הוספה*
עכשיו הוא הזמן שצריכים "לכבוש" את העולם ע"י יגיעה והוספה ביתר שאת וביתר עז בלימוד התורה.
הוספה זו, צריכה להיות גם אצל הבעלי עסקים, דאף שע"פ דין ישנם שיעורים קבועים בכמות הזמן שצריכים ללמוד1 הרי נוסף ע"ז שבשעות אלו שהם צריכים ללמוד, עליהם להוסיף באיכות, בעיון ויגיעה וכו' – הנה צריכים הם "לגזול" גם משעות העסק ולנצלם ללימוד התורה.
ומכ"ש שהוספה זו צריכה להיות אצל יושבי אהל בכלל ואצל תלמידי הישיבות בפרט. ועאכו"כ אצל תלמידי ישיבות תומכי תמימים, שהרי תפקידם הוא שיהיו "נרות להאיר" – לכן צריכים הם להיות דוגמא חי' שמהם ילמדו תלמידי שאר הישיבות, ועד שגם הבעלי עסקים ילמדו מהם להוסיף בלימוד התורה כפי יכלתם הם.
ושייכות מיוחדת בזה לחמשה עשר בשבט, ר"ה לאילנות, ע"פ המבואר בתענית2 דמש"נ "כי האדם עץ השדה" מדבר בת"ח שנמשל לאילן, והרי בפירות האילן ניכר ביותר מ"ש3 "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו הלוך ילך ובכוה נושא משך הזרע בא יבא ברנה נושא אלומותיו", היינו שצ"ל יגיעה רבה וזמן רב עד שבאים הפירות – כמו"כ הוא בלימוד התורה שצ"ל "יגעת" כדי שיהי' "ומצאת"4, עמלים (דוקא) בתורה5.
כל הנ"ל צ"ל מתוך שמחה וטוב לבב6, ובפרט שההתחלה היא בחמשה עשר בשבט, יום שאסור בתענית7, ואין אומרים בו תחנון8. היינו שביום זה פועלים כל הענינים ע"י שמחה (ע"ד שמחת ר"ח ור"ה דשלשת ר"ה שבמשנה תחלת ר"ה – שר"ה לאילן דמיא להו, שלכן אסור בתענית9 ) ושלילת התענית והתחנון.
ובטח יהי' פירות טובות ותומ"י – וע"ד מש"נ לעת"ל10 "ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע", וכדרז"ל בזה11, שכבר הי' לעולמים, וכמרז"ל12 בפי' "הלוך ילך ובכוה גו' נושא אלומותיו" – שבו ביום ראו פירות, לפי שההתחלה היתה באופן ד"הזורעים בדמעה" "ילך ובכוה" – כן תהי' לנו שנזכה בקרוב ממש לההשגות הנפלאות ד"גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך"13.
– בודאי כאו"א יפרסם את כהנ"ל בכל מקום שידו מגעת, בכל מדינה ומדינה ובכל העולם כולו.
הוסיפו תגובה