בסוף פרשת השבוע שעבר קראנו על פעולת הגבורה של פנחס, שעשה מעשה קנאות לכבוד ה', כשחלק מבני-ישראל חטאו עם בנות מואב. השבוע, הפרשה פותחת בברכתו של השם לפנחס: "פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כיליתי את בני ישראל בקנאתי. לכן אמור הנני נותן לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם, תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני ישראל (במדבר כ"ה, יא-יג). במילים אחרות: פנחס יהפוך לכהן, וכך גם בניו אחריו.

שכרו של פנחס מרשים, אך מעורר תמיהה: מדוע לא קיבל משה רבינו שכר כזה? גם משה "השיב את חמתו" של הבורא מבני-ישראל מספר פעמים במשך המסע הארוך והמפרך במדבר, ולא קיבל שום תמורה על כך. יתירה מכך, כשהגיע זמנו להסתלק מן העולם והוא ביקש מה' למנות את בניו כממלאי-מקומו, סירב ה' ומינה את יהושע. מדוע זכה פנחס לשכר כה גדול עבור פעולה חד-פעמית?

הרבי מליובאוויטש ביאר כי התשובה טמונה במילה אחת בפרשת השבוע: (נקם את נקמתי) בתוכם". משה שיכך את כעסו של ה' באמצעות התפילה; פנחס, לעומת זאת, נקט פעולה בעולם הזה הגשמי, בתוך בני-ישראל.

ניתן לראות זאת גם באופן ההקרבה העצמית של שני מנהיגים אלו. אחרי מעשה העגל משה התחנן לה' למחול לעם-ישראל, ובאם לא למחוק את שמו מן התורה. היתה זו פעולה נועזת; אך היא העמידה בסכנה את רוחניותו של משה בלבד. פנחס העמיד בסכנה את חייו הפיזיים.

דרכים שונות בעבודת השם

משה ופנחס מסמלים שתי דרכים להגשמת המשימות שניתנו על ידי אלקים. מטרתנו היא לטהר את העולם הגשמי ולהפוך אותו לכלי לקדושה. ניתן להשיג זאת באחד משני אופנים. באופן עבודתו של משה, שהעביר את התורה לבני ישראל, אנו יכולים להביא מלמעלה את האור האלוקי והרוח האלקית.

מצד שני אנו יכולים גם לחקות את דרכו של פנחס. גישתו של פנחס היא של הפיכה עצמית, חרטה ותשובה – ניקוי רוחני. ניקוי זה מעדן את הגשמיות הגסה ועושה אותה כלי קיבול לאור האלוקי.

עד כמה שעבודתו של משה היא נשגבת וקדושה, יש בה משהו לקוי. הקדושה מלמעלה אינה מתקשרת, אינה מתאחדת או מתמזגת עם המציאות הגשמית, משום שהיא הגיעה מבחוץ. אחרי הניסיון הגדול של הר סיני ומתן תורה, לקח לבני-ישראל רק ארבעים יום כדי לחטוא. גישתו של משה לא מאריכה ימים; כתוצאה מכך הוא לא זכה להוריש לבניו את תפקידו.

גישתו של פנחס משפיעה על העולם הגשמי בדרגתו. המציאות הגשמית מטוהרת והופכת למקבלת האור האלוקי.

לכן אנו צריכים להיות זהירים במשימות האלוקיות של עצמנו. אם נתמקד רק בצרכים הרוחניים שלנו – תפילה ולימוד תורה – על חשבון הצרכים הגשמיים, התועלת שנפיק לא תאריך ימים. אנו מרוויחים רק על ידי שילוב מה שקשור בנשמה עם מה שקשור ב"חוץ", ברוחני, וכך מטהרים את העולם הגשמי באופן שהקב"ה יוכל לשכון בו.