מה זה ט"ו בשבט?

ביום ט"ו (חמישה עשר) לחודש העברי שְׁבָט אנו מציינים את "ראש השנה לאילנות".

מתי ט"ו בשבט 2025?

ט"ו בשבט תשפ"ה – 2025, מתחיל בערב של יום רביעי, 12 בפברואר 2024, ונמשך עד הערב של יום חמישי, 13 בפרואר.

מהו "ראש השנה לאילנות"? מדוע בכלל עצים צריכים ראש השנה?

בתחום החקלאות קיימות מצוות שונות, שנקראות "מצוות התלויות בארץ" בגלל שהן תקפות (ברובן) רק לגבי יבול שצמח בתחומי ארץ ישראל הקדושה. מצוות אלו תלויות במחזור היבול השנתי ויש חשיבות רבה לשאלה היכן מתחילה ומסתיימת השנה החקלאית. התאריך ט"ו בשבט מציין למעשה את "ראש השנה החקלאית" של גידולי המטעים1.

👈בהמשך המאמר תוכלו לראות לכך דוגמאות מעשיות שונות.

למה דווקא ט"ו בשבט?

קודם כל, כדאי לדעת שתאריך של "ראש השנה לאילנות" נתון במחלוקת בין חכמי המשנה: לדעת בית שמאי יש להחשיב את התאריך א' בשבט כראש השנה לאילן, ואילו לדעת בית הלל, שהיא הדעה שהתקבלה להלכה, יש לקבוע את ראש השנה לאילנות בחמישה עשר בשבט.2

חכמינו בחרו דווקא בתאריך זה, בשל העובדה שבארץ ישראל, ובאזור הים-תיכוני בכלל, עונת הגשמים מתחילה בתקופת חג הסוכות. בדרך כלל, עד ט"ו בשבט כבר יורד רוב הגשומה השנתית, "ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה".

למה לחגוג חג של עצים?

למרות שהחג בעצם הוא 'חג לאילנות', יש לו משמעות עצומה עבורנו, בני האדם. קודם כל, זו הזדמנות נהדרת לעצור ולומר תודה לאלוקים על השפע של הפירות שהוא מעניק לנו, ומעבר לכך – אם נעיין קצת בדברים נגלה מכנה משותף רחב מאד בין האדם לבין עולם הצומח ובפרט לעצים, כמו שנאמר בתורה: "כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה"3.

לחצו כאן לקריאת מאמר מאלף שמסביר מה בדיוק אנחנו צריכים ללמוד מהעצים, על פי דברי הרבי.

"ארץ זית שמן..." הזית הוא אחד משבעת המינים שארץ ישראל השתבחה בהם
"ארץ זית שמן..." הזית הוא אחד משבעת המינים שארץ ישראל השתבחה בהם

מה עושים בט"ו בשבט?

מעבר להשלכות ההלכתיות שיש לתאריך ט"ו בשבט למצוות התלויות בארץ (כפי שתקראו בהמשך המאמר), ט"ו בשבט הוא יום חגיגי גם למי שאינם חקלאים ויש בו כמה מנהגים ומסורות. הנה כמה הצעות כיצד לנצל את החג בצורה הטובה ביותר:

מנהגי ט"ו בשבט

• לא אומרים 'תחנון' – ט"ו בשבט הוא לא בדיוק חג במובן הקלאסי, הוא יום חול, אבל הוא בהחלט יום חגיגי ולא אומרים בו "תחנון" בתפילה (קטעי התפילה שבהם אנחנו מתחננים לזכות במחילה על החטאים)4.

אכילת פירות – נוהגים להרבות באכילת פירות ביום זה5. הכוונה היא לאו דווקא לפירות יבשים אלא לכל סוגי הפירות, בעיקר משבעת מיני הפירות שהתורה משבחת בהם את ארץ ישראל: חיטה, שעורה, ענבים, תאנה, רימון, זית ותמר6, כמו שנאמר7: "כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה... אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ" (ה"דבש" מתייחס לדבש התמר).

המנהג הזה נועד להראות שחביבים עלינו ארץ ישראל ופירותיה, וכן שאנו שמחים במצוות הארץ שאלוקים נתן לנו.

ראו גם: למה אוכלים פירות יבשים בט"ו בשבט?

• מנהגים נוספים – בעדות ישראל נהגו כל מיני מנהגים יפים בט"ו בשבט, כל קהילה ועדה לפי המסורת שלה:

יש שאוכלים חרובים, יש שאוכלים את האתרוג שבירכו עליו בסוכות (כריבה או מעדן מבושל), יהודי סלוניקי היו אוכלים תבשיל חיטים וערמונים, יהודי איזמיר נהגו לחלק את הברכות בין בני המשפחה, בבגדד היו שרים תפילה מיוחדת על הפירות, והמקובלים עורכים "סדר ט"ו בשבט" מיוחד שכולל קריאת משניות וקטעי זוהר, ועוד.

ראו גם: מדוע אוכלים חרובים בט"ו בשבט?

באופן כללי, נוהגים לערוך סעודה משפחתית חגיגית ולאכול בה פירות משובחים אותם מגישים בכלים נאים ולהרבות בברכות ותשבחות לאלוקים על הארץ ועל הפירות.

שבעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל. החיטה והשעורה אינם פירות ולא קשורים לחגיגת ט"ו בשבט - איור אמנותי: ספירה לייטסטון.
איור אמנותי: ספירה לייטסטון.

ברכות לט"ו בשבט

הנה הברכות שיש לברך לפני ואחרי אכילת פירות:

לפני אכילת פירות העץ מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹ-נָי אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ".

אם אוכלים פרי עונתי בפעם הראשונה בעונה זו, מברכים לפני כן גם "בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹ-נָי אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה".

יש גם ברכה אחרונה מיוחדת לאכילת פירות משבעת המינים:

"בָּרוּךְ אַתָּה אַדֹ-נָי אֱ‑לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ וְעַל תְּנוּבַת הַשָּׂדֶה וְעַל אֶרֶץ חֶמְדָּה טוֹבָה וּרְחָבָה שֶׁרָצִיתָ וְהִנְחַלְתָּ לַאֲבוֹתֵינוּ לֶאֱכוֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ. רַחֶם נָא אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ עַל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ וְעַל יְרוּשָׁלַיִם עִירֶךָ וְעַל צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדֶךָ וְעַל מִזְבְּחֶךָ וְעַל הֵיכָלֶךָ. וּבְנֵה יְרוּשָׁלַיִם עִיר הַקּדֶשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְהַעֲלֵנוּ לְתוֹכָהּ וְשַׂמְּחֵנוּ בָהּ וּנְבָרֶכְךָ בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה. כִּי אַתָּה אֲ-דֹנָי טוֹב וּמֵטִיב לַכּל וְנוֹדֶה לְךָ עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת. בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי עַל הָאָרֶץ וְעַל הַפֵּרוֹת".

אם הפירות שאוכלים גדלו בארץ ישראל, מסיימים את הברכה "עַל הָאָרֶץ וְעַל פֵּרוֹתֶיהָ".

בנוסף לברכות אלו שאותם קבעו 'אנשי כנסת הגדולה', נוהגים רבים להתפלל בט"ו בשבט שתשרה הברכה ביבול האילנות ולזכות לאתרוג מהודר בחג הסוכות.

שירים לט"ו בשבט

יש כמה שירים ופיוטים יפים לט"ו בשבט. אחד המפורסמים שלהם לקוח מסיפור שמופיע בגמרא 8. אלו המילים של השיר:

אילן, אילן - במה אברכך?

שיהיו פירותיך מתוקים, הרי פירותיך מתוקים;

שיהא צִלְךָ נאה, הרי צלך נאה;

שתהא אמת המים עוברת תחתיך, הרי אמת המים עוברת תחתיך---

אלא, יהי רצון שכל נטיעות שנוטעים ממך יהיו כמותך!

צלחת פירות ט"ו בשבט חגיגית. יש נוהגים למצוא כל שנה פרי ממין חדש ואקזוטי שטרם הכירו..
צלחת פירות ט"ו בשבט חגיגית. יש נוהגים למצוא כל שנה פרי ממין חדש ואקזוטי שטרם הכירו..

המשמעות ההלכתית של ט"ו בשבט

הנה דוגמאות להלכות שונות הנובעות מכך שהתאריך ט"ו בשבט נחשב כ'ראש השנה לאילנות':

• תרומות ומעשרות: כל תוצרת חקלאית שצמחה בתחומי ארץ ישראל אסורה באכילה עד שחלקים ממנה יופרשו עבור הכוהנים9, עבור הלוויים10 ועבור העניים11 או לצורך אכילתם בטהרה בירושלים12.

הפרשת "תרומות ומעשרות" צריכה להתבצע מיבול של כל שנה בנפרד. כמו כן, בשנים מסוימות חלים דינים שונים לגבי ייעוד המעשרות13. התאריך הקובע את מעבר השנה הוא ט"ו בשבט. כך, פירות ש"חנטו"14 על העץ לפני ט"ו בשבט שייכים ל"שנת המעשר" שעברה, ופירות שיצמחו על העץ מט"ו בשבט ואילך שייכים ל"שנת המעשר" הבאה.

איסור עָרְלָה: כשנוטעים עץ פרי, אסור לצרוך את פירותיו בשום צורה במשך שלוש שנותיו הראשונות15.

חישוב גילו של העץ משתנה בהתאם לתאריך הנטיעה שלו. בדרך כלל16, עצים שנִּטְעוּ בסוף הקיץ ייחשבו בגיל 3 כשיגיע ט"ו בשבט השלישי בחייהם. כלומר: פירות שהעץ מניב עד ט"ו בשבט השלישי שלאחר הנטיעה נחשבים כפירות 'ערלה' ואסורים לצריכה; ואילו הפירות שיצמחו החל מיום ט"ו בשבט השלישי ואילך אינם נחשבים כפירות של 'ערלה' והם מותרים לאכילה (במגבלות מסוימות – ראו בפסקה הבאה).

• מצוות נְטַע-רְבַעי: גם הפירות שהעץ מניב במשך שנתו הרביעית עדיין אסורים לשימוש חופשי ויש מצווה לאכול אותם בטהרה בתוך חומות העיר ירושלים הקדושה17.

"השנה הרביעית" של כל עץ נספרת, בדרך כלל18, החל מט"ו בשבט השלישי בחייו של העץ ועד לט"ו בשבט הרביעי. פירות הגדלים לאחר מכן הינם פירות רגילים המותרים לצריכה ומסחר באופן חופשי.

• גם לגבי מצוות השמיטה נחשב ט"ו בשבט כתאריך מכריע: לפירות שצומחים בכל שנה שביעית, "שנת השמיטה", ישנם דיני קדושה מיוחדים: כל אדם רשאי לצרוך אותם בלי לשאול את רשותו של בעל הבית; אין צורך להפריש מהם 'תרומות ומעשרות'; אסור לסחור בהם ויש להעניק להם יחס מכובד ומיוחד.

שנת השמיטה אמנם מתחילה ומסתיימת בראש השנה העברי – א' בתשרי, אבל (לדעות מסוימות) דיני "פירות שביעית" חלים על הפירות שצומחים עד לתאריך ט"ו בשבט שלאחר שנת השמיטה19.

נטיעת עצים בט"ו בשבט

רבים חושבים ש'המצווה' של ט"ו בשבט היא לטעת עצי פרי, אך למעשה לא מדובר על אחד ממנהגי ט"ו בשבט המסורתיים. בשנת תרמ"ד (1884), בחרו אנשי המושבה יסוד המעלה לטעת עצי פרי בט"ו בשבט, לאחר מכן הקרן הקיימת לישראל אימצה את הנוהג ועם הזמן הוא התפשט גם לארגוני חינוך ותנועות נוער ציוניות.

מומלץ לקרוא גם:

· גימטריות ורמזים מהקבלה לט"ו בשבט

· "אילן, אילן" – הסיפור המלא על פי הגמרא

· שבעת המינים מייצגים את התכונות שלכם

· הרימון שהציל – סיפור מיוחד לט"ו בשבט