שאלה:

כמאמן כושר ברצוני לדעת מה דעת היהדות על בריאות וכושר. נראה לי שהעולם החילוני מעודד יותר חיים בריאים מאשר זה הדתי. אני שומע רבנים המדברים על רוחניות, אך קשה לי להתחבר אליהם אם הם סובלים מעודף משקל. האם ביהדות אין כל משמעות לבריאות גופנית?

תשובה:

בעולמנו המודרני, אנו רואים את הבריאות כמוסריות החדשה. טוב ורע נמדדים כעת בקלוריות. מנת הדגנים שלי מזמינה אותי "לטעום את הטוב" – לא כערך מוסרי, אלא כערך תזונתי. מאזני החסד לא נמצאים עוד בשמיים, אלא על רצפת חדר האמבטיה, וגזר-הדין היומיומי מוכרז בקילוגרמים.

כל זה הגיוני מאוד אם אתה רואה את האדם כגוף בלי נשמה. אם הבשר הוא כל מה שיש, אזי הבריאות הופכת לאידיאל הגבוה ביותר. אך מנקודת המבט היהודית, הנשמה היא עצמיותנו האמיתית, ואילו הגוף הוא רק הכלי שלה. הגוף ובריאותו חשובים רק מפני שדרכם אנו מבטאים את עצמיותנו הגבוהה יותר. יתר על כן, בעוד גופנו הוא משכן לנשמתנו, הוא אף מתנה שניתנה לנו מאת הבורא, ושבה מותר לנו להשתמש כל עוד אנו מצויים בעולם הזה. כיוון שהוא ניתן לנו כהלוואה, ולכן אינו שייך לנו באמת, עלינו תמיד לטפל בו בכבוד.

הוגה הדעות היהודי הדגול, הרמב"ם, כתב במאה ה-12:

"היות הגוף בריא ושלם מדרכי ה' הוא.,

ומיד הסביר מדוע:

"שהרי אי אפשר שיבין או יידע והוא חולה".

אם תודעתך מעורפלת, יתכן שתהיה חסרה לך בהירות מוסרית כדי לדעת מה נכון ומוסרי. כשאנו נאבקים במחלה, יתכן שלא נמצא את העוז והכוחות להיאבק בצרות העולם. לכן עלינו לטפל בגופנו. גוף בריא אינו תכלית חיינו, אך הוא עוזר לנו להגשים את תכליתנו וייעודנו. זהו כלי שמוביל אותנו לעשיית טוב, אך אין הוא היעד עצמו.

המסורת היהודית לא מאפשרת מתן תירוצים על הישארות במצב לא בריא. להפך, היא מעניקה לנו את הסיבה הטובה ביותר לחיות חיים בריאים. לחיים יש משמעות ומטרה, וכל יום הוא יקר. רק אם לחיים יש משמעות, יש טעם לטפל בהם. הסיכונים שבכולסטרול גבוה, בעישון כבד ובשימוש בסמים מדאיגים רק את מי שהחיים יקרים לו ובעלי ערך בעיניו. הסכנה שבתוחלת חיים קצרה, אין בה ולא כלום עבור אדם הרואה את החיים כחסרי טעם.

אנו הדור הבריא ביותר בהיסטוריה, ותוחלת חיינו מתקרבת לזו שהייתה בתקופת התנ"ך. פירוש הדבר הוא, שיש לנו יותר זמן ואנרגיה להגשים את תכליתנו – לשפר ולרומם את חלקנו הקטן בעולם ולהכריע את כף המאזניים לטוב אמיתי.