בס"ד. ש"פ שמיני, מבה"ח וער"ח אייר, ה'תשל"א

(הנחה בלתי מוגה)

ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך1. ופירש רש"י, ונפקדת, אבי (שאול) יפקדך וישאל היכן אתה, כי יפקד מושבך, שיהי' מושבך (שאתה יושב בו) חסר. ונמצא, שפי' יפקד הוא מלשון חסרון, ופי' ונפקדת הוא מלשון זכרון, שע"י שיהי' חסר מקום מושבו, עי"ז יזכור שאול עליו וידבר גינו2. והענין בזה, שאע"פ שהפי' הפשוט דיפקד הו"ע של חסרון, הנה בפנימיות הענינים3 הרי זה ענין הביטול שדוקא על ידו מגיעים לגילוי נעלה יותר כו', ע"ד מאמר רז"ל4 כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו נוטפות מר כו', שע"י הביטול (שפתותיו נוטפות מר) נעשה ראוי לקבל ההשפעה. וזהו ג"כ מ"ש5 אילו קרבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה כו', שהעילוי דקרבנו לפני הר סיני (שעל זה אמרו רז"ל6 למה נקרא שמו סיני שירדה שנאה לאומות העולם כו') הו"ע הביטול כו'7. אך צריך להבין, איך יתאים זה עם הפירוש הפשוט שהזכרון (ונפקדת) נעשה (לא עי"ז שיפקד מושבך, אלא) ע"י שאול.

ב) ויובן בהקדים הענין דר"ח, מחר חודש, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא8, והיינו, שהלבנה, בחי' המלכות, מקבלת מהשמש, בחי' ז"א. אך צריך להבין, מהו ענין היחוד שבר"ח דוקא, הרי יחוד זו"נ הו"ע שישנו בתמידות, כי, כל ההמשכות שבסדר השתלשלות הם מבחי' מלכות דא"ס, וכן ההמשכה בבי"ע היא מבחי' מלכות דאצילות, וכמו"כ ההמשכות שבעוה"ז הגשמי הם מבחי' מלכות דעשי', וכדי שתהי' ההמשכה ממלכות ה"ז ע"י יחוד זו"נ, ונמצא שזהו יחוד תמידי, ולא רק בר"ח. אך הענין הוא9, שהיחוד התמידי הוא בחי' יחוד חיצוני, משא"כ היחוד שבר"ח הוא בחי' יחוד פנימי, שעל ידו נעשה ענין של התחדשות והולדה כו', שבשביל זה צ"ל תחלה יחוד עליון יותר. דהנה, יחוד זו"נ מצ"ע הוא בבחי' המדות, ששייכים לעולמות, וכמ"ש10 זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה. ובכדי שיהי' ענין של התחדשות, הרי זה ע"י ההמשכה מבחי' מקור הברכות, בחי' בינה, שהיא אם הבנים11, והוא ע"י יחוד חו"ב, ולמעלה יותר כו', ועד להמשכה מאוא"ס, ועי"ז נעשה בחי' הולדה והתחדשות בר"ח, שנעשה מציאות חדשה, והו"ע חדש אשתו12 כו'. וע"ד המבואר בענין כח ההולדה למטה, שזהו ע"י כח הא"ס שאין לו עילה וסיבה וכו' (כדאיתא באגה"ק13 ), שעל ידו דוקא נעשה ענין ההולדה, שהיא התהוות מציאות חדשה כו'.

וזהו מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך, פי', מחר יהי' יחוד שמשא וסיהרא, ונפקדת, מלשון וה' פקד14, שהו"ע היחוד. ויחוד זה הוא ע"י שיפקד מושבך, שהו"ע הביטול כו', שזהו מה שהלבנה מתעלמת לגמרי לפני ר"ח, ועי"ז נעשה היחוד בר"ח, שהלבנה מקבלת אור חדש מהשמש. וזהו שיפקדך אבי, שאול מרחובות הנהר15, בחי' בינה16, כי המקור דבחי' ז"א היא בחי' בינה (אם הבנים), שבה היא התגלות עתיק17, שנמשך בה בשביל היחוד לצורך ההולדה.

ומ"ש ויאמר לו יהונתן (לדוד)18, הנה יהונתן הוא יה"ו נתן, נתן הוא ה' אחרונה, ת"ק בהכאה (ה' פעמים יו"ד פעמים יו"ד)19, וא"כ, יהונתן הוא שם הוי', י"ה ו"ה. לו, היינו לדוד, שהוא ג"כ ה' אחרונה. וא"כ צריך להבין מהו"ע ב"פ ה', היינו ביהונתן וגם בדוד. אך הענין הוא, שה' אחרונה דיהונתן (נתן) היא בחי' המלכות כפי שקשורה לג' האותיות יה"ו שלפני', ודוד ענינו בחי' המלכות בפני עצמה, והו"ע ב' הבחי' שבמלכות, בחי' ים וארץ, שבחי' נתן קאי על בחי' מלכות כמו שהוא בחי' ים המעלים בתוכו כל אורות ושפע דאצילות [וזהו שיהונתן הוא בחי' יסוד20, שנק' כל21, שעל ידו נמשכים כל ההמשכות שבספירות, ואח"כ נמשך במלכות, בחי' כלה, שהוא כל ה']. ובחי' דוד הוא בחי' המלכות כמו שהוא מקור לבי"ע שזהו הנקרא ארץ. ועפ"ז, פי' ויאמר לו יהונתן לדוד, שדוד קיבל מאמר ודברי יהונתן, זהו כענין הפך ים ליבשה22, בחי' קרי"ס, שהו"ע בקיעת ההעלם כו'. ויש להוסיף ולהעיר, שגם הענין דקרי"ס קשור עם גילוי בחי' עתיק, כמאמר רז"ל23 בעתיקא תליא מילתא. ואז אמר יהונתן לדוד ושלשת תרד מאד24, ושלשת קאי על העבודה בג' קוין שעליהם העולם עומד (כדאיתא באבות25 ), ועי"ז תרד מאד, שתהי' ההמשכה26 גם בעשי' (וכמו שהוא כפשוטו שדוד ירד אז להסתתר בשדה). ודוקא עי"ז נמשך מלמעלה יותר, שזהו מ"ש24 וישבת אצל האבן האזל, כפי שמבאר הצ"צ27 שזהו כמו האי עלמא דאזלינן מיני'28, שפירושו שאנו נעשים בחי' מהלכים ע"י עוה"ז דוקא כו' (כמבואר כל זה בהמשך והחרים תרל"א במאמר דמחר חודש29 ).

ג) ויש לקשר כל זה עם מ"ש בפרשתנו30 ויהי ביום השמיני וגו', שמיני למילואים, הוא ר"ח ניסן31, עליו נאמר32 החודש הזה לכם, כזה ראה וקדש33, שזהו מולד הלבנה מחדש, שהו"ע יחוד שמשא וסיהרא, יחוד פנימי, ע"י ההמשכה מבחי' בינה – (יום ה)שמיני. וע"ז אמרו רז"ל34 אותו היום נטל עשר עטרות, ואיתא בכלי יקר והובא באוה"ת להצ"צ35, דמה שיום ח' זה נטל עשר עטרות הוא רמז למשארז"ל36 כנור של ימות המשיח יהי' של שמונה נימין ושל העוה"ב עשרה נימין כו'. וזהו שנטל עשר עטרות, כי עם היות יום השמיני עצמו הוא בינה, עכ"ז נטל כל העשר, היינו התגלות הכתר, ע"ד הוא דא עתיקא37 (וכנ"ל שהתגלות עתיק בבינה).

והענין בזה, כפי שמבאר הצ"צ35, שיש לפרש ע"פ מ"ש במדרש38 שעיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדה"ר כו', עמד אברהם כו' עד עמד משה כו', נמצא שהאבות עד עמרם המשיכו השכינה רק בשמים, מרקיע א' לב' עד לרקיע האחרון הקרוב לארץ, שזהו"ע גילוי השכינה בשמים (בחי' ז"א), אכן משה הורידה משמים לארץ [החל מהענין דמ"ת שעל ידו הי' ביטול הגזירה דעליונים לא ירדו לתחתונים39, ולאח"ז ע"י עשיית המשכן באופן שתשרה שכינה במעשה ידיכם40, בי"ג וט"ו דברים41 שמהם נעשה המשכן ומקדש דאיקרי משכן42, שזהו כללות הענין דדירה בתחתונים43 ], וכדי להיות ההמשכה בארץ (בחי' המלכות) צ"ל מלמעלה יותר, וזהו שמשה (שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין44 ) שהורידה משמים לארץ הוא ודאי ע"י המשכה מלמעלה יותר מבחי' האבות שהורידוה בשמים עצמו מרקיע לרקיע. והענין בזה, שההמשכה בשמים היא ע"י יחוד תמידי דאו"א, אבל שיומשך לארץ זהו ע"י יחוד פנימי ששרשו מע"ק. וזהו ענין ביום השמיני דוקא, בחי' אז45, אשר ז' הם ז"ת, אכן האלף, כללות ג"ר, משם דוקא נמשך שיהי' ירידת השכינה בארץ.

ומזה מובן גם בנוגע לדוד, עליו נאמר דוד מלך ישראל חי וקיים46, ודוד עבדי נשיא להם לעולם47, שענינו הוא ספירת המלכות [כידוע שמדריגת שלמה, שעליו נאמר48 וישב שלמה על כסא הוי', היא חכמה שבמלכות, משא"כ דוד הוא בחי' המלכות עצמה49 ], שעל ידה באים כל ההמשכות למטה כו'. וזהו שדוקא דוד הכין הכסף וזהב וכו' בשביל בנין ביהמ"ק50, שענינו שלימות המשכת השכינה למטה בארץ. וע"פ האמור לעיל בנוגע למשה, מובן שגם אצל דוד הוצרכה להיות המשכה מלמעלה יותר כו'. וזהו ויאמר לו יהונתן (לדוד) מחר חודש ונפקדת גו', שבכדי שתהי' ההמשכה למטה, הרי זה ע"י ההמשכה מבחי' בינה (בחינתו של שאול), שבה נמשך ומתגלה בחי' ע"ק.

ד) והנה כללות ענין מולד הלבנה בר"ח קשור עם גאולת בנ"י, שמונין ללבנה ודומין ללבנה51, והם עתידים להתחדש כמותה52, שזהו ענין ונפקדת, לאחרי שכבר יצאו י"ח הענין דכי יפקד קושי ומרירות הגלות כו'. ובפרט כשנמצאים עדיין בחדש ניסן (שנשארו עוד שני ימים לחודש), שהרי בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל53, בשמחה ובטוב לבב, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.