פרק כא

1פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֖לֶךְ בְּיַד־יְהוָ֑ה עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ:

2כָּֽל־דֶּרֶךְ־אִ֖ישׁ יָשָׁ֣ר בְּעֵינָ֑יו וְתֹכֵ֖ן לִבּ֣וֹת יְהוָֽה:

כל דרך איש ישר בעיניו ותוכן. ומונ':

3עֲשׂה צְדָקָ֣ה וּמִשְׁפָּ֑ט נִבְחָ֖ר לַיהוָ֣ה מִזָּֽבַח:

4רוּם־עֵ֖ינַיִם וּרְחַב־לֵ֑ב נִ֖ר רְשָׁעִ֣ים חַטָּֽאת:

רום עינים. גסות הרוח:

ורחב לב. חפץ למלאות תאות לבו הוא ניר של רשעים חרישותם ומחשבותם הוא חטאתם:

5מַחְשְׁב֣וֹת חָ֖רוּץ אַךְ־לְמוֹתָ֑ר וְכָל־אָ֜֗ץ אַךְ־לְמַחְסֽוֹר:

מחשבות חרוץ. אדם ישר המתהלך באמת ובמשפט חרוץ:

אך למותר. להצלחה ולריוח באות:

וכל אץ. דוחק את השעה:

6פֹּ֣עַל א֖וֹצָרוֹת בִּלְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר הֶ֥בֶל נִ֜דָּ֗ף מְבַקְשֵׁי־מָֽוֶת:

פועל אוצרות. להרבות הון: בלשון שקר:

הבל נדף וגו'. מוקשי (ס"א מבקשי) מות הם לו:

7שֹׁד־רְשָׁעִ֥ים יְגוֹרֵ֑ם כִּ֥י מֵ֜אֲנ֗וּ לַעֲשֹ֥וֹת מִשְׁפָּֽט:

יגורם. יגור אותם:

8הֲפַכְפַּ֬ךְ דֶּ֣רֶךְ אִ֣ישׁ וָזָ֑ר וְ֜זַ֗ךְ יָשָׁ֥ר פָּעֳלֽוֹ:

הפכפך דרך איש וזר. איש והוא זר סר מן המצוה דרכו הפכפך:

9ט֗וֹב לָשֶׁ֥בֶת עַל־פִּנַּת־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת מִ֜דְיָנִ֗ים וּבֵ֥ית חָֽבֶר:

ובית חבר. שנכנס לבית חבירו לדבר עם אשתו, ומדרש אגדה ניבא שסוף השכינה להסתלק מעל ישראל שהם כאשת מדיני':

ובית חבר. בית שמחברים בו רעים להקב"ה כגון צלם שהעמיד מנש' בהיכל ה':

10נֶ֣פֶשׁ רָ֖שָׁע אִוְּתָה־רָ֑ע לֹא־יֻחַ֖ן בְּעֵינָ֣יו רֵעֵֽהוּ:

11בַּעֲנָשׁ־לֵ֖ץ יֶחְכַּם־פֶּ֑תִי וּבְהַשְׂכִּ֥יל לְ֜חָכָ֗ם יִקַּח־דָּֽעַת:

בענש לץ יחכם פתי. ע"י יסורי הלצים הפתאים מתחכמים ושבים בתשובה:

12מַשְׂכִּ֣יל צַ֖דִּיק לְבֵ֣ית רָשָׁ֑ע מְסַלֵּ֖ף רְשָׁעִ֣ים לָרָֽע:

משכיל צדיק. צדיקו של עול' הוא הקב"ה נותן לב להכרית בית רשע כגון זכר עמלק:

13אֹטֵ֣ם אָ֖זְנוֹ מִזַּעֲקַת־דָּ֑ל גַּֽם־ה֥וּא יִ֜קְרָ֗א וְלֹ֣א יֵעָנֶֽה:

14מַתָּ֣ן בַּ֖סֵּתֶר יִכְפֶּה־אָ֑ף וְשֹׁ֥חַד בַּ֜חֵ֗ק חֵמָ֥ה עַזָּֽה:

מתן בסתר. צדקה:

ושוחד בחק. אף זו צדקה יכפה אף, יכפה חמה עזה:

15שִׂמְחָ֣ה לַ֖צַּדִּיק עֲשֹ֣וֹת מִשְׁפָּ֑ט וּ֜מְחִתָּ֗ה לְפֹ֣עֲלֵי אָֽוֶן:

שמחה לצדיק עשות משפט. שמחה להקב"ה לעשות דין בצדיקים כדי לזכותם לחיי העה"ב ושמחה לצדיק שהקב"ה מביא יסורין עליהם כדי שיזכו לעה"ב כך נדרש במדרש תהלים:

ומחתה. היא:

לפועלי און. לפי שאין נותנין לב לשוב ואין היסורין מועילין להן ומצטערין ולא להועיל:

16אָדָ֗ם תּ֖וֹעֶה מִדֶּ֣רֶךְ הַשְׂכֵּ֑ל בִּקְהַ֖ל רְפָאִ֣ים יָנֽוּחַ:

אדם תועה מדרך השכל. פורש מן התורה:

בקהל רפאים. בעדת גיהנם:

17אִ֣ישׁ מַ֖חְסוֹר אֹהֵ֣ב שִׂמְחָ֑ה אֹהֵ֥ב יַֽיִן־וָ֜שֶׁ֗מֶן לֹ֣א יַעֲשִֽׁיר:

איש מחסור. מי שאוהב שמחת משתה תמיד:

18כֹּ֣פֶר לַצַּדִּ֣יק רָשָׁ֑ע וְתַ֖חַת יְשָׁרִ֣ים בּוֹגֵֽד:

כופר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד. צדיק נחלץ ורשע בא תחתיו כגון מרדכי והמן:

19ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת בְּאֶֽרֶץ־מִדְבָּ֑ר מֵאֵ֖שֶׁת מִדְיָנִ֣ים (כתיב מדונים) וָכָֽעַס:

טוב שבת בארץ מדבר. גם זה על סלוק השכינה נאמר:

20אוֹצָ֤ר נֶחְמָ֣ד וָ֖שֶׁמֶן בִּנְוֵ֣ה חָכָ֑ם וּכְסִ֖יל אָדָ֣ם יְבַלְּעֶֽנּוּ:

וכסיל אדם. וכסילות של אדם:

21רֹדֵף צְדָקָ֣ה וָחָ֑סֶד יִמְצָ֥א חַ֜יִּ֗ים צְדָקָ֥ה וְכָבֽוֹד:

22עִ֣יר גִּ֖בֹּרִים עָלָ֣ה חָכָ֑ם וַ֜יֹּ֗רֶד עֹ֣ז מִבְטֶחָֽה:

עיר גבורים עלה חכם. זה משה רבינו שעלה לבין המלאכים גבורי כח (ויורד וגו', תורה):

23שֹׁמֵ֣ר פִּ֖יו וּלְשׁוֹנ֑וֹ שֹׁמֵ֖ר מִצָּר֣וֹת נַפְשֽׁוֹ:

24זֵ֣ד יָ֖הִיר לֵ֣ץ שְׁמ֑וֹ ע֜וֹשֶֹ֗ה בְּעֶבְרַ֥ת זָדֽוֹן:

יהיר. גס רוח סופו להיות לץ שאינו חש לשמוע מוסר:

25תַּאֲוַ֣ת עָצֵ֣ל תְּמִיתֶ֑נּוּ כִּֽי־מֵאֲנ֖וּ יָדָ֣יו לַעֲשֹֽוֹת:

26כָּל־הַ֖יּוֹם הִתְאַוָּ֣ה תַאֲוָ֑ה וְצַדִּ֥יק יִ֜תֵּ֗ן וְלֹ֣א יַחְשֹֽךְ:

וצדיק יתן. כל צרכי ביתו שהקב"ה מזמן לו:

27זֶ֣בַח רְ֖שָׁעִים תּוֹעֵבָ֑ה אַ֜֗ף כִּֽי־בְזִמָּ֥ה יְבִיאֶֽנּוּ:

אף כי בזמה יביאנו. וכ"ש כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאים אלא לקלל את ישראל:

28עֵד־כְּזָבִ֥ים יֹאבֵ֑ד וְאִ֥ישׁ שׁ֜וֹמֵ֗עַ לָנֶ֥צַח יְדַבֵּֽר:

ואיש שומע. שקבל מה שכתוב בתורה לא תענה ברעך וגו' (שמות כ׳:י״ג):

לנצח. תמיד:

29הֵעֵ֬ז אִ֣ישׁ רָשָׁ֣ע בְּפָנָ֑יו וְ֜יָשָׁ֗ר ה֤וּא יָבִ֬ין דַּרְכּֽוֹ (כתיב יכין דרכיו) :

העז איש רשע בפניו. הרשע מרא' עזותו בשעת כעסו:

בפניו. מל' אף:

30אֵ֣ין חָ֖כְמָה וְאֵ֣ין תְּבוּנָ֑ה וְאֵ֥ין עֵ֜צָ֗ה לְנֶ֣גֶד יְהוָֽה:

אין חכמה וגו'. אין כל חכם ונבון חשוב לנגד ה' כל מקום שיש חלול השם אין חולקין כבוד לרב:

31ס֗וּס מ֖וּכָן לְי֣וֹם מִלְחָמָ֑ה וְ֜לַֽיהוָ֗ה הַתְּשׁוּעָֽה: