שאלה:

אני קצת מבולבל. יש לי ידידים יהודיים רבים, אך הם רובם אדישים ואפילו עוינים כלפי דתם שלהם. אני עצמי לא יהודי, אבל למדתי יהדות ואוהב את היהדות ומאוד נלהב לרעיון לעבור גיור בעצמי.

מה שמבלבל אותי זה הדבר הבא: כשהלכתי לדבר עם רב על גיור, הוא ניסה להניאני מכוונתי. הוא טען שזה דבר רציני יותר ממה שאני חושב, ושאני יכול לחיות חיים מלאים וחדורי הגשמה גם בלי להפוך ליהודי. אמרתי לו כמה היהדות מלהיבה אותי, אך הוא המשיך לנסות לצנן את התלהבותי ולשכנע אותי לחזור בי מכוונותיי.

מה קורה פה? אני צמא ליהדות ונתקל בדחייה, בעוד שיהודים רבים אחרים אף לא פתוחים ללמוד יותר על דתם שלהם!

תשובה:

האמונה היהודית גורסת שלא זו בלבד שהיהדות טובה לנשמה היהודית, אלא שהיא אף טבעית לנשמה היהודית. הנשמה חשה בבית כשהיא אומרת תפילות יהודיות, חווה את טקס קבלת השבת או תולה מזוזה על משקוף הדלת. אלה הן פעולות שגורמות לנשמת היהודי לחוש מאוד בנוח. ליהודי יש קשר פנימי טבעי ליהדות.

אם כך הוא הדבר, מדוע נראה כי יהודים רבים כל כך אפילו לא מתעניינים בדתם? הסיבה לכך היא, שקיימת אמונה יהודית נוספת, האומרת שלכל אנרגיה יש אנרגיה נגדית. אם הנשמה היהודית נמשכת ליהדות, אזי צריך להתקיים כוח נגדי שווה לה, אשר מרחיק את היהודי מן היהדות. חומרנית, ציניות, עצלות, אדישות – כל אלה ורבים אחרים הם כוחות החוברים יחדיו להרחיק את היהודי מן היהדות ולהניאו מלהתחבר אליה. למעשה, ככל שהנשמה היהודית חזקה יותר, כך תגדל עוצמתה של ההתנגדות הזאת.

וכך אף צריך להיות. אחרת, החיים הרוחניים יהיו קלים מדי. נשמות יהודיות היו פשוט נופלות לתוך היהדות. אך אלוקים רוצה שיהיה לנו אתגר. כשיהודים עוסקים ביהדות, הם לוקחים על עצמם אתגר לכל החיים – את האתגר להתגבר על המכשולים הפנימיים הללו ולמצוא את עצמיותם העמוקה יותר.

כאשר אדם לא-יהודי מגיע ליהדות, זה סיפור שונה לחלוטין. הוא או היא לא מביאים איתם "מטען", כך שהם פתוחים למה שיש ליהדות לומר. הוא עשוי לחוש משיכה או שלא לחוש בה – אך הוא לא חווה את אותה התנגדות רגשית שחווה האדם היהודי. זוהי הסיבה שבגללה לא-יהודים רבים חשים כבוד כלפי היהדות כשהם לומדים אותה. הם מגיעים עם לב פתוח, בניגוד ליהודי, שיש לו התנגדות אוטומטית לכל דבר בעל אופי יהודי.

כל זה טוב ויפה – עד שאדם לא-יהודי שוקל לעבור גיור. הוא עשוי לחוש שליהדות יש עומק וחום שאותם הוא מחפש, והוא עשוי לחוש טוב כשהוא הולך לבית הכנסת וחוגג את החגים, וזה עשוי לגרום לו לחשוב שיהיה כל כך קל פשוט להפוך ליהודי ולהפוך את היהדות לביתו הרוחני. אבל קיים גורם אחד שהוא לא מודע לו.

עכשיו, כשאתה רק תייר, הכל נראה נעים ונוח. זה עדיין לא שלך, כך שאתה יכול להסתכל על זה באובייקטיביות ופשוט ליהנות מזה בלי כל התנגדות. אבל ברגע שבה תהפוך ליהודי, הכל ישתנה. הגיור פירושו לא רק שאתה מקבל את הנשמה היהודית, אלא שאתה גם מקבל את המטען היהודי המעיק עליך ומנסה לעכב בעדך מלהיות יהודי פעיל (וזאת, שוב, כדי לשמור על האיזון ולהציב בפניך אתגר).

זוהי אחת הסיבות שבגללן אנו דוחים גיורים. אנו מציבים מכשולים בדרכם, כדי שהם יוכלו לטעום מה באמת פירוש הדבר להיות יהודי. כך שצריך להיות ברור מן ההתחלה, שחיים יהודיים אינם חיים קלים. תמיד יהיו מכשולים. ההבדל היחיד הוא, שלפני הגיור המכשולים הם בחוץ – רבנים קשי עורף שאומרים לך "עזוב את היהדות". אחרי הגיור, אותם רבנים יקדמוך בזרועות פתוחות, אך עדיין יהיה קול שיאמר לך לעזוב את זה – אולם הפעם יהיה זה קול שבא מבפנים.

אם תוכל להתגבר על ההתנגדות שמציבים הרבנים בפניך, אזי יש לך סיכוי טוב להיות מסוגל להתגבר גם על ההתנגדות הפנימית שהיא מאבקו של כל אדם יהודי.