק כְּזִּמּוּן הַכֹּל – יֵשׁ לָהֶם לֵחָלֵק.
יאשְׁלשָׁה בְּנֵי אָדָם שֶׁבָּאוּ מִשָׁלשׁ חֲבוּרוֹת שֶׁל שְׁלשָׁה שְׁלשָׁה – אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק. וְאִם כְּבָר זִמֵּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶן בַּחֲבוּרָה שֶׁלּוֹ – רַשָּׁאִין לֵחָלֵק וְאֵינָן חַיָּבִין בְּזִּמּוּן, שֶׁכְּבָר זִמְּנוּ עֲלֵיהֶן.
שְׁלשָׁה שֶׁיָּשְׁבוּ לֶאֱכֹל פַּת, אַף עַל פִּי שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד אוֹכֵל מִשֶּׁלּוֹ, אֵינָן רַשָּׁאִין לֵחָלֵק.
יבשְׁתֵּי חֲבוּרוֹת שֶׁהָיוּ אוֹכְלִין בְּבַיִת אֶחָד: בִּזְמַן שֶׁמִּקְצָתָן רוֹאִין אֵלּוּ אֶת אֵלּוּ מִצְטָרְפִין לְזִּמּוּן אֶחָד; וְאִם לָאו – אֵלּוּ מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְאֵלּוּ מְזַמְנִין לְעַצְמָן.
וְאִם יֵשׁ שַׁמָשׁ אֶחָד בֵּינֵיהֶם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ וּמְשַׁמֵּשׁ מֵחַבוּרָה זוֹ לַחֲבוּרָה זוֹ – מִצְטָרְפִין לְזִּמּוּן אֶחָד, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מִקְצָת אֵלּוּ רוֹאִין אֶת אֵלּוּ. וְהוּא שֶׁיִּשְׁמְעוּ שְׁתֵּיהֶן כָּל דִבְרֵי הַמְבָרֵךְ בְּבֵאוּר.
יגשְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ וְיָצָא אֶחָד מֵהֶן לַשּׁוּק – קוֹרְאִין לוֹ כְּדֵי שֶׁיְכַוֵּן לִשְׁמֹעַ מַה שֶׁהֵן אוֹמְרִים, וּמְזַמְּנִין עָלָיו וְהוּא בַּשּׁוּק וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ; וְלִכְשֶׁיַחֲזוֹר לְבֵיתוֹ יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְעַצְמוֹ.
אֲבָל עֲשָׂרָה שֶׁאָכְלוּ וְיָצָא אֶחָד מֵהֶן לַשּׁוּק – אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו עַד שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וְיֵשֵׁב עִמָּהֶן.
ידשְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד וְקָדַם אֶחָד מֵהֶן וּבֵרַךְ לְעַצְמוֹ – מְזַמְּנִין עָלָיו; וְיָצְאוּ הַשְּׁנַיִם יְדֵי חוֹבַת זִּמּוּן.
וְהוּא לֹא יָצָא בְּזִּמּוּן זֶה, שֶׁאֵין זִּמּוּן לְמַפְרֵע.
טושְׁנַיִם שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ.
וְאִם הָיָה אֶחָד מֵהֶן יוֹדֵע וְאֶחָד אֵינוֹ יוֹדֵעַ, זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ מְבָרֵךְ בְּקוֹל רָם וְהַשֵּׁנִי עוֹנֶה 'אָמֵן' אַחַר כָּל בְּרָכָה וּבְרָכָה וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וּבֵן מְבָרֵךְ לְאָבִיו וְעֶבֶד מְבָרֵךְ לְרַבּוֹ וְאִשָּׁה מְבָרֶכֶת לְבַעְלָהּ וְיוֹצְאִין יְדֵי חוֹבָתָן. אֲבָל אָמְרוּ חֲכָמִים: תָּבֹא מְאֵרָה לְמִי שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבָנָיו מְבָרְכִין לוֹ.
טזבַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁיָּצְאוּ יְדֵי חוֹבָתָן? – בִּזְמַן שֶׁאָכְלוּ וְלֹא שָׂבְעוּ, שֶׁהֵן חַיָּבִים לְבָרֵךְ מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וּלְפִיכָךְ מוֹצִיאִין אוֹתָן קָטָן אוֹ עֶבֶד אוֹ אִשָּׁה מִידֵי חוֹבָתָן.
אֲבָל אִם אָכַל וְשָׂבַע שֶׁהוּא חַיָּב בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן מִן הַתּוֹרָה – בֵּין אִשָּׁה בֵּין קָטָן אוֹ עֶבֶד אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן. שֶׁכָּל הַחַיָּב בְּדָבָר מִן הַתּוֹרָה – אֵין מוֹצִיאִין אוֹתָן מִידֵי חוֹבָתָן אֶלָּא הַחַיָּב בְּאוֹתוֹ דָּבָר מִן הַתּוֹרָה כְּמוֹתוֹ.
יזהַנִּכְנָס אֵצֶל אֲחֵרִים וּמְצָאָן מְבָרְכִין בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן; אִם מָצָא הַמְבָרֵךְ אוֹמֵר 'נְבָרֵךְ' – הוּא עוֹנֶה 'בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ'. וְאִם מָצָא הָאוֹכְלִים עוֹנִין 'בָּרוּךְ שֶׁאָכַלְנוּ מִשֶּׁלּוֹ' – הוּא עוֹנֶה אַחֲרֵיהֶן 'אָמֵן'.
