אכָּל הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן, אוֹ בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלשׁ – צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאָכַל.
אָכַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ – יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַק וִיבָרֵךְ. אָכַל כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד – יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ.
שָׁכַח לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְנִזְכַּר קֹדֶם שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו – מְבָרֵךְ בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר.
וְאִם הָיָה מֵזִיד – חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ; וְאִם בֵּרַךְ בְּמָקוֹם שֶׁנִּזְכַּר יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
וְכֵן אִם בֵּרַךְ כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד אוֹ כְשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ – יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ.
משנה תורה (או בשמו המלא: משנה תורה להרמב"ם) הוא חיבור הלכתי מונומנטלי שכתב הרמב"ם בגיל שלושים ושתיים. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרות והמשפיעות ביותר של ההלכה בפרט, והתורה שבעל פה בכלל, בכל תולדות העם היהודי. החיבור מצטיין בסדר קפדני שלא היה אופייני עד לתקופת כתיבתו, והרמב"ם יוצר בו קיטלוג חדשני של כל ההלכה.
וּלְכַתְּחִלָּה לֹא יְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְלֹא בְּרָכָה שֶׁמֵעֵין שָׁלשׁ אֶלָּא כְשֶׁהוּא יוֹשֵׁב וּבְמָקוֹם שֶׁאָכַל.
במִי שֶׁנִּסְתַּפֵּק לוֹ אִם בֵּרַךְ הַמּוֹצִיא אוֹ לֹא בֵּרַךְ הַמּוֹצִיא – אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ מִן הַתּוֹרָה.
שָׁכַח לְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא: אִם נִזְכַּר עַד שֶׁלֹּא גָמַר סְעֻדָּתוֹ - חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ; וְאִם נִזְכַּר לְאַחַר שֶׁגָּמַר - אֵינוֹ חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.
גהָיָה אוֹכֵל בְּבַיִת זֶה וּפָסַק סְעֻדָּתוֹ וְהָלַךְ לְבַיִת אַחֵר; אוֹ שֶׁהָיָה אוֹכֵל וּקְרָאָהוּ חֲבֵרוֹ לְדַבֵּר עִמּוֹ וְיָצָא לוֹ לְפֶתַח בֵּיתוֹ וְחָזַר – הוֹאִיל וְשִׁנָּה מְקוֹמוֹ, צָרִיךְ לְבָרֵךְ לְמַפְרֵע עַל מַה שֶׁאָכַל; וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה הַמּוֹצִיא וְאַחַר כָּךְ יִגְמֹר סְעֻדָּתוֹ.
דחֲבֵרִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים לֶאֱכֹל וְיָצְאוּ לִקְרַאת חָתָן אוֹ לִקְרַאת כַּלָּה: אִם הִנִּיחוּ שָׁם זָקֵן אוֹ חוֹלֶה – חוֹזְרִין לִמְקוֹמָן וְגוֹמְרִין סְעֻדָּתָן וְאֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ שְׁנִיָּה; וְאִם לֹא הִנִּיחוּ שָׁם אָדָם – כְּשֶׁהֵן יוֹצְאִין צְרִיכִין בְּרָכָה לְמַפְרֵע, וּכְשֶׁהֵן חוֹזְרִין צְרִיכִין בְּרָכָה לְכַתְּחִלָּה.
הוְכֵן אִם הָיוּ מְסֻבִּין בִּשְׁתִיָּה אוֹ לֶאֱכֹל פֵּרוֹת. שֶׁכָּל הַמְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ הֲרֵי פָסַק אֲכִילָתוֹ, וּלְפִיכָךְ מְבָרֵךְ לְמַפְרֵע עַל מַה שֶׁאָכַל, וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ שְׁנִיָּה לְכַתְּחִלָּה עַל מַה שֶׁהוּא צָרִיךְ לֶאֱכֹל. וְהַמְשַׁנֶּה מְקוֹמוֹ מִפִּנָּה לְפִּנָּה בְּבַיִת אֶחָד – אֵינוֹ צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ. אָכַל בְּמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה וּבָא לֶאֱכֹל בְּמַעֲרָבָהּ – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
ובֵּרֵךְ עַל הַפַּת - פָּטַר אֶת הַפַּרְפֶּרֶת שֶׁאוֹכְלִין בָּהֶן הַפַּת מִמִּינֵי הַתַּבְשִׁיל וּפֵרוֹת, וְכַיּוֹצֵא בָהֶן. אֲבָל אִם בֵּרֵךְ עַל הַפַּרְפֶּרֶת לֹא פָטַר אֶת הַפָּת.
בֵּרֵךְ עַל מַעֲשֵׂה קְדֵרָה פָּטַר אֶת הַתַּבְשִׁיל. בֵּרֵךְ עַל הַתַּבְשִׁיל לֹא פָטַר אֶת מַעֲשֵׂה קְדֵרָה.
זגָמַר בְּלִבּוֹ מִלֶאֱכֹל אוֹ מִלִשְׁתּוֹת וְאַחַר כָּךְ נִמְלַךְ לֶאֱכֹל אוֹ לִשְׁתּוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁנָּה מְקוֹמוֹ - חוֹזֵר וּמְבָרֵךְ.
וְאִם לֹא גָמַר בְּלִבּוֹ אֶלָּא דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת, אֲפִלּוּ פָסַק כָּל הַיוֹם כֻּלּוֹ - אֵינוֹ צָרִיךְ לְבָרֵךְ שֵׁנִית.
חהָיוּ שׁוֹתִין, וְאָמְרוּ 'בֹּאוּ וּנְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן'; אוֹ 'בֹּאוּ וּנְקַדֵשׁ קִדּוּשׁ הַיּוֹם' – נֶאֱסַר עֲלֵיהֶם לִשְׁתּוֹת עַד שֶׁיְבָרְכוּ אוֹ יְקַדְּשׁוּ.
וְאִם רָצוּ לַחֲזֹר וְלִשְׁתּוֹת קֹדֶם שֶׁיְבָרְכוּ אוֹ יְקַדְּשׁוּ, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם רַשָּׁאִים - צְרִיכִים לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ תְּחִלָּה בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן וְאַחַר כָּךְ יִשְׁתּוּ.
אֲבָל אִם אָמְרוּ 'בֹּאוּ וְנַבְדִּיל' – אֵין צְרִיכִין לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
טהָיוּ מְסֻבִּין לִשְׁתּוֹת יַיִן, וּבָא לָהֶן מִין יַיִן אַחֵר, כְּגוֹן שֶׁהָיוּ שׁוֹתִין אָדֹם וְהֵבִיאוּ שָׁחֹר, אוֹ יָשָׁן וְהֵבִיאוּ חָדָשׁ – אֵינָן צְרִיכִין לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַיַּיִן פַּעַם שְׁנִיָּה. אֲבָל מְבָרְכִין 'בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'.
יאֵין מְבָרְכִין עַל אֹכֶל מִן כָּל הָאֳכָלִין וְלֹא עַל מַשְׁקֶה מִן כָּל הַמַּשְׁקִין, עַד שֶׁיָּבֹא לְפָנָיו. וְאִם בֵּרֵךְ וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ לְפָנָיו – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ.
נָטַל אֹכֶל וּבֵרַךְ עָלָיו וְנָפַל מִיָּדוֹ וְנִשְׂרַף אוֹ שְׁטָפוֹ נָהָר – נוֹטֵל אַחֵר וְחוֹזֵר וּמְבָרֵךְ עָלָיו, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֵאוֹתוֹ הַמִּין. וְצָרִיךְ לוֹמַר 'בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד' עַל בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, כְדֵי שֶׁלֹּא לְהוֹצִיא שֵׁם שָׁמַיִם לְבַטָּלָה.
עוֹמֵד אָדָם עַל אַמַּת הַמַּיִם וּמְבָרֵךְ וְשׁוֹתֶה, אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּיִם שֶׁהָיוּ לְפָנָיו בִּשְׁעַת הַבְּרָכָה אֵינָם הַמַּיִם שֶׁשָּׁתָה. מִפְּנֵי שֶׁלְּכָךְ נִתְכַּוֵּן תְּחִלָּה.
יאדְּבָרִים הַבָּאִים בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה וְהֵן מַחֲמַת הַסְּעֻדָּה – אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם, אֶלָּא בִּרְכַּת הַמּוֹצִיא שֶׁבַּתְּחִלָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן שֶׁבַּסּוֹף פּוֹטֶרֶת הַכֹּל; שֶׁהַכֹּל טְפֵלָה לַסְּעֻדָה.
וּדְבָרִים שֶׁאֵינָן מַחֲמַת הַסְּעֻדָּה שֶׁבָּאוּ בְּתוֹךְ הַסְּעֻדָּה – טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶם וְלֹא לְאַחֲרֵיהֶם.
וּדְבָרִים הַבָּאִים לְאַחַר הַסְּעֻדָּה, בֵּין מַחֲמַת הַסְּעֻדָּה בֵּין שֶׁלֹּא מַחֲמַת הַסְּעֻדָּה, טְעוּנִין בְּרָכָה לִפְנֵיהֶן וּלְאַחֲרֵיהֶם.
יבבְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים, וּבִסְעֻדַּת הַקָזַת הַדָּם, וּבְשָׁעָה שֶׁיָּצָא מִן הַמֶּרְחָץ וְכַיּוֹצֵא בָהֶן שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ סְעֻדָּתוֹ עַל הַיַּיִן, אִם בֵּרֵךְ עַל הַיַּיִן שֶׁלִּפְנֵי הַמָּזוֹן – פָּטַר אֶת הַיַּיִן שֶׁשָּׁתָה לְאַחַר הַמָּזוֹן קֹדֶם שֶׁיְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן.
אֲבָל בִּשְׁאָר הַיָּמִים – צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְבָרֵךְ בַּתְּחִלָּה עַל הַיַּיִן שֶׁל אַחַר הַמָּזוֹן.
בָּא לָהֶן יַיִן בְּתוֹךְ הַמָּזוֹן – כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְבָרֵךְ לְעַצְמוֹ; שֶׁאֵין בֵּית הַבְּלִיעָה פָּנוּי שֶׁיַּעֲנוּ אָמֵן. וְאֵינוֹ פּוֹטֵר אֶת הַיַּיִן שֶׁלְּאַחַר הַמָּזוֹן.
