לפני זמן לא רב, סופת שלגים עוצמתית במיוחד באה לביקור בארצנו. הילדים שמחו, ההורים קצת פחות... מה שכן, זו הזדמנות מצויינת לעסוק בנושא השלג ביהדות. לשלג משמעויות שונות בספרי הקודש, ואף בספרי ההלכה ניתן למצוא פסיקות העוסקות בשלג.

שלג בתנ"ך

את השלג אנו מוצאים מספר פעמים בתנ"ך, כשהוא משמש כמטפורה או כחלק מתיאור ציורי.

הנביא ישעיהו העביר לעם ישראל את המסר הבא1 : "אם יהיו חטאיכם כשנים – כשלג ילבינו". ה'שנים' הם צבע השני האדמוני, מה שמרמז על חטאיהם של עם ישראל. גם חטאים אדומים כל-כך, אומר בורא העולם, ילבינו כמו שלג צחור ובוהק.

בהזדמנות אחרת2 מביא שוב הנביא ישעיהו את השלג כמשל לכך ש"כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, ושמה לא ישוב", כך גם דברו של הבורא "לא ישוב אליי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר שלחתיו."

במזמור המפורסם "אשת חיל מי ימצא" מופיעה השורה3 "לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים." לפי פשטות הפסוק4 האישה החרוצה מוודאת כי בביתה לא קר; המדרש5 מפרש כי השלג רומז לעונש גיהנום של שלג ממנו לא חוששת האישה הצדקנית בזכות מעשיה הטובים.

בספר תהילים6 מוזכר השלג כחלק מתיאור הטוב שנותן הבורא בעולמו. בהקשר זה ראוי לציין את דברי האמורא רבא בתלמוד7 כי השלג מועיל לדשן את הארץ ולהצמיח את גידולי הקרקע בהרים פי חמש מאשר הגשם, כנראה משום שהגשם יורד במורדות ההרים ואינו מספיק להיספג בקרקע, ואילו השלג נערם ומחלחל אל תוך שכבות האדמה בעת הפשרתו.

סיפורו של הלל

בגמרא8 מובא הסיפור הבא:

היו היה אדם בשם הלל שהיה משתכר מטבע אחת ליום. במחציתה הוא היה קונה מזון ובמחצית השניה שילם את דמי הכניסה לבית המדרש שהיו מקובלים אז. באחד מימי החורף הקרים לא הצליח הלל למצוא עבודה ולא הייתה בידו אפילו חצי מטבע, אבל השומר הקשוח לא הרשה לו להיכנס למרות תחנוניו הרבים.

הלל לא ויתר. הוא עלה אל גג בית המדרש והתמקם מעל הארובה דרכה יכול היה לשמוע את דברי החכמים שמעיה ואבטליון הדנים בדברי התורה. החל לרדת שלג שהצטבר על גופו של הלל, הוא איבד את הכרתו וכמעט קפא למוות.

כשהבחינו החכמים שבבית המדרש בגוף החוסם את פתח הארובה כמעט והיה מאוחר מדי. השלג מעל גופו של הלל התנשא לגובה של מטר וחצי! אמנם הדבר היה בעיצומו של יום השבת, אך 'פיקוח נפש דוחה שבת' – הם הציתו אש, חיממו אותו והצליחו להשיבו לחיים. מאוחר יותר הוא התפרסם כאחד מגדולי התנאים בדורו שהותיר פסיקות רבות שנשמרו לדורות בספר המשנה.

שלג בהלכה

מחד, השלג עשוי מנוזל – מים. מאידך, הוא במצב צבירה מוצק, מה שיוצר דיונים מעניינים בספרות ההלכה.

נטילת ידיים בקימה מהשינה נעשית כדי לנקות את הידיים לפני שנזכיר את שם ה' בברכות ובתפילות. למטרה זו, ניתן גם לטבול את הידיים בשלג9 . אולם ל"נטילה" זו יש טעם נוסף על דרך הסוד: להסיר את הרוח הרעה השורה על הידיים, ויש אומרים10 שלשם כך יש להשתמש דווקא במים.

נטילת הידיים לפני אכילת לחם: כדי להשתמש בשלג לנטילת ידיים זו יש לרסק את השלג בתוך כלי כדי שהוא יהפוך לנוזל11 . במקרה שבו אין אפשרות ליטול בכלי, ניתן להסתמך על טבילת הידיים בשלג12 בכמות של "ארבעים סאה" (332 ליטרים של נפח).

מקווה הטהרה צריך להיות מורכב ממי גשמים בלבד. אם לא יורדים גשמים, ניתן למלא את המקווה בשלג לפי הקריטריונים ההלכתיים והוא יהיה כשר למהדרין13 .

השלג גם מופיע בהלכות שבת בהקשרים שונים (איסור הסחיטה, הליכה על פני השלג ועוד).

מסר לחיים

מהו השלג? מצב זמני בלבד. הוא עשוי מלחות ומים, ובסופו של דבר יימס ויהפוך אף הוא למים. תורת החסידות14 אומרת כי כאשר אנו עוסקים בלימוד דיני התורה, שעוסקים לכאורה בדברים גשמיים ופיזיים, בל נשכח שמקורה של התורה היא הרוחנית שבה, החכמה האלוקית והנצחית של בורא העולם.