בס"ד. שיחת* אור ליום ועש"ק – יסוד שבתפארת – ה' אייר, ה'תשל"א.
– להתלמידים שיחיו החוזרים לאה"ק ת"ו, בחדרו הק' –
ע"פ דברי הגמרא1 שבשעה שבאים מארץ ישראל לחוץ לארץ ואח"כ חוזרים מחו"ל לא"י אזי צ"ל "כתרי מינייהו" – יעזור לכם השי"ת שתפעלו בזה ככל התלוי בכם, ויצליח הדבר באופן ד"יגעת ומצאת"2, באופן של מציאה, שהיא יותר ולא לפי ערך היגיעה3.
* * *
ידועה תורת רבינו הזקן4 שצריך לחיות עם הזמן – ללמוד מפרשת השבוע, ומובן שכמו"כ צריך ללמוד מדבר המיוחד לתקופה שלימה בזמן:
נכנסתם עתה בפרשת השבוע זו, והנכם נוסעים בפרשת השבוע הבא, והדבר המאחד את שניהם הוא – הענין של ספירת העומר, וכמדובר בהתוועדות5 שספירת העומר מאחדת את כל חודש אייר.
וענין זה שייך לנסיעתכם לארץ ישראל, ארץ הקודש, כיון שספירת העומר שייכת במיוחד לארץ ישראל – כפשוטו – ששם הקריבו את העומר, ואחת הראיות לקדושות של ארץ ישראל היא ענין העומר [ספירת העומר], שמשם הביאו את העומר, כדאיתא במשנה6 (ויש שם כמה פירושים בנוגע לענינים שמונים או לא מונים, שמונים רק את הענינים השייכים לקדושה).
* * *
אחד הלימודים מענין ספירת העומר:
לכאורה אין מקום לספור זמן, כי ספירה שייכת בדבר שיכול להיות בו ריבוי או מיעוט, הפסד או הוספה. אלא שזה מורה (כמו בדין דבר שבמנין7 ) על חביבות. ובפרט בספירת העומר – שסופרים בכל יום בברכה, היינו שספירת כל יום היא מצוה בפני עצמה, אע"פ שלכאורה היא אותה מצוה8 שהיתה אתמול ותהי' מחר וכו'.
והלימוד בזה9 – שצריך לידע יוקר הזמן, ושישנה הברירה אם יהי' זה יום שאין לו שייכות ל"קדשנו במצותיו וצונו", או שיהי' זה יום שלא בלבד שנעשית בו מצוה, אלא בעצם הזכרון10 על יום זה נעשה "קדשנו (במצותיו) וצונו", ועאכו"כ כשמוסיפים לזה ענין של עבודה [כי מהלך היום כשלעצמו הוא מצד זה ש"יום ולילה לא ישבותו"11 ; וההוספה ע"י העבודה של ספירת העומר – מוסיף יהודי מצד עבודתו].
* * *
יצליח אתכם הקב"ה שתייקרו ותדעו את היוקר של ה"ימים יוצרו"12 – הימים שהקב"ה נותן לכל אחד מישראל.
ואע"פ שיכול לחשוב שיש לו זמן מחר ומחרתיים, והי' לו זמן אתמול וכו' – צריך לידע, שספירת העומר מלמדת שכל יום הוא עולם בפני עצמו, ונעשה מצוה בפ"ע, עם ברכה בשם ומלכות וכו' וכו'; ומה שיהי' יום המחר – דיו שיפקיע את עצמו. ואדרבה, כדי שהברכה של יום המחרת תהי' כדבעי, צריך לספור ולעשות מצוה מיום זה13.
וכאשר מתבוננים בזה אליבא דנפשי', הרי זה מעורר את האדם ("עס מאַכט אַ גאַנצן שטורעם") להיטיב – ואם יש צורך, גם לשנות – את עבודתו, שתהי' באופן שמייקר כל רגע, עאכו"כ כל שעה, למלא ולנצל עבור ענינים שהם "לשם שמים"14, ויתרה מזה15 : "בכל דרכיך דעהו"16, שאז העבודה היא באופן שה"ימים" נעשים ימים שלמים17, שמלאים בשלימות של תורה ומצוות, וזה מביא הצלחה גם בימים שבאים לאח"ז, ועד שיכולים לקבל עול מלכותו ית' לתורה ומצוותי' בשלימות, לאחר שעובד עבודתו בנוגע לספירת הימים.
* * *
השי"ת יעזור לכם ויצליח אתכם בכל הענינים האמורים, ושתהי' עלייתכם לארץ הקודש עלי' בגשמיות וברוחניות גם יחד,
ותביאו לשם בשורות טובות, ותכתבו משם בשורות טובות – כל אחד בנוגע לעצמו ובנוגע לפעולתו עם הזולת, ובכל הענינים,
ולהתכונן לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות מתוך שמחה וטוב לבב.
שתהי' לכם נסיעה טובה, ונשמע מכם בשורות טובות.
הוסיפו תגובה