אכְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לָאָדָם לֵהָנוֹת בְּמַאֲכָל אוֹ בְמַשְׁקֶה קֹדֶם בְּרָכָה, כָּךְ אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת בְּרֵיחַ טוֹב קֹדֶם בְּרָכָה.
וְכֵיצַד מְבָרֵךְ עַל רֵיחַ טוֹב? אִם הָיָה זֶה שֶׁיֵּשׁ (להריח) [לוֹ הָרֵיחַ] עֵץ אוֹ מִין עֵץ – מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'. וְאִם הָיָה עֵשֶׂב אוֹ מִין עֵשֶׂב – מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים'. וְאִם לֹא הָיָה מִן הָעֵץ וְלֹא מִן הָאֲדָמָה; כְּגוֹן הַמּוֹר, שֶׁהוּא מִן הַחַיָּה – מְבָרֵךְ 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים.' וְאִם הָיָה פְּרִי הָרָאוּי לַאֲכִילָה, כְּגוֹן אֶתְרוֹג אוֹ תַּפּוּחַ – מְבָרֵךְ 'שֶׁנָּתַן רֵיחַ טוֹב בַּפֵּרוֹת'. וְעַל הַכֹּל אִם אָמַר 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים' – יָצָא.
באֵין מְבָרְכִין עַל הַמֻּגְמָר עַד שֶׁתַּעֲלֶה תִּמְרָתוֹ. וְכֵיצַד מְבָרְכִין עָלָיו? אִם הָיָה זֶה הַנִּשְׂרָף שֶׁנָּתַן רֵיחַ מֵעֵץ – מְבָרְכִין 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְשָׂמִים'. וְאִם הָיָה עֵשֶׂב – 'עִשְׂבֵי בְשָׂמִים'. וְאִם הָיָה מִמִּין חַיָּה וְכַיּוֹצֵא בָהּ מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'.
גשֶׁמֶן שֶׁל אֲפַרְסְמוֹן וְכַיּוֹצֵא בוֹ – מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא שֶׁמֶן עָרֵב'. אֲבָל שֶׁמֶן זַיִת שֶׁכְּבָשׁוֹ אוֹ שֶׁטְּחָנוֹ עַד שֶׁחָזַר רֵיחוֹ נוֹדֵף – מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'.
שֶׁמֶן שֶׁבִּשְּׂמוֹ כְּעֵין שֶמֶן הַמִּשְׁחָה, מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'. הֵבִיאוּ לְפָנָיו שֶׁמֶן וַהֲדַס – מְבָרֵךְ עַל הַהֲדַס וּפוֹטֵר אֶת הַשֶּׁמֶן, מִפְּנֵי שֶׁבְּרָכָה אַחַת לִשְׁתֵּיהֶן, וְהוּא 'עֲצֵי בְּשָׂמִים'.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
דהָיוּ לְפָנָיו בֹּשֶׂם שֶׁהוּא עֵץ וּבֹשֶׂם שֶׁהוּא עֵשֶׂב – אֵין בְּרָכָה אַחַת מֵהֶן פּוֹטֶרֶת אֶת חֲבֵרוֹ, אֶלָּא מְבָרֵךְ עַל זֶה לְעַצְמוֹ וְעַל זֶה לְעַצְמוֹ. הֵבִיאוּ לְפָנָיו יַיִן וְשֶׁמֶן – אוֹחֵז יַיִן בִּימִינוֹ וְשֶׁמֶן בִּשְׂמֹאלוֹ, וּמְבָרֵךְ עַל הַיַּיִן וְשׁוֹתֵהוּ, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עַל הַשֶּׁמֶן וּמֵרִיחַ בּוֹ, וְטָחוֹ בְּרֹאשׁ הַשַּׁמָּשׁ. וְאִם הָיָה הַשַּׁמָּשׁ תַּלְמִיד חָכָם – טָחוֹ בַּכֹּתֶל.
הדָּבָר שֶׁהוּא סָפֵק אִם מִן הָעֵץ אִם מִן הָאֲדָמָה – מְבָרֵךְ עָלָיו: בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. בֹּשֶׂם שֶׁעֵרְבוֹ הָרוֹכֵל מִמִּינִין הַרְבֵּה – מְבָרֵךְ עָלָיו בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים. נִכְנַס לַחֲנוּתוֹ שֶׁל בֹּשֶׂם שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה, מְבָרֵךְ עָלָיו 'בּוֹרֵא מִינֵי בְּשָׂמִים'. אִם יָשַׁב שָׁם כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ אֵינוֹ מְבָרֵךְ אֶלָּא אֶחָת. נִכְנַס וְיָצָא נִכְנַס וְיָצָא – מְבָרֵךְ עַל כָּל פַּעַם וָפָעַם.
והַשּׁוֹשַׁנָה וְחִלְפֵי הַמַּיִם – מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'. נַרְגִּיס: שֶׁל גִּנָּה – 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'; וְשֶׁל שָׂדֶה – 'בּוֹרֵא עִשְׂבֵי בְּשָׂמִים'.
הַוֶּרֶד וּמֵי הַוֶּרֶד וְהַלְּבוֹנָה וְהַמַּסְטִּכֵּי וְכַיּוֹצֵא בָהֶן – 'בּוֹרֵא עֲצֵי בְּשָׂמִים'.
זשְׁלשָׁה מִינֵי רֵיחַ טוֹב אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן. וְאֵלּוּ הֵן: רֵיחַ טוֹב שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בוֹ. וְרֵיחַ טוֹב שֶׁעָשׂוּי לְהַעֲבִיר רֵיחַ רָע. וְרֵיחַ טוֹב שֶׁלֹּא נַעֲשֶׂה לְהָרִיחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל רֵיחַ זֶה.
חכֵּיצַד? בְּשָׂמִים שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה, וּבְשָׂמִים שֶׁל עֶרְוָה מִן הָעֲרָיוֹת – אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן לְפִי שֶׁאָסוּר לְהָרִיחַ בָּהֶן. בְּשָׂמִים שֶׁל מֵתִים וּבְשָׂמִים שֶׁל בֵּית הַכִּסֵּא וְשֶׁמֶן הֶעָשׂוּי לְהַעֲבִיר אֶת הַזֻּהֲמָא - אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁנַּעֲשׂוּ לְהַעֲבִיר רֵיחַ רָע.
מֻגְמָר שֶׁמְגַמְרִין בּוֹ אֶת הַכֵּלִים וְאֶת הַבְּגָדִים אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶן, לְפִי שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה לְהָרִיחַ בְּעַצְמוֹ שֶׁל מֻגְמָר. וְכֵן הַמֵרִיחַ בִּבְגָדִים שֶׁהֵן מֻגְמָרִים אֵינוֹ מְבָרֵךְ – לְפִי שֶׁאֵין שָׁם עִקָר בֹּשֶׂם אֶלָּא רֵיחַ בְּלֹא עִקָר.
טבְּשָׂמִים שֶׁל מְסִבָּה שֶׁל גּוֹיִם – אֵין מְבָרְכִין עֲלֵיהֶם, שֶׁסְּתָם מְסִבַּת גּוֹיִם לַעֲבוֹדָה זָרָה. הָיָה מְהַלֵּךְ חוּץ לִכְרַךְ וְהֵרִיחַ רֵיחַ טוֹב: אִם רוֹב הָעִיר גּוֹיִם - אֵינוֹ מְבָרֵךְ; וְאִם רוֹב יִשְׂרָאֵל - מְבָרֵךְ. נִתְעָרֵב רֵיחַ שֶׁמְּבָרְכִין עָלָיו בְּרֵיחַ שֶׁאֵין מְבָרְכִין עָלָיו – הוֹלְכִין אַחֲרֵי הָרוֹב.