בס"ד. שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשל"א.

– בבית הכנסת –

בלתי מוגה

א. כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן ניגון שלש התנועות (דהבעש"ט הרב המגיד ואדמו"ר הזקן)1 – ג"פ. ואח"כ צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה הללו את הוי' כל גוים וגו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).

* * *

ב. כל ענין בתורה – לא רק הלכה, אלא גם סיפור בתורה, הוא (לא סתם סיפור, סיפור יפה, אלא) חלק מתורה מלשון הוראה2 – הוראה לכאו"א בכל זמן ובכל מקום.

וכן הוא בנוגע להמבואר בתורה שבחג הסוכות היו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות3, ועי"ז נמשכו להם כל ההשפעות4 – שענין זה נוגע גם עכשיו.

לכאורה יכולים לשאול: הרי עכשיו אין ביהמ"ק קיים ולא מקריבים קרבנות,

– כהוראת התורה שבזמן שאין ביהמ"ק קיים אין צורך להקריב קרבנות, וכיון שאין צורך (ואין זמן לבטל עבור ענינים שאין צורך בהם), לכן אסור להקריב קרבנות (כפי שרואים זאת בגלוי בכמה ענינים, ועאכו"כ בנוגע לביהמ"ק, שכל הענינים שבו הם בגלוי) –

וא"כ מה נוגע עכשיו מה שבעבר – בזמן שביהמ"ק הי' קיים – היו מקריבים בחג הסוכות שבעים פרים כנגד שבעים האומות?!

אך הענין הוא – כדאיתא בגמרא5 "תפלות כנגד תמידין (קרבנות6 ) תקנום", ו"כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה"7, וכמ"ש8 "ונשלמה פרים שפתינו", ולכן, כל הענינים שנפעלו ע"י הקרבת הקרבנות בביהמ"ק, נפעלים גם בזמן הזה ע"י התפלה, ולא עוד אלא שנפעלים בשלימות, כמו בזמן הבית.

ולכן, כאשר יהודי מתפלל מוסף בחג הסוכות ואומר פסוקי התורה שבהם מדובר אודות הקרבת שבעים הפרים, אזי נעשים בשלימות כל הענינים שנפעלו ע"י הקרבת שבעים הפרים בביהמ"ק – לא רק ע"פ קבלה כו', אלא גם ע"פ הלכה, כמובן מזה שרבינו הזקן מביא זאת בשו"ע שלו9.

וההוכחה לזה – מענין התשובה:

בנוגע ללאוין שהעובר עליהם אינו יכול להסתפק בתשובה בלבד, אלא חייב להביא קרבן חטאת כדי שיתכפר לו – הנה גם בזמן הזה שאי אפשר להביא קרבן חטאת, לא חסר בענין הכפרה10, והשב בתשובה אומר לו הקב"ה "סלחתי כדברך"11, ונקרא "בעל תשובה", שעומד במקום שאפילו צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם12.

ומה שמצינו בגמרא13 ש"כתב על פנקסו .. לכשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה" – הרי זה רק ענין של הידור, שגם בזמן המשנה והש"ס הי' אצל יחידי סגולה בלבד, אבל גם ללא הקרבת קרבן חטאת לא חסר בשלימות הכפרה, כיון שע"י עבודה רוחנית פועלים בשלימות את כל הענינים שנפעלו ע"י הקרבת הקרבנות בזמן שביהמ"ק הי' קיים, ובנדו"ד – כל ההשפעות שנמשכו לשבעים שרים שלמעלה ועל ידם לשבעים אומות למטה ע"י הקרבת שבעים הפרים.

ג. ובענין זה רואים השגחה פרטית נפלאה:

ובהקדמה – שכל ענין הוא בהשגחה פרטית (כמבואר בחסידות14 ), אבל אעפ"כ, לא תמיד רואים זאת בגלוי, אך יש פעמים שרואים זאת בגלוי. ובפרט כשנמצאים בדור יתום, כמדובר כמ"פ15 שאז מראים כל דבר בגלוי, כדי שכולם יוכלו לראות זאת.

ובנדו"ד: כאשר הוצרכו להתאסף ב"יו-ען" באי-כח של כל העמים, שבעים אומות העולם16 – הנה הזמן שנבחר לכך הוא חג הסוכות, שבו מקריבים שבעים הפרים כנגד שבעים האומות.

– הם אמנם לא כיוונו שיהי' זה בחג הסוכות (ובפרט שאינם בעלי בחירה), ובודאי שלא חישבו לפני 25 שנה שבשנה זו יחול הכינוס שלהם בחג הסוכות, אבל, כאמור, כל דבר שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית, ו"אע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו"17.

והענין בזה:

הכינוס שלהם הרי אינו כינוס של צדיקים גמורים... ומי יודע מה שיכולים לדבר כו', וכפי ששואל דוד המלך: "למה רגשו גוים ולאומים יהגו וגו'"18, וממשיך מיד: "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו"19, ומבטל זאת לגמרי.

וענין זה הבהיר הקב"ה בעצמו – שסיבב את הדברים באופן שהאסיפה שלהם תהי' בחג הסוכות, שבו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים האומות, ועי"ז נמשכים כל ההשפעות לשבעים השרים שלמעלה ועל ידם לשבעים האומות, וכיון שהשרים שלמעלה רואים שהם מקבלים את כל עניניהם מבנ"י, הרי הם נכנעים20 בפני בנ"י (כטבע הדברים שכאשר מקבלים ממישהו אזי נכנעים בפניו), ועי"ז נפעל גם אצל שבעים האומות למטה – ש"מזלייהו חזו" – שיתבטלו בפני בנ"י, ולא יחשבו עליהם ענינים בלתי-רצויים, אלא ידברו רק דברים טובים על בנ"י,

וכך יתנהגו כל משך זמן הכינוס שלהם – עד לאחרי שבת בראשית, שאז קורין בתורה (בהקדמת ברכת התורה בשם ומלכות, שמורה שזהו "בלי שום ספק וס"ס בעולם"21 ): "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ"22, היינו, שכל הענינים, "את השמים לרבות תולדותיהם"23, דקאי על השרים שלמעלה, "ואת הארץ לרבות תולדותי'"23, דקאי על אומות העולם למטה, נבראו "בשביל ישראל שנקראו ראשית"24.

– הם מחזיקים את עצמם לבאי-כח של כל אומות העולם, אבל האמת היא שאינם בעלי-בחירה כלל, שהרי "לב מלכים ושרים (אפילו של בנ"י, ועאכו"כ של גוים, להבדיל) ביד ה'"25, כך, שהתאספותם היא פעולה של הקב"ה, ובלשון הכתוב בהפטרת יום ראשון של חג הסוכות: "ואספתי את כל הגוים גו'"26, וכיון שהקב"ה אסף אותם, הנה הוא בעצמו ילחם עמהם, כמ"ש בהמשך ההפטרה: "ויצא ה' ונלחם בגוים ההם"27.

ד. אמנם, רצונו של הקב"ה שגם בנ"י יעשו משהו בענין זה.

ובהקדמה:

שאלתי מישהו: הרי אתה רואה שהתאספו באי-כח של כל שבעים האומות – מדוע אינך עושה מאומה?!

– יש כאלו שלא יודעים כלל מכל הענין של "יו-ען", ותבוא עליהם ברכה, ובמילא אין זה נוגע אליהם. הוא עסוק "בשקו ותעניתו" – אם הוא מוסר'ניק; או שעוסק בלימוד התורה, גליא דתורה ופנימיות התורה, מתוך שמחה וטוב לבב – אם הוא חסיד, וכיון שלומד "הלכות החג בחג"28, לומד בחג הסוכות אודות עניני חג הסוכות, ובדרך ממילא נפעלים כל הענינים;

אבל ישנם כאלו שיודעים אודות "יו-ען"; הוא חייב לקרוא את ה"עיתון" בכל יום, אלא שלהיותו יהודי דתי, אינו קורא את העיתון לפני התפלה ח"ו, אבל לאחרי התפלה, לאחרי אמירת שיעור תהלים, ולאחרי השיעור בגמרא, ב"חק לישראל" וכו' [שהרי יש לו שיעורים בלימוד התורה בכל יום ובכל לילה, כפי שפוסק רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה29 ], מוכרח הוא לדעת מה קורה בעולם, ולכן צריך לקרוא את העיתון.

ובכן: כיון שאתה יודע שהתאספו עכשיו מכל אומות העולם – מדוע אינך עושה מאומה?!

אך טענתו היא – שאין ביכלתו לעשות מאומה.

אם אינך יכול לעשות מאומה – מדוע אתה קורא את העיתון?! כיון שאינך יכול לעשות מאומה, הרי זה דברים בטלים, וא"כ, מדוע אתה מבזבז את זמנך על דברים בטלים?!

הוא טוען שאינו יכול לעשות מאומה, כיון ש"אתם המעט מכל העמים"30.

אבל מה בכך ש"אתם המעט מכל העמים" – הרי עומדים תיכף לקרוא בפרשת בראשית: "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", שכל הבריאה היא "בשביל ישראל שנקראו ראשית"!

ואם רצונך בענין של הלכה – מצינו זאת גם בהלכה: הרמב"ם פוסק שע"י "מצוה אחת" יכול יהודי להכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות31.

וא"כ, מה אתה טוען שאינך יכול לעשות מאומה?!...

ה. ובכן:

כאשר רואים שישנו כינוס של אומות העולם – הנה לכל לראש צריכים בנ"י לערוך כינוס של קדושה, ועי"ז יהפכו את כל ה"יו-ען" לטובה.

לכל לראש יש להתאסף בסמיכות לכותל המערבי, שריד בית מקדשנו, ובפרט ששם מתאספים יהודים מכל קצוי תבל, מכל המקומות של שבעים האומות, ולעסוק בתפלה ובתורה, ולדבר אודות עשיית דברים טובים, עניני חג הסוכות וכו'.

וכמו"כ צריכים לערוך כינוסים של בנ"י גם בחוץ לארץ, ובפרט בעיר זו שבה נערך הכינוס של הלעו"ז, ועד"ז בכל מקומות מושבות בנ"י, ואפילו בעיר שדר בה רק יהודי אחד, שכן, גם יהודי אחד בכחו לברר את העיר והמדינה כולה, כמובן ממארז"ל32 "אחד מכם גולה לברברי' ואחד מכם גולה לסרמטיא", היינו שכאשר צריך לברר את כל האומות שבעולם, די בכך ש"אחד מכם" נמצא במקום מסויים כדי לפעול על השר של אומה זו (ובמילא גם על האומה למטה) את הביטול לבנ"י.

וכמו"כ יש לנצל את הזמן כדי לעסוק במבצע ד' מינים, ובפרט ע"פ המבואר במדרש33 שע"י נטילת ד' מינים מתגלה בכל העולם ש"ישראל אינון נצוחייא", והיינו, שנוסף לכך שבנ"י יודעים כבר לפנ"ז ש"דידן נצח"34, הנה פירסום הדבר בכל העולם נעשה עי"ז ש"ישראל יוצאין מלפני הקב"ה ולולביהן ואתרוגיהן בידן", כך, שכאשר יהודי נוטל את הלולב ומנענעו ופועל על יהודי נוסף ליטול ולנענע את הלולב, הרי הוא מנענע את העולם כולו!

וכמו"כ כאשר לומדים בתורה אודות עניני חג הסוכות, הלכות סוכה והלכות לולב ואתרוג, עניני הקרבנות דשבעים פרים וכו' – אזי פועלים שהגוים יתבטלו בפני בנ"י, ולא יחשבו אודותם ענינים בלתי-רצויים.

ו. ובהמשך לזה, יש לנצל את הזמן כדי לעורר אודות קיום כללות התומ"צ, כשרות וכו', וכן שמירת קדושת שבת ויו"ט.

ובזה נכלל גם שכאשר אסיפה מסויימת של אינם-יהודים מתקיימת בשבת או יו"ט – אין ליהודי להשתתף בה,

ואין לו לטעון שהוא חייב להשתתף בה, בהלבישו זאת באיצטלא של קדושה ("אין אַ זיידענע זוּפּיצע"), שלהיותו בא-כח של כלל ישראל, מוכרח לשמוע מה שמדברים אודות בנ"י, כדי שיוכל לתרץ ולהצדיק אותם...

ובכן: ראשית, לא חייבים להיות נוכחים בכל אסיפה ובכל מושב. וכפי שראו במוחש שהיו אסיפות כאלו שמוטב הי' אילו לא היו נוכחים בהם ולא היו שומעים הדברים שנאמרו בהם, ובמילא לא היו צריכים לנסות לתרץ ולהצדיק זאת באופן הדורש תיקון... ועוד והוא העיקר, שבבוא שבת או יו"ט, צריך יהודי להיות עסוק בעניני היו"ט, ולומר בגלוי: יום זה הוא אצלי יו"ט, ולכן אינני יכול לבוא ולהשתתף באסיפות!

– סיפרתי פעם אודות יהודי שלא סיים את תפלתו (בציבור או ביחיד) ומיהר לרוץ. וכששאלוהו מהו הדבר החשוב שבגללו אינו יכול לסיים את תפלתו ומוכרח לרוץ? השיב, שהוא רץ כדי לקיים ציווי הקב"ה לעסוק בעניני פרנסה בדרכי הטבע כו'. ועל זה אמרו לו: מניין לך שאתה רץ אל הפרנסה – אולי אתה בורח ממנה?! הרי יתכן שלאחרי חמש דקות יבוא מישהו לכאן ויציע לך ענין של פרנסה, כך, שיתכן שהפרנסה איננה מלפניך אלא מאחוריך... וכיון שכן, עליך להתנהג ע"פ ציווי השו"ע, שזהו אופן ההנהגה ע"פ טבע אצל יהודי, ואז ימציא לך הקב"ה את פרנסתך.

ועד"ז בנדו"ד: בבוא יו"ט צריך יהודי להיות עסוק בעניני היו"ט, ולא ללכת להשתתף באסיפות, כיון שיהודי צריך להתנהג ע"פ תורה.

ועוד ענין בזה:

כאשר יהודי משתתף באסיפה שמתקיימת ביו"ט, הרי זה נותן מקום לשר שלמעלה לטעון: איך אתה דורש ממני להיות בטל אליך (שגוים יהיו בטלים ליהודים) – בה בשעה שאתה רודף אחרי, שלכן, למרות שאצלך שבת או יו"ט, הנך בא לאסיפה כדי למצוא חן בעיני הגוי!...

וע"פ האמור לעיל (ס"ג) שנמצאים בזמן שמראים כל דבר בגלוי, הנה גם ענין זה ראו בגלוי – שלא רק השר שלמעלה טוען כן, אלא גם גוים למטה אמרו זאת:

היתה פעם אסיפה מסויימת בראש-השנה35, והי' שם גוי שאמר ליהודי: כיון שאצלך היום ר"ה, אזי שב בביתך!

ולהעיר, שגם אם בחייו הפרטיים אינו מתנהג ע"פ תורה – הרי זה ענינו הפרטי; אבל בבואו בתור בא-כח של יהודים, ולדעתו הרי הוא הבא-כח של כלל ישראל... וצריך לפעול על השרים של שבעים האומות שיהיו בטלים לבנ"י – אזי עליו להתנהג כמו יהודי, ולא להשתתף באסיפה שמתקיימת ביו"ט.

וצריך לידע שיש דין בשליחות שיכולים לומר לשליח: "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי"36, כך, שכאשר עושה ענינים שאינם "לתקוני", אין זה בשליחותם של בנ"י.

ז. ובנוגע לעניננו:

כנגד הכינוס של אומות העולם – יש לערוך כינוס של בנ"י שבו יעסקו בעניני חג הסוכות כו', ועי"ז יפעלו את כל הענינים שנפעלו ע"י הקרבת שבעים הפרים בביהמ"ק, כאמור לעיל (ס"ב) שכיון שע"י הקרבת שבעים הפרים נמשכו כל ההשפעות לשבעים אומות העולם, הנה כאשר השרים שלמעלה רואים שכל ההשפעות שלהם באים ע"י בנ"י, הרי הם נכנעים ומתבטלים לפני בנ"י (וכאמור, שהביטול אל מי שמקבלים ממנו השפעה הוא מצד הטבע), וענין זה פועל גם על האומות למטה שיהיו בטלים אל בנ"י.

וכאשר טוען שאי אפשר להסביר זאת באנגלית ל"גענעראַל" – הנה: לכל לראש, מי יאמר שצריך להסביר זאת ל"גענעראַל"; אין צורך להסביר זאת, צריך רק לעשות מה שצריך, ובדרך ממילא תהי' הפעולה. ונוסף לזה, אם ינסה להסביר זאת ל"גענעראַל", אזי יווכח שאפשר להסביר זאת, ולא עוד אלא יתכן שה"גענעראַל" יקלוט זאת באופן טוב יותר ממנו!...

ואע"פ שהוא לא רואה כיצד נעשה הדבר – צריך לידע שכן היא המציאות, שע"י הקרבת שבעים הפרים (ועד"ז עתה ע"י העבודה ברוחניות הענינים) מתבטלים הגוים בפני בנ"י, וכמ"ש הרמב"ם37 ש"אין המציאות נמשכת אחרי הדיעות אבל הדיעות האמיתיות נמשכות אחר המציאות", ובמילא, צריך לדעת שכן היא המציאות, ורק לאח"ז יכולים לחפש הסברה לדבר.

ולהעיר, שגם הכהנים שהקריבו שבעים הפרים, לא הוצרכו לדעת מה נעשה עם שבעים השרים ושבעים האומות כו', אלא עי"ז שהכהן קיים את ציווי הקב"ה להקריב שבעים הפרים כרצון ה', בזמן שרוצה ובמקום שרוצה כו', אזי נפעלו בדרך ממילא כל ההמשכות כו'.

ח. וזהו גם אחד הטעמים העיקריים להתוועדות זו – כדי לפרסם ענין זה ברבים,

ומה גם שבהתוועדות זו עצמה מתאספים יהודים מכו"כ ארצות של אומות העולם, כדי לשמוע דברי תורה – מדברי רבותינו נשיאינו, מתושבע"פ ועד לתושב"כ, תורת משה רבינו,

ובמיוחד – המאמר ד"ה הללו את ה' כל גוים (שנאמר לעיל38 ), שבו מדובר גם אודות הקרבת שבעים הפרים בחג הסוכות, שזהו מאמר של אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והצמח-צדק, וגם מרבותינו נשיאינו שלאחריהם – אם באופן שנעמדים על מאמר זה עצמו בהוספת ביאורים והערות, או באופן שנעמדים על ענינים אחרים, אלא שעי"ז ניתוסף ביאור במאמר זה. ובודאי ילמדו מאמר זה – של רבינו הזקן שכבר נדפס39 – במשך ימי חג הסוכות.

ועי"ז יפעלו הענין ד"הללו את ה' כל גוים"40, ויראו שכל ההשפעות שלהם נמשכים ע"י בנ"י; כבר הגיע הזמן שגוים יכולים לדעת בבירור שכל הענינים שיש להם הרי הם בגלל בנ"י, ולכן צריכים להיות בטלים אל בנ"י, ולדבר אודותם רק דברים טובים; ויה"ר שיהודים לא יקלקלו זאת ע"י הנהגה בלתי מתאימה.

ט. ענין זה קשור גם עם הכינוס41 שייערך כאן לאחרי השבת, ולא רק כינוס של אנשים, אלא גם – כהחידוש בשנה זו – כינוס של נשים.

ולהעיר, שענין זה שייך גם לשמחת בית השואבה שבחג הסוכות, שאודותה כותב הרמב"ם42 ש"כל העם האנשים והנשים כולן באין לראות ולשמוע" – ראי' ושמיעה ע"פ תורה, שלכן פועלת עליהם כו'.

ועפ"ז יובן ענין נוסף:

שמחת בית השואבה, היתה שמחה גדולה ביותר, עד כדי כך, ש"מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו"43. ולכאורה, איך יתכן ש"כל העם האנשים והנשים כולן באין (רק) לראות ולשמוע", ולא השתתפו בשמחה עצמה, כמ"ש הרמב"ם42 ש"לא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין והחסידים והזקנים ואנשי מעשה", ולא "כל העם", שלכאורה לא היתה להם שייכות לשמחה זו?

[דרך אגב: יש להתעכב על דיוק לשון הרמב"ם (כידוע גודל הדיוק בדברי הרמב"ם בכל תיבה44 ) שמונה כאן ששה סוגים: (א) גדולי חכמי ישראל (ב) ראשי הישיבות (ג) הסנהדרין (ד) החסידים (ה) הזקנים (ו) אנשי מעשה – אע"פ שבמשנה43 נזכרו רק "חסידים ואנשי מעשה", ובגמרא45 נזכרו גם "בעלי תשובה". וגם בנוגע לסדר הדברים – שמקדים "גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין" ל"חסידים .. ואנשי מעשה", ומוסיף "זקנים" בין "חסידים" ל"אנשי מעשה"46 ].

אך הענין הוא, שכיון שהיו "באין לראות ולשמוע" – ראי' ושמיעה ע"פ תורה – היתה השמחה נפעלת גם אצלם47.

וכן הוא גם בנוגע לכינוס זה – כינוס לאנשים, וגם כינוס לנשים.

י. וכיון שזהו "כינוס לצדיקים הנאה להן והנאה לעולם" (כדאיתא במסכת סנהדרין48 ) – הרי זה פועל לבטל את הכינוס של הגוים.

וכאשר עושים זאת מתוך שמחה וטוב לבב, הרי זה ממשיך את הענין ד"ישמח הוי' במעשיו"49 ו"ישמח ישראל בעושיו"50.

וממשיכים זאת על כל השנה כולה – ככל עניני חודש תשרי שהוא חודש כללי שממנו נמשך על כל השנה כולה51 – הן בנוגע לענין השמחה, והן בנוגע להביטול של הגוים בפני בנ"י,

ועד שזוכים בקרוב ממש לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שתהי' באופן של "שמחת עולם על ראשם"52.

* * *

יא. הענין של "ושאבתם מים בששון"53 – שזהו ענינה של שמחת בית השואבה54 – קשור עם ענין התורה, כמובן מפירוש התרגום55 : "ותקבלון אולפן חדת", שזהו ענין החידוש בתורה, כיון שנמשך מה"מעיין" ("מעייני הישועה"), מקור מים חיים.

וענין זה מתאים עם המדובר פעם בארוכה56 (וכבר נדפסו הדברים57, ולכן אין צורך לחזור עליהם58 ) אודות יחודו של הלולב מכל ד' המינים, שרומז על ענין התורה – כידוע שד' המינים כוללים את כל הסוגים: אלו שיש בהם טעם וריח, אלו שאין בהם טעם וריח, ואלו שיש בהם טעם או ריח, וענינו של הלולב שיש בו טעם, שזהו ענין התורה59 – שאע"פ שאתרוג יש בו ב' המעלות, טעם וריח, תורה ומצוות, מ"מ, נתייחד הלולב דוקא לברך עליו, מצד מעלת התורה.

ולכן יש לקשר את ההתוועדות עם ענין של חידוש בתורה.

יב. שאלו אצלי60 : סדר ד' המינים כפי שנאמרו בתורה הוא: "פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל"61, היינו, אתרוג לולב הדס וערבה. ואילו במשנה נאמרו תחילה דיני לולב, דיני הדס ודיני ערבה62, ורק לאח"ז דיני אתרוג63. ולכאורה, כיון שבכתוב נזכר אתרוג תחילה, למה באו במשנה בשינוי הסדר?

ובכן: ענין זה נתבאר בדברי התויו"ט על אתר64, וז"ל: "ולפי שהלולב נאגד עם ההדס והערבה כמ"ש במשנה ח', הלכך מפרש להו ברישא, וכסדרן בכתוב, כפת תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל, והדר מפרש לאתרוג, אע"ג דפרי עץ הדר ברישא כתיב. ועוד, דהא מברכים אלולב הואיל ובמינו גבוה מכולן, כדאיתא בגמרא דף ל"ז, והלכך נמי אקדים פירושי', והדר מפרש לה כסדרן המפורשים אחריו בכתוב, א"נ משום דאגידי עמי'".

[ולהעיר, שבתירוץ הראשון "לפי שהלולב נאגד עם ההדס והערבה .. הלכך מפרש להו ברישא .. והדר מפרש לאתרוג", לא ברורה כ"כ כוונת התויו"ט. ולכאורה כוונתו (גם) לדברי הגמרא65 "לולב בימין ואתרוג בשמאל, מ"ט, הני תלתא מצות והאי חדא מצוה"].

אבל עדיין אין התירוץ מחוור לגמרי – שהרי עפ"ז יוקשה על הכתוב, למה לא הקדים את הלולב שנאגד עם ההדס והערבה?

וגם בנוגע לטעם שמברכים על הלולב הואיל ובמינו גבוה מכולן – הנה אע"פ שהברכות הם רק מדרבנן, הרי כיון ש"ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא"66, הי' הכתוב צריך לרמז מעלת הלולב ע"י הקדמתו לשאר המינים.

יג. וניסו לתרץ, ע"פ המבואר באחרונים67 בנוגע לסדר המסכתות, שיש קדימה למסכת שמכילה מספר גדול יותר של הלכות. ולדוגמא: בסדר זרעים, המסכת הראשונה היא מסכת ברכות, כיון שהיא גדולה מכל שאר המסכתות. וכן בסדר מועד, המסכת הראשונה היא שבת, שיש בה כ"ד פרקים. וכן בסדר נזיקין, שתחילה באים ג' הבבות שנחשבים למסכת אחת (ולכן נקראים בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא)68. וכן בסדר טהרות, המסכת הראשונה היא כלים ("אשריך כלים"69 ), שיש בה שלושים פרקים.

– הרמב"ם70 מבאר סדר המסכתות מצד המשך וסמיכות הענינים כו'. אבל יש אחרונים שמבארים באופן האמור.

ועד"ז יש לומר בנוגע לעניננו – שכיון שבלולב יש ריבוי הלכות, לכן הקדימה המשנה דיני לולב.

אבל באמת אי אפשר לומר כן, כי, באתרוג יש ריבוי הלכות יותר מאשר בלולב.

יד. ויש לומר הביאור בזה – בהקדם שאלה נוספת:

כאשר המשנה מתחילה לבאר דיני ד' המינים – לאחרי שנתבארו דיני סוכה, בהתאם לכך שהחיוב דסוכה מתחיל בלילה, ואילו החיוב דד' מינים מתחיל מעלות השחר או מנץ החמה71 – הנה לכאורה הי' מקום לכתוב תחילה ענין כללי, כמה צריך ליקח מכל מין, ורק לאח"ז להתחיל לבאר פרטי הדינים. ולפועל, מתחילה המשנה לבאר דיני לולב, הדס וערבה, ואח"כ כמה צריך ליקח מכל מין: "שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד"63, ולאח"ז דיני אתרוג?!

והביאור בזה:

בנוגע למספר שצריך ליקח מכל מין – נחלקו התנאים63: "רבי ישמעאל אומר, שלשה הדסים ושתי ערבות לולב אחד ואתרוג אחד, (ומוסיף) אפילו שנים (משלשת ההדסים) קטומים ואחד אינו קטום. רבי טרפון אומר, אפילו שלשתן קטומים. רבי עקיבא אומר, כשם שלולב אחד ואתרוג אחד, כך הדס אחד וערבה אחת".

וכיון שבנוגע למספר ההדסים נוגע הענין ד"קטום" – הוצרך לבאר תחילה הדין דקטום62: "נקטם ראשו .. פסול", החל מלולב שבו הוא עיקר הדין ד"נקטם ראשו .. פסול", משא"כ בהדס (ועד"ז בערבה72 ), שלדעת ר"י "אפילו שנים קטומים ואחד אינו קטום", ולדעת ר"ט "אפילו שלשתן קטומים"; ולכן מבארת המשנה תחילה פרטי הדינים דלולב הדס וערבה (ביחד עם הדין ד"קטום") – בתור הקדמה למספר שצריכים ליקח מכל מין, ששם נוגע הדין ד"קטום".

ולאחרי שהמשנה מבארת המספר שצריכים ליקח מכל מין, ממשיכה המשנה לבאר שאר פרטי הדינים שלא נתבארו עדיין (שאינם שייכים לדין ד"קטום") – דיני אתרוג (כיון שפרטי דיני שאר ג' המינים נתבארו כבר).

ועפ"ז מובן החילוק שבין סדר הכתוב לסדר המשנה – שבכתוב נמנה תחילה האתרוג מצד מעלתו שהוא "פרי עץ הדר"; אבל במשנה שבה צריך לבאר כל פרטי הדברים, החל מהמספר שצריכים ליקח מכל מין, הוצרך להקדים פרטי הדינים דלולב הדס וערבה, שביניהם ישנו הדין ד"קטום" שנוגע להמספר שצריכים ליקח מכל מין (כנ"ל), ולאח"ז נשאר לבאר דיני אתרוג.

*

טו. ובהמשך להאמור לעיל:

דובר כמ"פ73 שאע"פ שכל בנ"י חייבים בלימוד התורה וקיום המצוות, והיינו, שגם יושבי אוהל חייבים בגמילות חסדים, וגם בעלי עסק חייבים בלימוד התורה, מ"מ, יש חילוק מהו הענין העיקרי; אצל יושבי אוהל – העיקר הוא לימוד התורה, ואצל בעלי עסק – העיקר הוא קיום המצוות.

וכמו"כ ישנו חילוק בזמני השנה, שיש זמנים שבהם נוגע בעיקר לימוד התורה, ובכללות – הרי זה בשבת ויו"ט, ובמיוחד ב"זמן מתן תורתנו", וכמו"כ בחג הסוכות, שבו מדגישים במיוחד את הלולב, שמורה על מעלת ענין התורה. וענין זה שייך במיוחד לאלו שאין עליהם עול הפרנסה, ובפרט תלמידי הישיבות.

ובכן: הענין בתורה המדובר לעיל הוא ההשתתפות שלי בכינוס שעורכים לאחרי השבת עבור בני תורה – שבזה נכללים כל בנ"י, כמובן מהפס"ד של רבינו הזקן בהלכות תלמוד תורה74 (בהביאו את לשון הרמב"ם75 ) שכל אחד מישראל חייב בלימוד התורה בכל יום.

טז. וכמו"כ יש הדגשה מיוחדת בחג הסוכות על הענין ד"הללו את ה' כל גוים שבחוהו כל האומים"40 (אע"פ שאומרים פסוק זה בכל יו"ט76 ) – כיון שבו מקריבים שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם; וכאמור לעיל (ס"ב) שגם בזמן הזה נפעלים ענינים אלו – ע"י קיום עניני חג הסוכות, לימוד הלכות החג, וקיום מצות סוכה ומצות נטילת ד' מינים, כולל גם הפעולה על יהודי נוסף לקיים מצוות אלו.

וכללות הענין בזה – שע"י קיום התומ"צ "אותי אתם לוקחים"77, ומודגש במיוחד במצות נטילת ד' מינים – כדאיתא במדרש78 : "פרי עץ הדר זה הקב"ה .. כפות תמרים זה הקב"ה .. ענף עץ עבות זה הקב"ה .. וערבי נחל זה הקב"ה".

והגע עצמך: התנא שאמר מאמר זה, ידע ש"פרי עץ הדר" זה אתרוג, "כפות תמרים" זה לולב, "ענף עץ עבות" זה הדס, ו"ערבי נחל" הם ערבות, ובודאי נטל לולב ואתרוג וכו' כפשוטם, ואעפ"כ אמר על כל א' מד' המינים: "זה הקב"ה", כיון שראה שכאשר לוקח ד' מינים הרי הוא לוקח את הקב"ה!

ואף שאין אנו רואים זאת בעיני בשר – הנה כן היא המציאות. בעל המימרא היו לו עינים מאירות ("ליכטיקע אויגן"), וראה זאת בעיני בשר, ואילו אנחנו לא רואים זאת בעיני בשר, אבל זוהי המציאות – שכאשר לוקחים ד' מינים, אזי "אותי אתם לוקחים".

ועי"ז מגינים על בנ"י מכל הענינים, וכמ"ש79 "וסוכה תהי' לצל יומם ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" – שזהו ענין הקשור עם מצות סוכה, שהרי מפסוק זה למדים כמה דינים בנוגע לסוכה80.

ועוד זאת, שבסוכה מודגשת גם אחדותם של כל בנ"י – כדברי הגמרא81 : "שכל ישראל ראוים לישב בסוכה אחת". – יש אמנם חילוקי דרגות אצל בנ"י, ולא את כולם צריכים להושיב ב"מזרח"... ואכן מפרש רש"י שישיבת כל ישראל בסוכה אחת היא "בזה אחר זה"; אבל העיקר הוא שכל ישראל יושבים בסוכה אחת, מבלי להשאיר אף אחד מחוץ לסוכה, שאז אין הסוכה מגינה עליו, ולכן צריך להכניס את כל ישראל לתוך הסוכה58.

יז. וענין זה קשור עם הכינוס של צא"ח, שבו ידברו אודות ענינים טובים ופעולות טובות כו',

ובפרט שבכינוס זה ישתתפו יהודים שבאים מהמקומות של "כל גוים .. כל האומים", כך, שיהי' זה לעומת הכינוס של באי-כח כל שבעים האומות, וע"י הכינוס של בנ"י (כאן ובכל מקום שבו יתכנסו בנ"י) יבטלו את הכינוס של הגוים, ויאמרו להקב"ה: ראה החילוק ביניהם... בכינוס זה מדברים ענינים טובים וכו', וראה מה מדברים בכינוס שלהם!...

– מישהו שאל אותי: בשלמא הם עורכים כינוס לציון יובל של עשרים וחמש שנים, אבל מה יש לנו לערוך כינוס סתם ככה?

והמענה על זה:

הכוונה של מצות סוכה (ולא רק כוונה סתם, אלא כוונה שהיא חלק מהמצוה82 ) היא: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים"83. ונמצא, שבחג הסוכות בשנה זו מציינים "יובל" של שלשת אלפים מאתיים שמונים ושלש שנים שחוגגים בנ"י את חג הסוכות בגלל שהקב"ה הושיב אותם בסוכות בצאתם ממצרים, ומתכוננים לחגוג את חג הסוכות גם בשנה הבאה, ועד שנזכה ל"סוכת עורו של לויתן"84 שבה יהיו ענינים נעלים ביותר ("גאָר געוואַלדיקע").

ובכן: במה נחשב יובל של עשרים וחמש שנה לגבי יובל של שלשת אלפים מאתיים שמונים ושלש שנים?!...

וכיון שכן, הרי בודאי שחג הסוכות הוא זמן מוכשר לערוך כינוס!

ובודאי יעשו זאת מתוך שמחה וטוב לבב, באופן המתאים ל"זמן שמחתנו", ובפרט בזמן שמחת בית השואבה,

ומה גם שבזמן הזה יכול להיות הענין של שמחת בית השואבה אפילו בשבת ויו"ט, כי, הסיבה לכך ששמחת בית השואבה לא היתה נערכת בשבת ויו"ט היא בגלל ענינים של שבות הקשורים עם אופן עריכת השמחה בביהמ"ק85 [וא"כ, הי' זה רק בבית שני, כמ"ש רבינו הזקן בלקו"ת86 "שרוב הגזירות והחומרות והסייגים היו בזמן בית שני דוקא", אבל לפנ"ז, בבית ראשון, היתה שמחת בית השואבה נערכת גם בשבת87 ], וא"כ, בזמן הזה שאין ביהמ"ק קיים, הנה "קלקלתנו זוהי תקנתנו"88, ששמחת בית השואבה (כפי שנערכת בזמן הזה) יכולה להיות גם בשבת89.

ומחג הסוכות זה נבוא ל"סוכת עורו של לויתן", וכפי שאומרים בנוסח ה"יהי רצון"90 : "כשם שישבתי בסוכה זו כן אזכה .. לישב בסוכת עורו של לויתן", כן תהי' לנו בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.