ככה עושים שידוך?!
חג השבועות הוא חג נהדר, קל ואהוב. לא צריך להפוך את הבית חודשיים ולחפש את החמץ, לא צריך להיטלטל עם המשפחה לסוכה בגג או בחצר. במקום זה, אפשר ליהנות מפרוסת עוגת גבינה טובה לשם שמים.
בהיבט הרוחני, אין צורך לומר כי חג השבועות מרומם ביותר ופותח שער לשנה חדשה של לימוד התורה. ההתעלות של החג בולטת במיוחד ברשימת הקריאות שלו. בקריאת התורה קוראים את הפרשה החשובה של מעמד מתן תורה ועשרת הדברות, בהפטרה קוראים את התיאור הנשגב של מרכבת השכינה בספר יחזקאל, וקהילות אשכנז נוהגות להקדים את שירת ה"אקדמות" המתארת בשפה גבוהה את שירת המלאכים לעם ישראל שמקבל את התורה.
אך לצד כל אלו, נוספת עוד קריאה אחת שנראית קצת לא שייכת. בעם ישראל נהוג לקרוא בחג השבועות את מגילת רות1. איך הגיעה מגילת רות לחג השבועות? אחד ההסברים הקדומים לכך הוא שהמגילה נועדה להעלות על נס את הייחוס המשפחתי של דוד המלך, שנפטר בחג השבועות – ולכן קוראים את סיפורה של רות, סבתא-רבה שלו.
אך יש כאן תמיהה חזקה: מה כל כך מכובד בייחוס של דוד לסבתא רות? מעטים מאד היו מתגאים בייחוס כזה. קודם כל כי רות לא באה ממשפחה יהודית שורשית, אלא הייתה גיורת מואבית. ויותר מכך, מערכת היחסים רות לבועז – שממנה נולד דוד, בדורות הבאים של המשפחה – נוצרה בדרך ממש לא מקובלת בקרב יהודים כשרים. לאחר שרות התאלמנה מבעלה בלי שנולדו להם ילדים, היא קושרת את גורלה בגורלה של חמותה, נעמי, וכך היא מכירה את בועז, קרוב המשפחה של נעמי – ומחליטה ללדת ממנו את דור ההמשך של המשפחה. היא אורבת לו בלילה בגורן וקובעת עובדות בשטח: "וַתָּבֹא בַלָּט, וַתְּגַל מַרְגְּלֹתָיו וַתִּשְׁכָּב"2. ככה עושים שידוך?!
סיפור משפחתי
כשחופרים קצת יותר, מגלים שזה לא רק הקשר בין רות לבועז. הסיפור המשפחתי של רות עצמה, וגם של בעלה בועז – גם הוא ממש לא קונבנציונלי. גם רות וגם בועז נולדו כתוצאה מפעולות לא שגרתיות שנקטו בהן הסבתות של המשפחה, כדי להביא את ילדיהן לעולם.
האלבום המשפחתי של בועז מכיל תמונות ממש דומות. הוא נכדו של פרץ, בנם של יהודה ותמר, שהגיע לעולם באותה דרך כמו זו שבה נולד עובד, בנם של רות ובועז. גם תמר התאלמנה, פעמיים, ללא ילדים – והיא יושבת על אם הדרך ומטעה את יהודה כדי שהוא יקים המשך למשפחה שלה3.
וגם מצד האימא, רות, הסיפור ממש דומה. רות המואבית היא נכדה של מואב, שנולד מבתו הבכירה של לוט – שהשקתה את אביה יין במערה כדי שיירדם וכך תוכל להוליד ממנו ילד.
אז מדוע קוראים את כל ההיסטוריה המשפחתית המפוקפקת הזו ביום פטירתו של דוד המלך, ועוד במטרה לכבד אותו?!
קופה של שרצים
אם רוצים להבין עד כמה מדובר בשאלה עצומה, מספיק לזכור את דברי הגמרא הבאים.
התלמוד דן בסודו של דוד המלך, בחידה היסטורית לא מפוענחת. איך זה שמלכותו של דוד שרדה שנים רבות, בעוד שמלכותו של שאול לא שרדה יותר מדור אחד? אומרת הגמרא הסבר מדהים: שאול היה טוב מדי בשבילנו. שאול בא ממשפחה יחסנית אריסטוקרטית, הוא היה נכד של בנימין בן רחל אמנו; ואילו דוד בא מייחוס מפוקפק, ולכן הוא מתאים לנו. וכמו שאומרים רבי יוחנן: "אין מעמידים פרנס על הציבור, אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו – שיש בו דופי משפחה"!
ואי אפשר שלא לתמוה: האם כך עלינו לראות את דוד המלך, כאדם ש"קופה של שרצים תלויה מאחוריו"?!
משפחה להתגאות בה
הרבי מליובאוויטש מסביר את הנקודה בדרך מקורית ומעוררת השראה4:
בעולם הזה יש שני סוגי ייחוס: יש ייחוס של יפים ויש ייחוס של מתקנים. יש את אלו הטהורים והנקיים שלא דבק רבב בנשמתם, ויש את אלו שהזדהמו והתכערו בחיי העולם אך הם נאבקים מדי יום להאיר את אישיותם. שני סוגי הייחוס חיוניים, אבל הייחוס השני הוא היקר יותר. אבא מתרגש יותר מילד שעשה מאמצים אדירים לבנות את עצמו, מאשר מילד שנולד זך וטהור.
וזה היה הייחוס של דוד המלך. הוא לא בא ממשפחה מושלמת, הוא לא נולד נסיך מהאגדות, וגם במשך חייו חווה רגעים לא מושלמים. ובכל זאת, הוא נאבק לתקן ולשוב אל המיטב. וזו הייתה שליחותו בעולם, להפגין את הערך של המתקנים.
בכך פתח דוד המלך פתח לכולנו: זאת לא בושה ליפול, זאת בושה להישאר על הרצפה. אלוקים לא מצפה לשלמות, אך הוא מצפה להיאבק בחוסר השלמות. לא משנה מה נקודת הפתיחה שלך, לא משנה מהיכן ולהיכן התגלגלת במהלך חייך, תמיד אפשר להתחיל מחדש ולעשות מהנפילה את ספר התהילים, להפוך את התשובה לספר של זמירות ותשבחות לאדון העולמים.
ויותר מכך: העונג הגדול יותר של הקדוש ברוך הוא בא דווקא מאלו שעושים את המיטב בתוך הבלתי-אפשרי, אלו שלוחמים בתוך מציאות כעורה וחותרים להצליח.
הצדיק רבי נפתלי מרופשיץ ישב פעם עם חסידיו והתגאה בייחוס שלו. הוא ציין כי אין בכל העולם אדם שמיוחס יותר ממנו, כי הוא צאצא ישיר של הבעל שם טוב ושל צדיקים רבים אחרים, מכל הצדדים והענפים המשפחתיים שלו.
קם אדם בקהל, התנצל ואמר שהוא מיוחס יותר מהרבי. כולם הביטו בו בתדהמה. הוא היה אדם פשוט, המוני, וכל קשר בינו לבין ייחוס משפחתי מפואר היה מופרך.
היהודי הסביר כך: "סבא אחד שלי לא הניח תפילין, הסבא השני שלי לא שמר שבת והדוד שלי לא מפריד בין בשר לחלב. ובכל זאת אני אזרתי כוחות עצומים ושיניתי את חיי מקצה לקצה. זה הופך אותי למיוחס יותר מהרבי"...
נהנה הצדיק מרופשיץ מדבריו ואמר שהצדק אכן אתו.
חג ללא מושלמים
המסר של מגלית רות הוא שחג השבועות והתורה הקדושה פונים דווקא אל הלא-מושלמים. התורה נלקחה ממלאכי השרת וניתנה לבני האדם למטה, אלו "שיצר הרע יש ביניכם", משום שדווקא אנו – המתאמצים ומתקנים – מגשימים את תכלית בריאת העולם.
בספר היום יום5 נאמר ש"חג השבועות הוא זמן המוכשר לעשות הכול לטובת לימוד התורה והעבודה ביראת שמים". אל לנו לתבוע מעצמנו שלמות ולא להתאכזב מחוסר השלמות. עוד החלטה טובה אחת על התחזקות בלימוד התורה יכולה להיות זו שתפתח את הפתח לנכדו של דוד המלך, למשיח צדקנו, בקרוב ממש.
כתוב תגובה