| 1שִׁ֗יר הַֽמַּֽ֫עֲל֥וֹת בְּשׁ֣וּב יְ֖הֹוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֜יִ֗ינוּ כְּחֹֽלְמִֽים: |
| בשוב ה' את שיבת ציון.
מגלות בבל היינו כחולמים:
|
| 2אָ֚ז יִמָּלֵ֪א שְׂחֹ֡ק פִּינוּ֘ וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֖ז יֹֽאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֜הֹוָ֗ה לַֽעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה: |
| 3הִגְדִּ֣יל יְ֖הֹוָה לַֽעֲשׂ֣וֹת עִמָּ֑נוּ הָ֜יִ֗ינוּ שְׂמֵחִֽים: |
| 4שׁוּבָ֣ה יְ֖הֹוָה אֶת־שְׁבִיתֵ֑נוּ (כתיב שְׁבִותֵ֑נוּ) כַּֽאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב: |
| כאפיקים בנגב.
כאפיקי מים בארץ יבשה שמלחלחין אותה כך נהיה מרטיבין בשובך את שבותינו אשר הזורעים בה בארץ ציה בדמעה דואגים שסבורים שמא לא תצמח, ברנה קוצרין על ידי אפיקי המים כשהם משולחין בה:
|
| 5הַזֹּֽרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ: |
| 6הָ֘ל֚וֹךְ יֵלֵ֨ךְ | וּבָכֹה֘ נֹשֵׂ֪א מֶֽשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּֽא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה נֹ֜שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו: |
| הלוך ילך ובכה וגו'.
כך ישראל זורעין לפני הקב"ה צדקה בדמעה בגלות וברנה יקצורו כשתשלם משכורתם לעתיד:
|
