פרק ג

1וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל:

2וָֽאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּֽ֣אֲכִלֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת:

3וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֚ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק:

ואוכלה ותהי בפי וגו'. וקבילתה' והוו פתגמה' בפומי כדבש חלי:

4וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֗ם לֶךְ־בֹּא֙ אֶל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וְדִבַּרְתָּ֥ בִדְבָרַ֖י אֲלֵיהֶֽם:

5כִּ֡י לֹא֩ אֶל־עַ֨ם עִמְקֵ֥י שָׂפָ֛ה וְכִבְדֵ֥י לָשׁ֖וֹן אַתָּ֣ה שָׁל֑וּחַ אֶל־בֵּ֖ית יִשְׂרָאֵֽל:

עמקי שפה. שיהא להם לשון עמוק שאינך מכיר בו:

אל בית ישראל. כי אל בית ישראל אני שולחך אשר לשונם כלשונך:

6לֹ֣א | אֶל־עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים עִמְקֵ֚י שָׂפָה֙ וְכִבְדֵ֣י לָשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־תִשְׁמַ֖ע דִּבְרֵיהֶ֑ם אִם־לֹ֚א אֲלֵיהֶם֙ שְׁלַחְתִּ֔יךָ הֵ֖מָּה יִשְׁמְע֥וּ אֵלֶֽיךָ:

אם לא אליהם שלחתיך וגו'. ל' שבועה היא אם אליהם שלחתיך חי אני אם לא המה ישמעו אליך ומקרא מסורס הוא:

7וּבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֚א יֹאבוּ֙ לִשְׁמֹ֣עַ אֵלֶ֔יךָ כִּֽי־אֵינָ֥ם אֹבִ֖ים לִשְׁמֹ֣עַ אֵלָ֑י כִּי כָּל־בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל חִזְקֵי־מֵ֥צַח וּקְשֵׁי־לֵ֖ב הֵֽמָּה:

8הִנֵּ֨ה נָתַ֧תִּי אֶת־פָּנֶ֛יךָ חֲזָקִ֖ים לְעֻמַּ֣ת פְּנֵיהֶ֑ם וְאֶת־מִצְחֲךָ֥ חָזָ֖ק לְעֻמַּ֥ת מִצְחָֽם:

9כְּשָׁמִ֛יר חָזָ֥ק מִצֹּ֖ר נָתַ֣תִּי מִצְחֶ֑ךָ לֹֽא־תִירָ֚א אוֹתָם֙ וְלֹֽא־תֵחַ֣ת מִפְּנֵיהֶ֔ם כִּ֛י בֵּית־מְרִ֖י הֵֽמָּה:

כשמיר. מין תולעת הוא שמראין אותו על האבן והיא נבקעת כנגדו (הג"ה ל"א שמיר ל' סלע חזק ובתרגום ירושלמי הוא תרגום של צור וכן תרגום מצור החלמיש (דברים ח׳:ט״ו) שמיר טנרא ויש משמע שמיר הברזל החזק כי כמו שנקרא הצור החזק שמיר כמו כן נקרא הברזל שמיר בשביל חזקו סא"א):

10וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּלְבָֽבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְׁמָֽע:

11וְלֵ֨ךְ בֹּ֚א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֚ אֲלֵיהֶם֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה אִם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ:

כה אמר אדני. אלהים הנבואה הזאת לאומרה אליכם:

אם ישמעו. או ישמעו או יחדלו אתה אמור אותה אליהם:

12וַתִּשָּׂאֵ֣נִי ר֔וּחַ וָֽאֶשְׁמַ֣ע אַֽחֲרַ֔י ק֖וֹל רַ֣עַשׁ גָּד֑וֹל בָּר֥וּךְ כְּבֽוֹד־יְהֹוָ֖ה מִמְּקוֹמֽוֹ:

ותשאני רוח. לאחר שגמר דבריו צוה אל הרוח לשאתו אל המקום אשר בני הגולה שם:

13וְק֣וֹל | כַּנְפֵ֣י הַֽחַיּ֗וֹת מַשִּׁיקוֹת֙ אִשָּׁ֣ה אֶל־אֲחוֹתָ֔הּ וְק֥וֹל הָאֽוֹפַנִּ֖ים לְעֻמָּתָ֑ם וְק֖וֹל רַ֥עַשׁ גָּדֽוֹל:

משיקות. נשיקה מקישות זו אל זו ושיר נשמע בהקשתן כמו שאומר למעלה ואשמע את קול כנפיהם:

14וְר֥וּחַ נְשָׂאַ֖תְנִי וַתִּקָּחֵ֑נִי וָֽאֵלֵ֥ךְ מַר֙ בַּֽחֲמַ֣ת רוּחִ֔י וְיַד־יְהֹוָ֥ה עָלַ֖י חָזָֽקָה:

ואלך מר. שהיה קשה בעיני לקנתר את בני עמי:

ויד ה' עלי חזקה. אכפו וכחו להוליכני על כרחי:

15וָֽאָב֨וֹא אֶל־הַגּוֹלָ֜ה תֵּ֣ל אָ֠בִיב הַיֹּֽשְׁבִ֚ים אֶל־נְהַר־כְּבָר֙ וָֽאֵשֵׁ֔ב (כתיב וָֽאֵשֵׁ֔ר) הֵ֖מָּה יוֹשְׁבִ֣ים שָׁ֑ם וָֽאֵשֵׁ֥ב שָׁ֛ם שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים מַשְׁמִ֥ים בְּתוֹכָֽם:

תל אביב. לתל אביב שם מקום:

משמים. משתומם אדם משותק מלדבר:

16וַיְהִ֕י מִקְצֵ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים פסקא באמצע פסוק וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:

17בֶּן־אָדָ֕ם צֹפֶ֥ה נְתַתִּ֖יךָ לְבֵ֣ית יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָֽׁמַעְתָּ֚ מִפִּי֙ דָּבָ֔ר וְהִזְהַרְתָּ֥ אוֹתָ֖ם מִמֶּֽנִּי:

צופה נתתיך. למה אתה שותק הלא כצופה שמעמידים על המגדלים לראות אם יבאו גייסות לעיר יתקע בשופר להזהיר את העם שיתכנסו ויתחזקו כן נתתיך להזהירם להשמר מן הפורענות שלא אביאנו עליהם:

18בְּאָמְרִ֚י לָֽרָשָׁע֙ מ֣וֹת תָּמ֔וּת וְלֹ֣א הִזְהַרְתּ֗וֹ וְלֹ֥א דִבַּ֛רְתָּ לְהַזְהִ֥יר רָשָׁ֛ע מִדַּרְכּ֥וֹ הָֽרְשָׁעָ֖ה לְחַיֹּת֑וֹ ה֚וּא רָשָׁע֙ בַּֽעֲו‍ֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:

19וְאַתָּה֙ כִּֽי־הִזְהַ֣רְתָּ רָשָׁ֔ע וְלֹֽא־שָׁב֙ מֵֽרִשְׁע֔וֹ וּמִדַּרְכּ֖וֹ הָֽרְשָׁעָ֑ה הוּא בַּֽעֲו‍ֹנ֣וֹ יָמ֔וּת וְאַתָּ֖ה אֶת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ:

20וּבְשׁ֨וּב צַדִּ֚יק מִצִּדְקוֹ֙ וְעָ֣שָׂה עָ֔וֶל וְנָֽתַתִּ֥י מִכְשׁ֛וֹל לְפָנָ֖יו ה֣וּא יָמ֑וּת כִּ֣י לֹ֚א הִזְהַרְתּוֹ֙ בְּחַטָּאת֣וֹ יָמ֔וּת וְלֹ֣א תִזָּכַ֗רְןָ צִדְקֹתָיו (כתיב צִדְקֹתָו֙) אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וְדָמ֖וֹ מִיָּֽדְךָ֥ אֲבַקֵּֽשׁ:

ונתתי מכשול לפניו. כשהוא עושה דבריו בהצנע ומראה עצמו כצדיק אני נותן עבירה מפורסמת לפניו כדי לגלות מעשיו וכשאביא רעה עליו לא יהרהרו אחרי:

ולא תזכרנה. צדקותיו פירשו רבותינו בתוהא על הראשונות שמתחרט על הצדקות הראשונות שעשה:

21וְאַתָּ֞ה כִּ֧י הִזְהַרְתּ֣וֹ צַדִּ֗יק לְבִלְתִּ֥י חֲטֹ֛א צַדִּ֖יק וְה֣וּא לֹֽא־חָטָ֑א חָי֚וֹ יִֽחְיֶה֙ כִּ֣י נִזְהָ֔ר וְאַתָּ֖ה אֶת־נַפְשְׁךָ֥ הִצַּֽלְתָּ:

22וַתְּהִ֥י עָלַ֛י שָׁ֖ם יַד־יְהֹוָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י ק֥וּם צֵא֙ אֶל־הַבִּקְעָ֔ה וְשָׁ֖ם אֲדַבֵּ֥ר אוֹתָֽךְ:

23וָֽאָקוּם֘ וָֽאֵצֵ֣א אֶל־הַבִּקְעָה֒ וְהִנֵּה־שָׁ֚ם כְּבֽוֹד־יְהֹוָה֙ עֹמֵ֔ד כַּכָּב֕וֹד אֲשֶׁ֥ר רָאִ֖יתִי עַל־נְהַר־כְּבָ֑ר וָֽאֶפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽי:

והנה שם כבוד ה' עומד. הקדים על ידו לילך שם מדת ענוה יתירה מה שאין דרך בשר ודם לעשות כן התלמיד ממתין לרב וכאן הרב ממתין לתלמי':

24וַתָּבֹא־בִ֣י ר֔וּחַ וַתַּֽעֲמִדֵ֖נִי עַל־רַגְלָ֑י וַיְדַבֵּ֚ר אֹתִי֙ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֹּ֥א הִסָּגֵ֖ר בְּת֥וֹךְ בֵּיתֶֽךָ:

הסגר בתוך ביתך. להראותם שאינם ראויין לתוכח':

25וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָֽתְנ֚וּ עָלֶ֙יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַֽאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם:

הנה נתנו עליך עבותים. הוי אסור בביתך כאילו נאסרת בעבותים וכן ת"י הא גזירת פתגמי עליך כאסור גדילן וגו':

26וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹא־תִֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

27וּֽבְדַבְּרִ֚י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֑ה הַשֹּׁמֵ֚עַ | יִשְׁמָע֙ וְהֶֽחָדֵ֣ל | יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה:

ובדברי אותך. כשאחפוץ לדבר אתך אשלחך אליהם:

ואמרת אליהם כה אמר אד'. אלהים את כל דברי שליחותי:

השומע ישמע. אין זה מן השליחו' אלא הרוח הקודש אמר לנבי' אתה אמור אליה' שליחותי והם השומע ישמע והחדל יחדל כי ידעתי כי לא כולם ישמעו כי בית מרי המה: