פרק לז

1הָיְתָ֣ה עָלַי֘ יַד־יְהֹוָה֒ וַיּֽוֹצִיאֵ֚נִי בְר֙וּחַ֙ יְהֹוָ֔ה וַיְנִיחֵ֖נִי בְּת֣וֹךְ הַבִּקְעָ֑ה וְהִ֖יא מְלֵאָ֥ה עֲצָמֽוֹת:
היתה עלי יד ה' ויוציאני ברוח ה' וגו'.  יד ה' כל יד ה' שבנבואה לשון כפייה הוא שהיתה הרוח כופה אותו לילך כמשתגע אל מקום שהרוח חפץ:
והיא מלאה עצמות.  רבותינו אמרו שהיו משבט אפרים שיצאו ממצרים לפני הקץ והרגום אנשי גת הנולדי' בארץ כמו שאמור בדברי הימים:
2וְהֶֽעֱבִירַ֥נִי עֲלֵיהֶ֖ם סָבִ֣יב | סָבִ֑יב וְהִנֵּ֨ה רַבּ֚וֹת מְאֹד֙ עַל־פְּנֵ֣י הַבִּקְעָ֔ה וְהִנֵּ֖ה יְבֵשׁ֥וֹת מְאֹֽד:
והעבירני עליהם סביב.  לבקעה ולא הכניסו לתוכה לפי שהיה כהן:
3וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם הֲתִֽחְיֶ֣ינָה הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וָֽאֹמַ֕ר אֲדֹנָ֥י יֱהֹוִ֖ה אַתָּ֥ה יָדָֽעְתָּ:
התחיינה.  הנראה בעיניך שיוכלו לחיות:
4וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א עַל־הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֑לֶּה וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם הָֽעֲצָמוֹת֙ הַיְבֵשׁ֔וֹת שִׁמְע֖וּ דְּבַר־יְהֹוָֽה:
5כֹּ֚ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה לָֽעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶֽם:
6וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּידִ֜ים וְהַֽעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָֽרַמְתִּ֚י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִֽחְיִיתֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י יְהֹוָֽה:
ונתתי עליכם גידים וגו'.  ובספר איוב הוא אומר עור ובשר תלבישני תחיל' ואחר כך ובעצמות וגידים תסוככני אלא למה היו אלו דומים לאדם שפושט וחוזר ולובש שמה שפשט אחרון לובש ראשון אבל בתחילת בריית הוולד עור ובשר תחילה ואח"כ עצמות וגידים:
וקרמתי.  לשון קרום איקרוטיי"רייא בלע"ז:
7וְנִבֵּ֖אתִי כַּֽאֲשֶׁ֣ר צֻוֵּ֑יתִי וַֽיְהִי־ק֚וֹל כְּהִנָּֽבְאִי֙ וְהִנֵּה־רַ֔עַשׁ וַתִּקְרְב֣וּ עֲצָמ֔וֹת עֶ֖צֶם אֶל־עַצְמֽוֹ:
ויהי קול.  והנה רעש העצמות שהיו טופחין זה לזה:
עצם אל עצמו.  עצמות כל אחד כל מקום שנתפזרו היו קופצין ומתקרבין כל אחד ואחד אצל מקו' חבורו:
8וְרָאִ֜יתִי וְהִנֵּה־עֲלֵיהֶ֚ם גִּידִים֙ וּבָשָׂ֣ר עָלָ֔ה וַיִּקְרַ֧ם עֲלֵיהֶ֛ם ע֖וֹר מִלְמָ֑עְלָה וְר֖וּחַ אֵ֥ין בָּהֶֽם:
9וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י הִנָּבֵ֖א אֶל־הָר֑וּחַ הִנָּבֵ֣א בֶן־אָ֠דָם וְאָֽמַרְתָּ֙ אֶל־הָר֜וּחַ כֹּֽה־אָמַ֣ר | אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֗ה מֵֽאַרְבַּ֚ע רוּחוֹת֙ בֹּ֣אִי הָר֔וּחַ וּפְחִ֛י בַּֽהֲרוּגִ֥ים הָאֵ֖לֶּה וְיִֽחְיֽוּ:
מארבע רוחות.  כל מקום שהלכו נשמותיהן לשוט לד' רוחות העולם משם יתקבצו ויבאו:
ופחי.  כמו נופח באש פחם (ישעיהו נ״ד:ט״ז):
10וְהִנַּבֵּ֖אתִי כַּֽאֲשֶׁ֣ר צִוָּ֑נִי וַתָּבוֹא֩ בָהֶ֨ם הָר֜וּחַ וַיִּֽחְי֗וּ וַיַּֽעַמְדוּ֙ עַל־רַגְלֵיהֶ֔ם חַ֖יִל גָּד֥וֹל מְאֹד־מְאֹֽד:
11וַיֹּאמֶר֘ אֵלַי֒ בֶּן־אָדָ֕ם הָֽעֲצָמ֣וֹת הָאֵ֔לֶּה כָּל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל הֵ֑מָּה הִנֵּ֣ה אֹֽמְרִ֗ים יָֽבְשׁ֧וּ עַצְמוֹתֵ֛ינוּ וְאָבְדָ֥ה תִקְוָתֵ֖נוּ נִגְזַ֥רְנוּ לָֽנוּ:
העצמות האלה כל בית ישראל המה.  רמז ודוגמא לכל בית ישראל בצרותם המה שהרי הם אומרי' יבשו עצמותינו בצרות אבדה תקותינו ומה נוחיל לתשועה עוד דבר אחר כולם אלו משל ישראל היו ומפני שהחייתם עכשיו הם אומרים אבדה תקותינו ולא נחיה עוד שנית כשיחיו המתים:
12לָכֵן֩ הִנָּבֵ֨א וְאָֽמַרְתָּ֜ אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י פֹתֵ֜חַ אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וְהַֽעֲלֵיתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְהֵבֵאתִ֥י אֶתְכֶ֖ם אֶל־אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:
לכן הנבא.  שעתיד אני להחיותם שנית:
13וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֣י יְהֹוָ֑ה בְּפִתְחִ֣י אֶת־קִבְרֽוֹתֵיכֶ֗ם וּבְהַֽעֲלוֹתִ֥י אֶתְכֶ֛ם מִקִּבְרֽוֹתֵיכֶ֖ם עַמִּֽי:
14וְנָֽתַתִּ֨י רוּחִ֚י בָכֶם֙ וִֽחְיִיתֶ֔ם וְהִנַּחְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם עַל־אַדְמַתְכֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֞ם כִּ֣י־אֲנִ֧י יְהֹוָ֛ה דִּבַּ֥רְתִּי וְעָשִׂ֖יתִי נְאֻם־יְהֹוָֽה:
15וַיְהִ֥י דְבַר־יְהֹוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר:
16וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם קַח־לְךָ֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְתֹ֚ב עָלָיו֙ לִֽיהוּדָ֔ה וְלִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑יו (כתיב חֲבֵרָ֑ו) וּלְקַח֙ עֵ֣ץ אֶחָ֔ד וּכְת֣וֹב עָלָ֗יו לְיוֹסֵף֙ עֵ֣ץ אֶפְרַ֔יִם וְכָל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָֽיו (כתיב חֲבֵרָֽו) :
ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וגו'.  וכתוב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו. ארבע תיבות הללו כתוב עליו לאמר עץ זה ליהודה ולשבט בנימין שנלוה עליו:
ולקח עץ אחד וכתיב עליו.  זה ליוסף עץ אפרי' ושאר תשעה שבטים שהיו אחרי ירבע' שהיו משבט אפרי':
17וְקָרַ֨ב אֹתָ֜ם אֶחָ֧ד אֶל־אֶחָ֛ד לְךָ֖ לְעֵ֣ץ אֶחָ֑ד וְהָי֥וּ לַֽאֲחָדִ֖ים בְּיָדֶֽךָ:
והיו לאחדים.  אני אחבר' לשני העצים שיהא עץ אחד בידך:
18וְכַֽאֲשֶׁר֙ יֹֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יךָ בְּנֵ֥י עַמְּךָ֖ לֵאמֹ֑ר הֲלֽוֹא־תַגִּ֥יד לָ֖נוּ מָה־אֵ֥לֶּה לָּֽךְ:
19דַּבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּה֩ אֲנִ֨י לֹקֵ֜חַ אֶת־עֵ֚ץ יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיַד־אֶפְרַ֔יִם וְשִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל חֲבֵרָ֑יו (כתיב חֲבֵרָ֑ו) וְנָֽתַתִּי֩ אוֹתָ֨ם עָלָ֜יו אֶת־עֵ֣ץ יְהוּדָ֗ה וַֽעֲשִׂיתִם֙ לְעֵ֣ץ אֶחָ֔ד וְהָי֥וּ אֶחָ֖ד בְּיָדִֽי:
הנה אני לוקח את עץ וגו'.  שלא יהיו עוד לשתי ממלכות:
20וְהָי֨וּ הָעֵצִ֜ים אֲשֶׁר־תִּכְתֹּ֧ב עֲלֵיהֶ֛ם בְּיָֽדְךָ֖ לְעֵינֵיהֶֽם:
21וְדַבֵּ֣ר אֲלֵיהֶ֗ם כֹּֽה־אָמַר֘ אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִה֒ הִנֵּ֨ה אֲנִ֚י לֹקֵ֙חַ֙ אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֵּ֥ין הַגּוֹיִ֖ם אֲשֶׁ֣ר הָֽלְכוּ־שָׁ֑ם וְקִבַּצְתִּ֚י אֹתָם֙ מִסָּבִ֔יב וְהֵֽבֵאתִ֥י אוֹתָ֖ם אֶל־אַדְמָתָֽם:
22וְעָשִׂ֣יתִי אֹ֠תָם לְג֨וֹי אֶחָ֚ד בָּאָ֙רֶץ֙ בְּהָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמֶ֧לֶךְ אֶחָ֛ד יִֽהְיֶ֥ה לְכֻלָּ֖ם לְמֶ֑לֶךְ וְלֹ֚א יִֽהְיוּ־ (כתיב יִֽהְיֻה) עוֹד֙ לִשְׁנֵ֣י גוֹיִ֔ם וְלֹ֨א יֵחָ֥צוּ ע֛וֹד לִשְׁתֵּ֥י מַמְלָכ֖וֹת עֽוֹד:
23וְלֹ֧א יִֽטַמְּא֣וּ ע֗וֹד בְּגִלּֽוּלֵיהֶם֙ וּבְשִׁקּ֣וּצֵיהֶ֔ם וּבְכֹ֖ל פִּשְׁעֵיהֶ֑ם וְהֽוֹשַׁעְתִּ֣י אֹתָ֗ם מִכֹּ֚ל מֽוֹשְׁבֹֽתֵיהֶם֙ אֲשֶׁ֣ר חָֽטְא֣וּ בָהֶ֔ם וְטִֽהַרְתִּ֚י אוֹתָם֙ וְהָֽיוּ־לִ֣י לְעָ֔ם וַֽאֲנִ֕י אֶֽהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִֽים:
24וְעַבְדִּ֚י דָוִד֙ מֶ֣לֶךְ עֲלֵיהֶ֔ם וְרוֹעֶ֥ה אֶחָ֖ד יִהְיֶ֣ה לְכֻלָּ֑ם וּבְמִשְׁפָּטַ֣י יֵלֵ֔כוּ וְחֻקֹּתַ֥י יִשְׁמְר֖וּ וְעָשׂ֥וּ אוֹתָֽם:
25וְיָֽשְׁב֣וּ עַל־הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֚ר נָתַ֙תִּי֙ לְעַבְדִּ֣י לְיַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁבוּ־בָ֖הּ אֲבֽוֹתֵיכֶ֑ם וְיָֽשְׁב֣וּ עָלֶ֡יהָ הֵ֠מָּה וּבְנֵיהֶ֞ם וּבְנֵ֚י בְנֵיהֶם֙ עַד־עוֹלָ֔ם וְדָוִ֣ד עַבְדִּ֔י נָשִׂ֥יא לָהֶ֖ם לְעוֹלָֽם:
לעבדי ליעקב.  כעין שנתתיה ליעקב בלי מצרי':
26וְכָרַתִּ֚י לָהֶם֙ בְּרִ֣ית שָׁל֔וֹם בְּרִ֥ית עוֹלָ֖ם יִֽהְיֶ֣ה אוֹתָ֑ם וּנְתַתִּים֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אוֹתָ֔ם וְנָֽתַתִּ֧י אֶת־מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם:
27וְהָיָ֚ה מִשְׁכָּנִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְהֵ֖מָּה יִֽהְיוּ־לִ֥י לְעָֽם:
28וְיָֽדְעוּ֙ הַגּוֹיִ֔ם כִּי אֲנִ֣י יְהֹוָ֔ה מְקַדֵּ֖שׁ אֶת־יִשְׂרָאֵ֑ל בִּֽהְי֧וֹת מִקְדָּשִׁ֛י בְּתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם: