פרק לח

1וַיַּֽעַן־יְהֹוָ֣ה אֶת־אִ֖יּוֹב מִ֥ן | (כתיב מִ֥נ) הַסְּעָרָ֗ה וַיֹּֽאמַר:

מן הסערה. מנה שערות שלך ואשיבך דברים כנגדן, מן הסערה שחרפתני אשר בסערה ישופני (לעיל ט) ממנה אשיב לך כאשר תשמע בסוף הענין מי פלג לשטף תעלה גומא לכל שער ד"א בסערה הכהו בסערה רפאהו כדמפרש בספרי:"

2מִ֚י זֶ֨ה | מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה בְמִלִּ֗ין בְּֽלִי־דָֽעַת:

מחשיך עצה. עצה חשיכה וסכלה, ד"א מי זה מחשיך עצה בלי דעת, אמר הקב"ה מי זה הוא מחשיך עצה מקלקל במילים וברוב דברים שכתבתי איש תם וישר בתחילת הספר כדי לחול שמי עליו והוא בא והחשיך וקילקל מה שיעצתי ברוב דבריו ואיוב ענהו מי זה מעלים עצה (לקמן מב) אילו הייתי יודע עצתך לא הייתי מרבה בדברים והקב"ה השיבו והלא אברהם לא היה יודע ועמד בעשר כך מצאתי:

3אֱזָר־נָ֣א כְגֶ֣בֶר חֲלָצֶ֑יךָ וְ֜אֶשְׁאָֽלְךָ֗ וְהֽוֹדִיעֵֽנִי:

אזר נא כגבר חלציך. רמז לו שיתעורר מן חלייו ויסוריו:

4אֵיפֹ֣ה הָ֖יִיתָ בְּיָסְדִי־אָ֑רֶץ הַ֜גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ בִינָֽה:

איפה. אי פה:

5מִי־שָׂ֣ם מְ֖מַדֶּיהָ כִּ֣י תֵדָ֑ע א֚וֹ מִֽי־נָטָ֖ה עָלֶ֣יהָ קָּֽו:

ממדיה. מדותיה:

6עַל־מָ֖ה אֲדָנֶ֣יהָ הָטְבָּ֑עוּ א֥וֹ מִֽי־יָֽ֜רָ֗ה אֶ֣בֶן פִּנָּתָֽהּ:

ירה אבן פנתה. באמצע הים ומשם נשתת כל העולם:

7בְּרָן־יַ֖חַד כּ֣וֹכְבֵי בֹ֑קֶר וַ֜יָּרִ֗יעוּ כָּל־בְּנֵ֥י אֱלֹהִֽים:

ברן יחד. מתחלה כוכבי אור:

8וַיָּ֣סֶךְ בִּדְלָתַ֣יִם יָ֑ם בְּ֜גִיח֗וֹ מֵרֶ֥חֶם יֵצֵֽא:

בדלתים ים. חול גבול לו:

בגיחו. בהמשכתו יוצא מן התהום כמו גוחי מבטן מושכי:

9בְּשׂוּמִ֣י עָנָ֣ן לְבֻשׁ֑וֹ וַֽ֜עֲרָפֶ֗ל חֲתֻלָּתֽוֹ:

בשומי ענן. סביבות ים אוקיינוס שהוא היקף העולם ועננים סובבים לו כלבוש:

חתולתו. תכריכו כמו והחתל לא חתלת (יחזקאל ט״ז:ד׳):

10וָֽאֶשְׁבֹּ֣ר עָלָ֣יו חֻקִּ֑י וָֽ֜אָשִׂ֗ים בְּרִ֣יחַ וּדְלָתָֽיִם:

ואשבור. עשיתי לו שברים סביב לעכבו בתוכם והם לו חוק אשר לא יעברם כמו וירדפם לפני השער עד השברים (יהושע ז׳:ה׳) והם תועלות סביב לעיר:

11וָאֹמַ֗ר עַד־פֹּ֣ה תָ֖בוֹא וְלֹ֣א תֹסִ֑יף וּפֹ֥א יָ֜שִׁ֗ית בִּגְא֥וֹן גַּלֶּֽיךָ:

12הֲמִיָּמֶיךָ צִוִּ֣יתָ בֹּ֑קֶר יִדַּ֖עְתָּ הַשַּׁ֣חַר (כתיב יִדַּ֖עְתָּהַ שַּׁ֣חַר) מְקוֹמֽוֹ:

המימיך. מיום שנולדת:

13לֶֽאֱחֹז בְּכַנְפ֣וֹת הָאָ֑רֶץ וְיִנָּֽעֲר֖וּ רְשָׁעִ֣ים מִמֶּֽנָּה:

לאחוז בכנפות הארץ. ועוד המימיך צוית לאחוז בכנפי הארץ כאדם שאוחז בכנפי הטלי' ומנערה כן אני עתיד לאחוז בכנפותיה ולנער את הרשעים וכן הוא אומר וה' יטה את ידו וכשל עוזר (ישעיהו ל״א:ג׳) כאדם האוחז בידו דבר ומטה ידו והוא נופל:

14תִּתְהַפֵּךְ כְּחֹ֣מֶר חוֹתָ֑ם וְ֜יִֽתְיַצְּב֗וּ כְּמ֣וֹ לְבֽוּשׁ:

תתהפך. בציורין:

כחומר חותם. מטבע צורת האדם במותן ובתחיית המתים יחיו ויעמדו בלבושיהם:

15וְיִמָּנַ֣ע מֵרְשָׁעִ֣ים אוֹרָ֑ם וּזְר֥וֹעַ רָ֜מָ֗ה תִּשָּׁבֵֽר:

וימנע. אז מרשעים אורם וכן הוא אומר וזרוע רמה תשבר:

16הֲבָאתָ עַד־נִבְכֵי־יָ֑ם וּבְחֵ֥קֶר תְּ֜ה֗וֹם הִתְהַלָּֽכְתָּ:

נבכי ים. מסגרי ים כמו נבוכים הם בארץ (שמות י״ד:ג׳):

17הֲנִגְל֣וּ לְ֖ךָ שַֽׁעֲרֵי־מָ֑וֶת וְשַֽׁעֲרֵ֖י צַלְמָ֣וֶת תִּרְאֶֽה:

שערי מות. זה גיהנם:

18הִתְבֹּנַנְתָּ עַד־רַֽחֲבֵי־אָ֑רֶץ הַ֜גֵּ֗ד אִם־יָדַ֥עְתָּ כֻלָּֽהּ:

19אֵי־זֶ֣ה הַ֖דֶּרֶךְ יִשְׁכָּן־א֑וֹר וְ֜חֹ֗שֶׁךְ אֵי־זֶ֥ה מְקֹמֽוֹ:

20כִּ֣י תִ֖קָּחֶנּוּ אֶל־גְּבוּל֑וֹ וְכִ֥י תָ֜בִין נְתִיב֥וֹת בֵּיתֽוֹ:

21יָדַעְתָּ כִּי־אָ֣ז תִּוָּלֵ֑ד וּמִסְפַּ֖ר יָמֶ֣יךָ רַבִּֽים:

ידעת. כל זאת:

כי אז תוולד. כשבראתים:

22הֲבָאתָ אֶל־אֹֽצְר֣וֹת שָׁ֑לֶג וְאוֹצְר֖וֹת בָּרָ֣ד תִּרְאֶֽה:

23אֲשֶׁר־חָשַׂ֥כְתִּי לְעֶ֣ת־צָ֑ר לְי֥וֹם קְ֜רָ֗ב וּמִלְחָמָֽה:

אשר חשכתי. המנעתי:

לעת צר. לחמשת מלכים בגבעון:

ליום קרב. מלחמת גוג ומגוג:

24אֵי־זֶ֣ה הַ֖דֶּרֶךְ יֵחָ֣לֶק א֑וֹר יָפֵ֖ץ קָדִ֣ים עֲלֵי־אָֽרֶץ:

יחלק אור. תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן כקרני איל:

קדים. שמש המזרח:

25מִֽי־פִלַּ֣ג לַשֶּׁ֣טֶף תְּעָלָ֑ה וְ֜דֶ֗רֶךְ לַֽחֲזִ֥יז קֹלֽוֹת:

מי פלג לשטף תעלה. בערביא קורין לשערה שיטפא כל שיער ושיער שבראש פלגתי לו תעלה גומא לינק ממנה שאילו שנים יונקות מגומא אחת מחשיכות מאור עיניו של אדם והם לא נתחלפו לי בין איוב לאויב נתחלף לי וזהו מן הסערה ד"א לשטף טיפת גשם שוטף פילגתי לכל טיפה גומא בעבים שאילו יורדות ב' טפות מגומא אחת מטשטשות את הארץ ונעשי' טיט:

ודרך לחזיז קולות. מי פלג כל קול וקול יש לו שביל ואם שנים הולכים בשביל אחד אין הבריות סובלות את הקול:

26לְהַמְטִיר עַל־אֶ֣רֶץ לֹֽא־אִ֑ישׁ מִ֜דְבָּ֗ר לֹֽא־אָדָ֥ם בּֽוֹ:

27לְהַשְׂבִּ֣יעַ שֹׁ֖אָה וּמְשֹׁאָ֑ה וּלְ֜הַצְמִ֗יחַ מֹ֣צָא דֶֽשֶׁא:

שואה. ארץ שהיא חשיכה ברעב:

28הֲיֵשׁ־לַמָּטָ֥ר אָ֑ב א֥וֹ מִי־ה֜וֹלִ֗יד אֶגְלֵי־טָֽל:

אגלי טל. גלי טל והאל"ף יתירה כמו ואחותי באזניכם (לעיל יג) אל"ף יתירה בראש התיבה להיותו שם דבר וכן אבחת חרב (יחזקאל כח) כמו ניבוח חרב צעקת חרב, ל"א אגלי כמו אגני טל כמין אגנות פלגים שהטל נתון בהם למ"ד מתחלף בנו"ן וכן בספר נחמיה נשכה כמו לשכה (נחמיה יג):

29מִבֶּ֣טֶן מִ֖י יָצָ֣א הַקָּ֑רַח וּכְפֹ֥ר שָׁ֜מַ֗יִם מִ֣י יְלָדֽוֹ:

כפור. גריס"א:

30כָּאֶבֶן מַ֣יִם יִתְחַבָּ֑אוּ וּפְנֵ֥י תְ֜ה֗וֹם יִתְלַכָּֽדוּ:

כאבן מים יתחבאו. ע"י הקרח שמגליד טיפה שעל פניהם:

ופני תהום יתלכדו. בו ויתאחזו כאחד:

31הַתְקַשֵּׁר מַֽעֲדַנּ֣וֹת כִּימָ֑ה אֽוֹ־מֽוֹשְׁכ֖וֹת כְּסִ֣יל תְּפַתֵּֽחַ:

מעדנות כימה. קישור כימ' שלא תצא כל קורותיו ויחריב את העולם בצינה:

או מושכות כסיל תפתח. להוציא חמה להפיג צינתה של כימה:

32הֲתֹצִ֣יא מַזָּר֣וֹת בְּעִתּ֑וֹ וְ֜עַ֗יִשׁ עַל־בָּנֶ֥יהָ תַנְחֵֽם:

מזרות. כל שאר מזלות:

ועיש. כוכב גדול שבכימה והרבה כוכבים קבועים בו ונטל שני כוכבים ממנה לפתוח ארובות המבול ונבקעו במזל טלה ועתיד הקב"ה להחזירם לה תנחומא:

33הֲיָדַעְתָּ חֻקּ֣וֹת שָׁמָ֑יִם אִם־תָּשִׂ֖ים מִשְׁטָר֣וֹ בָאָֽרֶץ:

משטרו. שטירת המזלות הממונים להביא על הארץ קור וחום קיץ וחורף:

34הֲתָרִ֣ים לָעָ֣ב קוֹלֶ֑ךָ וְֽשִׁפְעַת־מַ֥יִם תְּכַסֶּֽךָּ:

התרים לעב קולך. לצוות עליו להתקשר בחשכת מים להיות שפעת מים מתכסך והוא קדירת העבים כמו או חשך לא תראה (לעיל כב):

או שפעת מים. על פיך יכסך מן השמים:

35הַֽתְשַׁלַּ֣ח בְּרָקִ֣ים וְיֵלֵ֑כוּ וְיֹֽאמְר֖וּ לְךָ֣ הִנֵּֽנוּ:

ויאמרו לך. במקום שנשתלחו שם הננו עשינו שליחותך שאין צריכין לחזור למקומן ולהשיב שלוחן שהשכינ' בכל מקום:

36מִי־שָׁ֖ת בַּטֻּח֣וֹת חָכְמָ֑ה א֚וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה:

בטוחות. אלו הכליות:

לשכוי. זה תרנגול לשון חכמים וי"א זה הלב שהוא שוכה וצופה ומחשב את הנולדות:

37מִֽי־יְסַפֵּ֣ר שְׁחָקִ֣ים בְּחָכְמָ֑ה וְנִבְלֵ֥י שָׁ֜מַ֗יִם מִ֣י יַשְׁכִּֽיב:

יספר. ידבר ויזהיר תפקיד':

ונבלי. עשויין כנודות והגשמים כנוסים בו שם, כמו נבל יין:

38בְּצֶ֣קֶת עָ֖פָר לַמּוּצָ֑ק וּרְגָבִ֥ים יְדֻבָּֽקוּ:

בצקת עפר. ביום שיצקתי עפר:

למוצק. ליסוד עולם באמצעיתו:

ורגבים ידובקו. סביבותיו לצדדין עד כי נתמלא ארכו ורחבו:

39הֲתָצ֣וּד לְלָבִ֣יא טָ֑רֶף וְחַיַּ֖ת כְּפִירִ֣ים תְּמַלֵּֽא:

40כִּי־יָשֹׁ֥חוּ בַמְּעוֹנ֑וֹת יֵֽשְׁב֖וּ בַסֻּכָּ֣ה לְמוֹ־אָֽרֶב:

ישוחו. עומדי' צפופי':

למו ארב. לארוב כן דרך האורבי' לשוח ולכוף עצמן כדי שלא יכירו בהם:

41מִ֚י יָכִ֥ין לָֽעֹרֵ֗ב צֵ֫יד֥וֹ כִּֽי־יְ֖לָדָיו (כתיב יְ֖לָדָו) אֶל־אֵ֣ל יְשַׁוֵּ֑עוּ יִ֜תְע֗וּ לִבְלִי־אֹֽכֶל:

יתעו לבלי אכל. שאביהם שונאם הקב"ה מזמן להם יתושין נבראים מצואתן ונכנסין לתוך פיהם: