לאורך לוח השנה היהודי פזורים חפצים שונים: בראש השנה אנו תוקעים בשופר, בחג הסוכות אנו בונים סוכה; בשמן נשתמש כדי להדליק את החנוכיה בחנוכה, ואילו בפסח נאכל מצה, וכן הלאה.

מטבע הדברים, על החפצים להיות בגודל מסויים. כיסא בגובה 3 ס"מ לא יכול להיות כיסא (אי-אפשר לשבת עליו), אך גם כיסא בגובה 30 מטר לא יתאים לתפקידו. לפיכך, ספרי ההלכה היהודיים מלאים בהוראות מפורטות: הכמות המינימלית של מצה אותה יש לאכול בפסח לצד הגובה המקסימלי של החנוכיה.

לספרי ההלכה יש הרבה מה לומר על בניית הסוכה. הסוכה אמורה לשמש "מקום מגורים ארעי" בה אנו מתגוררים במהלך חג הסוכות, וכדי להתאים להגדרה זו היא לא יכולה להיות נמוכה מדאי – סוכה נמוכה מ-10 טפחים (81.7 ס"מ) תהיה פסולה, שכן היא לא מקום מגורים אלא משטח זחילה. סוכה גבוהה מדאי, למעלה מעשרים אמה (9.6 מטרים) תהיה אף היא פסולה, שכן היא לא עונה להגדרת מקום מגורים עראי. החלקים במסכת סוכה העוסקים בנושאים אלו נראים לקוחים מתוך מדריך "עשה זאת בעצמך" ולא כל-כך כמו טקסט דתי.

ומתוך המדריך הפרטני הזה נעדר פרט אחד: אורכה ורוחבה של הסוכה. ניתן לבנות סוכה בגודל עיר, מדינה או אפילו יבשת שלימה והסוכה תהיה עדיין כשרה.

את הסיבה לכך שואב התלמוד מפסוק בחומש העוסק במצוות הסוכה. כך נאמר בפסוק (ויקרא כג, כד): "בסוכות תשבו שבעת ימים; כל האזרח בישראל ישבו בסוכת". שימו לב כי הפסוק מאיית את המילה "סוכת" ללא וא"ו, שמשמעותה גם סוכה אחת. מכאן לומד התלמוד כי "ראויים כל ישראל לישב בסוכה אחת".

הרבי מליובאוויטש מסביר כי רעיון זה עומד במרכז חג הסוכות. לכל חג רעיון יחודי משלו. חג הפסח מלמד אותנו על החירות; חג השבועות על התורה והחוכמה, וכן הלאה. הרעיון המרכזי של חג הסוכות הוא האחדות, ואחדות זו מתבטאת במצוות החג – הן בנטילת ארבעת המינים, והן בבניית הסוכה. הסוכה, בה ראויים לשבת כל עם ישראל, פתוחה לכל אחד, לכל יהודי מכל רקע שהוא.

זוהי הסיבה לכך שלא נקבעו גבולות למידת ארכה ורוחבה של הסוכה. סוכה גדולה ורחבה היא הסוכה הטובה ביותר שיכולה להיות.

כמובן, אנו בונים סוכות קטנות יותר בהתאם לתקציב ולשטח העומד לרשותנו. אך תהיה מידת הסוכה אשר תהיה, עלינו לוודא כי היא תעמוד בקריטריון חשוב זה ותהיה סוכה "גדולה", פתוחה ומסבירת פנים לכל יהודי