פרק ד

1וַיַּעַן אֱלִיפַ֥ז הַתֵּֽימָנִ֗י וַיֹּֽאמַר:
מענה אליפז.  (אליפז בן עשו היה ועל ידי שנתגדל בחיקו של יצחק זכה שתשרה עליו שכינה:
התימני.  מארץ תימן מארצו של עשו (סא"א):
2הֲנִסָּ֬ה דָבָ֣ר אֵלֶ֣יךָ תִלְאֶ֑ה וַעְצֹ֥ר בְּ֜מִלִּ֗ין מִ֣י יוּכָֽל:
הנסה.  לשון תימה הבעבור שניסה דבר אליך תלאה בנסיון אחד שניסך בוראך ובא אליך אתה נלאה, ומעתה עצור במילין מי יוכל מלהשיבך:
3הִנֵּה יִסַּ֣רְתָּ רַבִּ֑ים וְיָדַ֖יִם רָפ֣וֹת תְּחַזֵּֽק:
הנה יסרת רבים.  שהרבו דברים הוכחתם ויסרתם:
וידים רפות.  ויגורות מפורענות הבא עליה' אתה היית רגיל לחזקם ולומר אל תירא שכך הוא מדת הדין:
4כּ֖וֹשֵׁל יְקִימ֣וּן מִלֶּ֑יךָ וּבִרְכַּ֖יִם כֹּֽרְע֣וֹת תְּאַמֵּֽץ:
יקימון.  רגילות הם מליך להקים את הכושל:
5כִּ֚י עַתָּ֨ה | תָּב֣וֹא אֵלֶ֣יךָ וַתֵּ֑לֶא תִּגַּ֥ע עָ֜דֶ֗יךָ וַתִּבָּהֵֽל:
6הֲלֹ֣א יִ֖רְאָֽתְךָ כִּסְלָתֶ֑ךָ תִּ֜קְוָֽתְךָ֗ וְתֹ֣ם דְּרָכֶֽיךָ:
הלא.  עתה סופך מוכיח על תחלתך שיראתך שהיית ירא שמים:
כסלתך.  היא (ע' תוס' ב"מ נח), מחמת כסילות היא ולא מדעת שלימה וכן תקותך ותום דרכיך הכל כסילות:
7זְכָר־נָ֗א מִ֚י ה֣וּא נָקִ֣י אָבָ֑ד וְ֜אֵיפֹ֗ה יְשָׁרִ֥ים נִכְחָֽדוּ:
נכחדו.  נעלמו ונאבדו כמו ותכחד מן הארץ (שמות ט׳:ט״ו):
8כַּֽאֲשֶׁ֣ר רָ֖אִיתִי חֹ֣רְשֵׁי אָ֑וֶן וְזֹֽרְעֵ֖י עָמָ֣ל יִקְצְרֻֽהוּ:
כאשר ראיתי.  אשר (כן) נכחדו חורשי און ומכינים את האון במחשבתם כחורש זה שמכין לפני הזריעה ואחרי כן זורעים במעשיהם את העמל וראיתי, שהם יקצרוהו כלומר רעתם שבאה עליהם, וראיתי כי:
9מִנִּשְׁמַ֣ת אֱל֣וֹהַּ יֹאבֵ֑דוּ וּמֵר֖וּחַ אַפּ֣וֹ יִכְלֽוּ:
מנשמת אלוה יאבדו.  מנשיבת סערתו וכעסו:
ומרוח אפו יכלו.  כלים תמיד ועל דור המבול דיבר:
10שַֽׁאֲגַ֣ת אַ֖רְיֵה וְק֣וֹל שָׁ֑חַל וְשִׁנֵּ֖י כְפִירִ֣ים נִתָּֽעוּ:
שאגת אריה וקול שחל וגו'.  הארי גדול, והשחל בינוני, והכפיר קטן כולם נתעו. כלומר המלכים והשרים והעבדים וכל שמות הללו שמות אריה הם:
11לַיִשׁ אֹבֵ֣ד מִבְּלִי־טָ֑רֶף וּבְנֵ֥י לָ֜בִ֗יא יִתְפָּרָֽדוּ:
ליש אובד מבלי טרף.  השרים אבדו כליש זה האובד מבלי מזון כך אבד כחם מעשות חמס, אובד אינו לשון אדם האובד דבר ממנו אלא הוא עצמו הולך לאיבוד כמו תעיתי כשה אובד (תהילים קי״ט:קע״ו) וכמו הייתי ככלי אובד (שם לא):
ובני לביא יתפרדו.  מדבר בדור הפלגה אשר נפוצו משם על פני כל הארץ:
12וְאֵלַי דָּבָ֣ר יְגֻנָּ֑ב וַתִּקַּ֥ח אָ֜זְנִ֗י שֶׁ֣מֶץ מֶֽנְהוּ:
ואלי דבר יגונב.  חוזר על תוכחתו שהוכיחו עד הנה מה תזעק זכר נא מי הוא נקי אבד וגו' כאשר ראיתי וגו', ועל אודותיך אלי דבר נבואה יגונב מן הסגנון כדבר גנוב לפי שאין רוח הקודש נגלה על נביאי עובדי כוכבים בפרהסיא משל למלך שהיתה לו אשה ופלגש כשבא אצל אשתו בא בגלוי ואצל פלגשו בא בסתר ובגניב' כך הקב"ה לנביאי עובדי כוכבים ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה (בראשית כ׳:ג׳) וכן ויבא אלהים אל לבן וגו' (שם לא), לבלעם נופל וגלוי עינים (במדבר כ״ד:ד׳) לאליפז בחזיונות הלילה, אבל בנביאי ישראל כתיב (שם יב) פה אל פה אדבר בו במראה ולא בחידות במדרש תנחומא מצאתי מוגה ול"ש ותקח אזני שמץ מנהו שמץ מקצת רוח הבנה:
13בִּשְׂעִפִּים מֵֽחֶזְיוֹנ֣וֹת לָ֑יְלָה בִּנְפֹ֥ל תַּ֜רְדֵּמָ֗ה עַל־אֲנָשִֽׁים:
בשעיפים.  במחשבות:
14פַּ֣חַד קְ֖רָאַנִי וּרְעָדָ֑ה וְרֹ֖ב עַצְמוֹתַ֣י הִפְחִֽיד:
פחד קראני.  מן הרוח שבא אלי ורוח הוא מלאך שנאמר (תהילים ק״ד:ד׳) עושה מלאכיו רוחות:
15וְרוּחַ עַל־פָּנַ֣י יַֽחֲלֹ֑ף תְּ֜סַמֵּ֗ר שַֽׂעֲרַ֥ת בְּשָׂרִֽי:
תסמר.  הרוח שערת בשרי תסמר הוא ל' אדם שעמדו שערותיו :
16יַֽעֲמֹ֚ד | וְֽלֹא־אַכִּ֬יר מַרְאֵ֗הוּ תְּ֖מוּנָה לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י דְּמָמָ֖ה וָק֣וֹל אֶשְׁמָֽע:
יעמוד.  עומד היה בפני ולא הייתי מכיר מראהו:
דממה וקול.  קול דבר חשאי הייתי שומע, ד"א דממה וקול אשמע קול שמעתי מדממה אבל דממה לא שמעתי דממה אלו המלאכים שאומרים שירה כדמתרגם ואחר הרעש קול דממה דקה (מלכים א י״ט:י״ב) קל דמשבחין בחשאי, משה דממה שמע מכאן שהראשונים נשתמשו בקול והאחרוני' בבת קול כאדם המכה בפטיש וקול ההברה נשמע למרחוק, כך הוא אומר:
17הַֽאֱנוֹשׁ מֵֽאֱל֣וֹהַּ יִצְדָּ֑ק אִ֥ם מֵֽ֜עֹשֵׂ֗הוּ יִטְהַר־גָּֽבֶר:
האנוש מאלוה יצדק.  בתמיה:
ואם מעושהו יטהר גבר.  ואם יותר מעושהו יטהר גבר ומה זה חבירך יצעק:
18הֵ֣ן בַּֽ֖עֲבָדָיו לֹ֣א יַֽאֲמִ֑ין וּ֜בְמַלְאָכָ֗יו יָשִׂ֥ים תָּֽהֳלָֽה:
הן בעבדיו.  הצדיקים לא יאמין שלא יחטאו לו ומסלקם מן העולם לפני זמנם:
תהלה.  ל' הוללות:
19אַ֚ף | שֹֽׁכְנֵ֬י בָֽתֵּי־חֹ֗מֶר אֲשֶׁר־בֶּֽעָפָ֥ר יְסוֹדָ֑ם יְ֜דַכְּא֗וּם לִפְנֵי־עָֽשׁ:
אף.  כל שכן שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם קברם:
ידכאום לפני עש.  מן השמים מתישין את כחם עד שהן שפלים ונדכאים לפני הרימה האוכלתן במותן:
20מִבֹּ֣קֶר לָעֶ֣רֶב יֻכָּ֑תּוּ מִבְּלִ֥י מֵ֜שִׂ֗ים לָנֶ֥צַח יֹאבֵֽדוּ:
מבקר לערב יכתו.  ביום אחד הם כתותים ונדכאים:
מבלי משים.  על לב לשוב לקונם:
לנצח יאבדו.  וגם זה הוא מקרא חסר:
21הֲלֹֽא־נִסַּ֣ע יִתְרָ֣ם בָּ֑ם יָ֜מ֗וּתוּ וְלֹ֣א בְחָכְמָֽה:
הלא נסע יתרם בם.  כמו (ישעיהו ט״ו:ז׳) יתרה עשה וגו' גאותם וחכמתם תתבלע בגופן והנה נוסעת ונסחת כמו (שם לג) בל יסע יתידותיו: