אדם אחד הלך לטייל על שפת הנהר כשלפתע הוא הבחין במחזה מוזר למדי: גולגולת שצפה על פני המים.

הוא לא הוציא את הסלולרי שלו כדי לצלם ולהעלות לאינטרנט. במקום זאת הוא פנה ישירות אל הגולגולת ואמר שש מילים בארמית:

"על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפיך יטופון."

לו הוא היה אומר זאת בעברית, זה היה נשמע בערך "את טבעת בגלל שהטבעת אחרים. ובסופו של דבר, אלו שהטביעו אותך יטבעו אף הם." טוב, בארמית זה נשמע טוב יותר.

הסיבה שהאדם השתמש בארמית הייתה בגלל שבאותם ימים – קרוב לסוף תקופת בית המקדש השני – השפה הארמית הייתה עדיין נפוצה מאוד, במיוחד בקשר היהודים שהתגוררו בבבל.

הדובר התגורר בבבל עד לגיל ארבעים, אז הוא היגר לירושלים ולמד תורה אצל שמעיה ואבטליון, אחים ממוצא יווני שהתגיירו והפכו להיות מגדולי חכמי ישראל בימיהם.

היה זה הלל הזקן, המחבר של הפתגמים המפורסמים יותר "אם אין אני לי מי לי", "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך." הוא היה מפורסם בשל חכמתו וסבלנותו. כמו משה רבינו, הוא היה מפורסם בענוותנותו, וכמו משה רבינו הוא חי 120 שנה. לפי הקבלה, נשמתו של הלל הייתה נשמתו של משה רבינו.

הרמב"ם והגולגולת

רב נוסף בשם משה, רבי משה בן מימון שחי כאלף שנה לאחר סיפור הגולגולת, בפירושו של פרקי אבות הסביר זאת כך:

המשנה מלמדת אותנו כי "במידה שאדם מודד – בה מודדין לו." אדם שעשה דבר רע, סופו כי יסבול מכך בעצמו. מי שלימד וחידש דבר רע, יינזק מכך בעצמו; ומי שלימד מעלה ודבר טוב, יזכה ליהנות מפירות מעשיו.

פרעה מול משה, בפעם השניה

נכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד מציין כי מסורת הועברה מדור לדור לפיה הגולגולת הייתה זו של פרעה בעצמו. לפיכך הלל אמר לו: אתה ציווית כי יטביעו את ילדי ישראל ביאור, ולפיכך טבעת בעצמך." היה זה מתאים כי הלל, גלגול של משה רבינו, יאמר זאת לפרעה.

האר"י הקדוש מסביר כי החלק השני של דברי הלל לא היו מכוונים לפרעה אלא לעם ישראל: כפי שפרעה טבע בים, כך גם כל שונאי ישראל בסופו של דבר ייכחדו אף הם.

הרבי מליובאוויטש ראה בדברים אלו דברי תנחומים ליהודי הנמצא בגלות וחש כי אין באפשרותו לעמוד מול האתגרים הקשים וחושך הגלות. הלל אומר לאותו יהודי: אם פרעה הנורא, שאפילו משה רבינו חשש לעמוד בפניו ובורא העולם צריך היה לחזק את ליבו ולומר "בא אל פרעה", אני אבוא עמך ביחד, טבע בסופו של דבר, כך גם פרעה בכל דור ודור, וכל אלו שמנסים להטביע אותך באמצעות רדיפות פיזיות או רוחניות, בסופו של דבר ייעלמו אף הם.

לעג לרש

לו זה היה המסר היחידי בדברי הלל, דיינו. אך בסיפור זה טמון רעיון נפלא נוסף.

על פניו, לא מחובן מדוע הלל, איש הענווה והסבלנות, הוכיח אדם מת! לפי היהדות, אין לקיים מצוות בבית העלמין כדי שלא "ללעוג לרש" (לזלזל במתים שלא יכולים לקיים את המצוות), כשם שאין זה נאה לאכול ארוחה מפוארת מול אלו שאין להם לחם על שולחנם.

אם כן, מדוע הלל מוכיח את המת, שלא יכול לעשות מאום עם תוכחה זו?

הרבי מסביר כי כאשר הלל ראה את הגולגולת של פרעה הוא שאל את עצמו: "מדוע בורא העולם גרם לי לראות זאת?" הוא לפיכך הבין שהגיע הזמן כי נשמתו של פרעה תמצא מנוחה. כשהוא השתמש בפרעה כלקח ומסר לכולנו, הוא רומם את נשמתו של פרעה והעניק לה את היכולת למצוא מנוחה.

לסיכום

מה שהתחיל כהליכה על שפת הנהר הסתיים כמאורע עמוס לקחים עבורנו.

* מה שתעשה – ישוב אליך, או כמו שאומרים באנגלית what goes around comes around

* אפילו הרע הגדול ביותר הוא בר חלוף.

* אנו יכולים להפיק לקח מכל דבר שאנו רואים.

* אפילו פרעה בסופו של דבר יכול להיגאל כשיגיע הזמן.

זהו סיפורה של הגולגולת הצפה המופיע בפרק השני של פרקי אבות.