בעולם היהודי, רבי משה בן מימון – "הרמב"ם" מפורסם ומוכר בעיקר בזכות יצירותיו המכוננות בתלמוד, בהלכה ובפילוסופיה היהודית, בהם "פירוש המשנה", "משנה תורה" ו"מורה הנבוכים". ואולם, בעולם הרחב הוא מוכר דווקא בזכות תרומתו האדירה והמהפכנית לעולם הרפואה.
אולם, פחות מפורסמת הא העובדה המפתיעה כי הרמב"ם, שעבודתו כרופא עיצבה חלק ניכר ממסכת חייו, כלל לא תכנן להיות רופא. למעשה, הוא היה רופא בעל כורחו.
הטרגדיה שהובילה לשינוי
בשנותיו הראשונות, לאחר שמשפחתו ברחה מספרד למצרים, הקדיש הרמב"ם את כל כולו בלימוד התורה. אחיו הצעיר, דוד, שהיה סוחר מצליח, תמך בו כלכלית ודאג לפרנסת משפחתו וכך אפשר לו להשקיע את כל עתותיו בלימוד התורה מבלי שעול הפרנסה יטריד את מנוחתו.
אך אז התרחש אסון. דוד, שביקש להגדיל את עסקיו, יצא למסע סחר שאפתני מנמל איידהב (סמוך לגבול מצרים-סודאן בימינו) במטרה להגיע להודו. למרבה הצער, הספינה טבעה באוקיינוס ההודי ולא הגיעה ליעדה. דוד עצמו נספה באסון, והרכוש הרב והסחורות שנשא עימו על סיפון ספינתו שקעו במצולות.
האבדן הקשה, שאירע זמן קצר לאחר מות אביהם, שברה את ליבו של הרמב"ם; במכתב אישי (שהתגלה כעבור מאות שנים ב'גניזת קהיר'), הוא תיאר זאת בתור האסון הגדול ביותר שחווה. הוא נפל למשכב ונשאר מרותק למיטתו במשך כשנה, כשהוא מתאבל על אובדן אחיו שהיה לו כבשר מבשרו.
כשהתאושש לבסוף, עמד בפני מציאות כלכלית קשה. לא רק שמטה לחמו נשבר, אלא שמעתה עליו לדאוג גם לפרנסתה של משפחת אחיו המנוח. נאמן לעקרונותיו שלא להתפרנס מהרבנות, פנה הרמב"ם לעיסוק ברפואה כמקצוע לפרנסתו.
מוניטין עולמי
עד מהרה יצא שמו של הרמב"ם כרופא מומחה. הוא מנה למשרת רופאו האישי של הווזיר הגדול, אל-קאדי אל-אפדאל, ששלט במצרים בזמן שהסולטאן צלאח א-דין נלחם מסעי הצלב, ולפי האגדה אפילו ריצ'ארד הראשון ("לב הארי"), מלך אנגליה, ואויבו המר של הסולטאן, הזמינו לשמש כרופאו האישי, אך הרמב"ם סירב לבקשתו1. מאוחר יותר שימש הרמב"ם גם כרופאו האישי של הסולטאן צלאח א-דין עצמו ואחרי מותו גם של בנו, נור א-דין עלי2.
סדר יום עמוס לעייפה
במכתבו המפורסם לתלמידו ומתרגם כתביו, רבי שמואל אבן תיבון3, מתאר הרמב"ם את העומס הבלתי נתפס של חייו בקהיר. התיאור (המובא כאן בעיבוד לשפה עכשווית) מעניק הצצה נדירה לחייו של אדם המקדיש את כל כולו לזולת:
"אני שוכן במצרים (פוסטאט – קהיר העתיקה) והמלך שוכן בקהיר, ובינינו שני תחומי-שבת (מרחק רב). עבודתי אצל המלך כבדה מאוד עלי. אני חייב לבקר אותו בכל בוקר. וכשיחלה הוא, או אחד מבניו, או אחת מנשותיו, אינני זז מהארמון ושוהה שם רוב היום...
לביתי אשוב רק אחר הצהריים, כשאני כבר רעב, ואמצא שם את הרחוב מלא בבני אדם: גוים ויהודים, חשובים או פשוטים, שופטים ושוטרים ואוהבים ושונאים – כולם ממתינים לשובי.
אני יורד מעל הבהמה, רוחץ את ידיי ויוצא אליהם לפייסם ולרצותם שימחלו על כבודם וימתינו לי כדי שאוכל אכילת עראי, שהיא ארוחתי היחידה במשך כל היממה, ואחר כך אני יוצא לרפאות את הקהל ולכתוב להם פתקי מרשמים לתרופות והדרכות רפואיות, והם נכנסים ויוצאים זה אחרי זה עד הלילה, ולפעמים גם שעתיים אל תוך הלילה. מרוב העייפות אני מדבר איתם כשאני שוכב, וכשמגיע הלילה אני בתכלית החולשה ולא אוכל לדבר.
סוף דבר, אף אחד מישראל לא יכול לדבר איתי ביחידות, מלבד ביום השבת, שאז בארים אלי כל או רוב הקהל אחר התפלה, ואני מנהיג את הציבור ומלמד אותם מה שהם צריכים לדעת לשבוע הקרוב. והם לומדים אצלי תורה עד הצהריים ואז ילכו לדרכם, וחלקם ישובו ללמוד איתי עוד לאחר תפלת המנחה עד זמן תפלת מעריב.
כך נראה סדר היום שלי, ולא ספרתי לך אלא קצת מה שתראה אם תבוא לבקרני בעזרת הא-ל יתעלה..."
רופא לדורו ולדורות
תוך כדי שהוא מנהל את סדר יומו העמוס לעייפה, חיבר הרמב"ם לא פחות מעשרה חיבורים רפואיים, שכמה מהם השפיעו עמוקות על עולם הרפואה כבר בדורו, והפכו לאבני פינה בהתפתחות מקצוע הרפואה לדורות הבאים4. ספרי הרפואה שלו כוללים בין היתר את החיבורים הבאים:
- פרקי משה (נקרא גם ספר רפואות) – הגדול מבין ספרי הרפואה של הרמב"ם; אוסף של 1,500 מאמרים רפואיים ממקורות יווניים-פרסיים המכסים קשת שלמה של נושאים רפואיים כמו אנטומיה, פתולוגיה, אבחון ותרופות.
- המאמר על הסמים ותרופותיהם – שימש כספר לימוד נפוץ לטוקסיקולוגיה (מדע הרעלים) בימי הביניים, ומכיל עצות מעשיות לזיהוי וטיפול בהרעלות.
- הנהגת הבריאות – נכתב עבור נור א-דין עלי, בנו של צלאח א-דין, ושליט דמשק לאחר מותו, שסבל ממחלות שונות. בחיבור זה מדגיש הרמב"ם את חשיבותה של הרפואה המונעת ועל יחסי הגומלין של בריאות הנפש והגוף – מה שהופך אותו לחיבור פורץ דרך שעקרונותיו משמשים יסודות ברפואה המודרנית.
- פירוש לפרקי אבוקרט – ניתוח ביקורתי של כתבי היפוקרטס וגלנוס בתוספת תובנות והשגות של הרמב"ם על דבריהם.
- הקצרת (או ספר המסעדים) – ניתוח מחלת הקצרת (אסטמה) ודרכי הטיפול בה, תוך התמקדות בהשפעת האקלים, התזונה והגורמים הסביבתיים. בימינו זוכה הספר להערכה מקצועית רבה הודות לעצותיו המעשיות בתחום הבריאות והרפואה המונעת, ועל החשיבות שהוא נותן לאיכות האוויר והסביבה – חשיבות שהמדע השכיל להכיר בה רק בעידן המודרני.
העקרונות הרפואיים של הרמב"ם
הפילוסופיה הרפואית של הרמב"ם הייתה פורצת דרך לזמנה והעקרונות הטיפוליים שלו זוכים להכרה והערכה מחודשת עם התקדמות המדע הרפואי בימינו. הנה כמה עקרונות יסוד בגישתו הרפואית של הרמב"ם:
- הבריאות היא חלק מעבודת ה': הרמב"ם ראה את השמירה על בריאות הגוף בתור חובה גמורה שהיא חלק מעבודת ה', וכך הוא כותב ב'משנה תורה'5 : "הוֹאִיל וִהְיוֹת הַגּוּף בָּרִיא וְשָׁלֵם מִדַּרְכֵי הַשֵּׁם הוּא – שֶׁהֲרֵי אִי אֶפְשָׁר שֶׁיָּבִין אוֹ יֵדַע דָּבָר מִידִיעַת הַבּוֹרֵא וְהוּא חוֹלֶה – לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהַרְחִיק אָדָם עַצְמוֹ מִדְּבָרִים הַמְאַבְּדִין אֶת הַגּוּף, וּלְהַנְהִיג עַצְמוֹ בִּדְבָרִים הַמַּבְרִין וְהַמַּחֲלִימִים".
- האדם במרכז, לא המחלה. עיקרון זה עולה מתוך כתביו, למשל כאשר הוא מנחה את הרופא להתחשב בכוחותיו של החולה ובמזגו האישי לפני מתן התרופה.
- הנפש משפיעה על הגוף. הרמב"ם טען בתוקף כי "בריאות הגוף תלויה בבריאות הנפש"6. הוא הנחה רופאים לחפש אחר שורשים רגשיים למחלות פיזיות, ולטפל בחרדות ובעצבות כחלק בלתי נפרד מהריפוי.
- רפואה מונעת. מאות שנים לפני שהמושג "אורח חיים בריא" הפך לאופנתי, הרמב"ם הדריך להקפיד על תזונה נכונה, פעילות גופנית, נשימת אוויר צח ושינה מספקת כדרך למניעת מחלות. הוא טוען כי "אכילה גסה או שתייה ושינה מוגזמות הן סיבה למחלות; אכילה ושתייה מתונות הן אבן היסוד של הבריאות"7 ; "אוויר נקי הוא הכלל החשוב ביותר לשמירה על בריאות הגוף והנפש"8.
- זיהוי וטיפול מוקדם. הרמב"ם ראה את הצורך החיוני בטיפול הרפואי כבר בשלביה המוקדמים של המחלה. וכך הוא מסכם את ההדרכה המפורטת שהוא נותן בספר 'משנה תורה' על אורח החיים הרצוי: "וְכָל הַמִּנְהָגוֹת הַטּוֹבִים הָאֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ, אֵין רָאוּי לִנְהֹג בָּהֶם אֶלָּא הַבָּרִיא; אֲבָל הַחוֹלֶה . . ישׁ לְכָל אֶחָד מֵהֶם דְּרָכִים אֲחֵרִים וּמִנְהָגוֹת כְּפִי חָלְיוֹ . . וְשִׁנּוּי וֶסֶת (=התפקוד הרגיל של הגוף, כבר מעיד על) תְּחִלַּת חֹלִי". ובמקום אחר הוא מדמה את הגוף האנושי לכלי מכוון היטב שאפילו סטייה קטנה עלולה לשבש את תפקודו9.
פתגמים על הרופא ותפקידו
- "ככל שהאדם מומחה יותר בחוכמת הרפואה, וככל שיותר יתבונן ויעמיק בה, כך יתחדשו לו ספיקות ויתעוררו לו שאלות וירגיש צורך לעיין יותר לפני מתן מענה לשואלים. לעומת זאת, ככל שהאדם יידע פחות, כל שאלה קשה תהיה בעיניו קלה וכל תעלומה תחשב לו פתורה וירבה לענות תשובות חסרות טעם על מה שמעולם לא הבין..."10.
- "על הרופא לבקש חכמה תמיד ולא להתבייש ללמוד מאף אחד"11.
- "הרופא חייב לדאוג לעניים ולעשירים כאחד, להקדיש את עצמו לריפוי החולים, ולא להתמקד ברווח החומרי"12.
"תפילת הרופא של הרמב"ם"
בקרב הרופאים מפורסמת "תפילת הרופא של הרמב"ם". למען האמת, תפילה זו הופיעה לראשונה במגזין גרמני בשנת 1738 ומחברה האמיתי היה ד"ר מרקוס הרץ, רופא מוערך בברלין, ולא הרמב"ם13. התפילה עוסקת במשמעות מלאכת הרופא ובאחריותו, ומשקפת את שאיפותיו של הרופא לשמור על צניעות וענווה, להתמסר בכנות לריפוי, לנהוג בחמלה כלפי כל מטופל ולהכיר בכך שהידיעה לעולם לא תהיה שלימה.
למרות שמבחינה עובדתית אין קשר בין הרמב"ם לבין התפילה המיוחסת אליו, אין ספק שהיא נכתבה ברוח תפיסתו הערכית של הרמב"ם על מלאכת הרופא ועל תפקידו המכריע.
הרמב"ם הסתלק בתאריך כ' בטבת ד'תתקס"ה (12 בדצמבר 1204), ומנוחתו כבוד בטבריה.
כתוב תגובה